מ"ג איוב לד יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לד · יח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
האמר למלך בליעל רשע אל נדיבים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל רָשָׁע אֶל נְדִיבִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַאֲמֹ֣ר לְמֶ֣לֶךְ בְּלִיָּ֑עַל
  רָ֝שָׁ֗ע אֶל־נְדִיבִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האמור למלך בליעל" - וכי הגון וראוי לאמר למלך בליעל ולאמר רשע אל נדיבים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח-יט) "האמור" מסביר הדבר במשל. אם נמצא מלך עריץ שעשה רעות לאיזה נדיבים פרטיים שלא כדין, וכאשר יאמרו שהוא רשע מצד מעשיו אלה שעשה אל הנדיבים. וכי יבוא איש אחד ללמד עליו זכות. שלא להנדיבים היחידים לבד עשה זאת. רק הנהגתו עם כלל העם דל או נדיב כולם שוים בעיניו לעשות עמהם כרצונו. באשר הם כולם עבדיו וקניניו וכטוב בעיניו יעשה עמהם. וכי בתשובה זאת יצדיק את המלך. הלא בזה עוד יגדיל את חטאו למעלה ראש, וז"ש "האמור", וכי יאמרו ללמד זכות על "מלך בליעל אשר הוא רשע אל נדיבים". שעושה מעשה רשע אל נדיבים. האמור ללמד עליו זכות שהוא "לא נשא פני שרים ולא נכר לפניו שוע לפני דל" מפני "שכולם מעשה ידיו". והם כולם כאין בעיניו. הבזה יצדיקו את הבליעל הזה? הלא בהפך:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"האמור" - וכי ראוי לומר על המלך שהוא בליעל או לומר רשע על אחד מהנדיבים ומכ"ש לחשוב כזאת על המקום

<< · מ"ג איוב · לד · יח · >>