"עונותיכם הטו אלה", ידוע שהעון הוא החטא הנעשה ע"י כפירה וזדון, והחטא הוא הנעשה ע"י התאוה או השגגה, ומבואר שהעון גדול מן החטא, וכן עונש העון הוא שיעניש ה' בפעולה, מה שישדד הטבע וישנהו לרעתנו, וז"ש "עונותיכם הטו אלה", שע"י העונות במזיד גרמנו להטות חקות קציר, הגם שהם חקים טבעיים שינה ה' הטבע לרעתנו, וזה עונש גדול, "וחטאתיכם מנעו הטוב מכם" החטאים השוגגים הגם שלא הספיקו לשיפעל ה' פעולה וישנה הטבע לרעה, עכ"פ גרמו מניעת הטוב בשב ואל תעשה שהיא עצירת הגשמים שהם השגחיים, כמ"ש הנותן גשם:
ביאור המילות
"עונותיכם וחטאתיכם". הבדלם מבואר בכ"מ, שהעון מזיד או בסבת עוות השכל, והחטא שוגג או בסבת התאוה:
"הטו אלה". הוא בקום ועשה, מנעו הטוב הוא בשב ואל תעשה. כפי חומר החטא כן העונש: