יפה תואר על מדרש רבה/במדבר רבה/כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · יפה תואר על מדרש רבה · במדבר רבה · כ· >>


פרשה כ[עריכה]

א[עריכה]

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר (במדבר כב ב):

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לב ד): הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. לֹא הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם פִּתְחוֹן פֶּה לֶעָתִיד לָבוֹא, לוֹמַר שֶׁאַתָּה רִחַקְתָּנוּ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱמִיד מְלָכִים וַחֲכָמִים וּנְבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל, כָּךְ הֶעֱמִיד לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם. הֶעֱמִיד שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל הָאָרֶץ, וְכֵן עָשָׂה לִנְבוּכַדְנֶצַּר, זֶה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר כַּמָּה רְנָנוֹת וְתַחֲנוּנִים, וְזֶה הֶחֱרִיבוֹ וְחֵרֵף וְגִדֵּף, וְאָמַר (ישעיהו יד יד): אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב. נָתַן לְדָוִד עשֶׁר וְלָקַח הַבַּיִת לִשְׁמוֹ, וְנָתַן לְהָמָן עשֶׁר וְלָקַח אֻמָּה שְׁלֵמָה לְטָבְחָהּ. כָּל גְּדֻלָּה שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנָּטְלוּ הָאֻמּוֹת. כַּיּוֹצֵא בָּהּ, הֶעֱמִיד משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, וּבִלְעָם לְאוּמּוֹת הָעוֹלָם. רְאֵה מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל מַזְהִירִין אֶת יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג ז): וְאַתָּה בֶן אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ וגו'. וְנָבִיא שֶׁעָמַד מִן הַגּוֹיִם הֶעֱמִיד פִּרְצָה לְאַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת מִן הָעוֹלָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים הָיוּ בְּמִדַּת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן יִרְמְיָה אוֹמֵר (ירמיה מח לו): לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה. וְכֵן יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כז ב): בֶן אָדָם שָׂא עַל צֹר קִינָה. וְזֶה אַכְזָרִי עָמַד לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה חִנָּם עַל לֹא דָּבָר. לְכָךְ נִכְתְּבָה פָּרָשַׁת בִּלְעָם, לְהוֹדִיעַ לָמָּה סִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵאוּמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁזֶּה עָמַד מֵהֶם וּרְאֵה מֶה עָשָׂה.




ב[עריכה]

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר (במדבר כב ב):

מָה רָאָה, רָאָה בַּפֻּרְעָנוּת שֶׁעֲתִידָה לָבוֹא עַל יִשְׂרָאֵל מִכָּל שׂוֹנְאָיו, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בָּאִים בְּמִלְחָמוֹת וּבְשִׁעְבּוּד שֶׁהֵן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהֶן, וְזֶה כְּאָדָם שֶׁמּוֹצִיא דָּבָר וְעוֹקֵר אֻמָּה שְׁלֵמָה. וַיַּרְא בָּלָק, נוֹחַ לָרְשָׁעִים שֶׁיִּהְיוּ סוּמִין, שֶׁעֵינֵיהֶם מְבִיאִין רָעָה לָעוֹלָם, בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב (בראשית ו ב): וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים. וּכְתִיב (בראשית ט כב): וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן. וּכְתִיב (בראשית יב טו): וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה. וְכֵן כֻּלָּם, וְכָאן וַיַּרְא בָּלָק. וַיַּרְא בָּלָק, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהוֹשִׁיב שׁוֹמְרִים לְשָׁמְרוֹ מִן הַגַּיִּס, וְהָיָה בָּטוּחַ עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ גִּבּוֹרִים, עָמַד הַגַּיִּס וַהֲרָגָן, וְהָיָה מְרַתֵּת עַל עַצְמוֹ. וְכֵן בָּלָק, רָאָה מֶה עָשׂוּ בְּסִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁהָיָה מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן שָׂכָר לְשָׁמְרוֹ, וְנִתְיָרֵא מֵעַצְמוֹ. וְעוֹד שֶׁרָאָה נִסִּים שֶׁל נַחֲלֵי אַרְנוֹן. כְּתִיב (במדבר כב ג): וַיָּגָר מוֹאָב. מַהוּ וַיָּגָר, כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִרְאִין לָעַמּוֹנִים, נִרְאִין עֲטוּפִים לְשָׁלוֹם, וְלַמּוֹאָבִים נִרְאִים מְזֻיָּנִין לְמִלְחָמָה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (דברים ב יט): וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם. כָּל מִין צָרָה אַל תָּצַר לָהֶם, (דברים ב יט): וְאַל תִּתְגָר בָּם. כָּל מִין גֵּרוּי. וּלְמוֹאָב אָמַר (דברים ב ט): אַל תָּצַר וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה. מִלְחָמָה אִי אַתָּה עוֹשֶׂה, אֲבָל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לַחְטֹף מֵהֶן - חֲטֹף. וּלְכָךְ נִרְאִין מְזֻיָּנִין לְמוֹאָב וְהֵן נֶאֱגָרִין לְעָרֵיהֶם, שֶׁאֵין וַיָּגָר אֶלָּא לְשׁוֹן אֲסִיפָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י ה): אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל. דָּבָר אַחֵר, וַיָּגָר. לְשׁוֹן גֵּר, שֶׁהָיוּ רוֹאִין לְעַצְמָן גֵּרִים בָּעוֹלָם, אָמְרוּ יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לָגוּר וְאָחֲזוּ אוֹתָהּ, וּמַשְׂכִּירִין הָיוּ לָהֶם בָּתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ.




ג[עריכה]

וַיָּגָר (במדבר כב ג):

דָּבָר אַחֵר
וַיָּגָר, לְשׁוֹן יִרְאָה, שֶׁהָיוּ מִתְיָרְאִין, שֶׁרָאוּ כָּל הָאֻמּוֹת בְּיַד יִשְׂרָאֵל, שֶׁבָּא סִיחוֹן וְנָטַל אֶרֶץ מוֹאָב, (במדבר כא כו): וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן. וְעוֹג נָטַל כָּל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג יא): כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וגו'. בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּנְטָלוּהָ מִשְּׁנֵיהֶם, שֶׁאֵין בּוֹ עוֹלָה. וְהָיוּ אֵלּוּ רוֹאִין אֶת אַרְצָם בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִים לֹא אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ב ט): כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה. הֲרֵי אַרְצֵנוּ לִפְנֵיהֶם, לְכָךְ הָיוּ מִתְיָרְאִין. (במדבר כב ג): וַיָּקָץ מוֹאָב. שֶׁהָיוּ רוֹאִין אֶת עַצְמָן כְּקוֹצִין בִּפְנֵיהֶם.




ד[עריכה]

וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן (במדבר כב ד):

וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן (במדבר כב, ד). מַה טִּיבָן שֶׁל זִקְנֵי מִדְיָן כָּאן, שֶׁהָיוּ רוֹאִין אֶת יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִין שֶׁלֹא כְּדֶרֶךְ הָאָרֶץ, וְאָמְרוּ מַנְהִיג שֶׁלָּהֶן בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, נֵדַע מֵהֶן מַה מִּדּוֹתָיו, אָמְרוּ לוֹ זִקְנֵי מִדְיָן, אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו. אָמְרוּ לָהֶם, אַף אָנוּ נָבוֹא כְּנֶגְדָן עִם אָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן. וַהֲלוֹא אַתְּ מוֹצֵא שֶׁמִּדְיָנִים נִלְחָמִים עִם הַמּוֹאָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו לה): הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב. וְהַשִֹּׂנְאָה בֵּינֵיהֶם מֵעוֹלָם, מָשָׁל לִשְׁנֵי כְלָבִים שֶׁהָיוּ מְרִיבִין זֶה עִם זֶה, בָּא זְאֵב עַל אֶחָד מֵהֶן, אָמַר הַשֵּׁנִי: אִם אֵינִי עוֹזְרוֹ, הַיּוֹם הוֹרֵג אֶת זֶה וּלְמָחָר יָבוֹא עָלַי, לְפִיכָךְ נִתְחַבְּרוּ מוֹאָב עִם מִדְיָן. (במדבר כב ד): עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר. מַה שּׁוֹר כֹּחוֹ בְּפִיו אַף אֵלּוּ כֹּחָן בְּפִיהֶן, מַה שּׁוֹר כָּל מַה שֶּׁמְּלַחֵךְ אֵין בּוֹ סִימַן בְּרָכָה, אַף אֵלּוּ כָּל אֻמָּה שֶׁנּוֹגְעִים אֵין בָּהֶם סִימַן בְּרָכָה, מַה שּׁוֹר מְנַגֵּחַ בְּקַרְנָיו, אַף אֵלּוּ מְנַגְּחִין בִּתְפִלָּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג יז): וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. (במדבר כב ד): וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִיא. וַהֲלוֹא מִתְּחִלָה נָסִיךְ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא ח): אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם. אֶלָּא מִשֶּׁנֶּהֱרַג סִיחוֹן הִמְלִיכוּהוּ תַּחְתָּיו בָּעֵת הַהִיא, שֶׁגָּרְמָה לוֹ שָׁעָה.




ה[עריכה]

וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים (במדבר כב ה):

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה לָהֶם נִסִּים, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי גוֹאֵל אֶתְכֶם וָאֶעֱשֶׂה לָכֶם נִסִּים וְאַתֶּם מַמְרִים אוֹתִי, בּוֹא וּרְאֵה שֶׁבַע גְּאֻלּוֹת שֶׁגָּאַלְתִּי אֶתְכֶם וֶהָיִיתֶם חַיָּבִין לְשַׁבְּחֵנִי שֶׁבַע פְּעָמִים כְּנֶגֶד שֶׁבַע גְּאֻלּוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שופטים י יא שופטים י יב): וַיֹּאמֶר ה' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲלֹא מִמִּצְרַיִם וּמִן הָאֱמֹרִי וּמִן בְּנֵי עַמּוֹן וּמִן פְּלִשְׁתִּים וְצִידוֹנִים וַעֲמָלֵק וּמָעוֹן וגו' וַתִּצְעֲקוּ אֵלַי וָאוֹשִׁיעָה אֶתְכֶם. הֲרֵי שֶׁבַע גְּאֻלּוֹת, וְהִמְרִיתֶם אוֹתִי בְּשֶׁבַע עֲבוֹדוֹת זָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים י ו): וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת. וְכֵן הוּא מוֹכִיחָן (מיכה ו ג): עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ. מָה הַטְרַחְתִּי לְךָ, שֶׁמָּא אָמַרְתִּי לְךָ הָבִיאוּ לִי עוֹלוֹת מִן חַיּוֹת שֶׁבֶּהָרִים. שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ (דברים יד ד): שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. וְשֶׁבַע שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ (דברים יד ה): אַיָל, וּצְבִי, וְיַחְמוּר, וְאַקּוֹ, וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ, וָזָמֶר. שֶׁמָּא הִטְרַחְתִּיךָ עֲלֵיהֶם לְהָבִיא לְפָנַי מֵהַבְּהֵמָה שֶׁאֵינָהּ בִּרְשׁוּתְךָ, לֹא צִוִּיתִי אֶלָּא מִבְּהֵמָה שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב כז): שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. וְכֵן (ויקרא א ב): מִן הַבְּהֵמָה וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן. וְכִי יָצָא סִיחוֹן וְעוֹג לְהִלָּחֵם בָּכֶם וְלֹא הִפַּלְתִּי אוֹתָם לִפְנֵיכֶם, מָה הֶלְאֵיתִי אֶתְכֶם, שֶׁמָּא אָמַרְתִּי לָכֶם לְהָבִיא קָרְבָּן עֲלֵיהֶם, לֹא רָאָה בָּלָק בֶּן צִפּוֹר שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם כָּל הַנִּסִּים וְשָׂכַר עֲלֵיכֶם בִּלְעָם, וְהָפַכְתִּי אֶת הַקְּלָלוֹת לִבְרָכוֹת.




ו[עריכה]

וַיַּרְא בָּלָק (במדבר כב ב):

כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ שְׁלוּחָיו אֵצֶל בִּלְעָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כב ט): מִי הָאֲנָשִׁים. אָמַר לוֹ בִּלְעָם (במדבר כב י): בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, זֶה אֶחָד מִשְׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּדָקָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָצָא קָרוֹן שֶׁל מֵי רַגְלַיִם. קַיִן וְחִזְקִיָה וּבִלְעָם. קַיִּן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר (לוֹ) הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית ד ט): אֵי הֶבֶל אָחִיךָ. בִּקֵּשׁ לְהַטְעוֹת כִּבְיָכוֹל, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת לְפָנֶיךָ גְּלוּיוֹת, וְאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי בִּשְׁבִיל אָחִי, אֶלָּא אָמַר לוֹ (בראשית ד ט): לֹא יָדַעְתִּי הַשֹּׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ כָּךְ דִּבַּרְתָּ (בראשית ד י): קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים. חִזְקִיָּה, כְּשֶׁעָמַד מֵחָלְיוֹ שָׁלַח לוֹ מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן דּוֹרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו לט א): בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן. בָּא יְשַׁעְיָה אָמַר לוֹ (ישעיהו לט ג): מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, אַתְּ נָבִיא שֶׁל מָקוֹם וְלִי אַתְּ שׁוֹאֵל, אֶלָּא הִתְחִיל מִתְגָּאֶה וְאָמַר (ישעיהו לט ג): מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל. אָמַר לוֹ יְשַׁעְיָה, הוֹאִיל וְכָךְ אָמַרְתָּ (ישעיהו לט ו ישעיהו לט ז): הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָֹּׂא [את] כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ. וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְךָ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל. וְכֵן בִּלְעָם הָרָשָׁע, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח בָּלָק אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַכֹּל גָּלוּי לְפָנֶיךָ וְאֵין כָּל דָּבָר נֶעֱלָם מִמֶּךָּ וְלִי אַתְּ שׁוֹאֵל, אֶלָּא אָמַר לוֹ: בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְכָךְ אַתָּה מְדַבֵּר, (במדבר כב יב): לֹא תָאֹר אֶת הָעָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם, כְּתִיב עַל יִשְׂרָאֵל (זכריה ב יב): כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם כְּנֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ. וְאַתָּה הוֹלֵךְ לִגַּע בָּהֶם וּלְקַלְּלָם, תֵּצֵא עֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד ג): שְׂתֻם הָעָיִן. לְקַיֵּם כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם כְּנֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.


חַיֶּיךָ כָּךְ דִּבַּרְתָּ (בראשית ד י): קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים..
על-זה מביא משל בבראשית רבה פ' כ"ב, לאחד שנכנס לגינה וכו'. משום דקשיא למה לו לה' לשאול, ואי משום להקיש על קנקנו הוא דוחק, לזה מביא משל הנ"ל, שאע"פ שבעל הגן נתברר לו שזה לגנוב נכנס, הנה הוא מכחישו, ועל-זה אמר לו בעל הגן מה בידך. כחוקר לברר האמת לעיניו, אף כאן אמר הקב"ה קול דמי אחיך וכו'.


ז[עריכה]

וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה (במדבר כב ה):

עִירוֹ הָיָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֻׁלְחָנִי הָיָה, שֶׁהָיוּ מַלְכֵי גוֹיִם נִמְלָכִים בּוֹ כְּשֻׁלְחָנִי שֶׁהַכֹּל מְרִיצִין לוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָה פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת הָיָה, חָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם, וְחָזַר לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. (במדבר כב ה): אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ, שֶׁמִּשָּׁם הָיָה בָּלָק, וְהוּא אָמַר לוֹ שֶׁסּוֹפוֹ לִמְלֹךְ. (במדבר כב ה): לִקְרֹא לוֹ, שֶׁכָּתַב לוֹ, לֹא תְהֵא סָבוּר שֶׁלִּי לְבַדִּי אַתְּ עוֹשֶׂה וַאֲנִי מְכַבֶּדְךָ לְבַדִּי, אִם תְּעַקְרֵם מִכָּל הָאֻמּוֹת אַתְּ מְכֻבָּד, וּכְנַעַן וַעֲמָלֵקִים מִשְׁתַּחֲוִים לָךְ, (במדבר כב ה): הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, אָמַר לוֹ אַתָּה מָה אִכְפַּת לָךְ, אָמַר לוֹ (במדבר כב ה): הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ, סָתְמוּ עֵינַיִם שֶׁהָאָרֶץ תָּלוּי בָּהֶן, סִיחוֹן וְעוֹג הֶחֱרִימוּם וְכִסּוּ עֵינֵיהֶם, אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה, (במדבר כב ה): וְהוּא ישֵׁב מִמֻּלִּי, מִמֻּלִּי כְּתִיב, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קיח י תהלים קיח יב): בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. (במדבר כב ו): וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי. מַהוּ אָרָה לִי, אוּכַל אֲנִי לִשְׁלֹט בָּהֶם קִמְעָה, כְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹרֶה אֶת הַתְּאֵנִים. (במדבר כב ו): כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי. לֹא שֶׁהֵן גִּבּוֹרִים וַחֲיָלוֹתֵיהֶם מְרֻבִּין, אֶלָּא שֶׁמְנַצְּחִים בְּפִיהֶם. מַה שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, (במדבר כב ו): אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ. מָה רָאָה זֶה לְהִתְגָּרוֹת, לֹא כָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹא יִהְיוּ נוֹטְלִים מֵאַרְצָם, אֶלָּא שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי קְסָמִים וּנְחָשִׁים יוֹתֵר מִבִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא בָּלָק, אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה מְכַוֵּן הַדְּבָרִים לַאֲמִתָּן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיהו מז יג): נִלְאֵית בְּרֹב עֲצָתָיִךְ יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים, הָיָה רוֹאֶה בְּהוֹבְרָיו שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין בְּיָדוֹ, לְפִיכָךְ הִפְקִיר אֶת בִּתּוֹ וְנָפְלוּ בָּהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, לְכָךְ נִתְגָּרֶה בָּהֶם, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיאַךְ, לְכָךְ אוּלַי אוּכַל נַכֶּה, כְּמִי שֶׁמְנַכֶּה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לִסְאָה, כָּךְ מִן כָּל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִשְׂרָאֵל חָסֵר אֶלֶף אֶלֶף. (במדבר כב ו): וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ, לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְגָרְשָׁם שֶׁלֹא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ. (במדבר כב ו): כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, מְנָא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ סִיחוֹן לְהִלָּחֵם בְּמוֹאָב הָיָה מִתְיָרֵא שֶׁהָיוּ גִבּוֹרִים, שָׂכַר אֶת בִּלְעָם וְאָבִיו לְקַלֵּל אֶת מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא כז): עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים, וּכְתִיב (במדבר כא כח): כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן, וּכְתִיב (במדבר כא כט): אוֹי לְךָ מוֹאָב. לְכָךְ אָמַר: כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ.


'.


ח[עריכה]

וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם (במדבר כב ז):

שֶׁהוֹלִיכוּ בְּיָדָם כָּל מִינֵי קְסָמִים שֶׁהָיוּ קוֹסְמִין בָּהֶם, שֶׁלֹא יִתֵּן לוֹ עֲלִילוֹת. וּבְיַד זִקְנֵי מִדְיָן הָיוּ הַקְּסָמִים, שֶׁאָמְרוּ אִם יָבוֹא עִמָּנוּ יַצְלִיחַ, אִם יְעַכֵּב שָׁעָה אַחַת אֵין בּוֹ תּוֹחֶלֶת, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם (במדבר כב ח): לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה. הָלְכוּ לָהֶם זִקְנֵי מִדְיָן, שֶׁיָּדְעוּ בַּקְּסָמִים שֶׁלָּהֶם שֶׁאֵין בּוֹ הֲנָאָה.


'.


ט[עריכה]

וַיָּבֹא אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה (במדבר כב ט):

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כח י): מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל. זֶה בִּלְעָם, שֶׁבַּתְּחִלָּה הַבְּרִיּוֹת נוֹהֲגוֹת בְּכַשְׁרוּת, וּבִדְבָרָיו אֵלּוּ הָיוּ נוֹהֲגִין בַּעֲרָיוֹת, שֶׁהָרִאשׁוֹנִים (בראשית כט ט): וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן. (שמות ב טז): וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת. עָמַד בִּלְעָם וְהִטְעָה אֶת הַבְּרִיוֹת בַּעֲרָיוֹת, וּכְמוֹ שֶׁהִטְעָה הֻטְעָה, בָּעֵצָה שֶׁנָּתַן בָּהּ נָפַל, וְהִטְעָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (איוב יב כג): מַשְֹּׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ, אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע אֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהֶן, יֵשׁ שָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה בְּבָנָיו כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה, לְכָךְ אָמַר לְהַטְעוֹתוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ וַיֹּאמֶר בִּלְעָם בָּלָק בֶּן צִפֹר. הִתְחִיל מִתְגָּאֶה וְאָמַר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַתָּה מְכַבְּדֵנִי וְאֵין אַתָּה מוֹצִיא לִי שֵׁם בָּעוֹלָם, הַמְּלָכִים מְבַקְּשִׁים אוֹתִי. (במדבר כב יא): הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ. לְהוֹדִיעַ שֶׁשֹּׂוֹנֵא יוֹתֵר מִבָּלָק, שֶׁבָּלָק לֹא אָמַר קָבָה, אֶלָּא אָרָה, וְזֶה קָבָה בְּפֵרוּשׁ, הוּא אָמַר (במדבר כב ו): וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ. וְהוּא אוֹמֵר (במדבר כב יא): וְגֵרַשְׁתִּיו, מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.


'.


י[עריכה]

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם (במדבר כב יב):

אָמַר לוֹ אִם כֵּן אֲקַלְּלֵם בִּמְקוֹמִי, אָמַר לוֹ (במדבר כב יב): לֹא תָאֹר אֶת הָעָם. אָמַר לוֹ אִם כֵּן אֲבָרְכֵם, אָמַר לוֹ אֵין צְרִיכִין לְבִרְכָתְךָ, (במדבר כב יב): כִּי בָרוּךְ הוּא. אוֹמְרִים לָהּ לַצִּרְעָה: לֹא מִן דֻּבְשֵׁיךְ וְלֹא מִן עֻקְצֵיךְ. (במדבר כב יג): וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק. לֹא אָמַר לָהֶם בִּלְעָם, לֹא נָתַן לִי רְשׁוּת לֵילֵךְ וּלְקַלֵּל, אֶלָּא (במדבר כב יג): לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. אָמַר לִי, אֵין כְּבוֹדְךָ לֵילֵךְ עִם אֵלּוּ אֶלָּא עִם גְּדוֹלִים מֵהֶן, שֶׁהוּא חָפֵץ בִּכְבוֹדִי. לְפִיכָךְ (במדבר כב טו): וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים. (במדבר כב יז): כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד. יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיִיתָ נוֹטֵל לְשֶׁעָבַר אֲנִי נוֹתֵן. (במדבר כב יח): וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב. מִיכָּן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָיָה בוֹ שְְׁלשָׁה דְּרָכִים, עַיִן רָעָה וְרוּחַ גְבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה. עַיִן רָעָה, דִּכְתִיב (במדבר כד ב): וַיִּשָֹּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו. רוּחַ גְּבוֹהָה, דִּכְתִיב (במדבר כב יג): כִּי מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. נֶפֶשׁ רְחָבָה, דִּכְתִיב: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב. אִלּוּ הָיָה מְבַקֵּשׁ לִשְכֹּר לוֹ חֲיָלוֹת לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדָן סָפֵק נוֹצְחִין סָפֵק נוֹפְלִין, לֹא דַי שֶׁיִּתֵּן כָּךְ וְנוֹצֵחַ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּךְ בִּקֵּשׁ. (במדבר כב יח): לֹא אוּכַל לַעֲבֹר. מִתְנַבֵּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרְכוּ מִפִּי הַשְּׁכִינָה. (במדבר כב יט): וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם. מַהוּ גַּם אַתֶּם, שֶׁסּוֹפְכֶם לֵילֵךְ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ כָּרִאשׁוֹנִים. (במדבר כב יט): וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף ה'. שֶׁמִּתְנַבֵּא שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכוֹת עַל יָדוֹ.


יא[עריכה]

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה (במדבר כב כ):

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לג טו): בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים. (איוב לג יז): לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה. הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנּוּ שֶׁהֲלִיכָתוֹ מְאַבַּדְתּוֹ מִן הָעוֹלָם וּמוֹלִיכַתּוּ לִבְאֵר שַׁחַת, [לחשך] (איוב לג ל): לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. שֶׁאִבֵּד נַפְשׁוֹ בַּהֲלִיכָתוֹ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוֹלֵךְ אָדָם לַחְטוֹא, הַשָֹּׂטָן מְרַקֵּד לוֹ עַד שֶׁגּוֹמֵר הָעֲבֵרָה, כֵּיוָן שֶׁאִבְּדוֹ חוֹזֵר וּמוֹדִיעוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ז כב): הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבֹא. (משלי ז כב): עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח. הֶעֱלִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן בִּלְעָם הָרָשָׁע עַד שֶׁהָלַךְ וְאִבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ, מִשֶּׁיָּצָא מִן כְּבוֹדוֹ וְיָדַע בַּמֶּה שֶׁהוּא בּוֹ, הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ (במדבר כג י): תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים.


יב[עריכה]

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה (במדבר כב כ):

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות יב מב): לֵיל שִׁמֻרִים הוּא לַה' הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה. כָּל הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל וּפָרַע לָהֶם מִן הָרְשָׁעִים, בַּלַּיְלָה הָיָה. (בראשית לא כד): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה. (בראשית כ ג): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה. (שמות יב כט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. וּכְתִיב (שמות יד כ): וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה. (בראשית יד טו): וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה. וְכֵן כֻּלָּם. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִגְלָה עַל בִּלְעָם לַיְלָה, לֹא הָיָה רָאוּי לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְפִי שֶׁכָּל נְבִיאֵי הַגּוֹיִם בַּלַּיְלָה מְדַבֵּר עִמָּהֶם. וְכֵן אֱלִיפַז אוֹמֵר (איוב ד יג): בִּשְׂעִפִּים (ב)[מֵ]חֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה. וְכֵן אֱלִיהוּא אוֹמֵר עַל זֶה, שֶׁדִּבֵּר אוֹתִי לַיְלָה. (במדבר כב כ): אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם. מִכָּן אַתּ לָמֵד, שֶׁבַּדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, שֶׁמִּתְּחִלָּה נֶאֱמַר לוֹ (במדבר כב יב): לֹא תֵלֵךְ. כֵּיוָן שֶׁהֵעֵז פָּנָיו לַהֲלֹךְ - הָלַךְ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (במדבר כב כב): וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, אֵינִי חָפֵץ בְּאִבּוּדָן שֶׁל רְשָׁעִים, הוֹאִיל וְאַתְּ רוֹצֶה לֵילֵךְ לִיאָבֵד מִן הָעוֹלָם - קוּם לֵךְ. (במדבר כב כ): וְאַךְ אֶת הַדָּבָר. לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּהַתְרָאָה הָלַךְ, מִיָּד "וַיַּשְׁכֵּם". קָדַם וְעָמַד בִּזְרִיזוּת הוּא בְּעַצְמוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, כְּבָר קְדָמְךָ אַבְרָהָם אֲבִיהֶם לַעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ, (בראשית כב ג): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וגו'. (במדבר כב כא): וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בְּפֻרְעָנוּת יִשְׂרָאֵל כְּמוֹתָן.


כָּל הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל וּפָרַע לָהֶם מִן הָרְשָׁעִים בַּלַּיְלָה הָיָה..
והוא דוקא העולם-הזה, ועל כן אמר (שמות יב מב): "הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה". למעוטי העתיד שיהי' יום. ומפני שאין נפקותא בין היותו ביום או בלילה, קאמר לעיל בשמות רבה פ' י"ח שטעם כי נסים הללו שהיה נס עובר היה בלילה, כי כן אורו אינו ברור, אבל לעתיד יהיה הנס קיים כאור הבהיר וכו'.


יג[עריכה]

וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' (במדבר כב כב):

מַלְאָךְ שֶׁל רַחֲמִים הָיָה וְנַעֲשָׂה לוֹ לְשָׂטָן. (במדבר כב כב): וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ צָרִיךְ שְׁנַיִם לְשַׁמְּשׁוֹ, וְחוֹזְרִים וּמְשַׁמְּשִׁין זֶה לָזֶה. (במדבר כב כג): וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה'. וְכִי לֹא הָיָה יָכוֹל הַמַּלְאָךְ לִנְשׂף בּוֹ וְיוֹצִיא רוּחוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שָׁלַף חַרְבּוֹ, וַהֲרֵי כְּתִיב בְּסַנְחֵרִיב (ישעיהו לז לו): וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר. וּכְתִיב (ישעיהו מ כד): וְגַם נָשַׁף בָּהֶם חַיֵּיהֶם. אֶלָּא כָּךְ אָמַר לוֹ: הַפֶּה נִתַּן לְיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז כב): הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וּכְתִיב (בראשית כז מ): וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה. וְהָאֻמּוֹת כֻּלָּם בַּחֶרֶב חַיֵּיהֶם, וְאַתָּה תַּחְלִיף אֱמוּנָתְךָ וְתָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּשֶׁלָּהֶן, אַף אֲנִי אָבוֹא עָלֶיךָ בְּשֶׁלְּךָ, לְכָךְ כְּתִיב (במדבר כב כג): וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ.


יד[עריכה]

וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ (במדבר כב כג):

הָרָשָׁע הַזֶּה הוֹלֵךְ לְקַלֵּל אֻמָּה שְׁלֵמָה שֶׁלֹא חָטְאָה לִי, וּמַכֶּה אֲתוֹנוֹ שֶׁלֹא תֵּלֵךְ בַּשָֹּׂדֶה, וּכְתִיב (במדבר כב כד): וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים. וְכִי לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹ לֵילֵךְ אַחֲרָיו, אֶלָּא כָּךְ מִדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מְשַׁלֵּחַ סְפֶקְלָטוֹר לַהֲרֹג אֶת הָאָדָם, מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו יָמִים הַרְבֵּה, וְזֶה שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְהַסְּפֶקְלָטוֹר מְהַלֵּךְ וּמִטָּרֵף אַחֲרָיו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְלִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, הַסְּפֶקְלָטוֹר בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד, וּמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בָּא אֶצְלוֹ בְּרַגְלָיו, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטָעֵר הַמַּלְאָךְ לֵילֵךְ אַחַר בִּלְעָם - קְדָמוֹ לַדָּרֶךְ. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל. אָמַר לוֹ הַכְּרָמִים נִמְכָּרִים כַּשּׁוּעָלִים (במדבר כב כד): גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. אֵין אַתָּה יָכוֹל לִשְׁלֹט בָּהֶן, שֶׁבִּידֵיהֶם (שמות לב טו): לֻחוֹת כְּתוּבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים. (במדבר כב כה): וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר. (במדבר כב כו): וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה' עֲבוֹר. מָה רָאָה לְקַדְּמוֹ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים עַד שֶׁלֹא נִרְאָה לוֹ, סִימָנִין שֶׁל אָבוֹת הֶרְאָה לוֹ, עָמַד לוֹ בָרִאשׁוֹנָה - הָיָה רֶוַח מִכָּאן וּמִכָּאן. (במדבר כב כג): וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ. בַּשְּׁנִיָּה - לֹא יָכְלָה לָזוּז אֶלָּא לְצַד אֶחָד, בַּשְׁלִישִׁית - (במדבר כב כו): אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וּמָה הָיוּ הַסִּימָנִין הָאֵלּוּ, שֶׁאִלּוּ בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל בָּנָיו שֶׁל אַבְרָהָם, הָיָה מוֹצִיא מִיכָּן וּמִיכָּן, בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, בְּנֵי קְטוּרָה. בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל בְּנֵי יִצְחָק, הָיָה מוֹצֵא בָּהֶן צַד אֶחָד, בְּנֵי עֵשָׂו (במדבר כב כה): וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר. בָּנָיו שֶׁל יַעֲקֹב - לֹא מָצָא בָּהֶן פְּסוֹלֶת לִגַּע בָּהֶן, לְכָךְ נֶאֱמַר בַּשְּׁלִישִׁית (במדבר כב כו): בְּמָקוֹם צָר. זֶה יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית לב ח): וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ. אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. שֶׁלֹא מָצָא פְּסֹלֶת בְּאֶחָד מִבָּנָיו. (במדבר כב כז): וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. עַל בִּזְיוֹנוֹ שֶׁבִּזְּתָה אוֹתוֹ. (במדבר כב כח): וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן. לְהוֹדִיעוֹ שֶׁהַפֶּה וְהַלָּשׁוֹן בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁאִם בִּקֵּשׁ לְקַלֵּל פִּיו בִּרְשׁוּתוֹ. (במדבר כב כח): וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים. רָמְזָה לוֹ, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲקֹר אֻמָּה הַחוֹגֶגֶת שָׁלשׁ רְגָלִים. (במדבר כב כט): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי. אַף עַל פִּי שֶׁמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, גּוֹי לְשׁוֹנוֹ סָרוּחַ. (במדבר כב כט): לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי. מָשָׁל לְרוֹפֵא שֶׁבָּא לְרַפְּאוֹת בִּלְשׁוֹנוֹ נְשׁוּךְ נָחָשׁ, בַּדֶּרֶךְ רָאָה אֲנָקָה אַחַת, הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ מַקֵּל לְהָרְגָהּ, אָמְרוּ, זוֹ אִי אַתָּה יָכוֹל לִטֹּל, הֵיאַךְ בָּאתָ לְרַפְּאוֹת בִּלְשׁוֹנְךָ נְשׁוּךְ נָחָשׁ. כָּךְ אָמְרָה הָאָתוֹן לְבִלְעָם, אֲנִי אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהָרְגֵנִי אֶלָּא אִם כֵּן חֶרֶב בְּיָדְךָ, וְהֵיאַךְ אַתָּה רוֹצֶה לַעֲקֹר אֻמָּה שְׁלֵמָה, שָׁתַק וְלֹא מָצָא תְּשׁוּבָה, הִתְחִילוּ תְּמֵהִים שָׂרֵי מוֹאָב, שֶׁרָאוּ נֵס שֶׁלֹא הָיָה כָּמוֹהוּ מֵעוֹלָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אָמַר לָהֶם אֵינָהּ שֶׁלִּי, הֵשִׁיבַתּוּ (במדבר כב ל): הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹא הָיָה זָקֵן, שֶׁהָאָתוֹן גְּדוֹלָה הֵימֶנּוּ. (במדבר כב כט): הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה. כֵּיוָן שֶׁדִּבְּרָה מֵתָה, שֶׁלֹא יִהְיוּ אוֹמְרִים זוֹ שֶׁדִּבְּרָה, וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ יִרְאָה. דָּבָר אַחֵר, הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה. חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁלֹא יֹאמְרוּ זוֹ הָיְתָה שֶׁסִּלְּקָה אֶת בִּלְעָם. וְאִם חָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹד הָרָשָׁע, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר עַל כְּבוֹד הַצַּדִּיק. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כ טז): וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה. שֶׁלֹא יֹאמְרוּ זוֹ הַבְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה אִשָּׁה פְּלוֹנִית עַל יָדֶיהָ, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת וְיוֹדֵעַ צָרְכָּן, וְסָתַם פִּי הַבְּהֵמָה, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה מְדַבֶּרֶת, לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְשַׁעְבְּדָהּ וְלַעֲמֹד בָּהּ, שֶׁזּוֹ הַטִּפֶּשֶׁת שֶׁבַּבְּהֵמָה, וְזֶה חָכָם שֶׁבַּחֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁדִּבְּרָה, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהּ.


שֶׁלֹא מָצָא פְּסֹלֶת בְּאֶחָד מִבָּנָיו..
באשר שהוא הבחור שבאבות, לפי שהיתה מטתו שלימה, כדפירש בספרי על (תהלים קלה ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָ"הּ. ולפי-זה אין טעם למוראו של יעקב, באשר שהוא בטוח במטתו שלימה, אבל נראה שהיראה היה מפני זכות דירת ארץ-ישראל וזכות כבוד הוריו, כדר"י ב"ר אלעזר לעיל בב"ר פ' ט"ז.


טו[עריכה]

וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם (במדבר כב לא):

וְכִי סוּמָא הָיָה, לְהוֹדִיעַ שֶׁאַף הָעַיִן בִּרְשׁוּתוֹ. (במדבר כב לא): וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ. (במדבר כב,לב): וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ. וְכִי דִּקָּיוֹן שֶׁל אָתוֹן בָּא מַלְאָךְ לְבַקֵּר מִיָּדוֹ, אֶלָּא אָמַר לֵיה, מָה הָאָתוֹן שֶׁאֵין לָהּ זְכוּת וְלֹא בְּרִית אָבוֹת, נִצְטַוֵּיתִי לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָהּ מִיָּדְךָ, אֻמָּה שְׁלֵמָה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְעָקְרָהּ, שֶׁיֵּשׁ לָהּ זְכוּת וּבְרִית אָבוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (במדבר כב לב): הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ. יָרְאָ"ה רָאֲתָ"ה נָטְתָ"ה. דָּבָר אַחֵר, יָרַט בְּא"ת ב"ש מָגֵן. (במדבר כב לג): וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן. גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. מִיכָּן אַתְּ לָמֵד שֶׁהָרַג אֶת הָאָתוֹן. (במדבר כב לד): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה' חָטָאתִי. שֶׁהָיָה רָשָׁע עָרוּם, וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹטֵא וְאוֹמֵר חָטָאתִי, אֵין רְשׁוּת לַמַּלְאָךְ לִגַּע בּוֹ. (במדבר כב לד): כִּי לֹא יָדָעְתִּי וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי. אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא הָלַכְתִּי עַד שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (במדבר כב כ): קוּם לֵךְ אִתָּם. וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֶחֱזֹר, כָּךְ אֻמְנָתוֹ, לֹא כָךְ אָמַר לְאַבְרָהָם לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ, וְאַחַר כָּךְ (בראשית כב יא): וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה'. (בראשית כב יב): וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ. לָמוּד הוּא לוֹמַר דָּבָר וּמַלְאָךְ מַחֲזִירוֹ, וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר לִי, לֵךְ אִתָּם. וְעַכְשָׁו אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי. (במדבר כב לה): וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים. שֶׁחֶלְקְךָ עִמָּהֶם, וְסוֹפְךָ לֵאָבֵד מִן הָעוֹלָם. (במדבר כב לה): וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק. מְלַמֵּד שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהֵם שְׂמֵחִים לְקַלֵּל, כָּךְ הוּא שָׂמֵחַ.


טז[עריכה]

וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם (במדבר כב לו):

מְלַמֵּד שֶׁשָּׁלַח שְׁלוּחִים לְבָלָק לְבַשְֹּׂרוֹ, (במדבר כב לו): וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב. לַמֶּטְרוֹפּוֹלִין שֶׁלָּהֶן, מָה רָאָה לְקַדְּמוֹ לַגְּבוּלִין, אָמַר הַגְּבוּלִין הַלָּלוּ שֶׁנִּקְבְּעוּ מִימֵי נֹחַ, שֶׁלֹא תִּכָּנֵס אֻמָּה בִּגְבוּל חֲבֶרְתָּהּ, אֵלּוּ בָּאִין לְקַלְקֵל, וְהָיָה מַרְאֶה לוֹ הֵיאַךְ פָּרְצוּ וְעָבְרוּ גְּבוּל סִיחוֹן וְעוֹג, כְּאִלּוּ קוֹבֵל עֲלֵיהֶם. (במדבר כב לז): וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ. נִתְנַבֵּא לָצֵאת לְסוֹפוֹ הֵימֶנוּ בְּקָלוֹן, וּכְעִנְיָנוֹ הֱשִׁיבוֹ (במדבר כב לח): הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה. שֶׁאֵין רְשׁוּת בְּיָדִי לוֹמַר מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצֶה.


יז[עריכה]

וַיִּקַח בָּלָק אֶת בִּלְעָם (במדבר כב מא):

(במדבר כב לט): וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת. שֶׁעָשָׂה שְׁוָקִים שֶׁל מִקַּח וּמִמְכָּר, וְעָשָׂה לוֹ אִטְלִיז לְהַרְאוֹת לוֹ אֻכְלוּסִין, לוֹמַר רְאֵה מָה אֵלּוּ בָּאִין לַהֲרֹג, בְּנֵי אָדָם וְתִינוֹקוֹת שֶׁלֹא חָטְאוּ לָהֶן. (במדבר כב מ): וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן. הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂים הַרְבֵּה, כְּאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח ה): וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם. וְאַחַר כָּךְ (בראשית יח ו): מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים. (בראשית יח ז): וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וּרְשָׁעִים אוֹמְרִים הַרְבֵּה וַאֲפִלּוּ מְעַט אֵינָן עוֹשִׂים, בָּלָק אָמַר (במדבר כב יז): כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד. וּכְשֶׁבָּא, לֹא שִׁגֵּר לוֹ אֶלָּא בָּקָר וְצֹאן אַחַת, הִתְחִיל בִּלְעָם חוֹרֵק שִׁנָּיו עָלָיו, שֶׁהָיָה נַפְשׁוֹ רְחָבָה, אָמַר כָּךְ שָׁלַח לִי, מָחָר אֲנִי נוֹתֵן מְאֵרָה בִּנְכָסָיו. (במדבר כג א): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת.


יח[עריכה]

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל (במדבר כב מא):

בָּלָק הָיָה בַּעַל קְסָמִים וּבַעַל נַחַשׁ יוֹתֵר מִבִּלְעָם, שֶׁהָיָה נִמְשָׁךְ אַחֲרָיו כְּסוּמָא, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאֶחָד שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ סַכִּין וְאֵין מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים, וַחֲבֵרוֹ מַכִּיר אֶת הַפְּרָקִים וְאֵין בְּיָדוֹ סַכִּין, כָּךְ הָיוּ שְׁנֵיהֶם דּוֹמִין, בָּלָק רוֹאֶה אֶת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין בָּהֶן, (במדבר כב מא): וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל. פְּעוֹר, שֶׁרָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹפְלִין שָׁם. (במדבר כג א): וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת. וְלָמָּה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת שֶׁבָּנוּ שִׁבְעָה צַדִּיקִים מֵאָדָם וְעַד משֶׁה וְנִתְקַבְּלוּ, אָדָם, וְהֶבֶל, וְנֹחַ, אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, וּמשֶׁה. שֶׁהָיָה אוֹמֵר: לָמָּה קִבַּלְתָּ אֶת אֵלּוּ, לֹא בִּשְׁבִיל עֲבוֹדָה שֶׁעָבְדוּ לְפָנֶיךָ קִבַּלְתָּם, לֹא נָאֶה לְךָ שֶׁתְּהֵא נֶעֱבַד מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת וְלֹא מֵאֻמָּה אֶחָת, הֱשִׁיבוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (משלי יז א): טוֹב פַּת חֲרֵבָה. טוֹב מִנְחָה בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה, (משלי יז א): מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב. שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיס מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵין יִשְׂרָאֵל. (במדבר כג ב): וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר וגו' (במדבר כג ג): וַיַּעַל, וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי. דַּעְתּוֹ הָיָה לְקַלֵּל, שֶׁעַד אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה שָׁפוּי, וּמִן אוֹתָהּ שָׁעָה נִטְרָד. (במדבר כג ד): וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. אָמַר לוֹ רָשָׁע מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר (במדבר כג ד): אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי. מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי הַמְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָלוֹת, בָּא בַּעַל הַשּׁוּק וְהִרְגִּישׁ בּוֹ, אָמַר לוֹ אַתָּה מְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָל, אָמַר לוֹ כְּבָר שָׁלַחְתִּי דוֹרוֹן לְבֵיתְךָ. אַף כָּךְ בִּלְעָם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אָמַר לוֹ, רָשָׁע מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי. אָמַר לוֹ (משלי טו יז): טוֹב אֲרֻחַת יָרָק. טוֹבָה סְעוּדָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְאָכְלוּ עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, מִפָּרִים שֶׁאַתָּה מַקְרִיב עַל יְדֵי שִׂנְאָה. (במדבר כג ה): וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם. שֶׁעִקֵּם פִּיו וּפִקְּמוֹ כְּאָדָם הַקּוֹבֵעַ מַסְמֵר בְּלוּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מַלְאָךְ הָיָה מְדַבֵּר, ([[במדבר כג ה}}): וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. (במדבר כג ו): וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב. שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמְצַפִּין מָתַי יָבוֹא.


יט[עריכה]

וַיִּשָֹּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי (במדבר כב מא):

פָּתַח וְאָמַר מִן הָרָמִים הָיִיתִי, וְהוֹרִידַנִי בָּלָק לִבְאֵר שַׁחַת. "יַנְחֵנִי". כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לב יח): נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם וְהוֹרִדֵהוּ. דָּבָר אַחֵר, "מִן אֲרָם". עִם רָם, שֶׁלְּמַעְלָן הָיִיתִי, וְהוֹרִידַנִי בָּלָק מִכְּבוֹדִי, מָשָׁל לְמִי שֶׁמְהַלֵּךְ עִם הַמֶּלֶךְ, רָאָה לִיסְטִין, הִנִּיחַ אֶת הַמֶּלֶךְ וְטִיֵּל עִם הַלִּיסְטִין, כְּשֶׁחָזַר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לֵךְ עִם אוֹתוֹ שֶׁטִּיַּלְתָּ עִמּוֹ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְךָ שֶׁתֵּלֵךְ עִמִּי. כָּךְ בִּלְעָם נִזְקַק לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְחָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם כְּבַתְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יג כב): וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם. לְפִיכָךְ צָוַח: רָם הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק. דָּבָר אַחֵר, "מִן אֲרָם יַנְחֵנִי". אָמַר לוֹ הֻשְׁוֵינוּ שְׁנֵינוּ לִהְיוֹת כְּפוּיֵי טוֹבָה, אִלּוּלֵי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם לֹא הָיָה בָלָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט. וְלוּלֵי אַבְרָהָם לֹא פָּלַט לוֹט מִסְּדוֹם, וְאַתָּה מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל לוֹט. וְאִלּוּלֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם לֹא הָיִיתִי אֲנִי בָעוֹלָם, שֶׁלֹא רָאָה לָבָן בָּנִים אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב, שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּתִיב (בראשית כט ט): וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן. וְאִלּוּ הָיָה לוֹ בָנִים, הֵיאַךְ בִּתּוֹ רוֹעָה, וּמִשֶּׁהָלַךְ יַעֲקֹב לְשָׁם - נִתְּנוּ לוֹ בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא א): וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן. וְכֵן אָמַר לוֹ (בראשית ל כז): נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ. (במדבר כג ז): לְכָה אָרָה לִי. מִי שֶׁהוּא מְאָרֵר - לְעַצְמוֹ מְאָרֵר, שֶׁכָּךְ כְּתִיב (בראשית יב ג): וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. וְאוֹמֵר (בראשית כז כט): אֹרְרֶיךָ אָרוּר. לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל. אִלּוּ לְאֻמָּה אַחֶרֶת בִּקֵּשׁ שֶׁאֲקַלֵּל, כְּגוֹן בְּנֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָיִיתִי יָכוֹל, אֶלָּא יַעֲקֹב, מֶלֶךְ שֶׁבּוֹרֵר לְעַצְמוֹ מָנָה, וְעָמַד אֶחָד וְאָמַר גְּנַאי עָלֶיהָ, כְּלוּם יֵשׁ לוֹ חַיִּים, וְאֵלּוּ חֶבְלָתוֹ וְנַחֲלָתוֹ וּסְגֻלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. (שמות יט ה): וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה. וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל. מֶלֶךְ שֶׁנָּטַל עֲטָרָה וּנְתָנָהּ בְּרֹאשׁוֹ, וְאָמַר אָדָם שֶׁאֵינָהּ כְּלוּם, יֵשׁ לוֹ חַיִּים. וְאֵלּוּ כְּתִיב בָּהֶן (ישעיהו מט ג): יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. (במדבר כג ח): מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לְהִתְקַלֵּל - לֹא נִתְקַלְּלוּ, כְּשֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב לִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת נִכְנַס בְּמִרְמָה, דִּכְתִיב (בראשית כז טז): וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים. אָמַר אָבִיו (בראשית כז יח): מִי אַתָּה, אָמַר לוֹ (בראשית כז יט): אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ. מִי שֶׁמּוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִיו, אֵינוֹ רָאוּי לְהִתְקַלֵּל, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, דִּכְתִיב (בראשית כז לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. וְהֵיאַךְ אֲנִי מְקַלְּלָן, לֹא קַבֹּה אֵל. דָּבָר אַחֵר, מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם לִגְיוֹן שֶׁמָּרַד בַּמֶּלֶךְ חַיָּב מִיתָה, אֵלּוּ כָּפְרוּ בּוֹ וּמָרְדוּ וְאָמְרוּ (שמות לב ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכַלּוֹתָן, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זָז מֵחִבָּתָן, לִוָּה לָהֶן עַנְנֵי כָּבוֹד, וְלֹא פָסְקוּ מֵהֶן הַמָּן וְהַבְּאֵר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות לב ח): כִּי עָשׂוּ עֵגֶל מַסֵּכָה. (נחמיה ט יט): וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם. (נחמיה ט כ): וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם. וְהֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְקַלְּלָם, מָה אֶקֹב לֹא קַבֹּה אֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְצַוֶּה אוֹתָם עַל הַבְּרָכוֹת וְעַל הַקְּלָלוֹת, בַּבְּרָכוֹת הָיָה מַזְכִּירָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז יב): אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם. בַּקְּלָלוֹת לֹא הָיָה טוֹבְעָן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (דברים כז יג): וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל. וּכְשֶׁהֵן חוֹטְאִין וְאוֹמֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶן קְלָלָה, אֵינוֹ כּוֹתֵב שֶׁהוּא מְבִיאָהּ, אֶלָּא בַּבְּרָכוֹת הוּא בְּעַצְמוֹ מְבָרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן וגו'. (דברים כח ח): יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה. וּבַקְּלָלוֹת לֹא הָיָה טוֹבְעָן, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (דברים כח טו): וְהָיָה אִם לֹא תִּשְׁמְעוּ וּבָאוּ עָלֶיךָ. מֵעַצְמָן, הֱוֵי "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל". כְּתִיב (במדבר כג ט): כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ. לְהוֹדִיעַ שִׂנְאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁמִּתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו אַתָּה יוֹדֵעַ מַחֲשַׁבְתּוֹ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁבָּא לָקֹץ אֶת אִילָן, מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי קוֹצֵץ אֶת הַנּוֹפִים, כָּל עָנָף וְעָנָף וּמִתְיַגֵּעַ, וְהַפִּקֵּחַ מְגַלֶּה אֶת הַשָּׁרָשִׁין וְקוֹצֵץ, כָּךְ אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, מָה אֲנִי מְקַלֵּל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁרָשִׁין, בָּא לִגַּע - מְצָאָן קָשִׁים, לָכֵן אָמַר: כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, (במדבר כג ע): כִּי מֵרֹאשׁ. אֵלּוּ אָבוֹת, (במדבר כג ע): וּמִגְּבָעוֹת. אֵלּוּ אִמָּהוֹת, (במדבר כג ט): הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן. וּכְשֶׁהוּא מְשַׂמְּחָן מְשַׂמְּחָן לְבַדָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב יב): ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ. וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה שְׂמֵחִים, הֵן אוֹכְלִים עִם כָּל מַלְכוּת וּמַלְכוּת, וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג ט): וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. (במדבר כג י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב. מִי יוּכַל לִמְנוֹת מִצְווֹת שֶׁהֵן עוֹשִׂין בֶּעָפָר, (דברים כב י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר. (דברים כב ט): לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. (במדבר יט ט): וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה. (במדבר ה יז): וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. (ויקרא יט כג): שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים. וְכֵן כֻּלָּם. (במדבר כג י): וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל. הָרְבִיעִיּוֹת שֶׁלָּהֶן, מִי יוּכַל לִמְנוֹת אֻכְלוּסִין שֶׁיָּצְאוּ מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ חוֹטְפוֹת וּמְחַבְּבוֹת אֶת הַמִּצְווֹת, (בראשית ל טו): וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי. (בראשית ל ג): הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ. (בראשית ל ט): וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת. (בראשית טז ג): וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר. (במדבר כג י): תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים. מָשָׁל לְטַבָּח שֶׁבָּא לִשְׁחֹט פָּרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה, כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה, הִתְחִיל מַשְׁלִיךְ אֶת הַסַּכִּין וּמְשַׁפְשֵׁף בָּהּ וּמְמַלֵּא אֶת הָאֵבוּס לְפָנֶיהָ, הִתְחִיל לוֹמַר תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְשָׁחֲטָהּ, וַהֲרֵי זְנַחְתִּיהָ. כָּךְ בִּלְעָם אָמַר, תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְקַלֵּל וַאֲנִי אֲבָרֵךְ. (במדבר כג יד): וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים רֹאשׁ הַפִּסְגָּה. רֹאשׁ שֶׁיֵּשׁ פְּרָצִים שָׁם, שֶׁשָּׁם מֵת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ג כז): עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה. יֵשׁ פִּרְצָה גְדוֹלָה מִזּוֹ, שֶׁרָאָה בַּנְּחָשִׁים וְהָיָה סָבוּר שֶׁשָּׁם יִכְלוּ.


אִלּוּלֵי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם לֹא הָיָה בָלָק וכו'..
ואם-תאמר והלא אמרינן לעיל בב"ר, בזכות דוד ניצל לוט, כדי שיצא ממנו רות המואביה שממנה יצא דוד. ויש-לומר דהא והא גרמא, אבל ליכא לפרש דהצלתו בזכות דוד, ומה שהיתה שלא בדוחק היתה בזכות אברהם, דהא מוישלח את לוט מתוך ההפיכה משמע טפי דעיקר ההצלה משום זכירת אברהם.


אֵינוֹ רָאוּי לְהִתְקַלֵּל..
דאיתא בילקוט, אמר ר"א כל המחליף דבורו כאילו עובד ע"א. כתיב הכא כמתעתע. וכתיב התם מעשה תעתועים. ואולי לפי שבא כגנב ליקח ברכות אחיו, והגנב כעובד ע"א, שעשה עין של מעלה כאילו אינה רואה, כמ"ש בפרק מרובה. מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן וכו'. וכן יש-לומר במחליף דבורו, כי אינו רואה שיש למעלה הימנו עין שומעת ויודע בכזביו.


כ[עריכה]

(במדבר כג יד): וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ. (במדבר כג טז): וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו.

כְּאָדָם שֶׁנּוֹתֵן בָּלִינוֹס בְּפִי בְּהֵמָה וּפוֹקְסָהּ לְהֵיכָן שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵס אֶת פִּיו, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ: שׁוּב אֶל בָּלָק וּבָרְכֵם, אָמַר: מָה אֲנִי הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ לָפוּחַ אֶת נַפְשׁוֹ, בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לְעַצְמוֹ, נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹ בָּלִינוֹס (במדבר כג טז): שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. (במדבר כג ו): וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה כְּתִיב בּוֹ (במדבר כג ו): הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב. כְּשֶׁרָאוּ שֶׁלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם, הִנִּיחוּהוּ וְנִשְׁתַּיְרוּ מִקְצָת שָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ. (במדבר כג יז): וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר ה'. שֶׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ לוֹמַר מַה שֶּׁהָיָה רוֹצֶה, יָשַׁב לוֹ וְהָיָה מְשַׂחֵק בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִּלְעָם שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק, אָמַר לוֹ בִּלְעָם עֲמֹד, אֵין אַתָּה רַשַּׁאי לֵישֵׁב וְדִבְרֵי הַמָּקוֹם נֶאֱמָרִים. (במדבר כג יח): קוּם בָּלָק וּשְׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר. שְׁנֵיהֶם הָיוּ מָנֶה בֶּן פְּרָס, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין עַצְמָן גְּדוֹלִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם. (במדבר כג יט): לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב. אֵינוֹ כְּבָשָׂר וָדָם, שֶׁבָּשָׂר וָדָם קוֹנֶה אוֹהֲבִים, מוֹצֵא אֲחֵרִים יָפִים מֵהֶם - כּוֹפֵר בָּרִאשׁוֹנִים, וְהוּא אֵינוֹ כֵן, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשׁוּב מִשְּׁבוּעַת הָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים. (במדבר כג יט): הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה. אוֹמֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶן רָעוֹת, אִם עָשׂוּ תְּשׁוּבָה הוּא מְבַטְּלָן, אַתְּ מוֹצֵא כָּתוּב בַּתּוֹרָה (שמות כב יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם וגו'. וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל וְהָיוּ רְאוּיִין לִכְלָיָה, וְהָיִיתִי סָבוּר לְקַלְּלָן וּלְהַכְחִידָן, וּמְעַט עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וּבִטֵּל (שמות לב יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה. וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה שֶׁאָמַר עַל יְכָנְיָה (ירמיה כב ל): כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ. וְאוֹמֵר (חגי ב כב): וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם. (חגי ב כג): בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם עַל לִבִּי. וּבִטֵּל מַה שֶּׁאָמַר לְאָבִיו (ירמיה כב כד): חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ. וְכֵן בְּאַנְשֵׁי עֲנָתוֹת (ירמיה יא כג): וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם, כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה קִיְּמָן, דִּכְתִיב (נחמיה ז כז): אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת מֵאָה. (במדבר כג כא): לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב. אָמַר בִּלְעָם: אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בָּעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל אֶלָּא בַּגֵּאוּת שֶׁלָּהֶן, (במדבר כג כא): ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ. אָמַרְתָּ לִי (במדבר כב ו): לְכָה נָא אָרָה לִּי יַעֲקֹב. פַּרְדֵּס שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוֹמֵר, אֵין הַגַּנָּב יָכוֹל לְהַזִּיקוֹ, וְאִם יָשֵׁן לוֹ הַגַּנָּב נִכְנָס, וְאֵלּוּ (תהלים קכא ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. וְהֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לְהַזִּיקָן. ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ, אָמַר לוֹ בָּלָק הוֹאִיל וְאֵינְךָ יָכוֹל לִגַּע בָּהֶן מִפְּנֵי משֶׁה מְשַׁמְּשָׁן, רְאֵה זֶה שֶׁעוֹמֵד אַחֲרָיו מַה יִּהְיֶה, אָמַר לוֹ אַף הוּא קָשֶׁה כְּמוֹתוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ, תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וּמַפִּיל חוֹמָה. (במדבר כג כב): אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם, אָמַרְתָּ לִי (במדבר כב ה): עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם, מֵעַצְמָן, וְאֵינוֹ כֵן אֶלָּא הוּא הוֹצִיאָם. (במדבר כג כב): כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם, כָּךְ הוּא מִדָּתוֹ חָטְאוּ קִמְעָא הוֹרִידָן כָּעוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט יא): אֶפְרַיִם כָּעוֹף יִתְעוֹפֵף כְּבוֹדָם, זָכוּ מַעֲלָן וּמְרוֹמְמָן כָּעָב, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס ח): מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה. (במדבר כג כג): כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל. הֲרֵי אַתְּ מְחַזֵּר וּמְנַחֵשׁ וּמְקַסֵּם בְּאֵיזֶה מָקוֹם תִּשְׁלֹט בָּהֶם, וְהֵם אֵינָם כֵּן, כְּשֶׁהֵן צְרִיכִין לְהִלָּחֵם בְּשׂוֹנֵא עוֹמֵד כֹּהֵן גָּדוֹל וְלוֹבֵשׁ אוּרִים וְתֻמִּים וְנִשְׁאַל בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָל הַגּוֹיִם מְקַסְּמִים וּמְנַחֲשִׁים, וְאֵלּוּ מְשַׁבְּרִין אוֹתָם בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מד כה): מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל. (במדבר כג כג): כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל. רָאֲתָה עֵינוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתַלְמִיד לִפְנֵי רַבּוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא וְשׁוֹאֲלִין מִמֶּנּוּ כָּל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה לָמָּה נִכְתְּבָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיהו כג יח): כִּי לַיּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק. וְאוֹמֵר (ישעיהו ל כ): וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ. וּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת רוֹאִין אוֹתָן וְשׁוֹאֲלִין אוֹתָן, מָה הוֹרָה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִכָּנֵס בִּמְחִיצָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וגו'. (במדבר כג כד) הֶן הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם. אֵין אֻמָּה בָּעוֹלָם כַּיּוֹצֵא בָהֶם, הֲרֵי הֵן יְשֵׁנִים מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְווֹת וְעוֹמְדִין מִשְּׁנָתָן כַּאֲרָיוֹת וְחוֹטְפִין קְרִיאַת שְׁמַע וּמַמְלִיכִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנַעֲשִׂין כַּאֲרָיוֹת וּמַפְלִיגִין לְדֶרֶךְ אֶרֶץ, לְמַשָֹּׂא וּמַתָּן, אִם נִתְקַל אֶחָד מֵהֶם בְּכֻלָּם אוֹ אִם מְחַבְּלִין בָּאִין לִגַּע בְּאֶחָד מֵהֶן, מַמְלִיךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כג כד): לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (דברים ו ד): ה' אֶחָד. נֶאֱכָלִין הַמְחַבְּלִין מִפָּנָיו וּמְלַחֲשִׁין אַחֲרָיו: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, וּבוֹרְחִין, וְהוּא נִסְמָךְ בִּקְרִיאַת שְׁמַע מִשּׁוֹמְרֵי הַיּוֹם לְשׁוֹמְרֵי הַלַּיְלָה, וּכְשֶׁבָּא לִישֹׁן מַפְקִיד רוּחוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא ו): בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי. וּכְשֶׁנִּנְעַר מַמְלִיךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַשּׁוֹמְרִים בַּלַּיְלָה מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְשׁוֹמְרֵי הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קל ו): נַפְשִׁי לַה' מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר, לָכֵן בִּלְעָם אוֹמֵר אֵי זוֹ אֻמָּה כָּזּוֹ. (במדבר כג כד): וְדַם חֲלָלִים, מִתְנַבֵּא שֶׁאֵין משֶׁה מֵת עַד שֶׁיִּתֵּן נְקָמָה בּוֹ וּבַחֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, זֶה בִּלְעָם, הֱוֵי: וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה. (במדבר לא ח): וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם. (במדבר לא ו): וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ זֶה הַצִּיץ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות כח לו): קֹדֶשׁ לַה'. (במדבר לא ו): וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ. אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בִּלְעָם הָרָשָׁע עוֹשֶׂה לָהֶם כְּשָׁפִים וּפוֹרֵחַ וּמַפְרִיחַ לַחֲמֵשֶׁת הַמְלָכִים, הַרְאוּ לוֹ אֶת הַצִּיץ שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּלוּף עָלָיו וְהֵן נוֹפְלִין, תֵּדַע שֶׁכֵּן כְּתִיב (במדבר לא ח): וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר. מַה בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ רָשָׁע עִם מַלְכֵי מִדְיָן, לֹא כָךְ כְּתִיב (במדבר כד כה): וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ. אֶלָּא מִשֶּׁשָּׁמַע שֶׁנָּפְלוּ בַּעֲצָתוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף, חָזַר לִטֹּל מֵהֶן שְׂכָרוֹ, לְכָךְ כְּתִיב בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר עִם חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן.


כא[עריכה]

וַיִּשָֹּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר (במדבר כד ג):

הֲלָכָה מִי שֶׁאָכַל וְלֹא נָטַל יָדָיו מַה יְּהֵא חַיָּב, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ נְטִילַת יָדַיִם לִפְנֵי הַמָּזוֹן רְשׁוּת, לְאַחַר הַמָּזוֹן חוֹבָה, מַעֲשֶׂה בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה בְּחֶנְוָנִי אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בָּשָׂר טָהוֹר וּבְשַׂר חֲזִיר וּמוֹכֵר, שֶׁלֹא יַרְגִּישׁוּ בּוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי, וְכֵן הָיָה מִנְהָגוֹ כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס לַחֲנוּת שֶׁלּוֹ וְלֹא נָטַל יָדָיו, יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְנוֹתֵן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר, וְכָל מִי שֶׁנָּטַל יָדָיו וּמְבָרֵךְ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל וּמַאֲכִילוֹ בָּשָׂר טָהוֹר, פַּעַם אַחַת נִכְנַס יְהוּדִי לֶאֱכֹל שָׁם וְלֹא נָטַל יָדָיו וְהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא עוֹבֵד כּוֹכָבִים, נָתַן לְפָנָיו בְּשַׂר חֲזִיר אָכַל וְלֹא בֵּרַךְ, בָּא לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן עַל הַפַּת וְעַל הַבָּשָׂר אָמַר לוֹ יֵשׁ לִי עָלֶיךָ כָּךְ וְכָךְ, מִן הַבָּשָׂר שֶׁאָכַלְתָּ שֶׁחֲתִיכָה עוֹלָה עֲשָׂרָה מָנֶה, אָמַר לוֹ אֶתְמוֹל אָכַלְתִּי אוֹתָהּ בִּשְׁמוֹנָה וְהַיּוֹם אַתָּה רוֹצֶה לִטֹּל מִמֶּנִּי עֲשָׂרָה. אָמַר לוֹ זוֹ שֶׁאָכַלְתָּ שֶׁל חֲזִיר הִיא, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ עָמְדוּ שַׂעֲרוֹתָיו, נִבְהַל וְנֶחְפַּז, אָמַר לוֹ בְּצִנְעָה יְהוּדִי אֲנִי וְנָתַתָּ לִי בְּשַׂר חֲזִיר, אָמַר לוֹ תִּפַּח רוּחֲךָ שֶׁכְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאָכַלְתָּ בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וּבְלֹא בְּרָכָה, הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאַתָּה עוֹבֵד כּוֹכָבִים. מִיכָּן שָׁנוּ חֲכָמִים מַיִם רִאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְּשַׂר חֲזִיר, אַחֲרוֹנִים הָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ, מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁאָכַל קִטְנִית וְלֹא נָטַל יָדָיו וְיָרַד לַשּׁוּק וְיָדָיו מְטֻנָּפוֹת מִן הַקִּטְנִית, רָאָה אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ הָלַךְ וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ אוֹמֵר לִיךְ בַּעֲלִיךְ סִימָן שֶׁאָכַל עַכְשָׁו קִטְנִית שַׁגְרִי לוֹ אוֹתָה טַבַּעַת, נָתְנָה לוֹ. אַחַר שָׁעָה בָּא בַּעְלָהּ אָמַר לָהּ הֵיכָן הַטַּבַּעַת, אָמְרָה לוֹ בָּא פְּלוֹנִי בְּסִימָנִין שֶׁלְּךָ וּנְתַתִּיהָ לוֹ, נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ חֵמָה וַהֲרָגָהּ. לְפִיכָךְ כָּל שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל יָדָיו לְאַחַר הַמָּזוֹן כְּהוֹרֵג נֶפֶשׁ, וּלְכָךְ הִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה קַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, אֲפִלּוּ דְּבַר מִצְוָה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָהּ רֵקָה וְקַלָּה, בָּהּ חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אִם שְׁמַרְתֶּם מִצְווֹתַי, אֲנִי מַפִּיל שׂוֹנְאֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פא יד): לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי. (תהלים פא טו): כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה בִּלְעָם הֵיאַךְ מְשַׁמְּרִים יִשְׂרָאֵל הַמִּצְווֹת הַקַּלּוֹת, אָמַר מִי יוּכַל לְקַלֵּל אֶת אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹמְרִים מִצְוֹתָיו וּשְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג כא): ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ. הַמְקַלְּלָם כְּאִלּוּ מְקַלֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁשְּׁמוֹ מְעֹרָב בִּשְׁמָן. הִתְחִיל הוֹפֵךְ לִמְשָׁלִים (במדבר כג ז): וַיִּשָֹּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כז יד): מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וגו', כְּשֶׁבָּא בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, עִקֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת לְשׁוֹנוֹ וְהִתְחִיל לְבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג ו): וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' וגו', נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ בְּקוֹלוֹ וְקוֹלוֹ הָלַךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָאֻמּוֹת שֶׁהוּא מְבָרְכָן, מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר כְּתִיב לְהַלָּן (דברים ה יט): קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְכָאן כְּתִיב: מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וגו', שֶׁאָמַר לוֹ (במדבר כד יד): לְכָה אִיעָצְךָ, וְהָרַג עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל, יֵשׁ קְלָלָה כָּזוֹ.


כב[עריכה]

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים (במדבר כה א):

הֲלָכָה: בִּזְכוּת כַּמָּה דְבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתָן, שֶׁלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁלָּהֶם, שֶׁמּשֶׁה אָמַר לָהֶם (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וְהָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֻפְקָד אֶצְלָם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא גִּלָּה אֶחָד מֵהֶם לַמִּצְרִיִּים, וְלֹא נִפְרְצוּ בַּעֲרָיוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, אֵלּוּ הַזְּכָרִים, (שיר השירים ד, יב): גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, תֵּדַע לָךְ שֶׁהֲרֵי אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב (ויקרא כד, י): וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית. וְכָל אוֹתָן אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא סָרְחוּ בַּמִּדְבָּר עַד שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים, לְכָךְ כְּתִיב (במדבר כה א): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת. שִׁטִּים שֶׁעָשׂוּ שְׁטוּת, (משלי ו, לב): נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב. וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ נָאִין, וְיֵשׁ מְכֹעָרִין, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה, וּמַעְיָן שִׁטִּים שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא מַשְׁקֶה לִסְדוֹם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ (בראשית יט, ה): אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וגו', וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יח): וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים, מִימוֹת אַבְרָהָם לֹא נִפְרַץ אֶחָד בִּזְנוּת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים וְשָׁתוּ מֵימָיו נִפְרְצוּ בִּזְּנוּת.


וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת (במדבר כה א)..
שמעתי בשם הגאון בעל שערי אפרים ז"ל שהקשה דלא מצינו בכל התורה בכל מקום שהיו חוטאים לשון ויחל, ואמר הגאון ז"ל שמרמז בויחל, שזה היה עיקר חטא, דאיתא בגמרא דע"א גזרו על שמנן משום פיתן ועל פיתן משום יינם - משום חתנות. נמצא דהחתנות הוא בא באחרונה לאחר שעבר על כל אלו הנ"ל, לזה מדייק בפסוק "ויחל העם לזנות". פירוש שהם התחילו תיכף בזנות ולא הלכו כסדר הנ"ל, וזה לעבירה גדולה יחשב, ודוק. ע"כ דפח"ח.

כג[עריכה]

וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב (במדבר כה א):

בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם (שמות יד, ב): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, מַהוּ פִּי הַחִירֹת, מָקוֹם קָבוּעַ לִזְנוּת הָיָה, וּלְפִי שֶׁהִצְנִיעוּ עַצְמָן בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם נִקְרָא פִּי הַחִירֹת, וְאֵלּוּ שֶׁהִפְקִירוּ עַצְמָן לַאֲנָשִׁים, כְּתִיב: וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, וַיָּחֶל הָעָם, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הָעָם, לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן שֶׁבַח הוּא, (במדבר יא, א): וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים. (במדבר כא, ה): וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה. (במדבר יד, א): וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. (במדבר יד, יא): עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם. (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא. (שמות לב, א): וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, וְכֵן כֻּלָּם. וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, זְרֹק מַטֶּה לָאֲוִיר לְעִקָּרוֹ נוֹפֵל, מִי שֶׁפָּתַח בִּזְנוּת תְּחִלָּה, הִשְּׁלִים לְבַסּוֹף, אִמּוֹתֵיהֶם הִתְחִילוּ בְּזִמָּה (בראשית יט, לא לד): וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה, לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה, וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֱמֶשׁ, לִמְּדַתָּה אֲחוֹתָהּ, וּלְפִיכָךְ חָסַךְ הַכָּתוּב עַל הַצְּעִירָה וְלֹא פֵּרְשָׁהּ, אֶלָּא (בראשית יט, לה): וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וּבַגְּדוֹלָה כְּתִיב (בראשית יט, לג): וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ. אוֹתָהּ שֶׁפָּתְחָה בִּזְּנוּת תְּחִלָּה הִשְׁלִימוּ בְּנוֹתֶיהָ אַחֲרֶיהָ לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. (במדבר כה, ב): וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן, שֶׁהָלְכוּ בַּעֲצָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, טז): הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה'. עָשׂוּ לָהֶם קְלָעִים וְהוֹשִׁיבוּ בָּהֶם זוֹנוֹת וּבִידֵיהֶן כָּל כְּלֵי חֶמְדָה, וְהָיְתָה זְקֵנָה יוֹשֶׁבֶת מִבַּחוּץ וּמְשַׁמֶּרֶת לַיַּלְדָה שֶׁהָיְתָה לִפְנִים מִן הַחֲנוּת, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְרִין לִטֹּל חֵפֶץ בַּשּׁוּק זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בָּחוּר אִי אַתָּה רוֹצֶה כְּלִי פִּשְׁתָּן שֶׁבָּא מִבֵּית שְׁאָן, וְהָיְתָה מַרְאָה לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ הִכָּנֵס לִפְנִים וְתִרְאֶה חֲפָצִים נָאִים, הַזְּקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּיוֹתֵר, וְיַלְדָה בְּפָחוֹת, מִכָּאן וָאֵילָךְ אוֹמֶרֶת לוֹ יַלְדָה הֲרֵי אַתָּה כְּבֶן בַּיִת שֵׁב בְּרֹר לְעַצְמְךָ, וְצַרְצוּר יַיִן מֻנָּח אֶצְלָהּ וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר יַיִן שֶׁל גּוֹיִם, נַעֲרָה יוֹצְאָה מְקֻשֶּׁטֶת וּמְבֻסֶּמֶת וּמְפַתָּה אוֹתוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ לָמָּה אָנוּ אוֹהֲבִין אֶתְכֶם וְאַתֶּם שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, טֹל לְךָ כְּלִי זֶה חִנָּם, הֲלוֹא (בראשית מב, יא): כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, בְּנֵי תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם, אֵין אַתֶּם רוֹצִים לֶאֱכֹל מִזִּבְחוֹתֵינוּ וּמִבִּשׁוּלֵינוּ, הֲרֵי לָנוּ עֲגָלִים וְתַרְנְגוֹלִים שַׁחֲטוּ כְּמִצְוַתְכֶם וְאִכְלוּ, מִיָּד מַשְׁקַתּוּ הַיַּיִן וּבוֹעֵר בּוֹ הַשָֹּׂטָן, הָיָה נִשְׂטֶה אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יא): זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב, וְיֵשׁ אוֹמְרִים בִּלְעָם צִוָּה אוֹתָם שֶׁלֹא לְהַשְׁקוֹתָם, שֶׁלֹא יִדּוֹנוּ כִּשְׁתוּיֵי יַיִן אֶלָּא כִּמְזִידִין. כֵּיוָן שֶׁהָיָה תּוֹבְעָהּ אוֹמֶרֶת לוֹ אֵינִי נִשְׁמַעַת לָךְ עַד שֶׁתִּשְׁחַט זֶה לִפְעוֹר וְתִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה, וְאוֹמֶרֶת לוֹ אֵין אַתָּה אֶלָּא כִּמְגַלֶּה עַצְמְךָ, וְהוּא נִשְׂטֶה אַחֲרֶיהָ וְעוֹשֶׂה כֵן. זוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, ב): וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר (במדבר כה, ג), בַּתְּחִלָּה הָיוּ נִכְנָסִין בְּצִנְעָה, וּלְבַסּוֹף נִכְנָסִין צְמִידִים צְמִידִים, זוּגוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁל צֶמֶד בָּקָר. דָּבָר אַחֵר, כְּאָדָם צָמִיד בִּמְלַאכְתּוֹ, וַיִּצָּמֶד, כִּצְמִידִים עַל יָדֶיהָ, רַבִּי לֵוִי אָמַר זוֹ גְזֵרָה קָשָׁה מִן הָעֵגֶל, דְּאִלּוּ בָּעֵגֶל כְּתִיב (שמות לב, ב): פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, וּבְכָאן, וַיִּצָּמֶד, כִּצְמִידִים. בָּעֵגֶל נָפְלוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים, וְכָאן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. (במדבר כה, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אֹתָם, רַבִּי יוּדָן אָמַר רָאשֵׁי הָעָם תָּלָה עַל שֶׁלֹא מִיחוּ בִּבְנֵי אָדָם. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֹא תָּלָה רָאשֵׁי הָעָם, אֶלָּא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הוֹשֵׁב לָהֶן רָאשֵׁי סַנְהֶדְרִיּוֹת וְיִהְיוּ דָּנִים כָּל מִי שֶׁהָלַךְ לִפְעוֹר. אָמַר, מִי מוֹדִיעָן, אָמַר לוֹ אֲנִי מְפַרְסְמָן, כָּל מִי שֶׁטָּעָה הֶעָנָן סָר מֵעָלָיו וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עָלָיו בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וְיִהְיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין מִי שֶׁטָּעָה וְיִתְלוּ אוֹתוֹ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן (במדבר כה, ה): וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו וגו'.


כד[עריכה]

וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו (במדבר כה ו):

מָה רָאָה לַעֲשׂוֹת כֵּן, לְלַמֶּדְךָ שֶׁלֹא חָלַק כָּבוֹד לֹא לַשָּׁמַיִם וְלֹא לַבְּרִיּוֹת, עָלָיו נֶאֱמַר (משלי כא, כד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן. אָמְרָה לוֹ אֵינִי נִשְׁמַעַת אֶלָּא לְמשֶׁה, שֶׁכָּךְ צִוָּה אוֹתִי בָּלָק אַבָּא שֶׁלֹא לִשְׁמֹעַ אֶלָּא לְמשֶׁה רַבְּכֶם, שֶׁאָבִי מֶלֶךְ. אָמַר לָהּ הֲרֵי אֲנִי גָדוֹל כְּמוֹתוֹ, לְעֵינֵיהֶם אֲנִי אֲבִיאֵךְ, תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל משֶׁה, אָמַר לוֹ בֶּן עַמְרָם זוֹ מֻתֶּרֶת אוֹ אֲסוּרָה, אָמַר לוֹ אֲסוּרָה הִיא לָךְ, אָמַר לוֹ זִמְרִי וְאוֹתָהּ שֶׁלָּקַחְתָּ מִדְיָנִית הִיא, מִיָּד נִתְרַשְּׁלוּ יָדָיו שֶׁל משֶׁה וְנִתְעַלְּמָה מִמֶּנוּ הֲלָכָה, וְגָעוּ כֻּלָּם בִּבְכִיָּה, דִּכְתִיב (במדבר כה, ו): וְהֵמָּה בֹכִים, לָמָּה בּוֹכִים שֶׁנִּתְרַפּוּ יְדֵיהֶם אוֹתָהּ שָׁעָה, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְבַת מֶלֶךְ שֶׁנִּתְקַשְּׁטָה לִכָּנֵס לַחֻפָּה לֵישֵׁב בְּאַפִּרְיוֹן וְנִמְצֵאת מְקַלְקֶלֶת עִם אַחֵר, שֶׁנִּתְרַפּוּ יְדֵי אָבִיהָ וּקְרוֹבֶיהָ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה חָנוּ עַל הַיַּרְדֵּן לַעֲבֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לג, מט): וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב, וְשָׁם נִפְרְצוּ בִּזְּנוּת וְרָפוּ יְדֵי משֶׁה וִידֵי צַדִּיקִים עִמּוֹ, וְהֵמָּה בֹכִים וְהוּא עוֹמֵד כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, (שמות לב, כ): וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְרָפוּ יָדָיו, אֶלָּא בִּשְׁבִיל פִּינְחָס שֶׁיָּבוֹא וְיִטֹּל אֶת הָרָאוּי לוֹ. וּלְפִי שֶׁנִּתְעַצֵּל (דברים לד, ו): וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁמְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים עַד כְּחוּט הַשַֹּׂעֲרָה.


כה[עריכה]

וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר (במדבר כה ז):

וְכֻלָּם לֹא רָאוּ, וְהָכְתִיב (במדבר כה, ו): לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. (במדבר כה, ז): וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, מֵהֵיכָן עָמַד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר אִם הוּא חַיָּב מִיתָה אִם לָאו, עָמַד מִתּוֹךְ הָעֵדָה וְנִתְנַדֵּב וְלָקַח רֹמַח בְּיָדוֹ, נָטַל שִׁנֵּי בַּרְזֶל בְּיָדוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְהִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל הָעֵץ, שֶׁנִּתְיָרֵא מִפְּנֵי שִׁבְטוֹ שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלָם אָמְרוּ לוֹ לָמָּה בָּאתָ, אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי בָּא לַעֲשׂוֹת צָרְכִּי, הִנִּיחוּהוּ וְנִכְנַס, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן לֹא הִנִּיחוּהוּ לִכָּנֵס, (במדבר כה, ח): וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה, דָּקַר שְׁנֵיהֶם זֶה עַל גַּב זֶה לְתוֹךְ טֻמְאַת שְׁנֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לֹא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה, וְקִנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעָשָׂה לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר נִסִּים, הַנֵּס הָאֶחָד, דַּרְכָּן לִפְרשׁ זֶה מִזֶּה, וְהִדְבִּיקָן הַמַּלְאָךְ. הַנֵּס הַשֵּׁנִי, סָתַם פִּיהֶם הַמַּלְאָךְ, כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְוְחוּ. הַשְּׁלִישִׁי, כִּוֵּן אֶת הָרוֹמַח כְּנֶגֶד הַקֳּבָה שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זַכְרוּתוֹ נִרְאָה בְּתוֹךְ הַקֳּבָה מִפְּנֵי הַנּוֹקְרָנִין, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ אוֹמְרִים אַף הוּא נִכְנַס וְעָשָׂה צָרְכּוֹ. הָרְבִיעִי, הֶאֱרִיךְ הַבַּרְזֶל כְּדֵי שֶׁיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם. הַחֲמִישִׁי, נָתַן כֹּחַ בִּזְרוֹעוֹ כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהַּ אֶת שְׁנֵיהֶם. הַשִּׁשִּׁי, נָתַן כֹּחַ בָּעֵץ לִסְבֹּל אֶת שְׁנֵיהֶם. הַשְּׁבִיעִי, לֹא נִשְׁמְטוּ מִן הַזַּיִן אֶלָּא עָמְדוּ בִּמְקוֹמָן. הַשְּׁמִינִי, הֲפָכָן הַמַּלְאָךְ בְּרֹאשׁ הָרוֹמַח כְּתִקְנָן, לַרְאוֹת קְלוֹנָם לַכֹּל. הַתְּשִׁיעִי, לֹא הִטִּיפוּ דָם, שֶׁלֹא יִטַּמָּא פִּינְחָס. הָעֲשִׂירִי, שֶׁשָּׁמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחוֹתֵיהֶן שֶׁלֹא יָמוּתוּ וְיִטַּמָּא. הָאַחַד עָשָׂר, הִגְבִּיהַּ הַמַּלְאָךְ אֶת הַמַּשְׁקוֹף כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם בֵּין כְּתֵפָיו תְּלוּיִן לְעֵינֵי הַכֹּל. הַשְּׁנֵים עָשָׂר. כְּשֶׁיָּצָא עָמְדוּ בְּנֵי שִׁבְטוֹ לִפְגֹּעַ בּוֹ, יָרַד הַמַּלְאָךְ וְנָגַף בָּהֶם. כְּשֶׁרָאָה פִּינְחָס שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְכַלּוֹתָן, חֲבָטָן בַּקַּרְקַע וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל וְסִלְּקוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא, כב): וְנָתַן בִּפְלִלִים וגו', וּכְתִיב (במדבר כה, ט): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף, לְלַמֶּדְּךָ בְּכָל שָׁעָה שֶׁנּוֹפְלִים נִמְנִים, מָשָׁל לִזְאֵב שֶׁנָּפַל עַל הַצֹּאן, אָמַר בַּעַל הַצֹּאן לָרוֹעֶה חֲשֹׁב כַּמָּה חָסְרוּ, לְהוֹדִיעֲךָ כַּמָּה הַזְּנוּת מְרַחֶקֶת, שֶׁזֶּה יָחִיד וְעַל יָדוֹ נָפְלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי טז, יד): חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה וגו', מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר וְסִיעָה שֶׁל נְעָרִים עוֹמְדִים, וְקִלֵּל אֶחָד מֵהֶן אֶת הַמֶּלֶךְ, נִתְמַלֵּא הַמֶּלֶךְ עֲלֵיהֶם חֵמָּה, בָּא תּוֹשָׁב אֶחָד שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם וְנָתַן מִשְׂטָר אֶחָד לְאוֹתוֹ שֶׁקִּלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ, מִיָּד שָׁכְכָה חֲמָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. כָּךְ מִי גָרַם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתָּשׁוּב חֲמָתוֹ וְלֹא נִתְכַּלּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי אוֹמֵר זֶה פִּינְחָס, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי סִרְחוֹן הֵם נִמְנִים, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר, בִּמְהֵרָה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.