יסודות השחמט (קפבלנקה)/א/ד/20

פרק ד

תיאוריה כללית

בטרם נעבור לטכניקה של הפתיחות, יהיה זה רצוי להתעכב מעט על תיאוריה כללית, כדי שהפתיחות ביחסן לשאר המשחק תּוּבַנָּה טוב יותר.

20. היוזמה

כאשר הכלים מונחים על הלוח, יש לשני הצדדים אותה עמדה ואותה כמות חומר. ללבן, אבל, יש את התור למסע, והתור למסע במקרה הזה משמעו היוזמה, והיוזמה, כאשר שאר הדברים שווים, היא יתרון.כעת, על יתרון זה להישמר זמן רב ככל הניתן, ויש לוותר עליו רק אם יתרון אחר כלשהו, חומרי או פוזיציוני, מושג במקומו.

הלבן, בהתאם לעקרונות שכבר הונחו לעיל, מפתח את כליו מהר ככל שיוכל, אך בעשותו זאת הוא גם מנסה לעכב בעד התפתחותו של יריבו, על ידי הפעלת לחץ בכל מקום בו הדבר ניתן. הוא מנסה קודם כל לשלוט במרכז, ובהיכשלו בכך, להשיג איזה יתרון פוזיציוני שיאפשר לו להמשיך ולתקוף את האויב. הוא מוותר על היוזמה רק כאשר הוא מקבל תמורתה איזה שהוא יתרון חומרי תחת תנאים נוחים לו, שבהם יחוש בטוח שהוא יוכל, בתורו, לעמוד במתקפת יריבו; ולבסוף, באמצעות יתרונו החומרי, שוב פעם לפתח את היוזמה, שהיא לבדה בכוחה להעניק לו את הניצחון.

קביעה אחרונה זו מובנת מאליה, שכן, כדי לנצח במשחק, המלך היריב חייב להידחק לעמדה בה הוא מותקף ללא כל דרך מילוט.

ברגע שהכלים כבר פותחו כהלכה, העמדות שנוצרו תהיינה שונות בטבען. אפשר והתקפה ישירה כנגד המלך תהיה רצויה; או שהמצב מכתיב שיפור עמדה שיש בה כבר יתרון; או, לבסוף, שאיזה שהוא יתרון חומרי ניתן להשגה במחיר ויתור על היוזמה לתקופה פחות או יותר ארוכה.