כתובים אחרונים/1863/שושנה
< כתובים אחרונים | 1863
| כתובים אחרונים/1863/שושנה | |
|---|---|
| מחבר | מחבר לא ידוע |
| מתרגם | יצחק זקיל פרנקל |
- איש היה בעיר בבל ושמו יהויקים.
- ויקח לו אשה שושנה בת חלקיהו והיא היתה יפת תאר ויראת אלהים.
- כי אבותיה היו ישרי לב וידריכוה בדרכי תורת משה.
- ויהויקים היה עשיר מאד ויהי לו כרם חמד אצל ביתו וכל התאספו אליו כי נכבד היה מכל אנשי העיר:
- ויהי בשנה ההיא ויקימו שנים מזקני העיר לשופטים על העם:
- והם היו מן האנשים אשר אמר יי עליהם מבבל יצאה הרעה ומזקניה שפטי העם:
- ויבאו מדי יום ביומו אל בית יהויקים וכי היה לאיש דבר בא אליהם:
- ויהי בעת הצהרים וכל איש הלך לדרכו ותלך שושנה לשוח בכרם בעלה:
- ויראו הזקנים את האשה מתהלכת יום יום בכרם ויתאוו תאווה:
- וייהפך לבבם ותחת נשוא מרום עיניהם נשאו את עיניהם אליה ולא זכרו תורת ה ומשפטו:
- וגם כי חיצי התשוקה נחתו בלבב שניהם לא גילו את אהבתם איש אל אחיו כי התבוששו וכל אחד חשב לחללה:
- וישקדו יום יום על דלתי הכרם ללכת אחריהם ולהביט אליה:
- ויאמרו איש אל רעו נשובה נא אל בתינו כי קרבה העת לאכול בצהרים:
- ויהי אחרי לכתם ואחרי היפרדם איש מעל אחיו ויפן כל אחד וישב אל הכרם וימצאו שניהם יחדיו:
- וכאשר שאלו איש את אחיו לאמור מה זאת ויתוודו את תשוקתם הרעה ויועצו יחדיו וישימו מועד לארוב לה בהיותה לבדה:
- ויהי היום והם במארב ותבוא שושנה כדרכה לרחוץ בכרם כחום היום ושתי נערותיה איתה:
- ואיש לא היה בכרם זולתי שני הזקנים אשר התחבאו לארוב לה:
- ותאמר שושנה אל נערותיה קחנה לי שמן ובורית וסגורנה הכרם עד כלותי לרחוץ:
- ותעשינה הנערות כאשר בקשה ותסגורנה הדלת בעדה:
- ולא ראו את האנשים כי התחבאו:
- הנה הלכו והנה שני הזקנים הגיחו מן המחבוא וירוצו אל שושנה ויאמרו:
- הנה הכרם נעול ואין פה איש לראות ונפשנו חשקה בך לכן הבה נא ונבוא אליך:
- ואם מאן תמאני לשמוע בקולנו העד נעיד עליך כי ראינו איש עמך בכרם ולכן שלחת את הנערות מאיתך:
- ותאנח שושנה ותאמר אויה לי כי צר ומצקו סבבוני יחד:
- אם אעשה את חפצם בת מות אנוכי ואם אחדל מי יצילני מידם:
- אפס טוב לי לנפול בניקיון כפי בידי אדם מחטוא לאלוהים:
- ותשא שושנה את קולה ותצעק ויצעקו גם הזקנים לקראתה:
- וירוץ האחד אל הדלת ויפתח:
- ואנשי הבית שמעו את קול צעקתה וירוצו אל הכרם לראות מה זה נעשה:
- ויהי כי הוציאו הזקנים עליה את דיבתם רעה ויתבוששו העבדים כי מיום היוולדה לא נשמע כזאת עליהָ:
- ויהי ממחרת בהיקבץ העם בית יהויקים בעלה ויבוא גם שני הזקנים ויוציאו עליה שם רע למען שפוט אותה משפט מוות:
- ויאמרו אל העם שלחו נא והגישו את שושנה בת חלקיהו אשת יהויקים אלינו:
- וישלחו אליה להביאה ותבוא היא ואבותיה עם בניהם וכל משפחתה:
- ושושנה הייתה טובת מראה רכה וענוגה:
- ויצוו הרשעים האלה להסיר הצעיף מעל פניה למען התענג עוד בהוד מראיה:
- וכל מוׂדעֶיהָ וכל הניצבים עליה בכו בְּכי גדול מאוד:
- ויקומו שני הזקנים ויתייצבו בקרב העם וישימו את ידיהם על ראש שושנה:
- והיא בכתה במר נפשה ותישא עיניה השמימה כי בטח לִבָּה בה' :
- ויענו הזקנים ויאמרו הנה התהלכנו שנינו בכרם ותבוא שושנה ושתי נערותיה איתה:
- ואחרי כן שלחה את הנערות מפניה ואת הכרם סגרה:
- ויגש אליה עלם אשר נחבא בגן וישכב עמה:
- ויהי כי ראינו בפינת הגן את הנבלה הזאת וקרבנו אליה והנה היא שוכבת בחיקו:
- אפס לא היה לאל ידנו לתפוש את העלם כי חזק היה ממנו ויפתח הדלת וימלט:
- ויהי כי החזקנו בה ושאלנוהָ לאמור מי הוא העלם ותמאן להשיב לנו דבר:
- ועתה עדים אנחנו בדבר הזה:
- ויאמן העם אל דברי הזקנים השופטים וישפטו אותה משפט מוות:
- ותזעק שושנה בצרת נפשה ותאמר:
- יי אלוהים לך נגלו כל תעלומות וחדשות אתה יודע בטרם תצמחנה:
- ידעת גם ידעת כי אין בפיהם נכונה וכי שקר העידו עלי:
- ועתה הנני הולכת למות גם כי ניקיתי מן הפשע אשר בדו מלִבָּם הרע:
- וישמע אלוהים את נאקתה וייעתר לה:
- היא מוצאת למות וה' העיר את רוח נער רך ושמו דניאל ויישא את קולו ויאמר:
- נקי אנוכי מן הדם אשר יישפך:
- ויפן כל העם וישאלוהו מה זה הדבר אשר דיברת?:
- ויתייצב דניאל בקרב העם ויאמר:
- שמעו נא בני ישראל הסכלתם עשה להרשיע בת ישראל בטרם חקרתם ודרשתם הדבר:
- שובו נא אל בית המשפט וראיתם כי שקר ענו בה האנשים האלה וימהרו כל העם וישובו:
- ויאמרו הזקנים אל דניאל שב נא בתוכנו והַשׂכילֵנו אתה אם שָׂמְךָ אלוהים לאיש מוכיח ושופט:
- ויען דניאל ויאמר ייפרדו נא שני העדים איש מעל אחיו ואשאל איש איש לבדו:
- ויהי אחרי היפרדם ויקרא לראשון ויאמר אליו: הזקן בימים ובפשעים כעת יחולו על ראשך:
- דע נא כי משפט עוול שפטת והצדקת את הרשע והרשעת את הצדיק אף כי אמר אלוהים "ונקי וצדיק אל תהרוג":
- ועתה אם ראיתָ את אשר דברת הגד לי את שם העץ אשר מצאת שניהם תחתיו. ויען ויאמר תחת אַלָה:
- ויאמר דניאל יִתֶנְךָ ה' לאלה ומלאכוֹ יצווה לָךְ להכריתֶךָ:
- וישלח אותו מעל פניו ויצַו להגיש את השני ויאמר אליו בן כנעני אתה ולא בן יהודי:
- הן יְפִי האישה השיאך ורוח זנונים הפך לִבֶּךָ:
- ככה היו מעשיכם כל הימים לזנות את בנות ישראל ומִיִרְאָתָן אתכם הִטיתֶם אותן לכל חֶפציכם:
- זולתי בת יהודה הזאת אשר לא שמעה לקול תַזנוּתֶךָ:
- ועתה הגד לי את שם העץ אשר ראית שניהם תחתיו ויען ויאמר תחת אלון:
- ויאמר דניאל השקר יכסה פניך קָלון רְאה כי מלאך ה' ינופף חרבו עליך להשחיתֶך:
- וישמע כל העם ויישאו את קולם להודות לה' המושיע לכל המייחלים לחסדו:
- ויקומו כולם על שני הזקנים אשר נלכדו באִמרֵי פּיהֶם על יד דניאל כי שקר ענו בשושנה:
- ויעשו להם כמשפט תורת משה "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו":
- ויהרגו אותם וינצלו ביום ההוא מִשפוֹך דם נקי בישראל:
- וחלקיהו ואשתו נתנו שבח והלל לה' על דבר בִּתם כי לא נמצא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר:
- וכן עשה יהויקים בעלה וכל משפחתו:
- ויהי דניאל גדול ויקר בעיני העם מיום ההוא והלאה עד יום מותו:
- שושנה, בתרגומו של יצחק זקיל פרנקל, מהדורת ווארשא, 1863, באתר "גוגל ספרים". ספר אלקטרוני:
; 
שושנה, תרגם מיוונית י"ז פרנקל, מהדורת ווארשא 1885, באתר "דעת"
