מ"ג איוב יב כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב יב · כה

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ימששו חשך ולא אור ויתעם כשכור

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְמַשְׁשׁוּ חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר וַיַּתְעֵם כַּשִּׁכּוֹר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְמַֽשְׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־א֑וֹר
  וַ֝יַּתְעֵ֗ם כַּשִּׁכּֽוֹר׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שימששו חשך ולא אור" ולא יגה עליהם אור העצה למצוא הדרך הנכון, או "שיתעם כשכור". שהגם שהולך באור אינו יכול ללכת ברגליו, כן לא יהיה כח בידם למצוא להם מקום מנוחה ויאבדו בעת פזרונם וטלטולם, כאשר אירע כן לעמים רבים בעת מסעי העמים לבקש להם מנוח לשבת, מכ"ז נראה כי האדם אינו חפשי במעשיו למצוא תמיד העצה הנכונה, שאז לא היה טוב העצה נמנע בקבוצים וכנסיות גדולות, שבהכרח ימצאו ביניהם חכמי לב ונבונים, ותשועה ברוב יועץ, רק כי יש כח עליון המניע אותם והמפר עצת גוים ומניא מחשבותיו, כפי עצתו הקדומה, ועצת ה' היא תקום:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ימששו" - והמה ממששים בידיהם במקום החשך אשר ילכו בה ולא ילכו במקום אורה ר"ל שוגים ללכת בעצת תוהו ולא יפנו אל מול העצה הנכונה

"ויתעם" - ה' מתעה אותם להיות מבולבלים בדעתם כמו השכור

מצודת ציון

"ימששו" - ענין החפוש בידים הנה והנה להשמר ממכשול כמו כאשר ימשש העור (דברים כה)