לבוש יורה דעה קמב
קיצור דרך: LEV:YD142
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • סימן קמב | >>
סימן קמב בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו
סעיף א[עריכה]
כשם שהעבודה זרה עצמה אסורה בהנאה כדאיתא לעיל בכמה מקומות, כך כל הנאות הבאות ממנה אסורות, דכתיב: "והיית חרם כמוהו" שפירושו: כל שאתה מהיה, רצה לומר "מהוה", כלומר: כל שאתה נהנה רוצה לומר מן העבודה זרה – הרי הוא חרם כמוהו. וגבי דידה כתיב: "לא ידבק בך מאומה מן החרם".
ואפילו אם שרפה – אסור ליהנות בגחלתה ואפרה. אבל משלהבת מותר ליהנות, דדבר שאין בו ממש הוא.
סעיף ב[עריכה]
סכין של עבודה זרה שמשמשין בה בקרבנות לעבודה זרה, אם הוא חדש או ישן ולבנו באור מאיסור שבו – מותר לשחוט בו אפילו לכתחילה בהמה בריאה; שאין זה נקרא "הנאה" מה שנהנה בסכין זה ששחט בו, דאדרבה מקלקל הוא שקלקל את הבהמה, דבעודה חיה היא עומדת בין לצמרה בין לעבודה בין לאכילה, והשתא לאחר ששחטה אינה עומדת אלא לאכילה, והרי קלקלה.
אבל בהמה מסוכנת – אסור לשחוט בו מפני שהוא מתקן, והרי יש לו הנאה ממשמשי עבודה זרה, ואם שחט בה – הרי זו אסורה עד שיוליך הנאת הסכין לים המלח. וכן אסור לחתוך בו בשר לחתיכות הראויות לדורון מפני שהוא מתקן, ואם חתך – יוליך הנאה לים המלח. אבל אם חתך דרך הפסד והשתחה, כגון שחתך חתיכות הראויות לדורון לנתחים קטנים – מותר.
ואם אין הסכין חדש וגם לא לבנו – אסור לשחוט בה אפילו בהמה בריאה, משום שמנונית שבו שנבלע בבשר. ואם שחט – יקלוף בית השחיטה.
סעיף ג[עריכה]
נטל כרכר מן אשֵרה וארג בו את הבגד – הבגד אסור בהנאה. ואם נתערב אותו הבגד בבגדים אחרים – יוליך דמי אותו הבגד לים המלח, ושאר כל הבגדים מותרים.
אבל על הבגד הראשון לא אמרינן יוליך דמי הכרכר לים המלח ויהיה כל הבגד הראשון מותר, כיון שכולו נעשה באיסור. ולא דמי לשחט בו בהמה מסוכנת, דאמרינן יוליך הנאת הסכין לים המלח וכל הבהמה מותרת; דהתם הבהמה כבר גדלה ולא היתה חסרה כי אם להכשירה לאכילה על ידי שחיטה לבד – סגי בהולכת הנאת הסכין לים המלח. אבל הכא הבגד כולו נעשה ונגמר באיסור, לפיכך אין לו היתר כלל על ידי הולכת הנאת הכרכר לים המלח.
סעיף ד[עריכה]
וכן אם נטל ממנה עצים אסורים בהנאה והסיק בהם את התנור, בין חדש בין ישן – לא יאפה בו פת עד שיוצן, ואחר כך יחזור ויחם אותו בעצי היתר ויאפה בו.
ואף על גב דגבי ישן הוי ליה "זה וזה גורם", תנור דהתירא ועצים דאיסורא, וב"זה וזה גורם" קיימא לן דמותר בדיעבד; והכי נמי הוי דיעבד, דהא כיון שצריך לצננו ולחזור ולחממו הוא מפסיד דמי עצים הראשונים, מכל מקום כיון שאין כאן אלא הפסד מועט דדמי עצים – לא חשו חכמים זכרונם לברכה להפסד מועט ולא התירו אלא בצינון.
ובתנור חדש שהוסק באיסור הנאה, אף על פי שהוא עצמו אסור שנגמר באיסור דאמרינן הסיקו זהו גמרו, מכל מקום כיון שחוזר ומחממו בעצי היתר ואופה בו – הוי ליה "זה וזה גורם": התנור האסור והעצים המותרים. וקיימא לן "זה וזה גורם" מותר בדיעבד, והכי נמי הוי כמו דיעבד, שאין זה לכתחילה למה שיאפה בו. דהא אי הוה אסרינן לאפות בו היינו צריכין למימר יותץ, ואי אמרינן יותץ נמצא התנור מופסד, לכך חשיב דיעבד.
ואם לא צננו את התנור ואפו בו את הפת באותו היסק – בישן מותר, דהא הוי ליה "זה וזה גורם" דמותר בדיעבד. ובחדש אסור, שאין כאן גורם דהיתרא כלל.
במה דברים אמורים? שאין אבוקה כנגדו. אבל אם אפה בלא צינון ובעוד שהאבוקה כנגדו – אפילו בישן הפת אסור בהנאה, שנהנה מגוף עצי איסור דיש שבח עצי איסור בפת. ואם נתערב אותו הפת באחרות – יוליך דמי אותו הפת לים המלח, ושאר הכיכרות מותרים.
והא דאמרינן יש שבח עצים בפת, היינו בדבר שאיסורו איסור הנאה. אבל אם אפה או בישל אצל דבר שאין בו אלא משום איסור אכילה, אפילו אבוקה כנגדו – מותר, שאין הפת הנאפה מקבל טעם האיסור אלא שנאפה ונקרם ממנו, וזה אינו טעם אלא הנאת עצים בעלמא הוא, והרי זה לא נאסר בהנאה.
סעיף ה[עריכה]
קערות וכוסות וצלוחית וקדרות שבשלן היוצר בעצי אשירה – אסורים בהנאה, משום דהנאתן בלא גורם שני הוא; שעל ידי גורם ראשון שאסור בהנאה דהיינו על ידי עצי אשירה נעשו חדשים, ומשתמש בהן כן בהנאת גופן. ולא דמי לתנור חדש דלא מטיא הנאה מיניה עד דאיכא גורם שני, דהיינו עצי ההיתר.
ואפילו בקדירה שמבשלין בו, אף על גב שאין עיקר הנאתן אלא אחר שנתבשל התבשיל, והרי יש כאן גם כן גורם שני דעצי התירא, מכל מקום כיון שנהנין ממנו שמשתמשין בו במה שיש בתוכו קודם שמתחיל להתבשל – הוה ליה הנאה בלא גורם שני ואסור. מה שאין כן בתנור שאין נותנים בו הפת אלא לאחר היסק של גורם ההיתר דהיינו העצים.
סעיף ו[עריכה]
פת או קדֵרה שבישלה על גבי גחלים של עצי עבודה זרה – מותרת, שכיון שנעשו גחלים הלך איסורן אף על פי שעדיין הן בוערות. ומה שאמרנו בסעיף א שגחלת אסורה – היינו לכתחילה, אבל בדיעבד מותר.
סעיף ז[עריכה]
קדֵרה שבשלה בעצי עבודה זרה ובעצי היתר – התבשיל אסור. ואף על גב דאמרינן לעיל "זה וזה גורם" מותר בדיעבד, היינו בתנור שהוסק, ששני הגורמין עושין פעולתן יחד בבת אחת.
אבל הכא יש לחוש שמא הקדֵרה נתבשל ראשונה מחומן של עצי האיסור ונאסר, בעוד שעדיין לא בא חומן של עצי ההיתר. ואף על גב שאחר כך נגמר הבישול גם כן על ידי עצי ההיתר – לא הותר בכך, דכיון שנאסר נאסר, ושוב אין לו היתר.
סעיף ח[עריכה]
אפרוחים שקננו באשֵרה ואינם צריכין לאִמן – מותרין, ואינן בטלין אגב אשֵרה ליאסר עמה.
אבל בצים שעליה, או אפילו אפרוחים שעדיין צריכין לאמן, הואיל ולא יוכל ליקחם אלא אם כן נהנה מן האשֵרה לעלות עליה או לסמוך בה – נחשבים כגידולי אשירה, ואסורין בהנאה מדרבנן.
אבל גופן אינו נאסר בהנאה דליתסרו אפילו כשיגדלו, זה לא אמרינן דהא ממקום אחר באו. וכן הקן עצמו מותר מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר.
מיהו אפילו באפרוחין שאין צריכין לאמן, וכן הקן עצמו דאמרינן שמותרין, היינו דווקא שמורידין על ידי קנה שיתיז בהן עד שיפלו ויקחם, ולא גזרינן שמא יעלה על האילן. אבל לעלות על האשֵרה ללקחם – אסור, דהוה ליה נהנה באשֵרה שעולה עליו.
סעיף ט[עריכה]
האשֵרה, בין שהיא עצמה נעבדת בין שהיתה עבודה זרה מונחת תחתיה – אסור לישב בצילה, דהא נהנה ממנה. ואף על גב דאינו מכוין ליהנות מן הצל אלא ישב לנוח – אסור, גזירה שמא ישהא בישיבה ואתא לכווני.
אבל לעבור בצילה – מותר. ודווקא בצילה, אבל תחתיה אפילו לעבור דרך העברה בעלמא – אסור משום "הרחק מפתח ביתה" וגומר, אם יש לו דרך אחרת קצרה כמוה. ואם אין לו דרך אחרת שהיא קצרה כזה – עובר תחתיה, דכיון שהעמידוה על אֵם הדרך במקום שאין שם דרך אחרת לעבור – הוי היא גוזלת את הרבים. לפיכך מותר לעבור תחתיה, ובלבד שלא ישהא הרבה תחתיה אלא ימהר וירוץ בכל מה שיוכל, שלא יבוא ליהנות ממנה.
סעיף י[עריכה]
ודווקא אשֵרה אסור לעבור בכל צלה, מפני שסתם אשֵרה עשויה לצל בין לתחתיה בין לחוצה לה.
אבל בית של עבודה זרה – סתם בית אינו עשוי לצל שחוצה לו אלא לתוכו הוא עשוי, לפיכך תוכו ונגד פתחו ארבע אמות שלו אסור, אבל צל של אחריו מותר. ואפילו תוכו אם גוזל את הרבים, שקדם לו הדרך ואחר כך בנה שם בית עבודה זרה – מותר לעבור דרך שם. אבל אם קדם הבית לדרך – אסור. ויש אוסרין בכל גוונא משום חומרא דעבודה זרה.
סעיף יא[עריכה]
מותר לזרוע ירקות תחת האשֵרה אפילו לכתחילה, בין בימות הגשמים בין בימות החמה, אף על גב שצל האשֵרה מיצל עליהם ומגין עליהם בפני החמה, ועל ידי כך הם צומחין היטב והרי נהנה מצל האשֵרה – אפילו הכי מותר, מפני שצל האשֵרה שהוא אסור והקרקע שאינה נאסרת גורמים לירקות אלו לצמוח, וכבר אמרנו ד"זה וזה גורם" מותר.
ואף על גב דאמרינן לעיל דלא שרינן "זה וזה גורם" אלא בדיעבד, היינו היכא שהוא עושה ה"זה וזה גורם" בידים, כגון בפת דלעיל שמניחו בידים בתוך התנור שהוא הסיקו ועשאו "זה וזה גורם", וכגון הנוטע אגוז של ערלה שזה אסור מפני שהוא כמו מבטל איסור לכתחילה. אבל ירקות דהכא, ההנאה מן הצל ממילא אתיא, ולא דמי למבטל איסור לכתחילה.
אבל לזבל בזבל של עבודה זרה לזרוע אותם – אסור. וכן פרה אסורה לפטמה בכרשיני עבודה זרה ולאוכלה, שזה הוא עושה "זה וזה גורם" לכתחילה, ואסור כמו בתנור. אבל שדה שכבר נזדבלה בזבל של עבודה זרה, או פרה שפטמה בכרשיני אלילים – בדיעבד מותר לזרוע אותה השדה ולאכול הפרה; שזה הוי דיעבד אף על גב דלגבי זריעה ואכילה הוי לכתחילה, שאם תאסור השדה או הפרה הוי מופסדים לגמרי, והיינו דיעבד שמותר.
סעיף יב[עריכה]
כל אילן שעבודה זרה תחתיה נקרא "אשֵרה", אפילו אינם עובדין את האילן, כל שכן אם עובדין אותו בעצמו.
וכל אילן ששומרין פירותיו לעשות מהם שכר לשתות ביום אידם – אסור בידוע שעובדין אותו, ולכך מצניעין פירותיו עד יום אידם.
סעיף יג[עריכה]
ואילני סרק שרגילין ליטע בפני אלילים – לא גרע מנוי עבודה זרה ואסור.
סעיף יד[עריכה]
מרחץ שעבודה זרה עומדת בחצרה, וכל שכן שיש עבודה זרה בתוכה – מותר לרחוץ בה, שאין המרחץ נעשית לנוי בשבילה. אלא היא נעשית למרחץ לנוי ולא לעובדה, שהרי זה הוא בזיונה שמבזין אותה שהולכים בפניה ערום והעם משתינים בפניה. והתורה אמרה "אלהיהם" – בזמן שנוהגים זה מנהג אלקות, ולא בזמן שמבזין אותה.
מיהו גם בזה אם היה דרך עבודתה בכך – וודאי אסור, כמו פוער לפעור; וכתיב: "איכה יעבדו" וגו'.
סעיף טו[עריכה]
אסרו לשמוע כלי שיר של עבודה זרה או להסתכל בנוי עבודה זרה; אף על גב שזה דבר שאין בו ממש, מכל מקום הא נהנה משמיעה זו או מראייה זו, "ולא ידבק בך מאומה" כתיב.
מיהו אם הוא באופן שאין מתכוין לראות או לשמוע – מותר, דכל דבר שאין מתכוין לא אסרה תורה, ורחמנא לבוא בעי. ואין עבודה זרה אסורה אלא שנעשית לשם עבודה זרה, אף על פי שעדיין לא נעבדה, ד"פסילי אלהיהם" כתיב. אבל צורה העשויה לנוי – מותר להסתכל בה.