לשון חכמים/חלק ב/מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

תקון למת המנודה[עריכה]

זה התיקון לא מצאתי כתוב עליו מפורש על מה ולמה. והנראה מסגנון הלשון כי מיוסד להנפטר שהיה חל עליו קללת חרם או נידוי ב״מ ושלום על ישראל:

יתן זה הקרוב שלו ק״ס קרוש בשביל פדיון של הנפטר ויקחם בידו ת״ח יר״ש שיעשה לו הפדיון, כמו סדר שעושין לחולה. אחר הפדיון יאמר הת״ח הנזכר בקשה זו:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן קדושת שמותיך הקדושים אשר כיוונתי בסדר ק״ס מטבעות שהם עולים בספר ד׳ שמות הק׳ אהו״ה אהי״ה יהו״ה. אדנ״י. ושם א״ל. ותצרף מַחֲשָׁבָה טובה למעשה כי לך ה׳ החסד ותגביר חסדיך על כוחות הדינין ויתמתקו הגבורות הקשות עַל־יְדֵי פלא העליון אשר הוא רחמים גמורים ופשוטים וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על נֶֽפֶשׁ וְרֽוּחַ ונשמת עבדך פב״פ אשר הפריש צדקה איש קרובו לפדיון נַפְשׁוֹ וְרֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וכפרתם ותעלה לְפָנֶֽיךָ הצדקה בפדיון זה כאלו נעשית שלימה בכל הכוונות הראויות לכוון בה ותבטל כָּל־גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת מעל נַפְשׁוֹ וְרֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט״ר צת״ג):

אח״כ יאמר הת״ח ב׳ פסוקים באיוב ל״ה אִם־יֵ֤שׁ עָלָ֨יו ׀ מַלְאָ֗ךְ מֵלִ֗יץ אֶחָ֥ד מִנִּי־אָ֑לֶף לְהַגִּ֖יד לְאָדָ֣ם יָשְׁרֽוֹ׃

וַיְחֻנֶּ֗נּוּ וַיֹּ֗אמֶר פְּ֭דָעֵהוּ מֵרֶ֥דֶת שָׁ֗חַת מָצָ֥אתִי כֹֽפֶר׃ ג׳ פעמים

אח״כ יתנו לת״ח מן דמי הפדיון הנזכר סך ח״י קרוש ואז תכף ומיד יעשה אותו היר״ש בקשת תענית בנוסח זה:

הֲרֵֽינִי בתענית לְמָחָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכוֹכָבִים לכפרת פדיון נפש פב״ב:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ מִעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי אשר יתמעט בְּתַעֲנִיתִי למחר כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּיו עַל־גַּבֵּי מִזְבַּחֲךָ הַקָּדוֹשׁ לְכַפֵּר בַּעֲד נר״ן של עבדך פב״פ ותצילהו מכל דינין קשים ומכל גזרות קשות ורעות ומכל שטן וּמְקַטְרֵג ותאמר ברחמיך הרבים מצאתי כופר מצאתי כופר מצאתי כופר:

אחר הפדיון וקבלת התענית הנזכר ילכו תיכף יו״ד אנשים כשרים על קבר הנפטר ויאמרו בקשה זו:

אָֽנָּֽא יְהֹוָה הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה היה הוה וְיִהְיֶה עשה לְמַֽעַן רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ וּלְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְתָּחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם על עבדך פב״פ לתקן נַפְשׁוֹ וְרֽוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ ותפדם וְתַצִּילֵֽם מִכָּל־מִינֵי עונשין ומכל מיני יסורין ומכל דינין קשים ומרים ותעשה עמהם חֶסֶד חִנָּם:

אח״כ יאמרו

מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃ יָשׁ֣וּב יְרַחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כׇּל־חַטֹּאותָֽם׃ תִּתֵּ֤ן אֱמֶת֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב חֶ֖סֶד לְאַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבֹתֵ֖ינוּ מִ֥ימֵי קֶֽדֶם׃ שלשה פעמים

אח״כ יעשו לו התרה בנוסח זה:

בצירוף קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבִרְשׁוּת ב״ד של מעלה וּבִרְשׁוּת ב״ד של מטה ברשות תורתנו הקדושה וּבִרְשׁוּת סנהדרי גדולה וּבִרְשׁוּת סנהדרי קטנה מותרים יהיו כל קללות אלות ושמתות וחרמים ונדויים ואירורים וכל מיני גזרות קשות ורעות וכל מיני גלגולים רעים שהושמו על פב״פ מותרים לו, מותרים לו, מותרים לו, שרויים לו, שרויים לו, שרויים לו, מחולים לו, מחולים לו, מחולים לו, אין כאן קללות אין כאן אלות אין כאן שמתות אין כאן חרמים אין כאן נדויים אין כאן אירורים אין כאן גזרות קשות ורעות אין כאן גלגולים רעים:

יהא רעוא דיהון שביתין ושביקין לא שרירין ולא קיימין וכשם שמסכימים ומתירין לו בבית דין של מטה ברשות קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כך יסכימו ויתירו לו בבית דין של מעלה (וסר עוניך וחטאתך תכופר):

אח״כ יאמרו

לְדָוִ֨ד ׀ בָּרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהֹוָ֑ה וְכׇל־קְ֝רָבַ֗י אֶת־שֵׁ֥ם קׇדְשֽׁוֹ׃ בָּרְכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־יְהֹוָ֑ה וְאַל־תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כׇּל־גְּמוּלָֽיו׃ הַסֹּלֵ֥חַ לְכׇל־עֲוֺנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכׇל־תַּחֲלוּאָֽיְכִי׃ הַגּוֹאֵ֣ל מִשַּׁ֣חַת חַיָּ֑יְכִי הַֽ֝מְעַטְּרֵ֗כִי חֶ֣סֶד וְרַחֲמִֽים׃ הַמַּשְׂבִּ֣יעַ בַּטּ֣וֹב עֶדְיֵ֑ךְ תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי׃ עֹשֵׂ֣ה צְדָק֣וֹת יְהֹוָ֑ה וּ֝מִשְׁפָּטִ֗ים לְכׇל־עֲשׁוּקִֽים׃ יוֹדִ֣יעַ דְּרָכָ֣יו לְמֹשֶׁ֑ה לִבְנֵ֥י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל עֲלִילוֹתָֽיו׃ רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהֹוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב־חָֽסֶד׃ לֹא־לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר׃ לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֺנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ׃ כִּ֤י כִגְבֹ֣הַּ שָׁ֭מַיִם עַל־הָאָ֑רֶץ גָּבַ֥ר חַ֝סְדּ֗וֹ עַל־יְרֵאָֽיו׃ כִּרְחֹ֣ק מִ֭זְרָח מִֽמַּעֲרָ֑ב הִֽרְחִ֥יק מִ֝מֶּ֗נּוּ אֶת־פְּשָׁעֵֽינוּ׃ כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל־בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הֹוָ֗ה עַל־יְרֵאָֽיו׃ כִּי־ה֭וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃ אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ׃ כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה־בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹֽא־יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ׃ וְחֶ֤סֶד יְהֹוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃ לְשֹׁמְרֵ֥י בְרִית֑וֹ וּלְזֹכְרֵ֥י פִ֝קֻּדָ֗יו לַעֲשׂוֹתָֽם׃ יְֽהֹוָ֗ה בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה׃ בָּרְכ֥וּ יְהֹוָ֗ה מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ׃ בָּרְכ֣וּ יְ֭הֹוָה כׇּל־צְבָאָ֑יו מְ֝שָׁרְתָ֗יו עֹשֵׂ֥י רְצוֹנֽוֹ׃ בָּרְכ֤וּ יְהֹוָ֨ה ׀ כׇּֽל־מַעֲשָׂ֗יו בְּכׇל־מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרְכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־יְהֹוָֽה׃

ואח״כ קדיש יהא שלמא: