איסור והיתר הארוך- דין ריחא מילתא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

א) פלוגתא דרב ולוי פרק כ"צ (הג"ה) בגדי וד"א שנצלו יחד בתנור ולא נגעו זה בזה אם הריח מילתא היא אם לאו רב אוסר ולוי מתיר ור"ת ורא"ש ורא"ם פוסקים כרב ואפילו בשר נבילה כחוש עם בשר שחוטה דאינה מפטם כ"כ

ב) ואפי' פת עם צלי ופשטיד"א אסור לאוכלו בכותח וכתבו ואפי' רבא דשרי התם גבי בת תיהא מודה בריח שיש בו פיטומי כגון פת אצל צלי בתנור שאסור לאוכלה בחלב והכי קיי"ל כרב ובעבור שהתנורים שלנו אינם דומין לשלהם יש חולקין הרבה בדיעות הגדולים יש מהן שפסקו שהתנורים עדיפין משלהן לפי שהן רחבין ויש שם אויר גדול ולא נפיש פיטומייהו כ"כ ויש מהן שפסקו שאדרבא שהתנורים שלנו מריחים יותר לפי שהן מכוסין למעלה

ג) והגינן להחמיר לכתחילה שריחא מילתא היא ואפי' בתנורים גדולים של האופים המחזיקין י"ב עשרונים ואסור לאפות לכתחילה פת עם פשטיד"א דילמא יאכל אותה בכותח אפילו אם הפשטיד"א מכוסה בבצק כולה ומכ"ש שאסור לאפות לכתחילה פת עם פשטיד"א מגולה של ישראל

ד) כתב בא"ז פרק כ"ה בשם מהרי"ח קיי"ל דריחא מילתא היא לבתחילה ואסור לאכול בכותח וחמור יותר מאלו מאפה עם צלי של א"י משום דהוי לכתחילה כיון דאפשר לאוכלו בלע כותח ומ"מ כ"ש הוא דקודם האפייה חמור יותר ריח של איסור אבל לאחר האפייה חמור דבר שיש לו מתירין ואפילו הרמב"ם שפוסק בדיעבד הלכה כלוי פ' ט"ו דא"מ מודה בזה וכתב פ"ט דא"מ פת שנאפה עם הצלי ודגים שצלאם וגם הבשר בתנור אסורין לאוכלן בחלב וכ"כ ראבי"ה ומייתי לה במרדכי פ ג"ה וז"ל מורי רבי ז"ל ורי"ף כתבו דבהא אפי' לוי מודה דלא שרי לוי דיעבר אלא גדי וד"א דאי הוה אסרינן ביה הוה אסור לגמרי אבל פת אי אסרינן בכותח שרי בהדי בישרא עכ"ל ודומה קצת לדבר שיל"מ אע"ג דלאותו דבר שנאסר לא יותר לעולם משום דכל דבר שיל"מ לא נתנו בו חכמים שיעור וביטול והוראה עכ"ל

ה) וכן בכל בה"ג אבל אם אפה בדיעבד פת עם פשטיד"א מגולה או צלי של א"י בתנורים גדולים שלנו המלזיקין י"ב עשרונים שרגילין לאפות לשוק נקראין תנורים גדולים ואפי' אם פי התנור בצדיו סתום כולו לגמרי. דה"ג ורש"י והרמב"ם וסמ"ג ורי"ף ורשב"א ור"י ובנו ראבי"א והא"ז פסקו כולם שבדיעבד לא אמרינן ריחא מילתא היא ואין צריך בזה ששים כלל ולשון המרדכי פ' ג"ה ובהא ליכא מאן דפליג ואומר הילכתא כרב

ו) ודוקא כשהנקב קטן של מעלה בתנור העשוי לעשן הוא פתוח דאל"כ הוא גרוע ודאי מתנורים שלהם שהיו פתוחים לגמרי ואסור אפילו בדיעבד ואין חילוק להפסד מועט למרובה ובין שנצלה או שנאפה אצלו איסור דאורייתש או איסור דרבנן אבל מטעם נ"ט בנ"ט אין להתירו אפילו כשהפשטיד"א מכוסה בבצק. חדא בעיסה שבפשטיד"א ואח"כ לפת. דלא אמרינן הכי אלא כ"א בפליטת טעם בכלים אבל מאוכל לאוכל חשוב הבל פעם אחד כדאיתא ליעל ריש תשו' נ"ט בנ"ט. וכתב בפרנס ודוקא בתנור אבל אם נאפה יחד תחת כלי אפי' לא נגע הפת לפשטיד"א ש"ע אסור דכה"ג ודאי אמרינן ריחא מילתא היא עכ"ל. ומיהא בכה"ג עם פשטיד"א ישראל ל אסרינן ליה לפת דיעבר לאוכלו עם בשר מאחר שאין כאן ממשות אלא ריח בעלמא

ז) מעשה שאסר מהר"ר ענשכי"ן ז"ל בדיעבד עוגות שאפה א"י עם פשטיד"א שלו ולפי הנשמע שאוסרים בשביל שהוציאם הא"י מן התנור על כלי אחד כי שאל השואל על כך. ואע"ג דקיי"ל דאין איסור הבלע הולך מחתיכה לחתיכה בלתי רוטב לאוסרו אפי' בכדי קליפה הכא שאין לו לפלוט דבר מגופו פולט שפיר כדאיתא לעיל. ועוד יש לחלק דהכא הוי חמי האור והיינו אם היד סולדת בכלי ואע"ג דהפת הוי צונן דתתאי גבר. וגם יש לחוש הכא לשמנונית בעין ומיהו בזה לא ה"ה ראוי לאסור אלא הפת הראשון שידוע בבירור שהוציאוהו מיד אחר הפשטיד"א ש"ע ואם אין מכירו אע"ג דכל פת שלם הוי דבר שבמנין וראוי להתכבד מ"מ מאחר שאין איסורו מגופו והוא דבר יבש הוה חד בתרי בטל. שאיל"ה



ח) והא דשרינן פת שנאפה עם פשטיד"א לאכול עם הבשר היינו דוקא שנאפה הפשטיד"ש או הפלאד"ן תוך מחבת כמו שרגילין אבל אם הפשטיד"א בלתי מחבת כתב הר"י מדורא שהפת אסור בדיעבד אפי' עם בשר או במלח דרוב פעמים יוצא השמנונית או החלב לחוץ ובולע בתנור באליה כל הפת אסור אפי' עם בשר או מלח דמא יאכלנו בחלב עכ"ל ובזה אפי' לוי מודה דגרע טפי מריח שמאוכל לאוכל בעלמא ואפי' אם התנור אינו משופע והפת רחוק מן הפשטיד"א הרבה דאין צריך לזוב תחתיו אלא שנבלע רק בדופני התנור וצריך לחותכו ולמוכרו לא"י וכש"כ אם צלי בשפוד דבודאי זב

ט) ולשון ס' אשיר"י בע"ז אם זב שומן הבשר חוץ לפשטיד"א ונבלע בתנור אע"פ שהפת רחוק מן הפשטיד"א אסור אפי' כאוכלו במלח והואיל וכן הוא יש ליזהר שאין לאפות שום טפילות עם הפת בתנור דילמא יזוב השומן ולאו אדעתין אלא יאפה הפשטיד"א ויסיק התנור ויאפה הפת עכ"ל

י) ודוקא בתנורין גדולים אנו מתירין בדיעבד פת שנאפה עם פשטיד"א של א"י כדפרישית אבל בתנורים קטנים שאין מחזיקין י"ב עשרונים והן מכוסין למעלה בזה ודאי אמרינן ריחא מילתא היא ואסור הפת אפי' בדיעבד ושפי' בתנורין של בית החורף הגבוהין הרבה דמ"מ גרועין יותר מתנורין שלהן שהיו פתוחים למעלה לגמרי ואפשר שבזה אפי' לוי מודה אע"פ שפלוגתייהו בגדי וד"א ששניהם מפטמים דהא רב אלפס ור"י ובנו רשבי"ה לא חלקו בזה אליבא דלוי כדאיתע לעיל

יא) ודוקש פת עם פשיטד"ש במחבת מותר בדיעבד בתנורין גדולים כדפרישית או אפי' ב' מינים המפטמין כגון פשטיד"א עם פלאד"ן כשאחד מהם היה מכוסה אבל פשטיד"א עם פלאד"ן ששניהם היו מגלין אפי' אם הן תוך מחבת וכ"ש צלי של היתר עם צלי של איסור בתנורין שלנו המחזיקין י"ב עשרונין דבכה"ג אמרינן ריחא מילתא היא דהוה כפת חמה וחבית פתוחה שאוסר בג' לדברי הכל ושע"ג גהתם מיירי בזו על גב זו מאחר שהתנורין שלנו מכוסים למעלה הוי כזו על גב זו. וכן הא דדג שהצלה עם בשר דאוסר רב שם אפי' בלש נגעו יחד וקיי"ל דאפייה כצלייה והיינו אם פי התנור שבצידו סגור אבל אם הוא פתוח כ' הרא"ש פ' בהרא דעבודה זרה שהוא מותר בדיעבד אפי' לר"ת

יב) ובעבור הנקב שרגילין לעשות בכיסוי הפשטיד"א שלא יתנפל נוהגין לכסות עליו שפופרת של ביצה כשאופין אותה עם הפת. וכ' במרדכי פרק ג ה"נ בשם רמב"ן ואם נשבר אותה שפופרת מותר הפת אפי' עם הגבינה דה"ל כדיעבר ובלבד שלא יגיע מן הפת לשומן עכ"ל

יג) ואפילו אם שניהם מכוסין בבצק ומשחו אותה הכיסוי של הפשטיד"ש בשומן אווזא או הפיאד"ן בחמאה כמו שרגילין או שנילוט הכיסוי רכוטב או בחלב זה לא נקרא מכוסה דהא השומן מגולה יוא ואסור. ולשון המרדכי פ"ק גע"ז ובפרק כ"צ בהג"ה בשם ר"ת וכן דעתי נוטה שפשטיד"אופלאד"ן שנאפו יחד אז ריחא מילתא היא אפי' בדיעבד דאפי' רבא דשרי גבי בת תיהא בריח דפטום מודה שבל הפת שעמו שרי אפי' בלא כידוי עב"ל פירוש שהפשטיד"א לא היה מכוסה

יד) ואפי' פת שנאפה עם פשטיד"א ופלאד"ן ששניהם יחד ומגולין לגמרי מותר בדיעבד. אע"פ שאסרו הפשטיד"א (ש"ב) והפלאד"ן (של חלב) דלא גרע מאלו היו שניהם של איסור דשרי בדיעבד כדאיתא לעיל דאין שייך בריח איסור הנאה. והיתר מצטרף דלא אסרינהו אפי' בכבוש האיסור אליבא דכולי עלמא

טו) וכן השיב מהר"ש ז"ל שראיתי מעשה בחמין שנמצא טריפה בשבת והתירו האחרים לפי שהיו מכוסין אבל אם היו מגולין מאסרין כולן דהוי כמו פשטיד"א עם פלאד"ן עכ"ל. ולא קקימא לן כלוי דעבד עובדא עם גדי וד"א ונ"ל דחמין חשובין כשפייה דבבישול קיימא לן בי"ד שמתיר כדאיתא לקמן בתשובה הסמוכה


טז) ודוקא בפשטיד"א עם פלאד"'ן אבל שתי פלאד"ן יחד איד של ישראל ואחד דל א"י בימים שאין שוכלין בהן בשר מותר בכל ענין כדאיתא לקמן שער מ"ח ד"ה בדיני חמאה שא"י

יז) וכן פשטיד"א של כחל אפי' לח ושל מניקה ים בשר נהוג עלמא היתר לכתחילה אפילו שניהם מגולין מאחר דחלב דכחל דרבנן בריח לא גזרו

יח) אך אם היה האיסור דבר מועט דהיינו פחות מס' בהיתר כגון חלב מועט שנאפה או מצלה עם הרבה פשטיד"א בתנור אפילו שהוא בלתי מחבת וראו להדיא שיצא החלב לחוץ לתוך התנור כולן מותר. דלא גרע מאלו נתבשלה או נצלה עמו והא דאמר אם טש כל הפת אסור היינו כשאין שם ס' ואפי' אם האיסור מהדברים שאינם מתבשלין דמאלר דעיקר דשיסורא ליתא ואין כאן אלא ריחא בעלמא. דלא גרע מאלו נתבשל עמו שהטעם מתבשל שפיר בס' כדאיתא לעיל שער מ"ב ד"ט. אמהם צריך שיהא שם ס' בכל פשטיד"א נגד כל החלב ואין אחת מהן מסייע לחבירו לבשל אפי' חם נגעו כולן יחד. דהא אפילו באיסור בלוע לא אמרינן שהולך מהתיכה להתיכה בלתי רוטב ואפי' לחומרא מכ"ש שאין שייך לומר בריח שקיבלה שיתפשט מחתיכה לחתיכה ולקולא. וכהי נמי שתחשב האפיה בצליה מ"מ הלא אף בצלייה עצמו לא אמרינן לקולא אפי' חלב הבלוע מפעפע מחתיכה לחתיכה כדאיתא לעיל בחשובת בשר וחלב שנמלח יחד וצריך לשם בכל חתיכה וחתיכה ס' נגדו צשום דלא ידעינן לאיזה צד נתפשט הריח ואין לומר מאחר שיש בה ס' בין כל הפשטידות שבתנור מחלק טעם החלב בכולן אלא רואין בכל אחת מהן שמא הלך הריח רק אצלה. דאל"כ לא המצא פשטיד"א ופלאד"ן שנאפו יחד שיאסר שום אחת מהן דשפי' כשהתנור רק במקום שאר הפשטיד"ש כימא ג"כ שכחלק טעם החלב או האיסור לפי ערך כל רוחב התנור ולא ישאר לפשטיד"א כ"א חלק מועט שיש בה כ"פ ס' נגד האיסור לבדו ואפי' אם נוגעות בה אע"פ שבבליעת איסור לשבינן בל החתיכה בבליעת עצמו דלא גרע ריח מבליעת האיסור עצמו שאין הולך מתתיכה לחתיכה אפי' שנוגעות בה בלתי רוטב

יט) וכתב עוד במרדכי פ"ק דעבודה זרה ודוקא שנופו יחד בפעם אחת אבל (בדיעבד) פשטי"א ואח"כ פלאד"ן בתנור אחד בחימום אחד או תחת מחבת וחת בחימום אתת בזא"ז ולא נתלבנה בינתיים והמחבת רחבה ולא נגעה ב'ום אחת מהן מותר הכל בדיעבד

כ) ואיסור תריף וא דנעשה לרית ונאפה אפי' עם הפת ובתנורים גדולים בזה ודאי ימרינן ריחא מילתא היא אפי בדיעבד ואפי' אם פי התנור פתוח בצידו כדאי' בגמרא תנור שהסיקוהו בכמון של תרומה וכו' עב"ל

כא) וה"ה אם ההיתר חריף כמו שכתב עוד במרדכי פ' ג"ה ובצל שנצלה עם נבילה בתנור יא ודאי אסור לפי שהוא חריף ושואב ודומה לפת חמה וחבית פתוחה והוי כקשורת דעביד לריח ומביא ראיה. ומייתי בי"ד פת חמה שמונחת על גב חבית פתוחה של יין נסך אסור לפי שקולש מן הריח הרבה אבל אם החבית סתומה או שהפת צונן לא עכ"ל (מהרי"ש) והיינו דוקא שמונח על פי מגופת החבית ממש ולא בצידו

כב) כתב בי"ד ודוקא בצצייה או באפייה שייך ריחא אבל בבישול לא מפטם ביל האי ומותר אפי' לכתחילה להשים קדירה של בשר עם של חלב שפי' בתנורים קשנים ופי הקדירה למעלה פתוח ופי התנור מן הצד עכ"ל והיינו בכל התנורים שלנו המכוסין למעלה ואפי' בקטנים שאין מחזיק י"ב עשרונים. אך לכתחילה צריך להרחיק זו מזו מעט ואפילו בכירה דלכתחילה מיהא חיישינן לצינוריות ובדיעבד לא מחזקינן איסור ומיהו בזו ע"ג זו אסור אפי' בדיעבד בדאיתא לעיל שער ל"ח די"ז בתשובת טיפת חלב (ודלא כהרא"ש) וה"ה אפי' קדירה של חלב מגולה עם צלי או כל קדירה אצל צלי של א"י אף הקדירה מותר בדיעבד דבישול לא מפטם ולא מבליע ול"ד לפת חמה וחבית פתוחה אע"ג דהתנורים שלנו מכוסין דהתם יוו זו ע"ג זו ועדיף מפת שנאפה עם צלי של א"י דלעיל דשרינן בדיעבד אפילו ששניהם אפויים דלא אסרינן בדיעבד אפי' באפייה אלא שני מינין המפטמין אבל ע"ג כירה אפי' צלי בשר עם צלי של איסור מותר לכתחילה אם אין נוגעין וחד דאין שייך ריח כלל בכירה

כג) ודוקא בדברים המפטמין שייך בתנור ריחא מילתא היא אבל מפת לפת לפת כגון מצה שנמצא בה חיטה כתב ר"ת שהאחרת שנאפה אצלה בתנור אפי' תוך מפסח מותר דלא מצינו ריח מפת לפת. והיינו דוקא שלא נגעו כלל במצה של החימוץ

כד) וחלה שלנו שהוא רק מדרבנן מותר לכתחילה לאפותה עם הפת ואפילו אם נגעה החלה בחולין אם יש בככר החולין פי שנים כמוהו. דמאחר דאיכא מאן דפסיק הילכתא דאפי' היא עצמה בטלה ברוב להאכילה לזר שרינן מיהא דיעבר בטעם שלו

כה) ודוקא לענין איסור אמרינן בב' מינים המפטמין ריחא מילתא היא כדפריש אבל פשיטא לענין סכנה כגון שאפה פשטיד"א ש"ב עם של דגים בתנור א' ושניהן מגולין אפי' בתמורין שלנו המכוסין למעלה ואפי' בתנור קטן ואפי' אם הוא סגור כולו ולא נגעו כלל יחד מותר בדיעבד ואע"פ דקיי"ל סכנתא חמירא מאיסורא דבכה"ג לית בי' סכנה כלל מדלא אוסר הרמב"ם פ' ט' דא"מ דגים שנצלו עם בשר בתנור כ"א לאכלן בחלב. ואין מחלק כלל בתנורים בין שלהם בין שלנו. ואפי' אם שניהם בלתי מחבת רק שמורחקים קצת זו מזו. דאפילו אם יוצא מהשמנונית לתוך התנור אין בכך כלום דבבליעת תנור וכלי אין סכנה כדאי' לקמן. אך לכתחלה מיהא יזהר

כו) וכן כל דבר שהוא משום כלים אין אוסרין מבשר לדגים בדיעבר מטעם סכנת ד"א דהא מתיר בגמרא דגים שעלז בקערה רותחין של בשר וכן לא אסרינן לעיל אפי' לכתחילה דגים שנתבשלו כבר בקדירה או ניצלו בשפוד של בשר ב"י שלא ליבנו בינתיים אלא לאוכלן בחלב. ואפי' לכתחלה רגילין רק לנקות מחבת או יורה של בשר ב"י במים ועפר מהשמנונית בעין שעלי' ולבשל בה דגים מיד. ובדיעבד מותר אפי' לא מקה אותם גלל ואפי' בכלי חרס אם לא שידע בבירור שהיתה מלוכלבת הרבה משירי הבשר עד שלא הי' ששים בדגים נגד אותו שמנונית ואין שייך בכאן טעם בליעת דופני (ס"א הכלי) הבשר. ומנם לכתחלה יזהר כמ"ש ביו"ד בשם הרא"ש שיש ליחד כלים לדגים בפני עצמן לפי שקשה לדבר אחר עכ"ל

כז) וה"ה אפילו נגעו יחד מלוחין לאחר שיעור מליחתן ואפי' אם הן לחין עדיין מהמלח שעליהן מותר אם שניהם פושרים כדאיתא לעיל בתשו' אבל בודאי אם מצלו או נאפו יחד אפי' אם לא נגעו זה בזה שניהם אסורין אם לא שהה באחת מהן לבטל טעם חבירו כדאיתא בגמ' פרק כ"ל דג שנצלה עם בשר אסור לאוכלו בכותח. רב אשי אמר אפי' במלח נמי לא משום דקשה לריח ולד"א והיינו אפי' לא נגעו זה בזה

כח) וכ"ש אם נאפו יחד בלתי מחבת תחת כלי אחת או אף בתנור סמוכין זו לזו דברוב פעמים יוצא השמנונית בעין מזו לזו שיש בו סבנה דהא אפי' באיסור חיישינן לזי אפיללו דיעבד כדאיתא לעיל ד"ח

כט) וכתב הי"ד בשם הרא"ש וצריך ליזהר שלא לאכול בשר ודגים יחד בזח"ז אם לא בקינוח והדמה בינתיים לפי שקשה לד"א ואין נפקותא איזה מהן יאכל בראשונה. ומסיק והיה רגיל א"א הרא"ש ז"ל לרחוץ ידיו והיה שורה פת ביין והיה אוכלו בינתיים לקנח פיו עכ"ל

ל) ומיהו אע"י שדג עם בשר אסור בתנור מ"מ פת שנאפת עם בשר מותר לאוכלו עם דגים ואע"פ שאסור לאוכלו בכותח דלא גרע מטעם בליעת קדירה של בשר בת יומא שאנו מתירין לעיל דכ"ה. ואין שייך לחלק בזה כל כך בין לכתחילה לדיעבד ועוד דאל"כ יאמר רב אשי יותר חידוש

לא) ודוקא בתנור ולענין איסור אכילה וריח המפטם אמרינן ריחא מילתא היא אבל בשאר ריח בעלמא כתב במרדכי פרק בתרא דעבודה זרה שיין בזמן הזה מותר לזלף ואפ' לאדס בריח (מהר"מ( ואין חילוק בין שתוא של א"י אן של ישראל ונגע בו. וחולה מותר לרחוץ בו ידיו ורגליו אבל לא אדם בריא עכ"ל והיינו אפיללו חולה שאין בו סכנה ומ"מ בריא אסור לסוך משום דסיכה בכלל שתיה וחמיר מריח בעלמה

לב) וכן כתב הרמב"ם פי"ג דא"מ הלכה כרבא בבת תיהא ומתיר לישראל להריח ביין נסך עצמו שהיינו לעשות נקב במנופת החבית להריח בו ולבודקו אם יתקיים

לג) ואפילו דפיטום דאורייתא כגון לעבור ולעמוד בצד תבשיל ופיטום של א"י מותר לכתחילה בכל איסור שהוא מותר בהנאה ובגמ' פ' כ"ש אמרינן בל שיש בו משום לול ומשום מראה וריח אין בו משום מעילה. וכתב שם במרדכי מעילה הוא דליכא איסורא מיהו איכא והיינו באיסור הנאה שהם במעילה דמיירי ביה. אבל בנבילה וטריפה שמותר בהנאה מותר. ול"ד לריח דמוגמר מתבלין של איסור דהתם הריח הוא עיקר הנאה ועוד דהכא איכא אויר המבשל עיקר הריח

לד) וכ"ש שאדם בריח אסור לסוך עצמו סיכת תענוג בחלב או בשומן של ד"א ובשאר איסור דאורייתא דסיכה בשתייה מדרבנן דאסמכינהו אקרא מותבא כמים וגו'. וכתב בסמ"ק ובסמ"ג ומ"מ אם יש לו חטטין מותר אפילו בכל איסורא דאורייתא דבמקום צער לא גזרו עכ"ל. והיינו דוקא באותן שאין בהן איסור הנאה. והא דכתבו התוס' פ' בנות כותים בשם ר"ת דדוקא סיכת שמן של תרומה אסמכינהו אקרא ואסור מדרבנן אבל סיכת שומן של חזיר ושל חלב שרי שמא היינו ג"כ דוקא במקום צער למי שיש ללו חטטים. וכן הא דא' פ' כ"ש המניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו פטור אבל אסור לפי שאסור בהנאה משמע באיסור אחר מותר היינו ג"כ משום דהוה במקום צערע. אבל סיכה של תענוג ודאי אסור בכל איסור דאורייתא לאדם בירא אליבא דכ"ע אפי' בקטנים מסיק בהא בסמ"ג ותינוקות נראה שאסור לסוך גופן בחלב חזיר שאין זי אלא תענוג אבל מניחין א"י לסוכן ולהאכילן שאין אמור להזהיר גדול על הקטן אלא לסוך להן בידים עכ"ל