לקוטי עצות/חיתון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


חִתּוּן

א. עַל־יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ זוֹכֶה לְזִוּוּגוֹ (ט)

ב. עַל־יְדֵי רִקּוּדִין שֶׁל חֲתֻנָּה מַמְתִּיקִין הַדִּינִים (לב)

ג. מַה שֶּׁהַכַּלָּה שׁוֹלַחַת לְהֶחָתָן טַלִּית, יֵשׁ עַל זֶה טַעַם גָּדוֹל עַל פִּי תּוֹרַת אֱמֶת. וְכֵן מַה שֶּׁצּוֹעֲקִין שַׁבָּת וְאוֹמְרִים מִלֵּי דִּבְדִיחוּתָא (שֶׁקּוֹרִין גְרַאמִין), הַכֹּל שַׁיָּךְ לְהַחֲתֻנָּה עַל פִּי הָאֱמֶת [עַיֵּן בְּסִימָן מ"ט "לִקּוּטֵּי מוֹהֲרַ"ן" חֱלֶק א' בְּסוֹפוֹ]. וְעַיֵּן עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר מֵעִנְיַן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂין עַל הַחֲתֻנָּה, מַה שֶּׁמְּכַסִּין הַכַּלָּה, וּמַה שֶּׁזּוֹרְקִין עַל הֶחָתָן הָאפִין, וּמַה שֶּׁהֶחָתָן דּוֹרֵשׁ וּפוֹסְקִין לוֹ הַדְּרָשָׁה וְנוֹתְנִין לוֹ מַתָּנוֹת לַדְּרָשָׁה, וְכֵן מַה שֶּׁהַבַּדְחָנִים מְהַפְּכִין עַצְמָן וְכוּ', הַכֹּל מֵאֵת ה'. וּמְבֹאָרִים שָׁם עַל זֶה טְעָמִים נִפְלָאִים וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְבָאֲרָם (שהר"ן פו)

ד. עַל־יְדֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל־יְדֵי לִמּוּד הֲלָכוֹת זוֹכִין לִמְצֹא זִוּוּגָם הָאֲמִתִּי, שֶׁל כָּל הַצְּרִיכִים לִמְצֹא זִוּוּגָם (ח"ב, ב)

ה. עַל־יְדֵי פְּגַם הַבְּרִית קָשֶׁה לִמְצֹא זִוּוּגוֹ, וְכַוָּנוֹת אֱלוּל תִּקּוּן לָזֶה [וְעַיֵּן אֱלוּל] (פז)

ו. מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא אֶת זִוּוּגוֹ, הַתִּקּוּן לָזֶה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹעַ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה מִבַּעַל דַּעַת (פט)

ז. בָּזֶה שֶׁמְּשַׁבְּרִין כְּלִי חֶרֶס בִּשְׁעַת הַשִּׁדּוּךְ, בָּזֶה מְרַמְּזִין לְהָאָדָם וּמַזְכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁיֵּשׁ גֵּיהִנֹּם, לְמַעַן יִזְכֹּר בָּזֶה וְלֹא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲוָתוֹ וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּזִוּוּגוֹ כָּרָאוּי. גַּם מְרַמְּזִין לוֹ, שֶׁבְּאִם הִיא אִשָּׁה רָעָה אַל יִבְגֹּד בָּהּ וְלֹא יְגָרְשֶׁנָּה, כִּי עַל יָדָהּ אֵינוֹ רוֹאֶה פְּנֵי גֵּיהִנֹּם. כִּי צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ [וְעַיֵּן עוֹד מִשְּׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס בְּסִימָן ס' אוֹת ח' וְסִימָן רס"ה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א'] (צ)