טור אבן העזר קנא
<< | טור · אבן העזר · סימן קנא (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
כתב הסופר השובר והגט, וטעה ונתן השובר לאיש והגט לאשה, ונתנום זה לזה וכמדומה להם שנתגרשה, ולאחר זמן ערער הבעל לומר שלא נתגרשה שלא נתן לה אלא השובר והרי הגט עדיין בידו, אם לא נישאת עדיין נאמן ויגרשנה ותהא מותרת מעתה, ואם לא גרשה ועמדה ונישאת, תצא מזה ומזה וכל הי"ג דרכים בה.
לא ערער הבעל עד אחר שנישאת, אינו נאמן לאוסרה, והרי היא בחזקת גרושה, שאנו תולין שנפל ממנה והוא מצאו.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
כתב הסופר השובר והגט ונתן השובר לאיש וכו' משנה בפרק הזורק (דף פ.) כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה לאחר זמן הרי הגט יוצא מתחת ידי האיש והשובר מתחת ידי האשה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ר"א אומר אם לאלתר יצא אינו גט אם לאחר זמן ה"ז גט דלאו כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני ובגמ' (שם:) היכי דמי לאלתר והיכי דמי לאחר זמן א"ר יהודה אמר שמואל כל זמן שיושבין זהו לאלתר עמדו זהו לאחר זמן ורב אדא בר אהבה אמר לא נישאת זהו לאלתר נישאת זהו לאחר זמן וכתבו הרי"ף והרא"ש מדקא מפרשינן דברי ר"א ש"מ הלכתא כוותיה ומסתברא כדקא פירש רב אדא בר אהבה דדיקא מתניתין כוותיה וכ"פ הרמב"ם בפרק י' מהלכות גירושין:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
כתב הסופר השובר וכו' משנה פרק הזורק (דף פ) וכתב הרא"ש פ"ב (דף ק"א סוף ע"א) דבפרק האשה רבה מקשה אמאי תצא מזה ומזה מאי ה"ל למיעבד ומשני איבעי לה לאקרויי גיטא וקשה דאי לא קרייה אפי' נתן הבעל הגט לאשה לא הויא מגורשת כדאיתא התם וכדלעיל סי' קל"ה וי"ל התם בדקריוה ובתר הכי עיילוה לבי ידיה ואפקיה ומאחר דעיילוה לבי ידיה איבעי לה למיהדר ואקריוה ומיהו אין אותה קריאה כ"כ חמורה שתיאסר בכך לינשא דלא חיישינן לאחלופי עד דידעינן דמיחלף וכו' עכ"ל:
ומ"ש לא ערער הבעל עד אחר שניסת וכו' פסק כרב אדא בר אהבה וכתב הרשב"א בפרק הזורק דלאו דוקא ניסת אלא אפי' נתארסה דהא טעמא הוי דלא כל הימנו מן הראשון לאבד זכות הראויה לשני ופירש"י משיצתה מלפני העדים בחזקת מגורשת זכתה לינשא לשני דאמרינן קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שניסת ולההוא טעמא אפי' נתארסה כן כדאיתא בירושלמי וכו' והקשו התוס' ריש (דף פ"א) בד"ה לא כל דמה קנוניא שייך דכיון דנישאת לשני לא מצי להחזירה דתצא מזה ומזה וי"ל דפעמים דאין הבעל שם על לבו שאסור להחזירה ועושה קנוניא עכ"ל ולפע"ד הוא דוחק אלא אעפ"י שיודע שאסור להחזירה עושה היא קנוניא כדי שתיאסר על בעלה לפי שהיא שונאה אותו אבל יש לתמוה למה כתב רבינו שאנו תולין שנפל ממנה והוא מצאו ולא כתב דחיישינן לקנוניא כפירש"י וכל המפרשים וכן קשה אדברי הרמב"ם פ"י הלכה י"א שכתב ג"כ כמ"ש רבי' ואיפשר דלא נראה להו שיעשו קנוניא כיון שאסור להחזירה וכמו שהקשו התוס' ולכך פירש דאעפ"כ היא בחזקת גרושה לפי שאנו תולין שנפל ממנה והוא מצאו ואע"ג שהשובר ביד האשה פשיטא דלא תלינן גם כן שנפל מן האיש והיא מצאתו דזה רחוק אלא תלינן דעדיין לא פרע לה כתובתה ומ"ש אינו נאמן לאוסרה דמשמע דחיישינן דמערער כדי לאוסרה על בעלה אלא שאינו נאמן ואף על גב דאסור להחזירה ולא חיישינן לקנוניא היינו דוקא דליחוש שהחליפו השטרות בכוונה כדי לאוסרה ולא חיישינן אבל אם נפל ממילא ומצאו חיישינן שאומר כך לאוסרה על בעלה: