כתובים אחרונים/1863/שושנה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שם היצירה בעברית           כתובים אחרונים/1863/שושנה
מחבר            מחבר לא ידוע
שפת המקור           יוונית
שם היצירה ביוונית           Σουσάννα
מתרגם           יצחק זקיל פרנקל
קישור למקור           מעשה שושנה, מהדורת פרנקל, מתוך ספרו כתובים אחרונים, משנת 1863.


  1.  איש היה בעיר בבל ושמו יהויקים.
  2. ויקח לו אשה שושנה בת חלקיהו והיא היתה יפת תאר ויראת אלהים.
  3. כי אבותיה היו ישרי לב וידריכוה בדרכי תורת משה.
  4. ויהויקים היה עשיר מאד ויהי לו כרם חמד אצל ביתו וכל התאספו אליו כי נכבד היה מכל אנשי העיר:
  5. ויהי בשנה ההיא ויקימו שנים מזקני העיר לשופטים על העם:
  6. והם היו מן האנשים אשר אמר יי עליהם מבבל יצאה הרעה ומזקניה שפטי העם:
  7. ויבאו מדי יום ביומו אל בית יהויקים וכי היה לאיש דבר בא אליהם:
  8. ויהי בעת הצהרים וכל איש הלך לדרכו ותלך שושנה לשוח בכרם בעלה:
  9.  ויראו הזקנים את האשה מתהלכת יום יום בכרם ויתאוו תאווה:
  10. וייהפך לבבם ותחת נשוא מרום עיניהם נשאו את עיניהם אליה ולא זכרו תורת ה ומשפטו:
  11. וגם כי חיצי התשוקה נחתו בלבב שניהם לא גילו את אהבתם איש אל אחיו כי התבוששו וכל אחד חשב לחללה:
  12. וישקדו יום יום על דלתי הכרם ללכת אחריהם ולהביט אליה:
  13. ויאמרו איש אל רעו נשובה נא אל בתינו כי קרבה העת לאכול בצהרים:
  14. ויהי אחרי לכתם ואחרי היפרדם איש מעל אחיו ויפן כל אחד וישב אל הכרם וימצאו שניהם יחדיו:
  15. וכאשר שאלו איש את אחיו לאמור מה זאת ויתוודו את תשוקתם הרעה ויועצו יחדיו וישימו מועד לארוב לה בהיותה לבדה:
  16.  ויהי היום והם במארב ותבוא שושנה כדרכה לרחוץ בכרם כחום היום ושתי נערותיה איתה:
  17. ואיש לא היה בכרם זולתי שני הזקנים אשר התחבאו לארוב לה:
  18. ותאמר שושנה אל נערותיה קחנה לי שמן ובורית וסגורנה הכרם עד כלותי לרחוץ:
  19. ותעשינה הנערות כאשר בקשה ותסגורנה הדלת בעדה:
  20. ולא ראו את האנשים כי התחבאו:
  21. הנה הלכו והנה שני הזקנים הגיחו מן המחבוא וירוצו אל שושנה ויאמרו:
  22. הנה הכרם נעול ואין פה איש לראות ונפשנו חשקה בך לכן הבה נא ונבוא אליך:
  23. ואם מאן תמאני לשמוע בקולנו העד נעיד עליך כי ראינו איש עמך בכרם ולכן שלחת את הנערות מאיתך:
  24. ותאנח שושנה ותאמר אויה לי כי צר ומצקו סבבוני יחד:
  25. אם אעשה את חפצם בת מות אנוכי ואם אחדל מי יצילני מידם:
  26. אפס טוב לי לנפול בניקיון כפי בידי אדם מחטוא לאלוהים:
  27. ותשא שושנה את קולה ותצעק ויצעקו גם הזקנים לקראתה:
  28. וירוץ האחד אל הדלת ויפתח:
  29. ואנשי הבית שמעו את קול צעקתה וירוצו אל הכרם לראות מה זה נעשה:
  30. ויהי כי הוציאו הזקנים עליה את דיבתם רעה ויתבוששו העבדים כי מיום היוולדה לא נשמע כזאת עליהָ:
  31.  ויהי ממחרת בהיקבץ העם בית יהויקים בעלה ויבוא גם שני הזקנים ויוציאו עליה שם רע למען שפוט אותה משפט מוות:
  32. ויאמרו אל העם שלחו נא והגישו את שושנה בת חלקיהו אשת יהויקים אלינו:
  33. וישלחו אליה להביאה ותבוא היא ואבותיה עם בניהם וכל משפחתה:
  34. ושושנה הייתה טובת מראה רכה וענוגה:
  35. ויצוו הרשעים האלה להסיר הצעיף מעל פניה למען התענג עוד בהוד מראיה:
  36. וכל מוׂדעֶיהָ וכל הניצבים עליה בכו בְּכי גדול מאוד:
  37. ויקומו שני הזקנים ויתייצבו בקרב העם וישימו את ידיהם על ראש שושנה:
  38. והיא בכתה במר נפשה ותישא עיניה השמימה כי בטח לִבָּה בה' :
  39. ויענו הזקנים ויאמרו הנה התהלכנו שנינו בכרם ותבוא שושנה ושתי נערותיה איתה:
  40. ואחרי כן שלחה את הנערות מפניה ואת הכרם סגרה:
  41. ויגש אליה עלם אשר נחבא בגן וישכב עמה:
  42. ויהי כי ראינו בפינת הגן את הנבלה הזאת וקרבנו אליה והנה היא שוכבת בחיקו:
  43. אפס לא היה לאל ידנו לתפוש את העלם כי חזק היה ממנו ויפתח הדלת וימלט:
  44. ויהי כי החזקנו בה ושאלנוהָ לאמור מי הוא העלם ותמאן להשיב לנו דבר:
  45. ועתה עדים אנחנו בדבר הזה:
  46. ויאמן העם אל דברי הזקנים השופטים וישפטו אותה משפט מוות:
  47. ותזעק שושנה בצרת נפשה ותאמר:
  48. יי אלוהים לך נגלו כל תעלומות וחדשות אתה יודע בטרם תצמחנה:
  49. ידעת גם ידעת כי אין בפיהם נכונה וכי שקר העידו עלי:
  50. ועתה הנני הולכת למות גם כי ניקיתי מן הפשע אשר בדו מלִבָּם הרע:
  51. וישמע אלוהים את נאקתה וייעתר לה:
  52.  היא מוצאת למות וה' העיר את רוח נער רך ושמו דניאל ויישא את קולו ויאמר:
  53. נקי אנוכי מן הדם אשר יישפך:
  54. ויפן כל העם וישאלוהו מה זה הדבר אשר דיברת?:
  55. ויתייצב דניאל בקרב העם ויאמר:
  56. שמעו נא בני ישראל הסכלתם עשה להרשיע בת ישראל בטרם חקרתם ודרשתם הדבר:
  57. שובו נא אל בית המשפט וראיתם כי שקר ענו בה האנשים האלה וימהרו כל העם וישובו:
  58. ויאמרו הזקנים אל דניאל שב נא בתוכנו והַשׂכילֵנו אתה אם שָׂמְךָ אלוהים לאיש מוכיח ושופט:
  59. ויען דניאל ויאמר ייפרדו נא שני העדים איש מעל אחיו ואשאל איש איש לבדו:
  60. ויהי אחרי היפרדם ויקרא לראשון ויאמר אליו: הזקן בימים ובפשעים כעת יחולו על ראשך:
  61. דע נא כי משפט עוול שפטת והצדקת את הרשע והרשעת את הצדיק אף כי אמר אלוהים "ונקי וצדיק אל תהרוג":
  62. ועתה אם ראיתָ את אשר דברת הגד לי את שם העץ אשר מצאת שניהם תחתיו. ויען ויאמר תחת אַלָה:
  63. ויאמר דניאל יִתֶנְךָ ה' לאלה ומלאכוֹ יצווה לָךְ להכריתֶךָ:
  64. וישלח אותו מעל פניו ויצַו להגיש את השני ויאמר אליו בן כנעני אתה ולא בן יהודי:
  65. הן יְפִי האישה השיאך ורוח זנונים הפך לִבֶּךָ:
  66. ככה היו מעשיכם כל הימים לזנות את בנות ישראל ומִיִרְאָתָן אתכם הִטיתֶם אותן לכל חֶפציכם:
  67. זולתי בת יהודה הזאת אשר לא שמעה לקול תַזנוּתֶךָ:
  68. ועתה הגד לי את שם העץ אשר ראית שניהם תחתיו ויען ויאמר תחת אלון:
  69. ויאמר דניאל השקר יכסה פניך קָלון רְאה כי מלאך ה' ינופף חרבו עליך להשחיתֶך:
  70.  וישמע כל העם ויישאו את קולם להודות לה' המושיע לכל המייחלים לחסדו:
  71. ויקומו כולם על שני הזקנים אשר נלכדו באִמרֵי פּיהֶם על יד דניאל כי שקר ענו בשושנה:
  72. ויעשו להם כמשפט תורת משה "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו":
  73. ויהרגו אותם וינצלו ביום ההוא מִשפוֹך דם נקי בישראל:
  74. וחלקיהו ואשתו נתנו שבח והלל לה' על דבר בִּתם כי לא נמצא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר:
  75. וכן עשה יהויקים בעלה וכל משפחתו:
  76. ויהי דניאל גדול ויקר בעיני העם מיום ההוא והלאה עד יום מותו:
  77. קישורים חיצוניים[עריכה]