מ"ג איוב ב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ב · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישאו את עיניהם מרחוק ולא הכירהו וישאו קולם ויבכו ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּשְׂא֨וּ אֶת־עֵינֵיהֶ֤ם מֵֽרָחוֹק֙ וְלֹ֣א הִכִּירֻ֔הוּ וַיִּשְׂא֥וּ קוֹלָ֖ם וַיִּבְכּ֑וּ וַֽיִּקְרְעוּ֙ אִ֣ישׁ מְעִל֔וֹ וַיִּזְרְק֥וּ עָפָ֛ר עַל־רָאשֵׁיהֶ֖ם הַשָּׁמָֽיְמָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"השמימה" - כלומר למעלה מראשיהם (הרבה) והוא היה להם מנהג אבל

"ולא הכירוהו" - כי נשתנו פניו מחמת הייסורין

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולא הכירוהו" - כי נשתנה מאור פניו בעבור רוב הצרות והמכאובות

"ויקרעו איש" - כל אחד קרע מעילו וזרקו עפר למעלה מראשיהם לאויר השמים כי כן היה להם מנהג אבלות וצער

<< · מ"ג איוב · ב · יב · >>