ילקוט שמעוני תורה קסב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · ילקוט שמעוני · תורה · קסב · >>

רמז קסב כיון שהגיע למערת המכפלה אתא עשו וקא מעכב. אמר ממרא קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה איהו קברה ללאה בדידיה האי דפש דידי הוא. אמרי ליה זבינתיה. אמר להו נהי דזבינית בכירותי פשיטותאי מי זבינית. אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי אין כירה אלא לשון מכירה. א"ל הבו לי איגרתא א"ל איגרתא בארעא דמצרים ומאן ניזל ליזל נפתלי דקליל דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר. וחושים בריה דדן הוו יקירן ליה אודניה א"ל מאי האי א"ל קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים א"ל עד דאתי איגרתא מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה נפלה אכרעיה דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך. והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד. אית דאמרי יהודה הרג את עשו אימתי בשעה שמת אבינו יצחק והלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו דכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. היו כולם במערה עומדים ובוכין והשבטים עומדים וחולקין כבוד ליעקב. יצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב בוכה ומתבזה לפניהם. התחיל עשו נכנס למערה נסתכל יהודה וראה שנכנס עשו אחריו אמר שמא הורג את אבא בפנים. נכנס ומצא את עשו שהוא מבקש להרוג את אביו. מיד עמד והרגו מאחוריו. הוא שאביו מברכו ידך בעורף אויביך. ולמה לא הרגו בפניו מפני שהיה קלסתר פניו דומה לו לכך חלק לו כבוד והרגו מאחוריו. ולמה ברכו בעורף כמה נתחבט יהושע לפני הקב"ה שינתן לו העורף ולא ניתן. מנין שכן הוא אומר בי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו. אף על פי כן לא הועיל לו כלום. ולמי ניתן העורף לשבטו של יהודה שנאמר ידך בעורף אויביך. וכן דוד הוא אומר ואויבי תתה לי עורף. אמר דוד פוזמיקין שלי הוא שנאמר וזאת ליהודה. ממי את למד מגלית שנאמר ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו לא הוה צריך לומר אלא לאחוריו והמלאך דחפו על פניו לקיים מה שנאמר ואויבי תתה לי עורף. ואי לא עסק ביה יוסף אחיו מי לא הוו עסקי ביה והכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות.

ויעשו בניו לו (כתוב ברמז תרפ"ה):

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם מה ראו כל ימים שהיה יעקב קיים היה סועד עמהם והיו אוכלין על שלחנו. וכיון שמת יעקב לא אכלו על שלחנו. אמרו יש רעה טמונה בלבו של יוסף והשב ישיב לנו וגו'. ויצוו אל יוסף למי צוו לבלהה. אנא שא נא אמר הקב"ה אתם אמרתם בלשון אנא עתיד כהן גדול ליכנס לבית קודש הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה אנא השם. ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך אלהי קיים. ויבך יוסף על שחשדוהו:

כה תאמרו ליוסף אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. אמר רבי אלעאי מותר לשנות בדבר השלום שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא. רבי נתן אומר מצוה שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר לו ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי. תנא דבי רבי ישמעאל אמרי גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו כתיב ואדוני זקן וכתיב לבסוף ואני זקנתי.

וינחם אותם וידבר על לבם מלמד שאמר להם דברים המתקבלים על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד היאך יכול נר אחד לכבות עשרה נרות. ד"א וידבר על לבם אמר רבי שמלאי אמר להון אתון רישא ואנא גופא אין אזל רישא מה גופא טב. ד"א אמר להם נמשלתם כעפר הארץ וכחול ימים וככוכבי השמים הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהן אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם. ד"א א"ל מה עשה אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואנא קובר. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של הקב"ה [הקב"ה] מברך ואנא מוסיף. ד"א אמר להם אתם מנהג סדורו של עולם שנים עשר שעות ביום שנים עשר שעות בלילה שנים עשר חודשים שנים עשר מזלות שנים עשר שבטים יכול אני לבטל מנהג סדורו של עולם. ד"א א"ל עד שלא ירדתם לכאן היו המצריים נוהגין בי עבדות. משירדתם לכאן הודעתם גינוסיא שלי. ואם אני הורג אתכם יהו המצריים אומרים כת של בחורים ראה ואמר אלו אחי הם תדע לך שהוא כן שלאחר זמן עלה עליהם והרגן. ד"א אמר להם אם אני הורג אתכם עכשיו יהו המצריים אומרים עם אחיו לא משמר אמנה עמנו על אחת כמה וכמה לפיכך וינחם אותם וידבר על לבם. והלא דברים קל וחומר ומה יוסף שהיה מדבר על לבם של אחיו דברים טובים דברים נחומים נחמם. כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים דכתיב דברו על לב ירושלים על אחת כמה וכמה הוי נחמו נחמו עמי וכתיב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה.

שבח לאל ראשית. שסיימתי ספר בראשית:

"ואלה שמות בני ישראל" זה שאמר הכתוב (תהלים מח, יא): "כשמך אלקים כן תהלתך". מלך בשר ודם נכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש. מקלסין אותו שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי. מקלסין אותו שהוא נאה ואינו אלא כעור. אבל הקב"ה אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו הוא יותר מקילוסו. מקלסין אותו שהוא גבור והוא גבור שנאמר (דברים י, יז): "האל הגדול הגבור". ראה מה כתיב (שמות טו, יא): "נורא תהלות" נורא הוא על כל תהלתו. וכן אמר דוד (דה"א כט, יא): "לך ה' הגדולה וגו'". שמך "מתנשא לכל לראש" וגדולה שנקלסך.
ראה אנשי כנסת הגדולה מקלסין לו שמך (נחמיה ט, ה): "מרומם על כל ברכה ותהלה" הוי "כשמך כן תהלתך". אבל בני אדם אינם כן יש ששמותיהן נאים ומעשיהן כעורין כו' (כדכתוב ברמז קכו). שמותיהן נאים ומעשיהם נאים אלו השבטים ראובן שמעון מונה מספר לכוכבים אלו השבטים. מה הכוכבים כשיוצאין יוצאין בשמות שנאמר המוציא במספר צבאם ונכנסין במנין שנאמר לכולם שמות יקרא. כך השבטים כשנכנסו למצרים כתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשיצאו [יצאו] בשש מאות אלף. ואלה שמות כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים.
"ואלה שמות בני ישראל הבאים" וכי היום באים והלא כבר היה להם ימים הרבה שם ולמה הוא אומר הבאים. אלא כל ימים שהיה יוסף קיים לא היה עליהם משוי של מצרים וכיון שמת יוסף ניתן משא של מצרים עליהם לפיכך הבאים כאילו אותו היום נכנסים.
"את יעקב" מהיכן הן באין מכוחו של יעקב.
דבר אחר "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו" מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד שמונה לפרץ וחצרון [וחמול] זה בן שנה וזה בן שתי שנים וזיווג להם נשים. "איש וביתו באו".
דבר אחר "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" והלא ישמעאל ויצחק אחים היו ועשו ויעקב אחים היו ולמה לא ירדו לא ישמעאל ולא עשו. אמר ר"א למה הדבר דומה לאחד שלוה מן המלך לאחר ימים נפטר הלוה והניח שני בנים ומצא אחד משמש לפניו ואחד ברח אמר לאותו המשמש לפניו ממך אני גובה כל חובי שנתחייב לי אביך אמר לפניו לפי ששמשתי לפניך הפסדתי אמר לו חייך שכר גדול אני נותן לך לכשיתפש אותו אני מוסרו לך לעבד כך לעתיד לבוא וירשו הנגב את הר עשו. ועוד כתיב (בראשית כז, מ): "ואת אחיך תעבוד" לא די שלא עבדו אלא שהעבידו בכל מיני צרות כאשר עשה כן יעשה לו: "ראובן שמעון לוי ויהודה". למה מונה אותם בכמה מקומות משל למלך שבנה בירה ונפלה וחזר ובנאה ונפלה ותיקן כמה עמודים ועמדה ושמח בה המלך שעמד בנינו ומזכירו לשבח. כך אברהם העמיד ישמעאל ובני קטורה. יצחק עשו ואלופיו. וכיון שבא יעקב והעמיד שנים עשר שבטים וכולם נתקיימו צדיקים שמח בהן ומזכירן. כל השבטים לשם גאולתן נקראו. ראובן (שמות ג, ז): "ויאמר ה' ראה ראיתי". שמעון (שם ב, כד) "וישמע אלקים את נאקתם". לוי - (זכריה ב, טו): "ונלוו גוים רבים אל ה'". יהודה (ישעיה יב, א): "ואמרת ביום ההוא אודך ה'". בנימין (שם סב, ח) "נשבע ה' בימינו". דן (בראשית טו, יד): "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי". נפתלי (שיר ד, יא): "נופת תטופנה שפתותיך כלה". גד לשם המן (שמות טז, לא): "והמן כזרע גד". אשר לשם הגאולה (מלאכי ג, יב): "ואשרו אתכם כל הגוים". יוסף (ישעיה יא, יא): "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו". יששכר (ירמיה לא, טו): "יש שכר לפעולתך נאם ה'". זבולן (מ"א ח, יג): "בנה בניתי בית זבול לך". אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי למה פעמים מקדים זה לזה וזה לזה כדי שלא יהו בני הגבירות נתונין תחילה ובני השפחות אחריהן שלא יהו אלו גדולים מאלו.
דבר אחר לפי שהן תקרתו של עולם למי שהוא מקרה כראוי נותן [עביה] של תקרה זו בצד ראשה של אחרת ומנין שהן תקרתו של עולם שנאמר (ישעיה מח, יב): "שמע אלי יעקב וישראל מקוראי": "ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש" ובעשו כתיב כל נפשות ביתו (כתוב ברמז קל"ח).
"ויוסף היה במצרים" ראה עולם חדש (כתוב ברמז מ"ט).
"וימת יוסף וכל אחיו" אין לך קצר ימים בשבטים פחות מיוסף ואין לך בשבטים שהאריך ימים יותר מלוי. שכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל במצרים שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו. נמצא משמת לוי עד שיצאו ישראל ממצרים מאה ושש עשרה שנה אין שעבוד יותר עליו לא פחות משמונים ושש כשנותיה של מרים שנקראת על שם המרור.
אמר ר' יהודה אמר רב שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם (כתוב ברמז ס"ו). "וימת יוסף וכל אחיו"

  • ראובן נולד בי"ד בכסליו מת בן מאה חמשים וחמש שנים.
  • שמעון נולד בכ"ח בטבת ומת בן מאה ועשרים שנה.
  • לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים.
  • יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה ותשע עשרה שנים.
  • דן בט' באלול ומת מאה ועשרים וחמש שנה.
  • נפתלי נולד בה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלוש שנה.
  • גד בי' במרחשון ומת בן מאה ועשרים וחמש שנים.
  • אשר בכ' בשבט ומת בן מאה ועשרים ושלש שנים.
  • יששכר נולד בי' באב ומת בן מאה ועשרים ושתים שנים.
  • זבולון בז' בתשרי ומת בן מאה ועשר שנה.
  • בנימין נולד בי"א במרחשון ומת בן מאה וחמש עשרה שנים.
באייר ושבט לא נולדו נשתייר לאפרים ומנשה:
ראה הגירסא במדרש תדשא ח)