טהרת הקודש הקדמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טהרת הקודש · הקדמה · >>

לשם יחוד קודב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ע"י האי טמיר ונעלם בשם כל ישראל, אמר ה' יתברך ויתעלה ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה, אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך, (דברים ל) כאן באלו הפסוקים הבטיח לנו הבורא יתעלה בשני הבטחות הבטחת הרוחני והגשמי שהוא גאולת הנפש והגוף, הבטחת הגשמי כפשוטו שע"י תשובה יקבץ ה' נדחינו מארבע כנפות הארץ, כאשר כבר הבטיחה לנו תורתינו הקדושה שבאחרית הימים ישובו ישראל בתשובה, ועי"ז ישובו מגלותם לאדמתם, כדכתיב (דברים ד) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, ומובא ברמב"ם ז"ל סוף הלכות תשובה וז״ל וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והי' כי יבואו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד וכו' עכ"ל, אבל מתי יהא זה ובאיזה אופן ומי ומי שיזכה לזה אין אתנו יודע עד מה.

והבטחה שניה שהבטיח לנו ה' כאן, שע"י תשובה יקבץ ה' נדחינו מארבע כנפות הארץ אשר רומז לניצוצי הקודש שנתפזרו בכל העולם מה שמוטל על כללות ישראל להעלות ולברר, ועד השיעור המשוער בעיני יוצר ובורא כל עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן, שזה הי' תכלית גלותן של ישראל להעלות אלו הניצוצי קודש, כאשר מבואר בדברי רבינו האריז"ל על מאמר רז"ל (פסחים פ"ז) א"ר אלעזר לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין העכו"ם אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וכו' ולכאורה קשה וכי בשביל גרים נצטרכו ישראל להגלות ולסבול כ"כ יסורי הגלות ועול האומות שהוא נגד השכל, אלא הכונה אלו הניצוצי קודש שנקראו גרים שמוטל על כל דור להעלותם, כי אלמלי ישראל לא חטאו לא הצטרכו לזה לילך לגולה לקבץ ניצוצי הקודש רק הניצוצי קודש היו מתקבצים מאליהם והיו באים מארבע כנפות הארץ לארצינו, ובעבור שחטאו גלו ונצרך להם בעצמם להתפזר במדינות ומקומות רחוקים לקבץ אלו הנידחים בכח תורתן ותפלתן ומעשיהם הטובים, וכשיגמר העלאות ניצוצי קודש שמוטל על כללות ישראל להעלותם, אז תיכף ומיד יצמח צמח צדיק, ואם היו כללות ישראל או רובם שבו בתשובה אז היו מתקבצים בפעם אחד כל הניצוצין מכל העולם והי' תיכף ומיד הגאולה, כמבואר מהאריז"ל בשער הפסוקים עה"כ הקטן יהיה לאלף עיי"ש, ועיין בזה בספר הקדוש באר מים חיים על פרשת נצבים ותמצא דברים מתוקים מדבש, ויתר הביאור בהעלאת הניצוצין יתבארו קצת במאמר תיקון הנפש בע"ה ובמאמר תיקון יסוד.

והנה כתבה התורה אלו הפסוקים בלשון יחיד כי כמו שיש גאולה בכלל, ככה יש גאולה בפרט, שמוטל אקרקפתא דבר נש להעלות אלו הניצוצות השייכים לשרשי נפשו רוחו ונשמתו, ועד שלא יגמור בירור וקיבוץ אלו נדחים, מוכרח הוא להתגלגל ולהתגלגל הגם פעמים אין מספר עד שיזכה להעלות ולברר את כלם, ואז נתקן בתיקון השלם ועולין נפשו רוחו ונשמתו למקומות הראויים להם לפי מעשיהם הטובים, ובכל יום יש לכללות העולם וגם לנפש הפרטי ניצוץ אחר לתקן הכולל כמה ניצוצין, לכן אין שום יום דומה לחבירו ואין שום תפלה דומה לחברתה כידוע מדברי רבינו האריז"ל בפע"ח ובשער הגלגולים, ואם אדם ח"ו פוגם בחטאיו אז לא די שאינו מתקן הניצוצי קודש רק מקלקל ודוחה הניצוצי קודש שהמה חלקי נפשו ורוחו ממש למקום חיצונים, והנשמה יש לה ג"כ ירידה בסיבת אלו הניצוצין, וזה המכוון של ותגל מרגלותיו כמובא בתיקוני זוהר דף קל"ב והמה שבוים בין החיצונים בצער ובצרה גדולה, וזה הסוד שאמר הכתוב משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום כידוע, ולפעמים ע"י עונות האדם נידחין הניצוצין כל כך עד שיורדין לז׳ ארעין תתאין, ואם אדם אינו מתקן נפשו בתשובה אז בעצמו לאחר פטירתו יורד ונדחה עד שם ע"י עונותיו, ואז קשה לו התיקון מאד ועובר זמן וזמנים ימים ושנים הרבה עד שיזכה אחר הרבה צרות ומרירות בלי שיעור לעלות ולהתקן.

וכשיש צדיקים אמתיים וקדושים בדור, אז בכחם לסייע להנדבקים אליהם בעליות אלו הניצוצין, כמו שאמרו רז"ל הבא לטהר מסייעין לו, מסייעין לו ע"י נשמות צדיקים, דהיינו שמסייעין הן ע"י נשמות צדיקים שהמה בחיים, והן להב"ח ע"י נשמות צדיקים שכבר המה בעולם העליון ובאין ומתעברין בעוסקי תורה ומצות, וביותר בבעלי תשובה, כידוע מרבינו האריז"ל בשער הגלגולים בשם מדרש נעלם כתב יד על הבא לטהר מסייעין אותו, רבי נתן אומר נשמות של צדיקים באות ומסייעין אותו, ומובא בחרדים כי לבעלי תשובה יכול להיות על ידי גודל תשובתו, שניצוצין מנשמת משה רבינו מתעברים בו ויעלהו מעלה מעלה בקדושה, אבל זה רק לסיוע, כי עיקר צריך לעשות האדם בעצמו, וכל שכן כשחסירים מהדור צדיקים כאלו, אז כל מטולא דגברא על גרמיה.

ואם אדם חס ושלום מושקע על ידי עונות בטומאת התהום רבה, כי עונותיו רבו משערות ראשו, וירד בסיבתן למקומות שפלים מאד חס ושלום, עם כל זה הבטיחה התורה באם נשוב אל ה', אז יקבץ כל נדחינו, אלו ניצוצי קודש שנקראו נדחים, הגם אם חס ושלום כל כך גברו עונות שיהיה נדחך בקצה השמים, שזה י"ל הגם על סוף מארעין תתאין שידוע שז׳ רקיעים כפויים עליהם כקערה, וכאן טוב הקיצור, ואז משם גם כן על ידי תשובה יקבצך ה׳ אלקיך ומשם יקחך כביכול הוא בעצמו, וזה אם יהיה נדחך חס ושלום בקצה השמים, אפילו משער הנו"ן, אשר אין בכח לשום מלאך ליכנס לשם וע"י תשובה גדולה ונכונה, משם יקחך כביכול בעצמו.

והנה אין בכל עבירות שבעולם, שיגרום דחיות הניצוצי קודש למקום החיצונים והירוס העולמות, ופגם בשמות הקודש, וחורבנות בלי שיעור וחקר, כמו על ידי פגם הברית ח״ו, אשר גורם שמרבה כחות הטומאה, וכחות החיצונים בלי שיעור וערך, ודחיות הניצוצי קודש, שהוא כעין שברי כלים מחדש, כידוע מזוהר הקדוש ומהאריז״ל, כאשר מבואר בפנים החיבור אשר קצת מקצת העליתי בחבורי זה מספרי קודש, במאמר פגם היסוד, למען יראו וידעו עד היכן הדברים מגיעין, וכאן בהקדמה אעתיק רק דבר אחד מספר הקדוש הקנה אשר כל דיבוריו קודש קודשין וברוח הקודש נאמרו, וזה לשונו: ואם עובר עבירה נמצא מכניס אבר הקדוש במקום שאין ראוי וחותם המקום הוא הפרי המשחיתים מעקרו וגם חותם המלך ואבר הקדוש הוא הברית החתום בבשרו ואלו הם הנכנסין בבור שחת ונידונין שם לדור דורים ואם תשים בדעתך שסיבת המיתה בעולם בעבור חילול הברית של מעלה די לך זה שתהיה כל ימיך בתשובה גם על זה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וידעת שהצדיק נמשד מישראל ואם זה מחלל הברית הצדיק בעונותיו אם כן אינו בכלל ישראל והוא הוא שלא יחיה בתחית המתים וכמה דברים הרמיזו להם בעניני הברית הזאת עכ״ל.