יפה תואר על מדרש רבה/במדבר רבה/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · יפה תואר על מדרש רבה · במדבר רבה · ב· >>

תוכן עניינים


פרשה ב[עריכה]

א[עריכה]

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר (במדבר ב א)

בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר מְקוֹמוֹת אַתָּה מוֹצֵא משֶׁה וְאַהֲרֹן שָׁוִים, כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, מִשָּׁם אַתָּה מוֹצֵא קֶבַע שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם, אַבְרָהָם קָבַע תְּפִלַּת בֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כז): וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וגו', וְאֵין עֲמִידָה, אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, ל): וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל. יִצְחָק קָבַע תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ, וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכ, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וגו'. יַעֲקֹב קָבַע תְּפִלַּת הָעֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יא): וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וגו', וְאֵין פְּגִיעָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ז, טז): וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וגו'. בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר מְקוֹמוֹת משֶׁה וְאַהֲרֹן מְזֻוָּגִין, רֶמֶז לִשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אַזְכָּרוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, (תהלים כט, א): וּבְמִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים. שְׁלשָׁה אָבוֹת הִתְקִינוּ שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן, וּמִן הָאַזְכָּרוֹת הָאֵלּוּ לָמַדְנוּ לִשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת.


שְׁלשָׁה אָבוֹת הִתְקִינוּ שֶׁמִּתְפַּלְּלִים שָׁלשׁ פְּעָמִים
בפרק תפלת השחר אמר דר"י ב"ר חנינא הוא דקאמר הכי, וריב"ל קאמר כנגד תמידים תקנום. ואם-תאמר מנלן דהתקינו, דהא אפילו תימא דכנגד תמידים נתקנו, אפשר שקיימו האבות, שקיימו אפילו עירובי תבשילין. ועוד דמשמע מהכא דאברהם לא התפלל מנחה, וערבית, דיצחק הוצרך לתקן מנחה ויעקב ערבית, והא קיימא לן שקיים אפילו עירובי תבשילין. ויש-לומר דססבירא ליה דמדאשמעינן קרא תפלות באבות טפי משאר מצות, ההינו לאשמועינן שהם תקנום.

ט[עריכה]

מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ (במדבר ב ב)

תְּנֵינַן תַּמָּן (עירובין מט ב): הַשּׁוֹבֵת בַּדֶּרֶךְ עוֹשֶׂה לוֹ עֲגֻלּוֹת עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא, וּמְטַלְטֵל בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בַּשַּׁבָּת וְאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי וְזוֹכֶה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ וָרוּחַ, וְכַמָּה הֵם אַרְבַּע אַמּוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל חֵפֶץ מִן מַרְגְּלוֹתָיו וְיִתְּנֶנּוּ בִּמְרַאשׁוֹתָיו. וְהַשּׁוֹבֵת בִּמְּדִינָה אֲפִלּוּ הִיא גְדוֹלָה כְּאַנְטוֹכְיָא מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. וְהַשּׁוֹבֵת בִּמְעָרָה אֲפִלּוּ הִיא כִּמְעָרַת צִדְקִיָּהוּ שֶׁהָיְתָה שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה. וּמִנַּיִן סָמְכוּ תְּחוּמִין, מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה ה): וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וגו'. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָלַךְ לְהַחֲרִיב אֶת יְרִיחוֹ אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ עֲתִידִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת שָׁם אֶת הַשַּׁבָּת אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָאָרוֹן יוֹתֵר מִן אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, לָמָּה שֶׁתִּהְיוּ רַשָּׁאִין לָבוֹא לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָאָרוֹן בַּשַּׁבָּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ג, ד): אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיַּשְׁרֶה יִשְׂרָאֵל דְּגָלִים אָמַר לוֹ הַשְׁרֵה אוֹתָם לְכָל רוּחַ רָחוֹק אַלְפַּיִם אַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ, מַהוּ מִנֶּגֶד אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּרִחוּק מִיל, שֶׁהֵם אַלְפַּיִם אַמָּה. וּמִנַּיִן דְּהַאי מִנֶּגֶד בְּרִחוּק מִיל הוּא, יַלְפִינַן מִנֶּגֶד מִנֶּגֶד, כְּתִיב הָכָא: מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ, וּכְתִיב לְהַלָּן (בראשית כא, טז): וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָֹּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ, מַה לְּהַלָּן מִיל אַף כָּאן מִיל. וּמִנַּיִן דְּהַאי מִנֶּגֶד דְּאָמַר בְּהָגָר דְּהוּא מִיל, כְּתִיב הָכָא הַרְחֵק, וּכְתִיב לְהַלָּן רָחוֹק, אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה, מַה לְּהַלָּן מִיל אַף כָּאן מִיל.


מִנֶּגֶד הַרְחֵק
פירוש, יתורא ד-"מנגד הרחק" קשה ליה, דבחד מינייהו הוה סגי, ולהכי קאמר שהוא מפונה לגזירה שוה, דילפינן נגד מנגד ורחוק ומרחוק. פי' כאן בדגלים כתיב מנגד סביב לאהל מועד. ולא פירש שיעורא, וילפינן מנגד דכתיב בהגר, ובהגר ילפינן מנגד היינו אלפים אמה, מדכתיב הכא אך רחוק והתם כתיב הרחק. מה כאן פי' אלפים אמה כדכתיב בקרא אך רחוק יהיה בינו ובינו כאלפים אמה, אף התם נמי אלפיים אמה, והלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בגזירה שוה, כדאיתא בפרק הוציאו לו.


מַה לְּהַלָּן מִיל אַף כָּאן כו'
ואם תאמר דאכתי לא הוה כתב ספר יהושע למילף גזירה שוה, ודוחק לומר משום דקבלה היא בידם, כמ"ש התוספות בפרק-קמא דב"ק גבי הא דפריך הגמרא דילפינן נגיחה מ-"בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם". ויש-לומר דמשה רבינו ע"ה בהדיא אמר להו אז אלפיים אמה, ולא פירש הכתוב, דהא אנן מגזירה שוה ילפינן לה, ואם-תאמר והא דבר-תורה מדברי קבלה לא ילפינן. ויש-לומר דהיינו היכא דנפקי לן מידי לענין דינא, אבל קשה אמאי אצטריך יהושע לצוות שיתרחקו מהארון אלפיים אמה, ואמאי לא ידע להו ממה שנצטוו בדגלים, יש-לומר דסלקא-דעתין כשהם טרודים במלחמה אין-צריך לדקדק בזה, כדאיתא ד' דברים שפטרו במחנה וכו' כדאיתא בעירובין.


יב[עריכה]

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר ב לב)

הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (הושע ב א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם וגו'. וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים קיט פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם. מִפְּנֵי שֶׁהִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם, וּבָאֲתָה אוֹתָהּ הַבְטָחָה בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, וְאֵימָתַי הִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁאָמַר לוֹ לָצֵאת מִבֵּית אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב א): לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו'. (בראשית יב ב): וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל וגו'. אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, כָּל מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּ אוֹתִי מָה הֲנָאָה יֵשׁ לִי בָּהֶם שֶׁאֵין לִי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו ב): וַיֹּאמֶר אַבְרָם ה' אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי וגו'. שֶׁאַבְרָהָם רָאָה בַּמַּזָּל שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהוֹלִיד בָּנִים, מֶה עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן אָמַר רַבִּי חָנִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מְלַמֵּד שֶׁהֶעֱלָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ, וְאָמַר לוֹ צֵא מִן אוֹתוֹ הַמַּזָּל שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁאֵין אַתָּה עָתִיד לְהוֹלִיד מִמֶּנּוּ, אֲנִי מַרְאֶה לְךָ שֶׁאַתָּה מוֹלִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו ה): וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וגו'. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אֵינוֹ אוֹמֵר הַבֶּט אֶלָּא שֶׁהוּא נָתוּן לְמַעְלָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ טו): הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה. (בראשית טו ה): וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. מַהוּ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ, אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמִי שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ יוֹם הָרִאשׁוֹן וְיוֹם הַשֵּׁנִי וְיוֹם הַשְּׁלִישִׁי עַד עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא מָצָא לֹא עִיר וְלֹא פֻּנְדָק וְלֹא אִילָן וְלֹא מַיִם וְלֹא בְּרִיָּה, וְאַחַר שֶׁהָלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים, צָפָה אִילָן אֶחָד מֵרָחוֹק, אָמַר שֶׁמָּא יֵשׁ תַּחְתָּיו מַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל הַמַּעְיָן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ נַאֲתָן וּפֵרוֹתָיו מְתֻקָּנִים וַעֲנָפָיו נָאִין, יָשַׁב לוֹ וְנִתְקָרֵר בְּצִלּוֹ וְאָכַל מִן פֵּרוֹתָיו, וְשָׁתָה מִן הַמַּעְיָן וְעָרַב לוֹ וְשָׁבָת נַפְשׁוֹ עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁעָמַד לֵילֵךּ, אָמַר לָאִילָן מַה לִּי לְבָרֶכְךָ, וּמַה יֵּשׁ לִי לוֹמַר לְךָ, שֶׁיְּהֵא עֵצְךָ נָאֶה, נָאֶה הוּא, שֶׁיְּהֵא צִלְךָ נָאֶה, כְּבָר הוּא נָאֶה, שֶׁיִּהְיוּ עֲנָפֶיךָ נָאִים, נָאִים הֵם, שֶׁיְהוּ פֵּרוֹתֶיךָ מְתוּקִין, מְתוּקִים הֵם, שֶׁיְּהֵא מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשְׁךָ, כְּבָר מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשְׁךָ, שֶׁתְּהֵא עוֹמֵד בְּמָקוֹם חָבִיב, בְּמָקוֹם חָבִיב אַתָּה עוֹמֵד, מַה לִּי לְבָרֶכְךָ, אֶלָּא כָּל הַנְּטִיעוֹת הָעוֹמְדוֹת מִמְּךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, עָמְדוּ עֶשְׂרִים דּוֹר וְלֹא הָיָה בָּהֶם תּוֹעֶלֶת וְלֹא עָמַד מֵהֶם צַדִּיק עַד אַחַר עֶשְׂרִים דּוֹר, צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אַבְרָהָם שֶׁהָיָה נָתוּן בְּאֶרֶץ בָּבֶל שֶׁנִּקְרֵאת רְחוֹקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כ יד): מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וגו'. וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד, כֵּיוָן שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְקִדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ, מִיָּד קֵרְבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בָּנָה לוֹ אֶת הַפֻּנְדָּק וְהָיָה זָן עוֹבְרִים וְשָׁבִים וְהָיָה מַכְנִיס אֶת הַבְּרִיוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְהוֹדִיעַ כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, וְנָתַן שְׁמוֹ עַל שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּמַּלְאָכִים, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם, מַה יֵּשׁ לִי לוֹמַר לָךְ וּמַה יֵּשׁ לִי לְבָרֶכְךָ, שֶׁתְּהֵא שָׁלֵם, צַדִּיק לְפָנַי, אוֹ שֶׁתְּהֵא שָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנַי, צַדִּיק אַתָּה, שָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנַי, אוֹ שֶׁיִּהְיוּ כָּל בְּנֵי בֵיתְךָ צַדִּיקִים, צַדִּיקִים הֵם לְפָנַי, מַה יֵּשׁ לִי לְבָרֶכְךָ, אֶלָּא כָּל בָּנִים שֶׁעֲתִידִים לַעֲמֹד מִמְּךָ יִהְיוּ כְּמוֹתְךָ, מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. אַתְּ מוֹצֵא אַבְרָהָם שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בַּכּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים וגו', וְיִצְחָק נִתְבָּרֵךְ בַּחוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב יז): כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ וגו'. וְיַעֲקֹב נִתְבָּרֵךְ בַּעֲפַר הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח יד): וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וגו'. בִּרְכָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בָּאֲתָה בִּימֵי משֶׁה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (דברים א י): ה' אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם וגו'. וּבִרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנִּתְבָּרֵךְ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, בָּאֲתָה בִּימֵי בִּלְעָם, שֶׁכֵּן כְּתִיב (במדבר כג י): מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב. וּבִרְכָתוֹ שֶׁל יִצְחָק שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בַּחוֹל, בָּאֲתָה בִּימֵי הוֹשֵׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי. וְהוֹאִיל דִּבְיִצְחָק כְּתִיב בֵּיהּ בִּרְכַּת הַחוֹל, הָיָה נִצְרַךְ לוֹמַר וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִצְחָק, וְאֵינוֹ אוֹמֵר כֵּן אֶלָּא וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלָמָּה, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵילֵךְ לְפַדַּן אֲרָם, מָסַר לוֹ יִצְחָק אֶת בִּרְכַּת הַחוֹל, כְּמָה שֶׁאָמַר לוֹ (בראשית כח ד): וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם. מַהוּ אֶת, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כָּךְ אָמַר לוֹ, בְּרָכָה שֶׁנִּתְבָּרַכְנוּ אֲנִי וְאַבְרָהָם כְּאֶחָד, (בראשית כב יז): כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ. בְּרָכָה לָאָב בְּרָכָה לַבֵּן, (בראשית כב יז): וְהַרְבָּה אַרְבֶּה. רְבִיָּה לָאָב רְבִיָּה לַבֵּן, (בראשית כב יז): וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. אֶת הַבְּרָכָה הַזּוֹ מָסַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב, לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר: וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, הֱוֵי (תהלים קיט פט): לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.


בְּרָכָה לָאָב בְּרָכָה לַבֵּן.
ואצטריך לשניהם במקום שיוכלו לדרוש, כדאיתא בפרק אלו מציאות ובכמה דוכתא בש"ס, ולא הספיק לאב בברכת הבן, מפני שאברהם היה לו בנים אחרים, וצריך בעבורם ברכה לעצמו עכ"ל הרא"ם. וכן-נראה דפליגי ר"י ור"מ בכל כיוצא בזה, דלמר דרשו ולמר דברה-תורה כלשון בני אדם, ומ"ש שהוצרך ברכה לאברהם מפני שאר בנים אין צורך לזה, כי גם לעצמו צריך ברכה כל הימים אשר הוא חי.

טו[עריכה]

וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו' (הושע ב א)

וְהֵיכָן נֶאֱמַר לָהֶם, כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה קָרָא אוֹתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַמּוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ז): לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְךָ, מִיָּד חָגַר משֶׁה מָתְנָיו בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יא): וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וגו'. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ מְנַשֶּׁקֶת לְסָרִיס, אָמַר לְשׁוֹשְׁבִינָהּ מְגָרְשָׁהּ אֲנִי, טוֹרְפָהּ אֲנִי, תֵּלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ. אָמַר לוֹ לָמָּה, שֶׁמְצָאתִיהָ מְנַשֶּׁקֶת לְסָרִיס. אָמַר לוֹ עַכְשָׁו הִיא מַעֲמֶדֶת לְךָ בָּנִים נָאִים וְגִבּוֹרִים וְהֵם יוֹרְדִין עִמְךָ לַמִּלְחָמָה. אָמַר אֵין הֵימֶנּוּ תּוֹחֶלֶת, אֵין מוֹלִיד לִי, וְעַל דָּבָר שֶׁאֵין הֵימֶנּוּ הֲנָאָה אַתָּה כּוֹעֵס, כָּךְ (שמות לב, ז): לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וגו', אָמַר לוֹ משֶׁה זֶה הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁו הוּא מְסַיְּעֶךָ הוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים וְאַתָּה מַפְרִיחַ טְלָלִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי יֵשׁ בּוֹ תּוֹחֶלֶת. אָמַר לוֹ משֶׁה וְאִם אֵין בּוֹ מַמָּשׁ לָמָּה אַתָּה כּוֹעֵס, (שמות לב, יא יג): לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וגו' לָמָּה יֹאמְרוּ וגו' זְכֹר לְאַבְרָהָם וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה וגו' שֶׁלּוֹ, הֱוֵי: וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו'.


אָמַר לוֹ משֶׁה וְאִם אֵין בּוֹ מַמָּשׁ לָמָּה אַתָּה כּוֹעֵס.
ואע"ג דכל עבודה-זרה דעלמא נמי לית בה ממש, כל ע"ז דעלמא אסירא כיון דטועה בה וחושב שיש בה ממש, ודוקא הכא דלא כיוונו לע"ז ממש, אמר משה כיון דלית בה ממשא אין לחוש שמא יבואו לטעות ולעשות ע"ז, כי מה יראו על ככה, וא"ל הקב"ה דמכל-מקום יש לחוש שמא יאמרו לעשות ע"ז, שאחר שעושין תבנית שור יבואו לעשות דרך ע"ז נמי, כדרך עובדי ע"ז שעושין צורות.