לקוטי מוהר"ן קמו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

קמו - עדות ה נאמנה

[לְשׁוֹן רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה] עֵדוּת ה נֶאֱמָנָה וְכוּ (תְּהִלִּים י"ט) כִּי הַדָּבָר קָשֶׁה אֵיך הַתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת אִשָּׁה יְכוֹלָה לְהָעִיד הֲלא אִשָּׁה פְּסוּלָה לְעֵדוּת מַחְכִּימַת פֶּתִי בִּשְׁבִיל זֶה יְכוֹלָה לְהָעִיד כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא (בְּ"חֹשֶׁן מִשְׁפָּטהִלְכוֹת עֵדוּת סִימָן ל"ה סָעִיף י"ד), תַּקָּנַת קַדְמוֹנִים הוּא, דִּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים רְגִילִים לִהְיוֹת נָשִׁים נֶאֱמָנוֹת וְזֶה יָדוּעַ, שֶׁ עִקַּר תַּאֲווֹת הֵם בַּסֵּתֶר, בִּבְחִינַת (מִשְׁלֵי ט) "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ" וְכוּ וְאֵין בְּנֵי אָדָם רְגִילִים שָׁם אֲבָל הַתּוֹרָה הִיא עוֹמֶדֶת שָׁם וְקוֹרֵאת אוֹתוֹ מִי פֶּתִי יָסוּר הֵנָּה וְכוּ (שָׁם) (זהַר אַחֲרֵי דַּף נ"ח) וּמֵחֲמַת תְּשׁוּקַת תַּאֲוָתוֹ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ קְרִיאָתָהּ וְאַחַר גְּמַר תַּאֲוָתוֹ הוּא מַרְגִּישׁ תֵּכֶף קְרִיאָתָהּ וּמִתְחָרֵט תֵּכֶף עַל הָעֲבֵרָה וְזאת הַחֲרָטָה זֶה בְּחִינַת "מַחְכִּימַת פֶּתִי" כִּי בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה הָיָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת וְאַחַר גְּמַר הָעֲבֵרָה הִטָּה אָזְנוֹ לַאֲמָרֶיהָ שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהֶחְכִּים וּמִתְחָרֵט בִּשְׁבִיל זֶה הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אִשָּׁה יְכוֹלָה לְהָעִיד כִּי הִיא עוֹמֶדֶת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים רְגִילִים שָׁם כַּנַּ"ל [מִסִּימָן קמ"ד עַד כָּאן, לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]

http://breslev.eip.co.il/?key=416