ינון שמו/לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סימן לח

תפילין לאבל

1. שאלה: האב נפטר ביום שישי, והובא לקבורה ביום ראשון אחרי צהריים. הבנים מתבלטים האם עליהם למהר הביתה על מנת להספיק להניח תפילין לפני שקיעה. תשובה:

א בגמרא (מו"ק ט"ו, כ"א. וכן ברכות י"א.) שנינו שאבל אסור להניח תפילין. יש לשים לב שהגמרא מתנסחת באופן שונה בכל מקום.במו"ק דף ט"ו. כתוב באופן סתמי שאבל אסור להניח תפילין, ואילו בדף כ"א, מובאת מחלוקת תנאים, כאשר לפי רבי יהושע האיסור קיים רק בשני ימים הראשונים, ואילו לרבי אליעזר האיסור נוהג שלושה ימים. במסכת סוכה דף כ"ה: הגמרא מביאה את האיסור להניח תפילין, והגמרא מוסיפה: 'והני מילי ביום הראשון וכו' ' (בלי לציין שיש בכך מחלוקת תנאים), זה מתאים לעובדה שהלכה כמו רבי יהושע (בהנחה שמקצת יום שני ככולו). הרי"ף נקט שאסור רק ביום הראשון. והרא"ש כתב שמותר ביום השני לאחר נץ החמה (מלשון הרא"ש, כפי מה שציטט אותו הטור ביורה דעה שפ"ח, נראה שהבין שהרי"ף התכוון בדיוק לדעת הרא"ש, למרות שלא 'ירד לדקויות' מתי בדיוק מסתיים האיסור להניח תפילין, כפי מה שהרא"ש נקט).

ב אך אם אנו יוצאים מתוך הנחה שיש לרי"ף שיטה עצמאית, כפי מה שנשמע מלשון הב"י באו"ח (ל"ח) ישנם שני הסברים איך הגיע הרי"ף למסקנתו זו, (שאינה עולה לכאורה בקנה אחד עם לשון הגמרא מו"ק) : 1. הוא הבין שמה שאמר רבי יהושע הוא נכון בעקרון, אבל למעשה כיוון שמקצת היום ככולו, לכן אחרי שנכנס ליל יום השני, נחשב שעבר מקצת היום השני ולכן כבר תם האיסור להניח תפילין. והרא"ש אמנם חולק עליו בכך שאינו מחשיב את הלילה לעניין 'מקצת היום ככולו', מפני שלילה אינו זמן תפילין ולכן רק אחרי נץ החמה, מותר בתפילין. לפי הבנה זו תהיה מחלוקת בין הרא"ש לרי"ף אם מתר להניח ביום השני לפני הנץ (ככה עולה מדברי הב"י באו"ח ל"ח); 2. הרי"ף הבין שרבי יהושע סובר שאבלות לעניין תפילין היא רק יום אחד , כפי מה שעולה מן הגמרא בסוכה, ומה שהזכיר שני ימים, זה במקרה שבאו פנים חדשות שאסור להניח בפניהם (אם לא הניח כבר). למעשה יוצא, שלפי הרי"ף (וזו גם דעת הרמב"ם) אין שום איסור ביום השני, ומותר להניחם קודם הנץ כפי שעושים המתפללים ותיקין, ואילו לפי הרא"ש אין לו להניחם אלא אחרי הנץ החמה, ואומר הב"ח שהרוצה להחמיר כרא"ש, יחמיר לעצמו ולא יורה כך לאחרים. אמנם השו"ע באו"ח (ל"ח, ד) לא עסק בשאלה זו באופן מפורט, אבל מתוך לשונו בב"י משמע שאין איסור להניחם קודם הנץ, ואילו מלשונו בחלק יורה דעה (שפ"ח) נראה שמותר להניחם רק לאחר נץ החמה, וכך צידד המ"ב (סק"ט) שימתין מלהניחם עד אחר נץ החמה (כרא"ש). בספר גשר החיים (י"ח, ד) מקל רק למי שהשעה נחוצה לו, או שרוצה להתפלל במניין (ואחרי זה לא יהיה לו מניין). מה הכריעו פוסקי ספרד? הבא"ח (שנה שניה חיי שרה י"ב) וצרור החיים (פרק ח' קכ"ה בהקדמה) וכן ילקוט יוסף (ט"ו, א) פסקו כשו"ע יו"ד (הנ"ל). מאידך, כה"ח (ל"ד, י"ד) הביא את פסק הש"ך (יו"ד שפ"ח, א) שנשען על דברי הב"ח, ואת הרב החיד"א שכותב הלכה כדברי המקל באבל, ומבאר שדברי השו"ע ביו"ד הם בגדר 'חומרא בעלמא', כי דבריו באו"ח מאוד ברורים, שמקל כרי"ף וכרמב"ם שאין איסור ביום השני כלל, ולכן במקום הצורך כגון ש'רוצה להתפלל עם הציבור בציצית ותפילין ואי אפשר לו אם יתעכב, יש להקל' [מסברא הייתי אומר שיתפלל עם הציבור ללא תפילין ויניחם לאחר תפילתו, אבל כאמוּר הפוסקים העדיפו שיהיה כמו כל הציבור ויניח איתם תפילין] (עיין בפרקי מבוא של אור לציון חלק שני המסביר מדוע השו"ע נטה מפסיקת הרמב"ם כאן). הערה: ראיתי בספר דברי סופרים על סימן שפ"ח ביו"ד, שמברר האם הדין שהאבל לא מניח תפילין, הוא דין בהלכות תפילין, שאסור להניחן כאשר הוא מעולל באפר או שאין להניחן כאשר ראשו לא מרוכז בהם ויהיה היסח דעת מהם, או שזה דין בהלכות אבלות, ואז יש לפסוק כדברי המקל.

ג אם נפטר ביום ראשון ונקבר ביום שני. מתוך לשון המ"ב (סקט"ז) פשוט שפטור ביום הקבורה, על אף שאינו יום הפטירה. והרבה אחרונים נקטו כך למעשה (בא"ח שם, כה"ח שם סקט"ז, אול"צ א, ו) וכך גם דעת הרב מרדכי אליהו [ראה לקמן מה כותב ביחס למנהג ירושלים]. הרבה פוסקים (כגון באה"ט או"ח, ל"ח ופתחי תשובה יו"ד שפ"ח, א) מצטטים את מהריט"ץ הכותב שאם יום הקבורה אינו יום המיתה, חייב להניח אחרי קבורה, ביום הראשון לאבלות במקרה שהוא אינו יום הפטירה. הסברא שיש בדבריו היא (כך מבאר אותו הדגמ"ר) שלדעתו האיסור להניח תפילין ביום הראשון נעוץ בכך שתוקף האבלות ביום הראשון הוא מן התורה, וזה דווקא כאשר יום הקבורה הוא גם יום המיתה (ע"פ תשובת רשב"א קנ"ה). אבל החולקים עליו סוברים שהאיסור להניח תפילין ביום הראשון שהוא יום הקבורה, אינו תלוי בכך שהאבלות באותו יום היא מן התורה, שהרי גם ביום שמועה קרובה אסור בתפילין. ניתן לבסס את דעת החולקים על מהריט"ץ כך: כיוון שראינו שהרא"ש אוסר בתפילין ביום השני לפני נץ החמה, וזה ודאי כבר לא יום המיתה (גם אם נפטר ונקבר באותו יום), סימן שאין הדינים (איסור בתפילין ותוקף האבלות) תלויים זה בזה.

למעשה, פוסקי אשכנז (חיי אדם י"ד, י"ט, שש"כ ס"ד הע' קל"ב) כתבו שיניחם ללא ברכה לאחר הקבורה (בספר פני ברוך י"ב ג הביא שלוש דעות ולא הכריע אלא כתב בתור דעה סתמא שאין להניח ובשם יש אומרים להניח ללא ברכה). אבל פוסקי ספרד כתבו שלא להניחם כלל (עיין לעיל), אלא שמנהג ירושלים להניחם לאחר הקבורה (צרור החיים) ובילקוט יוסף כתב שהרוצה שלא להניחם, יש לו על מי לסמוך, אבל טוב להניח ללא ברכה בצנעא. בספר עלי הדס (פרק כ"ג, ג) כתב שאין מנהג כלל לחשוש לסברת מהריט"ץ לחייב את האבל בהנחת תפילין ביום הקבורה כשאינו יום המיתה. מקרים יוצאי דופן: 1. נקבר בחוה"מ ומתחילה אבלות אחרי החג, חייב בתפילין אף ביום הראשון של השבעה המתחילה לאחר המועד (מ"ב שם); 2. נפטר בשבת. יש דעה שבמקרה זה, לכו"ע לא יניחם ביום הראשון. עיין עוד בנושא זה בספר חבל נחלתו י"ב ב.

סיכום: באופן שהלוויה היתה ביום שאינו יום הפטירה, י"א שיניחם בצנעה ללא ברכה, אבל דעת המ"ב והרבה מפוסקי ספרד היא שאסור בתפילין גם במקרה הזה. לכן במקרה של השאלה, נראה לעניות דעתי, שגם המחמירים להניח בצנעא ללא ברכה, לא ילכו האבלים בחופזה מבית העלמין בשביל כך, כי הם כרגע מתמהמהים בגלל העיסוק בדבר מצווה של קבלת ניחומים. [לגבי השאלה האם יש להניחם ביום השני לפני נץ החמה, במקום צורך גדול יש מקום להקל].

לגבי הנחת תפילין ביום השני לפני נץ החמה, לכתחילה יש להחמיר להמתין עד הנץ, ובשעת הדחק ניתן להקל להניח גם לפני.