יסוד ושורש העבודה/הקדמה

ברוך ה' כי הפליא חסדו בפליאת חכמתו הנשגבה. בבריאת שמים לרום גובה. וארץ לעמק בצקת עפר למוצג רגבה. וכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת בימים וכל אשר בה. והאחרון חביבה. כי הוא זה האדם סוף מעשה תחילה במחשבה. והוא תכלית כל הבריאה רבה. ומכל אום ולשון לחלקו ולגורלו הקדוש לקרבה. לעשות נחת רוח לפניו לשמור את כל מצותיו בחר בעם קדוש הישראלי באהבה. כמבואר בתוה"ק אמירה כתיבה יהיבה. בפ' כי תבא בפסוק את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמור חקיו ומצותיו וגו' וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך ולשמור כל מצותיו:

הנה בשום שכל והבן במקראי קדש אלו יראה ויראה תוכן עניינם על דרך זה, כי את זה לעומת זה עשה אלהים לנו חטיבה מול חטיבה לעומת שבא ישראל וקבל עליו אלהותו ועול מלכותו באהבה ויט שכמו לסבול עול מצותיו כמבואר בפסוק הנ"ל את ה' האמרת וגו' תחת כן הבדיל אותך מכל העמים להיות לו לעם סגולה ולתתך עליון על כל גויי הארץ מגודל אהבתו, ואם כן מאי שייכות אומרו ולשמור כל מצותיו שהוא נתינת עולו עליהם בפסוק וה' האמירך וגו' המדבר בענין חבתו אותם? אך האמת יורה דרכו הוא הדבר אשר דברנו למעלה כי מאהבת ה' אותנו בחר בנו לחלקו ולגורלו הקדוש והוא חמד גורלנו בשמירת מצותיו הקדושים, וזהו שאמר משרע"ה וה' האמירך וגו' להיות לו לעם סגולה וגו' הרצון בזה כי לא מחשבותיו יתברך שמו מחשבותיכם והעולה על רוחכם כי שמירת חקיו ומצותיו יתברך שמו הוא בהעמסת עול גזירת המלך על עבדיו כמו שכתוב בפסוק את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וגו' ולשמור חוקיו וגו' ולא כן הוא כי נהפוך הוא, בעבור זה עשה לנו ונתן לנו מתנה גדולה לאין ערך ותכלית והוא שמירת מצותיו הקדושים הוא למען אהבתו אותנו ובחר בנו להיות לו לעם סגולה, וזהו כוונת אומרו: וה' האמירך וגו' להיות לו לעם סגולה ולשמור כל מצותיו:

ועתה קורא משכיל שיעור ידידות איך ומה ראוי לאדם ליתן הודאה עצומה בשמחה רבה ולשמוח מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה בכל עת ובכל שעה שמקיים איזה מצוה מן המצות שצוה לו הבורא ית"ש כי אות היא בינו ובין בני ישראל שהם עם סגולתו. וראו על ככה אנשי כה"ג לתקן שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן ברכה ותהלה לבוראנו ית"ש על זה שקידש אותנו בקיום מצותיו ובחר בנו להיות לו לעם סגולה:

והן זאת ראתה עיני ואמרתי: מתי אעשה גם אנכי לביתי, ונחלת ה' בנים אשר חנן אלהים את עבדו להותיר ברכה אחרי לבני את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון להעלות במכתב אשר חנני אלהים אופן התנהגות ואיכות העשיה מראשית השנה ועד אחרית שנה, למען אשר אצוה את בני ואת ביתי אחרי ושמרו דרך ה'. וה' הצליח דרכי להוציא מכח אל הפועל ומחשבה טובה לצרפה לידי מעשה לבוא, ובשביל בני שיחיו עשיתי לי מחב"ר ויאריכו בדיו ושלחו פארותיו בביאור היותר פרטי בעז"ה:

והנה שמעתי דבת רבים אומרים, מי יורנו חוב המעשה אשר נעשה ואת הדרך אשר נלך בה בתורה ותפלה, באר היטב בקנה אחד עולה:

ואף כי עיני"ם להם ול"ו יראו קדמונים אחזו שער לה' צדיקים יבואו בו מאד נעלה. אך הוא דבר שאין יד כל אדם בו משגת להבינה ולהשכילה. שהמורי"ם מהם כיוצא בהם רב תבונה והשכלה, ואם הראשונים כו' אנן בדורות האחרונים יתמי דיתמי זולת יחידי סגולה בעולם, אין אתנו יודע עד מה, כי אין זכרון לראשונים בכל ספריהם, דרך פרטי בדרכי היראה והאהבה, גם בתורה ותפילה להורות דרכיהם, ואבאר בעבודת התפילה עניין אחד בהם, ומזה תקיש כל השאר בכללותיהם ופרטותיהם. כי הנה הוא מלא על כל גדותיהם, בכל ספרי יראים מוסר ותוכחה כגחלי אש דבריהם, בגודל החיוב להתפלל בכוונה תפילותיהם. אך לא כל אדם יודע כוונת התפלה מה הם, ואיכות כוונותיהם, וכל הדברים האלה לא על כוונת האר"י ז"ל סובב אמרותיהם, כי לאו כל מוחא סובליהם, ובודאי אין הקב"ה בא בטרוניא עמהם, ורחמנא לבא בעי לפי כח שכליהם. אך תען לשוני אמרותיו בצדק המכוון בהם היא על כוונות פשטיות לפי פירוש מלותיהן של כל התפילות, הן של הול הן של שבת ורגלים וימים נוראים, וגם כל ברכת הנהנין וברכות המצות וההודאות. ובודאי כל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה על האמת שמי שאינו מכוין בפירוש המלות של כל התפילות והברכות וההודאות והכוונות שיבוא ביאורו בפנים הספר בעז"ה, קרוב הדבר להאמר עליו "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני", גם הכתוב: "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני":

אחיי ורעי אהובי נפשי ברוכי ה' זרע קדש מצבתה. אביעה לכם רוחי ואציגה נא לפניכם פה כמה מלות בפסוקי דזמרה, ומהם תדין על השאר. כגון פסוק "אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי". בודאי פירוש המלות האלו הם לשון קבלה שמקבל האדם על עצמו שיהלל ויזמר להבורא יתברך שמו כל ימי חייו, כידוע שדוד המלך ע"ה אמר כל המזמורים ברוח קדשו בשביל כל ישראל. והן עתה אחיי ורעי אדברה נא שלום בך, שימו לבבכם לכל הדברים ויבחנו דבריכם האמת והצדק אהובי בדעתכם. אם אומר אדם תיבות אלו, ולא יכוין כוונה זו, שמקבל על עצמו בלבו ובמחשבתו שיהלל ויזמר לאלהיו כל ימי חייו, הוא דובר שקרים לבטא בשפתים, שמקבל זאת על עצמו, ולבו רחק ממנו, שלא קיבל בלבו כלל קבלה זו:

וכן בפסוק "ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם", אם האדם לא שמח ביוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה שמחה רבה ועצומה בגודל אלהותו ורוממותו יתברך שמו ויתעלה, שזיכה אותו להיות בחלקו וגורלו הקדוש, הנה הוא דובר שקרים, שאמר בפיו "ישמח ישראל בעושיו", ולא הראה בנפשו ובלבו שום שמחה, שיש לו יוצר ובורא ומלך גדול כזה, כי בודאי מהראוי לכל איש הישראלי לשמוח בלבו שמחה עצומה בגודל אלהותו בכל רגע. ועל כל פנים שמחה לאיש במענה פיו ענין שמחה זו בפסוק הנ"ל, ואיך לא יכוין לבו ומהשבתו לשמוח בזה עד מאד? כי השמחה אינה אלא בלב, כמו שכתוב: "ושמח בלבו" (שמות ד יד), גם הוא דובר שקרים כנ"ל, וכאלה רבות למאות ולאלפים. גם בענין כוונת לימוד תורתינו הקדושה, שיהא נחשב הלימוד לשמה ובקיום המצוה כתיקונח, הן מצוה שתלוי במעשה ובדבור, הן מצוה שתלוי במחשבה, ובאיזהו מקומן של שבחי"ם והודאות, רוב בני תמותה נבוכו בזהירתן ובשמירתן כאשר יבוא לפנינו בעז"ה בפנים החבור, ועושים כמצות אנשים מלומדה רחמנא ליצלן. ועל כן יראה וגם רעד יבא בי ותכסני פלצות, ואומר בלבי: אוי לי מיוצרי לבל אמנע חס ושלום מיתברך שמו הנחת רוח שיכול לבא לו מעבודת בני אדם הפחותים כערכי בעבודת הלב והמחשבה בתמידות בכל עניני העבודה נמרצת:

וחשבתי דרכי מניעה זו למרד ומעל ונאצות, ואוי לי מיצרי מעללי איש ופקודתו, מי אנכי כי באתי, לאמר קבלו דעתי, במיעוט ערך ידיעתי, ונשארתי במבוכתי, אוי לי אם אומר באמרתי, ואוי לי אם לא אומר במניעתי, אך ה' לנגדי שויתי, ישלח עזרו מקדש בטחתי, ואף לילות יסרוני כליותי, מח לך נרדם קום לך כתוב זאת זכרון בספר ושים למשמרת, לבל תהיה האמת נעדרת, ומלאני לבי לקרבה אל המלאכה הזאת. אמנם כל אלח בהיות כי לא על הכלל כולו יצאתי בדעתי העני, ולא אמרתי אלך לי אל הגדולים אשר בארץ המה, אך למי שיח ולמי שיג עריבות, לבני אדם הן בערבון פחות ערכי עלי ובדדמי לי ילפינן, להקיצו משינת תרדמת הזמן בוגד, לעורר הלבבות, הפעם אודח את ה' בסוד ישרים ועדה הנבחרת, ואתן הודאה על העוברת, שהחייני וקיימני להוציא חיבור הלז לאור עולם בדרך קצרה בצע"ד ארוכה הנארכה בחבור אשר הכינותי לבניי שיחיו להדריכם ולהועילם, בכדי להקל מעל הקורא עולם. ובו יבואר איך יכוין חאדם כוונת הראוי בכל תפילות וברכות ובכל העבודות יוצרנו ובוראנו יתברך שמו ויתעלה, שאנחנו עושים בכל השנה מראשו ועד סופו כפי שנצטוינו, ואיך להתנהג ביראה ואהבה לבוראנו יתברך שמו ויתעלח בכל פרטי עבודתינו עבודת הקדש להיות ליתברך שמו נחת רוח גדול מעבודתינו, כי זה כל האדם. גם איך יכוין בלימוד תורתינו הקדושה בכל למוד ולמוד כפי הערתנו. וגם ערכנו את ערכה וסדרנו את סדרה בסדר הלימוד. וכל ענין הנמצא הערתו בקדושה בגמרא הקדושה ובפוסקים, על מקומו יבא בשלום לשון חכמים מרפא, כפי עניינו הנאות חמצטרך לחבור הזה. ויותר מהמה בעיני ראיתי ונתון אל לבי אלקטה נא באמרים מאמרי הזהר הקדוש זהר ישן וזהר חדש והתיקונים המצטרכים לכל עניין ועניין באופן שלא נעדר שום תפלה והודאה. גם בגודל חיוב למוד תורה הקדושה ומעלת הלמוד וכוונת הלמוד וכל עבודות הקודש המבוארים בחבור הזה שנמצא עניין מאמרו בזוהר הקדוש ובתיקונים, אין נגרע מעבודתינו דבר דבור על אופניו העתקת מאמרו לכל עניין ועניין בפני עצמו על מקומו יבא במלות לשונו הקדוש מלות המעיר לאדם אל המעשה ההוא. ומכל המאמרים שהעתקתי יבין כל יודע ספר בהשקפה ראשונה כי כבוד אלקים הסתר דבר, על דרך הסוד במדות וספירות העולמות העליונים הקדושים, ואף אם נמצא באמצע איזה מאמר על דרך הסוד במדות וספירות העולמות העליונים הקדושים דלגתי ענינו ותס"ב בצע"ד הקוצרים על צד היותר אפשרי למען ירוץ כל קורא בו, וגודל התועלת בזה יבין לאשורו כל המעיין בעצמו בעז"ה:

והנה ראה ראיתי כי טוב הוא לבאר זאת נחלת עבדי ה', בגבולי יהושע וגבולי יחזקאל של עתיד ובנין שלמה ובנין יחזקאל העתיד ב"ב הכל בסדר נכון ממה שלקטתי ואספתי באמרים ביאוריהם הכל אל מקום אחד והוספתי בעז"ה נופך משלי. לפי שעיקר החיבור הזה לבאר פרטי כללי חעבודה שאנחנו חייבים לעבוד את בוראנו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד. וכלל העבודה חוא היראה והאהבה, דבר המסור ללב ומחשבה, המרומזים בפסוק "הנסתרות לה' אלהינו", כמבואר בזוהר הקדוש. לכן אל מול פני להבים פניהם קדמה, עיקר החבור לקנות התלהבה, להקדים שער אחד מעניין עבודת הלב ומחשבה לבד כי היא רבה. והשער הפונה קדימה יאמר עליו כי זה השער לה' צדיקים יבואו בו כי הוא

שער חגדול ומבוא רחב להרגיל האדם את עצמו לעשות נחת רוח ליוצרו ובוראו ברוך הוא וברוך שמו, הן במעשה הן בדיבור ובמחשבה יותר ויותר, ובעבודה העיקרית הזו של נחת רוח יכול האדם לעבוד את הבורא יתברך שמו בכל רגע במחשבתו, וכל שכן בעת לעשות לה' בלימוד התורה והתפילה ועשיית המצוות:

ומשער הגדול הזה יתבונן האדם גודל מעלת כוונת הפשטיות שהצגתיבכל החבור הזה, בכל התפילות וההודאות ובכל עשיית המצוות, שחם עיקר ושורש עבודת האדם על הארץ בעולם הזה השפל והבזוי, שכל עיקר קוטב בריאת חאדם יסד אר"ש על מכוניה בל תמוט מלתת נחת רוח ליוצרו ובוראו יתברך שמו:

ויוצרי ובוראי בוחן עשתונות וכליות חוקר, הוא היודע ועד סוקר, אמת יהגה חכי וארחיק מדבר שקר, שאין כוונתי בחבור זה להתגדר ולקנות שם טוב עולה על גביהן חס ושלום, כי מי האדם שיבא אחרי המלך מלכו של עולם אשר כבר עשהו ניצוץ שכלו, ונותן השכ"ל ממרומים, ואיך יתהלל חכם בחכמתו הנשגבהבמה שאינו שלו ומן השמים לו יהיבה? כמאמר דוד המלך ע"ה: "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" (דברי הימים א כט יד), ואומר: "כי ה' יתן חכמה" וגו' (משלי ב ו). כי אם בזאת יתהלל, ליתן הודאה עצומה, לתת בטוחות חכמה, איש כי יפליא לחדש בתורה הקדושה דבר נפלא, או בעבודת הבורא יתברך שמו ויתעלה, לתת ההתפארות להמתקן רום בזרת, ולו תהיה תפארתך על דרך זה, לחשוב במחשבתו בגדולות ורוממות יוצרו ובוראו יתברך שמו, אם הניצוץ אור שכלו הקטן שניתן לו מאתו יתברך שמו מעולמות העליונים בטובו הגדול מחדש חדושים כאלה ומגלה הצפונה והגנוזה, ואיך הם העולמות העליונים בעצמם שמהם ניתן אור ניצוץ השכלי במושכלות, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר כביכול הבורא בעצמו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד אשר במאמרו ברא כל העולמות העליונים ותחתונים והוא מקור כל השכליות. וכאשר זאת ישיב אל לבו, נחת רוח להבורא יתברך שמו ממחשבתו זו עולות. וזהו פירוש הפסוק "והדרת פני זקן" (ויקרא יט לב). לכאורה תיבת "פני" שפת יתר הוא, כי הלא די אמרו "והדרת זקן". והנה במה שכתבנו למעלה מובן מאד, כי לשון "פני" לפעמים נאמר על עניין הפנימי, כמו "אל מול פני המנורה" (במדבר ח ב) שפירושו קנה האמצעית והפנימית. כמותו "והדרת פני זקן", פנימיות של זקן זה שקנה חכמה, והוא ניצוץ השכלי הקדוש והזך שניתן בו מהבורא יתברך שמו, ונחת מזה להבורא יתברך שמו במה שמכבדים ומהדרים אותו יתברך שמו. ותלמיד חכם צריך נטירותא יתירתא, אז כשמהדרין וקמים לפניו, שלא ילבש גיאות והתפארות חס ושלום, כי לא בשבילו קימו וקיבלו ההידור, רק בשביל ניצוץ אור השכלי הקדוש שניתן בו מהבורא יתברך שמו, ולו נאה ההידור, וצריך להעלות במחשבתו בעת הזאת גדלות והתפארות הבורא יתברך שמו כנ"ל, ומכוונה הזאת יבוא גם כן נחת רוח גדול להבורא יתברך שמו.

מכל הלין נשמע קולי בבואי אל הקדש, שלאו למגדר מלתי אמורה, אך מחשבת כוונתי זכה וברה, בחבור זה לזכות אנשים כערכי מאום משבעים בחורה, ולעשות נחת רוח לשמו הגדול אשר ברוחו שמים שפרה, והא גליא קמיה שעל קוטב עבודה זו חברתי החבור הזה לתת לו יתברך שמו בזה נחת רוח, בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין, ומי שיקיים מצות עשה של "בצדק תשפוט עמיתך" וידינני לכף זכות, ידין אותו המקום גם כן לכף זכות:

וחלקתי החיבור הזה לשערים, וכל שער חלקתיו לפרקים. וקראתי שם החבור הזה יסוד ושורש העבודה, כי יסוד נופל על הדבר אשר עליו תסוב כל הבנץ והגזרה, ומבלעדיו שוא עמלו בוניו בו ביפיה ותוארה. ושורש הוא כי ישרוש בארץ גזעו, ממנו ילכו יונקותיו וענפיו ענף עץ פרי עושה פרי למינו. וכן ימצא להם דמיון בעניין כוונות פשטיות שנבאר בעז"ה בכל החבור. כי דבר הלמד מעניינו הוא שאין איש מאנשי קדש ישראלי יכול להוציא את עצמו ממנה, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו יתברך שמו כאשר הארכנו מזה למעלה באר היטב. ואף מי שמכווין כחנה הארי ז"ל במדות וספירות העולמות העליונים הקדושים, אין יוצא מידי פשוטו בתחילה, ואחר כך נעתק מכוונה אל כוונה פנימית, נמצאת אתה אומר שכווניות הפשטיות הם יסוד לכל עבודת הלב:

ומכלל להבת כוונות הפשטיות שיבואר בחבור זה, ישמע חכם ויוסף לקח טוב פרטיי כוונות חדשים קדושים, נצר משרשיו יפרה לפי שכלו הזך מגודל התלהבות לבבו לגשת אל הקדש, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. נמצאת רואה שכוונות הפשטיות שיבואו לפנינו בעז"ה בפנים החבור הם שורש, מסתעף ממנו ענפים הרבה, פרטי פרטים כוונות חדשים מקר"ב זכות שכלו. ועל כן זה שמו אשר יקראו לו, יסוד ושורש העבודה, כי כשמו כן הוא כאשר בארנו.

אחיי ורעי זרע קדש ברוכי ה', אנשים כערכי, אני פתחתי לכם פתח קטן כמחט סדקית לבוא לגשת אל הקדש, ואל נאדר בקדש יפתח לכם פתח כפתחו של אולם, כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ויתן לנו [לב] רחב ונפש טהורה, ללמוד וללמד ולשמור ולעשות את כל התורה, ובמחשבותינו הטובה והישרה, לאל אשר ברוחו שמים שפרה, ימהר ויחיש משיח צדקנו במהרה, ואז יקיים בנו הפסוק "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו' (ישעיהו יא ט) "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה" (ישעיהו יב ג) כתרגומיה דהאי קרא, כן יהי רצון אמן ואמן: