לבוש אורח חיים תרעג
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תרעג | >>
סימן תרעג בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד
סעיף א[עריכה]
מיד שהדליק – נעשית המצוה ונגמרה, שלא תקנו זכר לנס אלא להדליק. לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה, אינו זקוק לה. ואפילו כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת, שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליק מיד בא לתקן וכיבה אותו, אפילו בידים, בשוגג אינו זקוק לה, ואם חוזר ומדליקה אינו צריך לברך.
סעיף ב[עריכה]
מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, שבו נעשה הנס; אבל לא הצריכו חז"ל לחזר אחריו, אלא כל השמנים הוכשרו לה. מיהו מצוה לחזר אחר שמן שאורו זך וצלול. ונוהגין באלו המדינות להדליק בנרות של שעוה, כי אורן זך וצלול כמו שמן. ואם אין לו שמן זך או צלול וגם שעוה, מותר לו ליקח כל מין שמן שירצה, בין בחול בין בשבת שבחנוכה (מהר"ם התיר לקנות שעוה של נרות שהדליקו בתועבה, אפילו לנרות חנוכה, והוא הדין לנר של בית הכנסת, כי ודאי ביטל לו הגוי קודם שמכרו). אפילו אותן שמנים ופתילות הפסולים לנר של שבת מפני שאין השמן נמשך אחר הפתילה, וחששו לנר של שבת שמא יכבה ויחזור וידליקנה בשבת או שמא לא יאורו יפה ויבא להטות, בנר של חנוכה ואפילו בשבת שבחנוכה לא חששו לזה, שהרי אם כבתה אף בחול קודם שיעורה אין זקוק לחזור ולהדליק (כמו שנתבאר בסמוך סעיף א' ובסימן תרע"ה סעיף א'). ולשמא יטה גם כן ליכא למיחש, שהרי אף בחול אסור להשתמש לאורו; והטעם, כדי שיהא ניכר לכל שהוא נר של מצוה לפרסם הנס (ועיין לעיל סימן רס"ד סעיף א' וג', ובסימן ער"ה סעיף א'). ועוד, כיון שעל ידי נס שנעשה במנורה תקנוה, עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל, שהרי לפנים היתה עומדת בהיכל, מקום שלא ראו בני אדם את אורה. ואפילו תשמיש ארעי, כגון לעיין בהו מעות או למנותן לאורה – אסור. ואפילו תשמיש של קדושה, כגון ללמוד לאורו, הנהיגו לאיסור. ולשמא יתן בה יותר משיעורא וישתמש לאורה אחר עבור זמנה, שאז מותר להשתמש לאורה כדלעיל (ועיין לעיל סימן תרע"ב סעיף ב') ליכא למיחש, שמא אחר כך יטה, או יכבה ויחזור וידליקנה, דכולי האי לא חששו. ומפני שאסור להשתמש לאורה, נהגו להוסיף נר אחד שבו מדליקין את כולם, וקורין לו שמש; מפני שאם ישתמש בהן, יהיה השימוש לאור אותו הנר. ואותו הנר יעשה גדול מהאחרים, כדי שידלוק כל זמן שאחד מן הנרות דולק וישתמש לאורו, גם יניחנו מרוחק קצת מהם, כדי שיהא ניכר שמשתמש לאורו כשישתמש בהן; ועוד, לתת הכירא שאינו מן המניין הצריך לאותה לילה. וכשמדליק הנרות שהניח להדליקה, והניח אחד יותר מהצורך אצלם כדי שישתמש לאורו, ידליק אותו הנוסף באחרונה, שלא יפסיק בו בהדלקתו בין הדלקת הנרות של מצוה, שהרי הוא של חול, וגם יניחנו קצת מרוחק מן הנרות. נר חנוכה שהוא אסור בהנאה שנתערב עם ב' שמשים או יותר, ואין מכירין איזה הוא של חנוכה ואיזה הוא השמש, אינו בטל ברוב וכולם אסורים בהנאה, שהרי במניין מדליקין אותם, ודבר שבמניין לא בטל אפילו באלף.
סעיף ג[עריכה]
אין מדליקין בנר של חרס אלא אם כן הוא חדש. ואם הוא ישן, ואפילו לא הדליק בו אלא פעם אחת, לא ידליק בו פעם שנית עד שיסיקנו באור, מפני שהוא מאוס והוי ביזוי מצוה. ולכך צריך ליקח חדשים בכל לילה, או יסיקם באור. ונר של מתכת או של חרס מצופה, אין צריך חדש, שאינו מאוס כל כך:
סעיף ד[עריכה]
ופתילות אין חוששין להחליפם עד שתכלה, שאין בהם בזיון מצוה, דאדרבה, הם נוחים להדליק יותר כשהן מודלקין כבר: