ויאמר הוציאו כל איש מעלי. ר' חמא בר חנינא אמר: לא עשה יוסף כשורה, שאילו בעט בו אחד מהן היה מת. ר' שמעון בר נחמן אמר: כהוגן וכשורה עשה, שלא בייש אחיו בפני המצריים. היה יודע צדקן של אחיו, אמר: חס ושלום, אין אחי חשודין על שפיכות דמים.
נתחזק וישב. אמר להם: אותו אחיכם שאתם אומרים, מת הוא ודאי? אמרו לו הן. ולמה אתם מספרים שקר? הלא אתם מכרתם אותו! אקרא אותו ויענני. והיה קורא אותו: יוסף בן יעקב, והיו רואים בארבע פנות הבית. אמר להם: "אני יוסף אחיכם", ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה, ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף:
אמר ר' שמעון בן אלעזר: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. בלעם חכם של אומות, לא היה יכול לעמוד בתוכחת אתונו, שנאמר: "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא". יוסף קטנן של שבטים היה, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. לכשיבוא הקב"ה ויוכיח עם כל אחד ואחד לפי מעשיו, על אחת כמה וכמה.
ויפול על צוארי בנימין. וכי שני צוארים היה לו לבנימין? אלא ראה ברוח הקודש ששני מקדשים עתידין להבנות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב. ובנימין בכה על צואריו, ראה שמשכן שילה עתיד להבנות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב.
והקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף. "אחת היא יונתי" וגו' [כדלעיל על "ויאמר אל עבדיו הנמצא כזה" (בראשית מא, לח)]. "מלכות ופילגשים ויהללוה", אלו השבטים.
והקול נשמע בית פרעה וגו' ויאמר פרעה אל יוסף וגו' זאת עשו וגו'.
לכולם נתן לאיש חליפות שמלות. אפשר בדבר שנצטער בו אותו צדיק, יכשל בו? דאמר רב: לעולם אל ישנה אדם את בנו משאר בניו, שבשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף וכו' (כדלעיל). עביד איהו מילתא בבנימין כי היכי דניקנו ביה אחיו? אלא רמז רמז לו, שעתיד לצאת ממנו בן שיצא בחמשה לבושי מלכות; ומנו? מרדכי, דכתיב: "ומרדכי יצא מלפני המלך" וגו'.
ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך. אמר להם יוסף לאחיו: אל תתעסקו בדבר הלכה, שמא תרגז עליכם הדרך. איני? והאמר ר' אילעאי: שני תלמידי חכמים המהלכים בדרך ואין ביניהם דברי תורה – ראויין לישרף, שנאמר: "ויהי המה הולכים הלוך ודבר"; טעמא דאיכא דיבור, הא ליכא דיבור ראויין לישרף. לא קשיא, הא למיגרס, הא לעיוני. במתניתא תנא, אמר להו יוסף לאחיו: אל תפסיעו פסיעה גסה, דאמר מר: פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות מאור עיניו של אדם. והכניסו חמה לעיר, דאמר רב: לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב, שנאמר: "הבוקר אור והאנשים שולחו".
וידברו אליו את כל דברי יוסף. ועגלות ששלח פרעה היכן היו? אלא אותן עגלות של פרעה היתה עבודה זרה חקוקה עליהן, ועמד יהודה ושרפן; למוד היה אותו שבט להיות שורף עבודה זרה. אמר להם יוסף: אם יאמין לכם מוטב, ואם לאו, אתם אומרים לו: בשעה שפרשתי ממנו, בפרשה של עגלה ערופה הייתי עוסק. הדא הוא דכתיב: וירא את העגלות אשר שלח יוסף.
ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי. ורב כוחו של יוסף בני, שכמה צרות הגיעוהו ועודנו עומד בצדקו, שאמרתי: "נסתרה דרכי מה'"; ובטוח אני שיש לי ב"מה רב טובך אשר צפנת" וגו'.
