יום נעקד יצחק

• מחבר: רבי יוסף בן ישראל משתא
• סימן: יוסף בן ישראל משתא
• תוכן: שיר מקביל לפיוט "עת שערי רצון" (עוקד והנעקד), וכקודמו מיועד גם הוא לאמירה לפני התקיעות בראש השנה. וכן נהגו לאומרו בקהילות תימן, בשילוב עם הפיוט עת שערי (בית מזה ובית מזה לסירוגין, ע"י שני אנשים שונים)
  
• הערה: החירזה בפיוט זה משקפת את ההגייה הנהוגה בתימן - סגול נהגה כמו פתח. כמו כן הניקוד לפיוט כאן נערך בצורה אוטומטית וייתכנו בו טעיות מהמקור.

יּוֹם נֶעֱקַד יִצְחָק לְקָרְבַּן עוֹלַת,
נַפְשִׁי בְקִרְבִּי כְּאָבָל צוֹלֶלֶת.
לָכֵן בָּזֶה הַנֵּס אֲנִי נִצֶּלֶת,
בִּזְכוּת אֲשֶׁר נִמְסַר לְאֵשׁ אוֹכֶלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

וְיֶהֱמֶה לִבִּי כְּמוֹ הַיּוֹנָה,
עַל בֵּן אֲשֶׁר נִפְקַד לְמֵאָה שָׁנָה.
גַּם חָזְרָה שָׂרָה כְּבָרִאשׁוֹנָה,
לא טָעֲמָה מַאֲכָל וְטַעַם שֵׁינָה.
כְּאִלּוּ בַיּוֹם זֶה חָרְבָה צִיּוֹנָה,
נוּגָה וְנֶאֱנָחָה וּמִתְאַבֶּלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

שָׂטָן הָלַךְ לִבְשַׂר אִמּוֹ,
הַיּוֹם בִּנְךָ נִשְׁחַט וְנִרְצָה דָמוֹ.
בָּרוּךְ אֲשֶׁר נֶעֱקַד וּבָרוּךְ טַעְמוֹ,
מִי יַעֲמוֹד תַּחְתָּיו וְיוֹלִיד צַלְמוֹ.
הַיּוֹם כְּמוֹ קֶדֶם, אֲנִי נִשְׁכֶּלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

פַּחַד וְגַם חָרַד וְנָשָׂא עֵינוֹ,
כִּי נִקְשְׁרָה נַפְשׁוֹ בְּאַהֲבַת קוֹנוֹ.
פָּנָה לְכָאן וּלְכָאן וְהִן בִּימִינוֹ,
אַיִל שֶׁהוּא נִרְמָז בְּרֵאשִׁית צֹאנוֹ.
הָלַךְ וַעֲשָׂהוּ לְקָרְבַּן עוֹלַת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

בָּכוּ בָנַי מַעְלָה בַגּוֹבַהּ קוֹלָם,
כָּל מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם וְגַם אֶרְאֶלָּם.
עַל אִישׁ אֲשֶׁר הָיָה מְאוֹר הָעוֹלָם,
מֵבִין בְּסוֹד נִסְתָּר וּמַעֲלוֹת סוּלָם.
חָכְמַת בָּנַי עָבַר בְּפִיו נִכְלֶּלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

נִדְבְּרוּ יְרֵאֵי יְיָ יְחָדָיו,
יִצְחָק וְאַבְרָהָם תְּנוּבוֹת שָׁדָיו.
הֵם מוֹסְדֵי עוֹלָם וְהֵם עַמּוּדָיו,
מִשְׁלָם אֲדוֹן עוֹלָם בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו.
נַפְשָׁם עֲלֵי חָמְדָם אֱמֶת מוֹשֶׁלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

יוֹשֵׁב וְגַם דּוֹרֵשׁ בְּמַעֲלָה רָמָה,
אֵצֶל זְקֵנוֹ שֵׁם וּבַעֲלֵי חָכְמָה.
הָרַג לְאִישׁ עָרוּם וּבַעַל עָרְמָה,
הֵסִיר לְזוּהֲמָתוֹ שֶׁהִיא מוּטֶלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

שָׂמַח יְלוּד אָמָה בְּבֵן שֶׁנֶּעֱקַד,
הָלַךְ וּמִתְהוֹלֵל וְאָמַר נִלְכַּד.
הַבֵּן אֲשֶׁר הָיָה לְאָבִיו נֶחְמָד,
לִי יִתְּנָה הָאֵל אַרְצוֹת בִּלְבָד.
יִהְיֶה לְבוּשִׁי פַז וּבִגְדֵי מִילַת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

רָעַד לְבַב שָׂרָה וְגוּפָהּ הִפְחִיד,
תּוּגָה אֲחָזַתָּה וְזֶצֶף מַרְעִיד.
עֵת רָאֲתָה אָבִיו שֶׁהוּא בָּא יְחִיד,
אָמְרָה אַיֵּה בְנִי יִצְחָק אֲשֶׁר הוּא עָתִיד.
לַעֲמוֹד בְּהַר סִינַי וְלוּחוֹת יוֹרִיד.
הַיּוֹם כְּמוֹ קֶדֶם אֲנִי נִשְׁכֶּלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

אֵל יִזְכְּרָה לָנוּ בְּרִיתוֹ לָעַד,
כָּל אוֹיְבֵינוּ יַאֲחָזֵמוֹ רַעַד.
הָעוֹבְדִים בָּנוּ עֲבוֹדַת עֶבֶד,
יִשְׁלַח יְלוּד עַמְרָם וְגַם יוֹכֶבֶד.
בִּזְכוּת יְקוּתִיאֵל אֲנִי נִצֶּלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

לוּלֵי זְכוּת אָבוֹת שֶׁהִיא מָגֶנֶּת,
עָלַי בְּגָלוּתִי כְּמוֹ מִשְׁעֶנֶת.
כִּי מִדְּבַר תּוֹרָה אֲנִי נוֹשֶׁנֶת,
וּבַעֲבוּר תּוֹרָה אֲנִי נִגְאֶלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

מוֹשֵׁל בָּעֶלְיוֹנִים וְגַם תַּחְתּוֹנִים,
זָכְרָה לְבָנֶיךָ בְּרִית אֵיתָנִים.
רַחֵם לִילָדֵיהֶם כְּאָב עַל בָּנִים,
הַשְׁמֵד וְאַבֵּד עוֹבְדֵי חַמָּנִים.
רַגְלָם בְּגַחַל אֵשׁ תְּהֵא טוֹבֶלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

שׁוּבוּ בָנַי יַעֲקֹב וְאַל תֶּחֱטָאוּ,
חִזְקוּ וְגַם אִמְצוּ וְאַל תִּירָאוּ.
הִנֵּה מְבַשֵׂר טוֹב בְּקוֹל מַה נָּאווּ,
עֵת יֹאמְרָה לָכֶם לְצִיּוֹן בּוֹאוּ.
רוּצוּ בְּרַגְלֵיכֶם כְּמוֹ אַיֶּלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

תָּמִים זְכוֹר לָנוּ זְכוּת יְשֵׁינֵי חֶבְרוֹן,
אַל תִּשְׁפְּטֵינוּ אַל בְּאַף וּבְחָרוֹן.
הַשְׁלֵךְ עֲוֹנֵנוּ לְנַחַל קִדְרוֹן,
וְיִשְׁלַח מְשִׁיחֶךָ וְיִבְנֶה צִיּוֹן.
סוּכַּת בְּנֵי דָוִד שֶׁהִיא נוֹפֶלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת:

אֵל חַי יְחַיֵּינוּ וְנִרְאֶה צִיּוֹן,
וְיִבְנֶה דְּבִירוֹ שֶׁהוּא אַפִּרְיוֹן.
וְנַקְרִיב זְבָחֵינוּ וְיִהְיוּ לְרָצוֹן,
לְמַעַנְךָ לוֹבֵשׁ צְדָקָה וְאַתָּה הוּא עֶלְיוֹן.
כִּי נַפְשֵׁנוּ תַּעֲרֹג לְךָ כְּמוֹ אַיֶּלֶת.
שׁוֹחֵט וְהַנִּשְׁחָט וְהַמַּאֲכֶלֶת: