ינון שמו/נח
סימן נח
האם ישנה מעלה לקרות קריאת שמע כותיקין?
1. שאלה: האם ישנה חשיבות לומר קריאת שמע, כותיקין, לפני 'נץ החמה' למרות שלא יצליח להתפלל עמידה בנץ? מציאות זו יכולה לקרות כשאדם התעורר זמן מועט לפני הנץ, כך שלא יספיק לעמוד בתפילה בנץ או לאדם הנמצא בנהיגה ולא שייך שיתפלל גם עמידה בתנוחה זו.
תשובה: אנחנו צריכים לבאר את עניין תפילת ותיקין בכלל, ואז נגיע לשאלה בה פתחנו.
כידוע, זמן קריאת שמע מתחיל משעה מוקדמת (מ'שיכיר') עד סוף שלוש שעות זמניות, וזמן תפילת שמונה עשרה מתחיל מנץ החמה (ובדיעבד יוצא אף מעמוד השחר והאיר פני המזרח) עד סוף שליש היום לכתחילה, ובדיעבד עד חצות היום.
מעֶבֶר לזמנים הללו, אנו מכירים את המושג של תפילת/קריאה כותיקין, שבה אדם מתחיל לקרוא קריאת שמע מעט קודם נץ החמה, באופן כזה שיסיים את ברכות קריאת שמע, ויתחיל את תפילת העמידה ממש בנץ החמה, ועל זה כתוב בהלכה שזו מצווה מן המובחר, ומי שיוכל לכון לעשות כן, שכרו מרובה מאוד (על פי לשון שו"ע נ"ח א).
יש לברר נקודה חשובה: האם מעלת תפילת ותיקין היא סעיף בהלכות תפילה (כלומר תפילת העמידה שיש לאומרה מיד עם נץ החמה) או סעיף בהלכות ק"ש (לקוראה לפני הנץ) או שניהם יחד? במילים אחרות האם העניין הוא, להתפלל עמידה בנץ, ובשביל לסמוך גאולה לתפילה אמרו לומר ק"ש קצת לפני הנץ, ולפי זה אם אין ביכולתו להתפלל בנץ, אין ערך ואין משמעות לכך שיאמר ק"ש בשעה זו או שיש מעלה עצמית לקרוא ק"ש בשעה מוקדמת זו, ואם אינו יכול להרוויח את מעלת 'יראוך עם שמש' (עמידה בנץ) לא יפסיד בשביל כך את מעלת ק"ש לפני הנץ?
אצטט בתחילה את לשון התלמוד (ברכות ט:) :'אמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, תניא נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ונמצא מתפלל ביום, אמר רבי זירא מאי קראה? 'ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים'.
העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו ...(בעלי התוספות הסבירו שהכוונה למי שסומך גאולה לתפילה בשעת הנץ), אמר ליה רבי אלעא לעולא כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא ושמח במצות זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא'.
רואים בגמרא את המושג של תפילת ותיקין, שמובאים שני הנקודות הנ"ל: א. היו גומרין אותה עם נץ החמה, שזה מכוון לקריאת שמע. ב. ונמצא מתפלל ביום, שזה מכוון לעיתוי של תפילת שמונה עשרה.
רש"י שם פירש, שההדגשה היא ביחס לקבלת עול מלכות שמיים בקריאת שמע בזמן ההוא דווקא, וזו לשונו: 'מאי קראה - דמצוה להתפלל עם הנץ החמה. דכתיב ייראוך עם שמש וגו' - מתי מתיראין ממך? - כשמוראך מקבלים עליהם, דהיינו מלכות שמים שמקבלין עליהם בקריאת שמע. עם שמש - כלומר: כשהשמש יוצא, היינו עם הנץ החמה'.
כמו כן ניתן לדייק מלשון המשנה (ברכות כ"ב:) :'ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו יתכסה במים ויקרא' , ששם רואים שאותו אדם שהוא בעל קרי והלך לטבול ורוצה להרוויח את מעלת ותיקין, מוכרח לפעמים לקרוא בתוך המים לפני הנץ. בפשטות משמע, שזה הדבר היחיד שהוא יכול לעשות במים, רק לקרוא קריאת שמע, אם כן רואים שהמעלה של ותיקין היא מהלכות קריאת שמע.
למעשה, יש בזה מחלוקת גדולה:
שיטה א' [היא שיטת הרשב"א ותוספות יומא הובאה בשו"ע הרב נח ד], שאין מעלה לאמירת ק"ש לפני הנץ, כי זמנה לכתחילה עד סוף שלוש שעות, וכל מעלת תפילת ותיקין היא בגלל שמתחיל עמידה בנץ ומקיים את דברי הפסוק: 'יראוך עם שמש'.
וזו לשונם של בעלי התוספות (יומא ל"ז:) :'ומן הדין זמן ק"ש מתחיל כאחרים ונמשך זמנה עד ג' שעות כרבי יהושע, אלא שוותיקין מקדימין למצוות ומשכימין לקרותה קודם הנץ, כדי שתהא תפלה ביום אחר הנץ כדכתיב (תהלים עב) ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש, ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה וכן לתפילין כדקאמר התם לתפלה כאחרים פירוש לתפילין שאז הוא זמן קימה ותו לא חיישינן שמא יפיח בהן אלא שמאחרין ק"ש מעט עד סמוך להנץ כדי לסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום'.
שיטה ב' [רמב"ן, רבינו יונה הובאה גם בשו"ע הרב שם] שגם משום חובת ק"ש היו מקדימים לקרותה כי זה 'זמן קימה' לרוב בני אדם, וכן נראה מלשון רש"י ברכות ט: (ד"ה דכתיב יראוך עם שמש, דהיינו מלכות שמיים שמקבלים עליהם בק"ש). יש לשים לב שדברי רש"י מחודשים, שהרי שאר ראשונים הבינו ש'יראוך עם שמש', מתייחס לתפילת שמונה עשרה, ואילו לפירושו זה מתייחס לשעת קבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע.
וזו לשונו של רבנו יונה (ברכות ד: בדפי הרי"ף): 'הנה למדנו שיש בזמן התחלת ק"ש שני זמנים לדברי הכל ... וכמו כן יש שני זמנים בסוף הזמן אחד לכתחילה ואחד בדיעבד ואפילו לותיקין, האחד לכתחילה והוא עד שתנץ החמה, והשנית בדיעבד והוא עד ג' שעות כר' יהושע, וראיה לדבר דאין זמנה לכתחילה אלא עד הנץ החמה בלבד, מדתנן בפרק מי שמתו (ד' כב ב) ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא, אלמא משמע דמשום הכי הצריכוהו לקרות במים כדי שלא תעבור זמנה, ואם איתא דזמנה לכתחילה אחר הנץ החמה, למה הצריכו אותו לקרותה במים? אלא ודאי מפני כך אמרו יתכסה במים ויקרא,, ולא חששו למה שאינו סומך גאולה לתפלה מפני שראוי לחוש יותר שתנץ החמה בינתים ויעבור זמן ק"ש לכתחילה, ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה שהרי אחר כך יש לו לעלות ולהתכסות ואין לך הפסקה גדולה מזו, אפילו הכי רצו חכמים שיקרא ק"ש בזמנה, והיינו קודם הנץ החמה משיסמוך גאולה לתפלה, הרי נראה מכאן בהדיא שזמנה לכתחילה עד סוף הנץ החמה, ובדיעבד עד שלש שעות כר' יהושע דהא איפסיקא הלכתא כותיה'.
שו"ע הרב מכריע כשיטה א', אלא שכתב שנכון לחוש גם לשיטה ב' ולכן יקרא פרשה ראשונה של שמע, קודם הנץ אף ללא טלית ותפילין.
וזו לשון שו"ע הרב: 'ומי שאינו יכול לכוין לעשות כן אין להקדים לקרות קריאת שמע ולהתפלל קודם הנץ החמה אלא אחר הנץ החמה מפני שזמן התפלה לכתחלה הוא אחר הנץ החמה וזמן קריאת שמע נמשך עד רביע היום לכתחלה שהוותיקין שהיו מקדימין לקרות קודם נץ החמה מעט לא היו מקדימין משום חובת קריאת שמע אלא כדי לכוין להתפלל בדמדומי חמה דהיינו בתחלת יציאתה כמו שיתבאר בסימן פ"ט.
ויש אומרים שגם משום חובת קריאת שמע היו מקדימין לקרותה קודם נץ החמה לפי שלכתחילה יש לקרותה בשעה שהוא שעת קימה לרוב בני אדם כמו שנתבאר ועד נץ החמה קמים רוב בני אדם שאין ישנים אחר נץ החמה אלא בני מלכים וכיוצא בהם לפיכך מי שאינו יכול לכוין לעשות כוותיקין אי אפשר לו לסמוך גאולה לתפלה לכתחלה אלא א"כ יוכל לכוין שיקרא לפחות פרשה ראשונה קודם נץ החמה וודאי ויתפלל אחר נץ החמה וודאי אף על פי שלא יתפלל בדמדומי חמה ואם גם זה לא יוכל לכוין יקרא קריאת שמע וברכותיה קודם נץ החמה לכתחלה ויתפלל אחר הנץ החמה ולא יסמוך גאולה לתפלה.
והעיקר כסברא הראשונה ואעפ"כ נכון לחוש לסברא האחרונה ולקרא לפחות פרשה ראשונה קודם נץ החמה אף על פי שעדיין לא לבש ציצית ותפילין ואחר נץ החמה יקראנה כולה עם ברכותיה ויסמוך גאולה לתפלה' עכ"ל.
והרב ש"ז אוירבך מוסיף שבכהאי גוונא, יתנה ויאמר שאם ההלכה כדעה הראשונה, הריני מכוון שלא לשם מצוות ק"ש, ואם ההלכה כדעה השניה הריני מכוון לשם מצוות ק"ש (אישי ישראל עמ' קסו הערה ה).
אף בשם הרב ש"י אלישיב נכתב שיש לקרותה קודם נץ החמה, ואף אם אין לו תפילין באותה שעה, יקרא קריאת שמע בלא תפילין ואף בלא ברכות ק"ש (אשרי האיש א ט"ז ז).
אף הרב בן ציון אבא שאול (אול"צ, חלק ב' עמ' נ"א) סובר כשיטה ב' ומוכיח דבריו מהמשנה "ירד לטבול" שיש חשיבות לומר קריאת שמע לפני הנץ אף ללא תפילין ואף שאינו סומך גאולה לתפילה. הוא מדייק מלשון הרמב"ם (קריאת שמע א' י"א) שזמן קריאת שמע האמור לפני הנץ הוא מעצם מצות קריאת שמע, וכן הוא מדייק מדבריו שאחר הנץ זה ממש בדיעבד.
הרב יצחק יוסף (ילקוט יוסף נ"ח א') מביא סוגיה זו בהקשר לאדם שנשאר ער כל הלילה, והגיע הנץ החמה ובדעתו להתפלל בציבור לאחר הנץ. כתב שם שנכון שיקרא קריאת שמע כשתי דקות קודם נץ החמה כותיקין.
בבית יוסף (או"ח נ"ח ב) מביא את שיטת רבנו יונה, ללא עוררין, הסובר שכל מה שיכול להקדים לקרוא קריאת שמע, יקדים, ולא הזכיר כלל תלות בין קריאת שמע לתפילת שמונה עשרה. ובסימן מ"ו כתב הב"י :'כן כתוב באהל מועד בשם הרמב"ן ז"ל: ועכשיו נהגו העולם לומר פסוק ראשון של ק"ש כרבי יהודה הנשיא, משום דק"ש בציבור הוי אחר הנץ החמה, ולכך קורין אותו פסוק קודם שמא שעת קריאת אותו פסוק יהיה קודם הנץ החמה, ואפילו אם יהיה אחר הנץ מכל מקום טוב למהר ולהקדים ק"ש דאורייתא כל מה שאפשר, וגדולה מזו נראה מהירושלמי שכתבתי בסמוך שהיה מנהגם בציבור לקרות קריאת שמע בזמנה ואחר כך חוזרים וקורין אותה עם ברכותיה ואף על פי שבתחילה קראוה כולה, והטעם לפי שאינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא את שמע אלא ברכות השבח הן'.
בניגוד לדברים שהבאתי עד כאן, הרב שלום משאש (שו"ת תבואות שמש או"ח ב') כתב שאין נכון לעשות כן, 'לקוראה תפלה מבלי מלח בלא ברכות ובלא סמיכות גאולה לתפילה'. הוא דן בדברי הבית יוסף וחולק על ההוכחות שלו, וכן הוא מעמיד את דברי המשנה ב"ירד לטבול": "דזה הטובל רוצה לקרות כל קריאת שמע עם הברכות ועם תפילת י"ח במקווה כותיקין ממש לכל דבריו ולכן אם אין שהות לעלות ולהתכסות, יעשה כל זה במקווה".
שיטת הרמב"ם מוזכרת בסימן הבא, ולדעתו אחרי הנץ, זו קריאה שיוצא בה רק בדיעבד, וכך כתב: (ק"ש א,י"א): 'ואי זה הוא זמנה ביום מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה, ושיעור זה כמו [עישור] שעה קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר'. הרבה הבינו שלדעתו זמן קריאת שמע נקבע בשעה זו, על מנת שיעמוד בתפילת עמידה בנץ החמה (עיין כסף משנה) אבל רבי עקיבא איגר במקום מדייק ששיטת הרמב"ם כשיטת רש"י שהפסוק יראוך עם שמש מתייחס לקבלת עול מלכות שמיים שבקריאת שמע, ועל כן יש לקרוא אותה אז, בלי קשר לשאלה האם הוא מיד עומד להתפלל.
סיכום: רוב הפוסקים מעודדים לקרוא קריאת שמע לפני הנץ, אעפ"י שאין ביכולתו להתפלל עמידה באותה שעה. חלק מהפוסקים ממליצים שיקרא ויעשה תנאי וחלק מהפוסקים מתנגדים לרעיון באופן מוחלט.
מעלת תפילה כוותיקין
2. שאלה: מה אמרו חז"ל במי שנוהג בבוקר כוותיקין, ומה הרעיון הגנוז בכך? תשובה: התלמוד במסכת ברכות (ט:) מספר: 'העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום... אמר ליה רבי אלעא לעולא כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה דאדם גדול הוא ושמח במצות זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא'. בעלי התוספות במקום מבארים שמה שמסופר כאן בסיפורו של רב ברונא וכן מה שאמרו בשם קהלא קדישא דבירושלים, על הסומך גאולה לתפילה, אין זה כפשוטו (כי כל העולם סומך גאולה לתפילה) אלא מדובר על מי שנוהג כותיקין, שקורין ק"ש קודם הנץ ותפילה לאחר הנץ. 'לא פסיק חוכא מפומיה' פירושו שלא פסק החיוך מפיו כל אותו היום. מדוע זכה דווקא לשכר זה? בפשטות הכוונה היא, שהואיל וזכה לקיים מצווה חשובה, זכה גם לחיוך כי מצוות ה' משמחות על דרך הפסוק: 'משפטי ה' ישרים משמחי לב'. ניתן להוסיף 'דרך דרוש', הואיל והוא קם מוקדם להתפלל, ממילא נשאר לו הרבה זמן פנוי ללימוד תורה, וזה מה שעשה אותו שמח. ראיתי בסידור הגר"א (סידור אישי ישראל עמ' 433) בשם שער המצוות לאריז"ל, שכאשר עושה מצווה, יחשוב שבעשותו אותה המצווה ירוויח אלפי דינרי זהב, ויהיה שמח כאילו ממש ובפועל נותנים לו שכר זה, ועל דרך זה מפרש שרבי ברונא היה שמח בקיום המצווה כאילו כבר קיבל את שכרו, ולכן היה כבר בשמחה עצומה. לפי זה יוצא, שהשמחה היא לא מתנה שקיבל משמיים כשכר למצווה אלא היא תוצאה של מדרגתו וזכות נפשו של אותו החכם, בעצם זה שזכה לקיים את המצווה, והיא נובעת מגודל בטחונו שבעשותו המעשה הטוב הוא עומד לפני המלך וזוכה לשרתו.
תפילת נץ ביחיד או מאוחר בציבור?
3. שאלה: מי שרגיל להתפלל בנץ, ונמצא בישוב שאין בו מנין בנץ, האם יתפלל ביחידות?
תשובה: ביאור הלכה (נ"ח א' ד"ה ומצוה) כתב "שהזהירים לקרות כותיקין מותר לקרות ולהתפלל ביחידי אם אין להם מנין...ואפילו אם אין לו תפילין בעת ההיא, גם כן אפילו הכי יזהר לקרותה בזמנה סמוך לנץ".
ישנן שני נושאים שיש לדון עליהם:
א. להתפלל כותיקין ביחידות, למי שאינו רגיל להתפלל כותיקין בקביעות: דעת הרב י"ש אלישיב והרב חיים קנייבסקי היא, שלאו דווקא אם מתפללים כותיקין בקביעות אלא אפילו אם רוצים להתפלל פעם אחת בנץ כדי לעשות את המצווה כתיקונה מותר להתפלל ביחידות, וכך הורה לי הרב שמואל אליהו. אבל דעת הרב ש"ז אוירבך היא שדווקא מי שרגיל בכך בקביעות, וכן מי שרגיל בכל עת (כגון שעושה בכל ערב ראש חודש וכדומה) להתפלל בנץ ינהוג כן (הערות של מהדורת מ"ב דרשו) וכן כתב בספר מאמר מרדכי (הלכות לימות החול יג ח) שיעשה כך רק מי שרגיל להתפלל בנץ, והוסיף שישתדל ללכת להשלים קדושות וקדישים, אבל לא יעשה כך באופן קבוע. ישנה גרסא אחרת בשאלה מה סובר הרב אוירבך, בשו"ת אבני דרך חלק ח' ציטט דברי הרב נבנצאל בשם הרב אוירבך שסובר כמו הרב אלישיב. ב. אם מתפלל במנין, והוא שם לב שהצבור עומדים 'להחמיץ' את הנץ: לפי הרב אלישיב יאמר קריאת שמע בזמן וימתין לצבור בשביל עמידה (מדבריו רואים, שהערך של ותיקין המתיר להתפלל ביחידות, הוא משום ק"ש דווקא); אך הרב אוירבך סבור שיצא החוצה כדי שלא יראה שמקדים תפילתו לתפילת הצבור ויתפלל גם שמונה עשרה ביחידות (תפילה כהלכתה פ"ג הערות ל"ג, ל"ה). הערה: בניגוד לדברי הביאור הלכה, ישנם אחרונים (האלף לך שלמה סי' מ"ז) הסוברים שמעלת תפילה בצבור עדיפה על תפילת ותיקין. הרב משה שטרנבוך (מועדים וזמנים ו' י"א) מבאר שבזמן קדמונינו, הצבור היה מתפלל בשעה מאוד מוקדמת, ואילו מתפללי ותיקין היו מתפללים מאוחר מהם, ולכן אז היה נכון שותיקין עדיף כי הם מתפללים אחרי הצבור, מה שאין כן בזמנינו שרוב הצבור מתפלל אחרי הנץ, שאז אין מעלה להתפלל ותיקין ביחידות לפני תפילת הצבור. בספר מעשה רב (כ"ה) כתב להתפלל כותיקין, ובלבד עם מניין עשרה דווקא, ועיין בספר בגדי שש (עמ' ז) שיישב את דברי הגר"א עם המשנה בברכות כ"ב. הרב עובדיה יוסף כותב (ילקוט יוסף מהד' תשמ"ה עמ' קל"ט) שכיון שיש בכך מחלוקת פוסקים, יש להכריע שמי שמצליח לכוון בתפילתו ביחידות שיתפלל ביחידות. בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד ה צ"א) כותב כך: לפי השו"ע קריאת שמע אחרי הנץ, זה לא משהו 'בדיעבד', ולכן לדעתו תפילה בציבור עדיפה.
מי שרגיל וזהיר לקרוא עם הנץ, כלפיו השאלה מתחלקת לשניים: א. אם עושה זאת כי הוא חושש לדעת הרמב"ם, הסובר שאחרי הנץ, זה בגדר דיעבד, אצלו ההנהגה הזו, היא בגדר 'קבלה של מצווה' ולכן חייב להתפלל בנץ אף ביחידות. ב. אבל אם עושה זאת רק בגדר 'מצווה מן המובחר' כי רוצה לקיים דברי השו"ע המשבח את התפילה בנץ, כאן הדבר שקול, ונתון הדבר לשיקול דעתו, ויעשה איך שעדיף לו.
שח לי רב משה נאבלי, שהרב בן ציון אבא שאול היה משכים ללמוד גמרא עם חברותא, כל יום בארבע בבוקר, ולא היה עוצר ל'ותיקין', כאשר נשאל מדוע נוהג כך? ענה איני רוצה להפסיק באמצע הלימוד.
הרב יעקב פרץ אמר לי שעדיף להתפלל בנץ, אפילו ביחידות ואין זה משנה אם מדובר באדם שמקפיד על כך בכל יום.
סיכום: מי שרגיל להתפלל בנץ, ונקלע למצב שאין לו מניין, י"א שיתפלל בנץ ביחידות, וי"א שהדבר שקול ונתון להחלטתו האישית.
'זריזין מקדימין' בקריאת שמע
4. שאלה: אדם התעורר בשעה שש ויש לו מניין רק בשעה שבע, האם ישנה חשיבות שיאמר עתה קריאת שמע באופן מנותק מהתפילה שלו? תשובה: השו"ע: (או"ח נ"ח ב) כותב בשם רבינו יונה: "אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל: "בפשטות, משמע מדבריו, שבכל מצב יש להקדים ולקרוא קריאת שמע. יש לשים לב, שהוא לא התנה בכך שזה יהיה דווקא בשעה שמתפלל. אמנם היה ניתן לדחוק ולהסביר שכוונתו שמצווה להקדים ולחפש מניין שמתחיל הכי מוקדם ולא יחכה למניין מאוחר. הרב אביגדר נבנצל כתב במכתבו אלי שההבנה בשו"ע היא כפי שכתבתי בתחילה. בניגוד לכך, שיטת המגן אברהם ומ"ב בסוף סימן מ"ו (סקל"א) השונה בתכלית, מדובר בהקשר למי שנמצא בקריאת שמע של קרבנות והשאלה היא האם יאמר רק פסוק ראשון או שיאמר יותר על מנת לצאת גם ידי חובת קריאת שמע, וזו לשונו: "אך יכוון שלא לצאת, אלא אם כן ירא שהצבור יעברו זמן ק"ש, אבל כשלא יעברו מוטב לצאת ידי ק"ש עם הצבור, שבצבור יקרא כל השלשה פרשיות ובברכותיה כמו שתקנו חז"ל לכתחילה. ובמקום שירא שהצבור יעברו זמן ק"ש יכוון לבו כדין ק"ש ויכוון לצאת בזה המצות עשה דק"ש". על פי חידושי רבי עקיבא איגר (או"ח סוף סימן מ"ו), אדם שמסופק האם הציבור יגיע לקריאת שמע שעל סדר התפילה בזמן או לא, יאמר ק"ש ויתנה שאם הציבור יקראנה בזמן הרי אני קורא אותה כעת כקורא בתורה. מדבריו רואים שגם הוא סבור, שאין צורך, ואף לא נכון, לקרוא את שמע לפני התפילה ללא ברכותיה רק על מנת להקדים. מפליא הדבר שהרב יצחק יוסף (ילקוט יוסף שם עמ' תמ"ט) הכריע במחלוקת זו דווקא כדברי המגן אברהם ולא כפי פשטות לשון מרן השו"ע. הערה: ב'הלכות הגר"א ומנהגיו (עמ' ע"ו) כתב הרב משה שטרנבוך: 'אין לקרוא ק"ש בבוקר ולכוון לצאת בזמן מג"א בלא ברכות, אלא ראוי לצאת בתנאי דווקא, שאז אולי יזכה עוד לק"ש כתיקונה עם ברכותיה שזהו עיקר המצווה...', רואים מדבריו שהבין כמו שהבאנו בשם רע"א, ולא כדעת רבנו יונה. סיכום: נחלקו חכמי ישראל אם ישנה עדיפות לומר קריאת שמע מוקדם ללא ברכותיה או שעדיף להמתין ולאומרה בברכותיה עם הציבור (כמובן רק כאשר אין חשש שיעבור זמנה).
קריאת שמע כל היום
5. שאלה: מי שהתעורר אחרי חצות היום, האם יש לו חיוב לומר קריאת שמע?
תשובה: לפי המ"ב (נ"ח כז) אין חיוב לומר קריאת שמע אחרי זמנה, אלא זה רק בגדר דבר טוב, כדי לקבל על עצמו עול מלכות שמיים. אבל מדברי הכסף משנה (קריאת שמע א י"ג) נראה שזמנה מן התורה הוא כל היום, כי כשם ש'בשכבך' הוא כל זמן שאנשים ישנים, כך 'ובקומך' הוא כל זמן שאנשים ערים, וחז"ל הם שצמצמו את הזמן לשלוש שעות הראשונות. לכן, נראה לומר שלדעתו, במקרה שנאנס ולא קרא עד אז, ודאי שיש חיוב לקיים את המצווה של קריאת שמע לפי גדרי התורה.
לא ברור מדוע רבי יוסף קארו לא הביא את חידושו הנ"ל בשו"ע (ראיתי שמפנים לארץ צבי פרומר ל"ו, ולא מצאתי שם). במגן אברהם (נ"ח ז) דחה את קושיית הכס"מ וממילא גם את מסקנתו.
זו לשון המ"ב: 'עיין בלבוש שכתב יכול לקרותה וכו' והכוונה הוא שטוב שיקראנה כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים, אבל אינו מחוייב שאינו מקיים בזה המצוות עשה דקריאת שמע, וכמו שהסכימו כל האחרונים שאין נמשך זמן קריאת שמע מן התורה רק עד שלוש שעות וכנ"ל ודע דמכל מקום פרשת ציצית או שארי פסוקים שהם מזכירת יציאת מצרים, מחוייב מן התורה כל היום, דהא מן התורה לא נקבע זמן לזכירתה וכמו שכתב השאגת אריה סימן י' דעד הערב הוא זמן לזכירת יציאת מצרים עי"ש'.
זו לשון הכסף משנה: יש שואלים מאי טעמא בשכבך דרשינן כל זמן שבני אדם שוכבים על מטתם, וכדאמרינן בהא דרשב"י פעמים שאדם קורא קריאת שמע ב' פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת אחר הנץ החמה ויוצא י"ח, אחת של יום ואחת של לילה ומסיק התם דקרי ליה ליליא משום דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא ועל כרחך אין פירושו שבאותה שעה עולים על מטתם לשכב, דאין דרך בני אדם לשכב באותה שעה, אלא פירושו שעדיין שוכבים על מטתם ואם כן בשכבך פירושו בעודם שוכבים, והיינו לרוב בני אדם עד שיעלה עמוד השחר, ולמה לא דרשו כן ובקומך כל זמן שבני אדם קמים דהיינו כל היום? ויש לומר דאין הכי נמי דהכי דרשינן ליה ומשום הכי אמרינן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד הברכות, ואילו לא היה זמן קריאת שמע כלל, היו ברכותיו לבטלה אלא משום דקיימא לן דצריך לסמוך גאולה לתפלה ותפלות כנגד התמידין תקנום, והתמיד היה קרב עד ד' שעות, ואם כן קודם צריך לקרות קריאת שמע ולכך הקדימו זמנה עד סוף שלש שעות, ואסמכוה אקרא ובקומך בשעה שדרך בני אדם קמים, ותדע דאסמכתא היא ולא עיקר פירושא דקרא דתלי טעמא עד סוף ג' שעות דשכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות ואטו בני מלכים מי הוו רובא דעלמא אלא ודאי כדאמרן כנ"ל'.
בלשון ספר החינוך (מצווה ת"כ) ניתן לדייק שהוא סובר ככסף משנה, כי כתב 'מסוף שלוש שעות עד סוף היום, מי שלא קרא לא הפסיד, אלא שלא יוכל לקרותה עם ברכותיה' [ויש גורסים ללא המילה אלא].
סיכום:
על פי דברי הכסף משנה נראה שיש לאומרה.
איפה להתחיל?
6. שאלה: מי שכבר אמר קריאת שמע בזמנה בלי ברכות, והוא כעת עומד חמש דקות לפני סוף שעה רביעית (שזה גם סוף זמן תפילה לכתחילה). מה עדיף לומר, ברכות קריאת שמע ואחר כך עמידה שלא בזמנה, או להתפלל בזמן ולוותר על אמירת ברכות קריאת שמע?
תשובה: מכוון שישנם שלוש דעות ביחס לסוף זמן ברכות קריאת שמע, לכן ישנם גם שלושה דרכים להתבונן בשאלה הנ"ל: א. לפי הרמב"ם (קריאת שמע א י"ג) ברכות הללו, זמנם כל היום, וזו לשונו: 'ומברך לפניה ולאחריה כל היום, אפילו איחר וקרא אחר שלש שעות'. הכסף משנה הסביר את שיטת הרמב"ם בטוב טעם, שכשם שהביטוי בשכבך כולל כל זמן שבני אדם ישנים, כך הביטוי ובקומך כולל כל זמן שבני אדם ערים, ולכן מעיקר הדין קריאת שמע של יום זמנה כל היום, ולכן שייך לברך כל היום את ברכותיה (השווה למ"ב נ"ח סקכ"ז). הפרי חדש (נ"ח ו) פסק בזה, כשיטת הרמב"ם. ב. לפי דעת הרא"ש, זמן ברכות קריאת שמע הוא כמו זמן תפילה, עד סוף ארבע שעות, וזו לשונו: 'יש להסתפק אם רצה לומר עד חצות כשיעור תפלה אליבא דרבנן, או עד ד' שעות אליבא דרבי יהודה, או אפילו כל היום כולו לא הפסיד, ורב האי גאון ז"ל כתב אף כל שעה רביעית אף על פי שאינה עונתה מברך שתים לפניה ואחת לאחריה. משמע דווקא שעה רביעית שהוא זמן תפלה לרבי יהודה. אבל מכאן ואילך הפסיד הברכות. ואם בירך עובר על לא תשא'. וכדבריו פסק מרן השו"ע (או"ח נ"ח ו) וזו לשונו: 'ואם עברה שעה ד' ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום'. ג. בביאור הלכה (נ"ח ו) הכריע שבמצב של אונס וכדומה, ניתן לברכן עד חצות היום, וזו לשונו: 'ועיין בתשובת משכנות יעקב שדעתו נוטה להכריע בדיעבד עד חצות כמו גבי תפלה. ואפשר שיש לסמוך על זה, לעניין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד' שעות'.
פוסקי ספרד לא סמכו על פסק הביאור הלכה הזה (בן איש חי ש"ר וארא ה' ועוד יוסף חי וארא י"ז, ילקוט יוסף מהד' תשמ"ה ח"א עמ' קז, הלכות לימות החול י"ג י), ואין לכחד שמשנה ראשונה של הרב יוסף חיים ברב פעלים (ח"ב י,ב) היא שיש לברכן עד חצות בגלל מה שכתב האר"י ז"ל בחשיבות ברכות קריאת שמע, וכן הכריע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ח אוח יז) שניתן בדיעבד לברכן עד חצות, ועיין עוד חיים שאל ח"ב (לח אות ע). בכף החיים (נ"ח כ"ה) הכריע לברכן אחרי ארבע שעות עד חצות ללא שם ומלכות.
כעת נדון בשאלה שבה פתחנו, לפי השיטה הראשונה, פשוט שיש להתפלל בהיפוך סדר (מפני שתפילת עמידה זמנה עד ארבע שעות, ואם מתפלל עד חצות אין לו שכר תפילה בזמנה), לפי דעת הרמב"ם יתחיל עמידה ולאחריה ישלים קריאת שמע בברכותיה, וכמובן יפסיד את האפשרות לסמוך גאולה לתפילה.
לפי השיטה השלישית, יתפלל כסדר, הואיל וזמן תפילה עד חצות וגם ברכות קריאת שמע עד חצות, אין סיבה לשנות את הסדרים.
לפי השיטה השנייה יש מקום להסתפק, על מה לוותר, על ברכות קריאת שמע או על תפילה בזמנה.
לעניות דעתי נראה, שיתפלל מ'יוצר' לפי הסדר, וירוויח את מעלת סומך גאולה לתפילה, וככה ראיתי בספר דרך החיים (דיני אונן ה') שכותב כך, והביאו המ"ב (או"ח ע"א סק"ד), אבל הרב שמואל אליהו השיב שיתחיל ישר את תפילת 'שמונה עשרה'.
סיכום:
יתפלל לפי הסדר, ואילו לפוסקים כרמב"ם יתחיל מעמידה.
עניית אמן
7. שאלה: האם אני יכולה לענות 'אמן' כאשר אני שומעת ברכות, ואני נמצאת בברכות קריאת שמע?
תשובה: הבנתי ממך שאת אומרת את הברכות הנ"ל ללא שם ה', על פי דעת הרב עובדיה יוסף, המתייחס לברכות הללו כברכות על מצוות שהזמן גרמא שנשים ספרדיות אינן רשאות לברכן (כי לדעת הרב מרדכי אליהו והרב אבא שאול, נשים יכולות לומר את התפילה בשלימותה ללא שינויים). אשר על כן, את יכולה להפסיק בעניית אמן אף באמצע הברכות.
מה לומר לילדה?
8. שאלה: הבת שלי מעוניינת להתפלל שחרית קרוב/לפני חצות היום כולל ברכות קריאת שמע, האם להרשות לה להתפלל כסדר התפילה בשעה זו, יש לציין שאנו ספרדיים? תשובה: נחלקו הראשונים בשאלה עד מתי ישנו חיוב ברכות קריאת שמע, יש אומרים עד ארבע שעות כדין זמן תפילת שחרית לכתחילה (שיטת הרא"ש), ויש אומרים עד חצות כדין סוף זמן שחרית בדיעבד (משכנות יעקב הובא בביאור הלכה) ויש אומרים שזמנם כל היום (שיטת הרמב"ם). אמנם השו"ע פסק כדעה הראשונה והביאור הלכה כתב שבשעת הדחק ניתן לסמוך על הדעה השניה וכך פסיקה האשכנזית. למרות שלפי בני ספרד אין לאומרם אחרי שעה רביעית, לעניות דעתי, ניתן להעלים עין כאשר ילדה לפני בת מצווה נוהגת כשיטות שבהם נוהגים בני אשכנז (לא עסקתי בשאלה זו האם יש רשות לבנות לומר ברכות ק"ש או לא מדין 'עשה שהזמן גרמא').