לנבוכי הדור/פרק ג

בדורינו, שהדעות נסתבכו עד מאד והפילוסופיא בכלל ירדה ממעלתה אצל רבים, אין דרך רפואת הלבבות הנבוכים בא רק מבירורים של מופתים מופשטים ועניני חכמה נעלים לבדם, כי אם צריך לעשות עיקר, דבר שהוא קיים לעד ולא יתכן לשום אדם בעל תכונה אנושית להכחישו, והוא היושר והצדק. היושר והצדק הם עומק החכמה ויסודה, ורק על פיהם נוכל לבא בדין עם כל אדם, שאין לך אדם שאינו מחוייב לתן אל היושר והצדק את חוקם.

על כן, בתור שער להכנס לשמירת התורה ויראת ד', עלינו לבאר את חיובי התורה כולם, בין חובות האיברים ובין חובות הלבבות שבה, על פי חק דרישת הצדק והיושר. ולביאור זה תעזור הרבה התבוננות בטעמי תורה וביחוד הצד הלאומי שבהם.

כשישתלם האדם בשמירת התורה על פי ההכרה של דרישת היושר הטבעי, יעלה בזה ממעלה למעלה עד שישכיל גם כן טהרת יראת ד' ואהבתו. אבל, כדי להניח מקום אל דרישת הצדק והיושר – שנוכל לזכות על ידה את כל בני עמנו לשוב בתשובה שלמה לתורת השם ית' ושלימות שמירת ברית ד' אשר עמנו – עלינו לסקל את דרך הדרישה הטבעית מכל אבני הנגף שיכולות להמצא באופן הציורים של היושר הטבעי עם הסכמת דרכי התורה. והוא על ידי מה שנבאר יפה את המושגים שנראים כסותרים את חקי המוסר הטבעיים מפני הבנה בלתי שלמה בתורה, כמו שהשתדלו הראשונים ז"ל להתאים דרישת הפילוסופיא אל התורה בכל האפשר, כעניני ההגשמה וההתפעליות בחק השם יתעלה.

על כן, הרחבת טעמי תורה ומצות וההשויה וההרחבה של ארחות המוסר הטבעיות על פי דרכה של תורה, המה עקרי העבודה שעלינו לעבוד בדורינו בכתיבת ספרים המביאים לתיקון הדור.