ט"ז על אורח חיים תרלט

►| ט"ז • על שולחן ערוך אורח חיים תרלט |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

וישן ומטייל. במהרי"ל כתב שאדם המספר עם חבירו יספר עמו בסוכה:

המנורה. וכ' ב"י בשם רוקח שאין מביאין נר חרס בסוכה כ"א מנורת ברזל ונחושת ונר שעוה ע"כ:

סוכה קטנה. פירש"י של שיעור מצומצם ז' טפחים משמע דטעם האיסור משום דבזה ממעט' משיעור' וכעין ההיא דסכך פסול פחות מד' ואויר אצלו דסי' תרל"ב ס"ג דפוסל בסוכה קטנ' וק"ל מ"ש מהאי דסי' תר"ל סי"ג דאם סמך הסכך על העמודי' כו' דכשר כיון שיש י"ט מהארץ עד הסכך והמט' אינה ממעטת השיעור כיון שיש שיעור אם תנטל המט' כ"ש כאן אם תנטל המנורה ותו דא"כ מאי גריעותא דמנורה משאר כלי' שמות' להכניסם לסוכה ואפי' קטנה ונ"ל דמיירי במנורה שהוא תלוי' ונקשרת למעל' בסכך כמו בנר למאפ"ן שלנו וע"כ ממעט הנר כשיעור שלו מן הסכך ונשאר פחות מכשיעור לפ"ז אין איסור אלא בנקשר ושיעור מצומצם אבל התוספות כתבו בדף כ"ט הטעם דסוכה קטנה דחיישינן שמא תשרף סיכתו לפ"ז אין חילוק בנקשר למעלה וגם במצומצם ז"ט אלא שראוי לשייר שלא תשרף סוכתו כנלע"ד בזה:

שום תשמיש בזוי. נראה שאין בכלל זו תשמיש המטה כיון שהוא שמחה של מצוה ובהדיא איתא בגמ' פ' הישן דלא עבדי' חופה בסוכה משום צער חתן שבוש שם לשחוק עם כלתו כיון דמקום צר הוא משמע דמותר שם:

סעיף ב

אפי' שינת עראי. דאמר רבא אין קבע לשינה שפעמים שאינו מנמנם אלא מעט ודי לו הלכך זו היא שינתו:

ומותר לשתות מים. במשנה אמרי' מעשה והביאו' לריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ואמרי' בגמ' דה"ק אם בא להחמיר על עצמו מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה נמי והביאו כו':

ויין כו'. ברא"ש וטור כ' אפי' את"ל דפרי בעי סוכה היינו דוקא מי שקובע עליהם אבל מי שאוכלן דרך עראי ודאי א"צ סוכה ושתיית יין עראי הוא עכ"ל ומשמע דאפי' קבע עצמו לשתות יין פטור ובהג"א פ"ב דסוכה כת' וז"ל ומיהו שתית יין ודבש ושכר בהדי פירות או בלא פירות אלא יין בלבד וכגון שלא אבל לחם ולפתן אין לי לברר אם מותר חוץ לסוכה אם לאו דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא ואין שתיה בלא אכילה או שמא פעמים אוכלין אגוזים ושאר פירות וקובעין עצמן לשתיה ואסור עכ"ל. ובלבוש כ' על שתיית יין וה"מ ששותה לצמאו אבל אם קבע לשתות הרבה הוה קביעות כדלעיל סי קי"ד ורי"ב לפכך נראה דגם לסוכה חשיב קבע וצריך סוכה וטוב להחמיר ולענין הברכה נראה שצריך לברך על השתיה של קבע שהרי מן הדין היה לו לברך בכל פעם שנכנס אלא שקבעוה על האכילה כמ"ש בסמוך א"כ למה לא יברך גם על השתי' של קבע כמו שמברכין על האכילה עכ"ל ול"נ דאין לברך לישב בסוכה כלל על השתיה אפי' בקביעות דאפי' את"ל דחייב בסוכה מ"מ אותה ברכה שמברך על האכילה פוטרת אותו מכל וכל וראיה ממ"ש התו' והרא"ש בפ"ק דברכות וז"ל כיוצא בזה שאל ר"י מר"ת אם צריך לברך על השינה בסוכה דיותר חמירא שינה מאכילה דמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה ושינת עראי אסור חוץ לסוכ' והי' ר"י ר"ל משום דשמא לא יוכל לישן וכשנרדם בשינה אינו יכול לברך אבל ר"ת השיב לו שכל מצות סוכה שחייב אדם מסעודה לסעודה כגון שינה וטיול ולימוד ברכת לישב בסוכה שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהם עכ"ל הרי לפניך שאפי' שונה שהיא חמורה מאכילה ברכת האכילה פוטרת אותו מן השינ' כ"ש שתיה שהיא אינה מבוררת א"צ ברכה עליה דברכת האכילה פוטרתו ואפי' אם קובע עצמו לשתות קודם האכילה כגון שתיית יי"ש במדינות אלו אפ"ה ברכה שיברך אח"כ בשעת האכילה כמ"ש ססי' זה פוטרתו ע"כ אין לברך כלל רק על האכילה כמ"ש בסוף הסימן:

ולאכול פירות. הרא"ש כ' שר"ת היה מחמיר אפי' בפירות שלא לאוכלן חוץ לסוכה כי היה סבור כההוא לישנא דפירות בעי סוכה כו ותמהתי שאין שם ב' לשונות ביומא דף ע"ט אלא ב' תירוצים יש על מילתא דרבא דאמר פירא לא בעי סוכה ומאן דלא משני התם כרבא לא פליג על רבא בזה ע"ש וצ"ע וכ' הטור בשם הר"פ דבשר וגבינה וכיוצא בהן בעי סוכה וטעמא מדאמרי' בגמרא שלר"א אם השלים סעודתו במיני תרגימא יצא והיינו בשר וגבינה ואח"כ כ' הטור במסקנ' ומיהו כיון שאין דרך לקבוע עליהם אפילו הקובע סעודתו עליהם לא חשיב קבע דלא עדיף מאכילת עראי דפת שאין צריך סוכה ובקצת ספרים ב' במקום ומיהו ומים וכ"ה נוסחת ב"י והוא ט"ס:

ול"נ משום דמצות סוכה כו'. על הטעם הזה ק' א"כ גם על האכילה לא יצא עד שתהיה לו סוכה מיוחדת כמ"ש המרדכי הביאו רמ"א בסי' תר"מ דאם עשה סוכה במקום המצטער בשינה אף ידי אכילה לא יצא ונלע"ד לתת טעם לקולת השינה דאיתא בגמר' דשלוחי מצוה פטורים דהיינו רבה בר רב הונא ור"ח שהלכו לקבל פני ר"ג היו ישנים חוץ לסוכה וה"נ למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סימן תקנ"ט ונשים פטורות מן הסוכה א"כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וע"כ פטור מן הסוכה בלילה בשינה ואפי' אם אשתו איננה טהורה מ"מ שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר כדאית' בגמ' שאסור לישן בחדר שאיש ואשתו לנין בו וא"ר יוסף אפילו באשתו נדה שנאמר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה כנ"ל טעם הקולא בזה למי שמיקל בו:

סעיף ג

בליל י"ט הראשון חובה. דאר"י משוה ר"ש בן יהוצדק נא' כאן ט"ו ונאמ' ט"ו בחג המצות מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות ופי' הסמ"ג ורא"ש דאירדו גשמים קאי דאל"כ הא חובה בי"ט לאכול פת וממילא חייב בסוכה אף מכאן ואילך וסמ"ק וא"ז מוכיחים מזה דאין חובה בי"ט לאכול פת מדאמר מכאן ואילך רשות והם לא מפרשים דקאי אירדו גשמים ופסק בפסקי מהרא"י סי' ק"ס דבליל ב' של סוכות דא"צ לאכול כזית בסוכה אם ירדו גשמים דסמכינן אסמ"ק וא"ז דלא כאשר"י דס"ל לדידן י"ט ב' כראשון אלא אנן בקיאין בקביעא דירחא כו' ומסיק שם תלמיד מהרא"י וז"ל אמנם שמעתי שדרש בב"ה דבלילה הראשונה ושניה צריך לאכול כזית בסיכה אם ירדו גשמים:

אפי' אכל כזית. וכתב הטור אע"ג דשיעור אכילה בלא סוכה הוא כביצה שאני ליל ראשון שהיא חובה טפי ואפי' לא בעי למיכל אלא כזית אסור לאכלו חוצה לה הלכך יוצא בה נמי ידי סוכה עכ"ל הרי שלדעת הטור חמירא ליל ראשון מכל ימי הסוכות גם לענין זה דאפי' בכזית שהוא פחות מכביצה חייב בסוכה והקשה ב"י וז"ל ולבו מגמגם דקאמר ואפי' לא בעי דאטו באי בעי תליא והל"ל לא מצי במקום לא בעי ועוד דהיא גופא מנ"ל דשאני ליל ראשון משאר לילות וטפי ה"ל למנקט טעמא דכון דגמר מחג המצות הוה שיעורא בכזית דומיא דפסח עכ"ל הנה קושיא ראשונה לא הבנתי כלל דודאי שפיר אמר דאי בעי דהיינו שיש חומרא בליל ראשון דאפי' כזית חייב בסוכה וקושיא הב' אינה קושיא דרבינו הטור יליף לה מהא דמייתי הרא"ש ירוש' וז"ל חברייא בעי אי מה חג המצות בעי' שיכנס למצוה כשהוא תאב אף סוכה כן ר"ז בעי אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן בסוכה מפרש לה דר"ז מספקא ליה מי הוה חיוב סוכה בליל ראשון עד כזית ולא פטור אלא פחות מכזית וחמיר משאר לילות וקי"ל לחומר' דכזית חייב בסוכה מזה יליף רבינו דחייב בסוכה בכזית בליל א' אפי' ירדו גשמים והיינו דסגי ליה בכזית:

ולא יאכל בלילה כו'. זה ילפינן גם כן מחג המצות דכתיב בערב תאכלו מצות וכן מ"ש אח"כ קודם חצות ג"כ ילפי' ממצה בפסח שכן הוא דינא וכן מ"ש אח"כ ולא יאכל ביום מחצות כו' ומה שסיים דומיא דאכילת מצה קאי אכל מ"ש לפני זה:

סעיף ד

וכשמבין ומדקדק. הר"ן כתב י"א להיפך דעיוני היינו קבע ובעי סוכה ולחומרא עביד כתרוייהו כל היכא דלא מטריד ומצטער ע"כ:

המתפלל כו' הטעם דתפלה כל השנה אינה בבית דירה אלא בב"ה וע"כ הבדלה שכל השנ' מבדיל בבית צריך להבדיל בסוכה:

סעיף ה

תבשיל של פול. שתבשיל זה ממהר להתקלקל בגשמי' מעט:

אפי' אין תבשיל לפניו. וכ"כ הטור בשם סמ"ג וכ' עליו וז"ל ואין משמע כן בגמרא מדלא אמר כדי שתסרח המקפה אלא משתסרח משמע שתסרח ממש עכ"ל ונ"ל דאי היה אומר כדי שתסרח הייתי מפרש דאף הישן בסוכה הוה שיעור זה שלא יצא עד שיעור שאם היה אוכל היה מסריח המקפה שהרי התנא אמר ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות ויש בל' גם שינה ובאמת א"צ בשינה שיעור זה וכמ"ש רמ"א בסמוך ע"כ אמר משתסרח להורות דלא מיירי אלא מאוכל דוק' ולא שינה וע"ד הטור צ"ע הא אמרי' בגמ' בברייתא תנא משתסרח המקפה של גריסין ואי מיירי דאוכל תבשיל של גריסין מאי רבותיה פשיט' שאם נתקלקל המאכל שלפניו שפטור ומאי רבותא דגריסין אלא ע"כ דאפי' אינו אוכל גריסין משערינן כאלו אכל גריסין ואפ"ה תנא ל' משתסרח ולא אמר כדי שתסרח מאכל של גריסין ש"מ שאין זה דקדוק כלל וכ' בלבוש דאם מחמת קרירות מתקלקל המאכל דהוא פטור:

אבל לילה הראשונה כו'. משמע ולא בשני' וטעמו כמ"ש בס"ג בשם פיסקי מהרא"י דסמכי' על סמ"ק וא"ז דס"ל דאפילו בלילה ראשונה אין חיוב בירדו גשמים וע"כ צ"ע במ"ש כאן אח"כ ויקדש בסוכה כו' דמשמע שמברך לישב בסוכה וק' דלפי הסמ"ק וא"ז הוה ברכה לבטלה דהא אין חיוב כלל בירדו גשמים אפי' בראשונה אלא ע"כ דברור לן דקים לן כסמ"ג ואשר"י דבלילה ראשונה הוה חובה בירדו גשמים ואין חשש ברכה לטלה א"כ היה לנו להחמיר גם בשניה דהא בהא תליא ע"כ נראה דגם בלילה שניה יש חיוב בכזית בירידת גשם אלא דבשניה אין לברך לישב בסוכה אם ירדו גשמים ובת"ה סי' צ"ה פסק דבליל שני א"צ להמתין רק עד זמן אכילה ולא יקדש בסוכה אלא יקדש בבית ויאכל כל צרכו ויאכל כזית בסוכה באחרונה ונראה כמ"ש דלא יברך אז על הסוכה דדלמא פטור לגמרי הוא בירידת גשם כנלע"ד:

סעיף ז

וינעור משנתו. פי' מעצמו וא"צ להקיצו:

וכל הפטור כו'. ק"ו בזה למי שרוצה להחמיר כשיורדין גשמים ולילך לסוכה ולברך המוציא ולישב בסוכה ואח"כ לאכול בבית דהוה ברכה לבטלה וזה פשוט:

סעיף ח

נהגו שאין מברכין כו'. דמן ההלכה קי"ל כרבה בב"ח אר"י סוכה כל ז' צריך ברכה וכתבו רי"ף והרא"ש והטור דיש לברך על כל פעם שנכנס בה וכ"כ התו' פ' לולב וערבה דכל אימת שנכנס לה שיאכל וישתה וישן ואפילו י' פעמים ביום מברך על כל א' וא' מידי דהוי אתפילין כל זמן שמניחן וה"ט דסוכה דאי מתרמי ליה סעודה לא אפשר ליה למיכל חוץ לסוכם אע"פ שכבר אכל בו ביום בסוכה עכ"ל וכ' ב"י בשם המגיד ראיתי כתוב דדוקא כשיצא יציאה גמורה לעשות עניניו ושלא לחזור לאלתר אבל אם לא יצא אלא לדבר עם חבירו או להביא דבר לסוכה לשעתו לא הויא יציאה לחייבו עוד בברכה כשיחזור ודבר נכון הוא עכ"ל וסיים הטור ור"ת פי' כיון שעיקר קביעות שאדם עושה בתוך הסוכה היא האכילה מברך על האכילה ופוטר כל הדברים אפי' השינה כו' וקבעו רבותינו כר"ת ובתוס' פ"ק דברכות דף י"א כתבו התוס' וז"ל וא"ת מ"ש מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה ובברכת התורה סגי בפ"א וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו ממנה דכל שעה מחויב אדם ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוה כמו יושב כל היום בלא הפסק אבל אכילת סוכה יש שעה קבוע עכ"ל משמע מזה דאפי' הי' בדעתו היום לאכול ב"פ בסוכה צריך לברך שנית דאל"כ מה מקשי' התוס' דהא בתורה ודאי דעתו ללמוד אח"כ אלא פשוט בסוכה צריך בכל ענין לברך שנית ובזה הוכרחו לחלק ביניהם וק"ל מ"ש מחנות של בושם דאי' בסי' רי"ז דבנכנס ויוצא מברך ברכת הריח על כל פעם ופעם וכת' הטור שם בשם הר"מ דוקא כשלא הי' דעתו לחזור אבל אם הי' דעתו לחזור לא יברך דהא לא אסח דעתי' ושם לא קפדינן אם יוצא לשעה או לא אלא אפי' לזמן מרובה כל שדעתו לחזור באותו יום וכאן אנו צריכים שלא יצא אלא לדבר עם חבירו וכן לר"ת שפסק דבאכילה תליא מילתא ואפי' הי' בדעתו לחזור ולאכול אח"כ הוא חייב לברך שנית מ"ש מברכת הריח למה לא נימא כי היכי דמהני ברכת הריח למה שיריח כל היום אפי' אם יצא בנתיים שעות הרבה ה"נ מהני בסוכה ונראה לתרץ דדוקא בסוכה שיש בה זמן קבוע דהיינו בשעת אכילה ואחר כך הרשות בידו לצאת בזה אמרינן דכל ששהא הרבה לעיקר הדין בין יציאה לכניסה ולר"ת אפי' לא הלך מן הסוכה אלא תכף שבירך ב"ה גמר סעוד' הראשונה וצריך לברך שנית על הסעודה השנים אפי' אם הי' דעתו תחלה עלי' דזה הוה כמו אם הי' לילה בנתיים דפשיטא דלא מהני דעתו היום על מה שאכל למחר דלמחר הוה ענין אחר ה"ה בו ביום אחר גמר אכילה הראשונה משא"כ ברכת הריח דאין שייך שם גמר מעשה וסילוק מעשה הראשון ואם לא היה יוצא מהחנות כל היום וכל הלילה עד למחר א"צ לחזור ולברך ע"כ מהני אם דעתו לחזור בו ביום כנלע"ד:

וכתוב בלבוש על אותן שקובעין עצמן לשתות אחר ב"ה ואחר השתיה זמן מה נמשך שחוזרין ואוכלין סעודה שניה בלי הפסק ומברכין שנית לישב בסוכה ונ"ל שטעות גמור הוא בידם שהרי לא הסיחו דעתם מישיבת סוכה שכבר בירכו עליה בסעודה הראשונ' ומה שנהגו לקבוע ברכת לישב בסוכה על האכיל' היינו משום שמסיחין דעתם מן האכיל' יוצאין מן הסוכ' כמה פעמים וחוזרים לתוכ' אבל הכא שישבו בתוכ' כל היום למה יברכו עליה פעם אחרת עכ"ל. ואני אומר שהוא על נכון ומאוד אני תמה על בעל הלבוש שהור' מסבר' שלו ולא ביקש לעיין על מקור הדין כלל. חדא דהא כ' הרא"ש בפ' לולב וערב' וז"ל ולישב בסוכ' היינו להתעכב בסוכה ומטע' זה חולק על הרמב"ם שכ' דיש לקדש מעומד כו' וא"כ אין לנו נפקותא במה שנתעכבו שם או יצאו וחזרו דהא עיקר החיוב מצד קביעות האכיל' וכיון שנגמר קביעות הראשון חייב לחזור ולברך על קביעות השני כיון שאם היה רוצה לצאת חוץ לסוכה לאכילה אסור לו וחל עליו ישיבת סוכה גם באותו פעם חייב לברך על החיוב הב' וברכה הראשונה כבר כלתה בב"ה דמ"ש מברכת המוציא שחייב שנית ולא מהני ברכה הראשונ' שקודם הסעוד' הראשונ' ובלבוש כ' לחלק בזה דשאני התם שהסיחו דעתם מן האכיל' אבל לישב בסוכ' למה יברך והא לא הסיח דעתו ממנה ואין זה כלום ואף את"ל דשתי' בעי סוכ' מ"מ טפיל' היא לגבי אכילה כמ"ש הרא"ש בפ' לולב וערב' וז"ל ור"ת או' לפי שעיקר קבע שאדם עושה בסוכה הוא האכיל' אבל שאר טיול ושינה שעושי' בסוכ' טפלי' הם לגבי אכיל' והיא פוטרתם עכ"ל והנה ק"ו דמה טיול ושינה שהם מפורשות לחיוב סוכה בגמ' אפ"ה חשבי' להו לטפל גבי אכילה ק"ו שתיה שהיא לא נזכרה בגמ' אדרבא מפורש בפוסקים שזכרנו לעיל דלא בעי סוכה ואע"פ שאנו מחמירין ומצריכים בהם סוכה מ"מ פשיטא שהם טפלים לגבי האכילה משא"כ אכילה בסעודה אחרת פשיטא דפשיטא שאינה נחשבת טפילה לגבי הראשונה ותו דבשתיי' בנתיים לא בעי' ברכת סוכה אפי' אם היה יוצא לשוק וחוזר לשתות מטעם דאכילה פוטרת אבל באכילה שפשוט הוא אם יוצא וחוזר ונכנס לאכול דבעי ברכת סוכה וא"כ היאך תאמר שאין חיוב על החוזר לאכול כיון שנתעסק כבר בשתיה בנתים דהשתיה אינה חשובה כלל נגד האכילה ואין לטעות בל' התו' שזכרתי שכתבו אבל סוכה כל אימת דנכנס לה כדי שיאכל וישתה וישן אפי' י' פעמים כו' ותטעה לו' דוקא בנכנס מחוץ כדי שיאכל כו' אבל לא בשהי' שם כבר זה שטות גמור דאטו מיירי התו' ביושב ושותה בנתים ומי הכניסם לזה אלא פשוט דאורחא דמלתא נקטינן נכנם לאכול דאין אדם יושב בסוכה מאכילה לאכילה אדרבא הא כתבו אח"כ דאי מתרמי ליה סעודה לא אפשר למיכל חוץ לסוכה אע"פ שכבר אכל בו ביום בסוכה וכן תפילין כל היום כו' עכ"ל משמע אפי' לא יצא בנתים דהא סתמא כתבו ותו מאי מעליותא דשתיה בנתיים והלא אי יושב בטל בנתים הוא נמי עוסק בסוכה דהא קי"ל דגם טיול צריך סוכה וא"כ היאך יברך אח"כ על האכילה אלא ע"כ דאכילה מלתא אחריתא היא כנ"ל ברור ופשוט ורבים נוהגים כן והדין עמהם. ומצאתי למו"ח ז"ל שכ"כ בפשיטות. ועוד ראיתי להזכיר דבר פשוט שכל מה ששותין קודם האכילה כגון יי"ש בקביעות א"צ ברכת סוכה כי האכילה שיברך עליה אח"כ פוטר אפי' מה שלפניו וראייה ממ"ש הרא"ש פ' לולב וערבה כיון דמצות סוכה היא אכילה וטיול אם מברך אחר שישב שפיר דמי ומקרי עובר לעשייתן ומביא ראיה מציצית דאמרי' נתעטף אומר להתעטף בציצית אלמא אע"פ שכבר נתעטף מברך לפי שהמצוה נמשכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד וכן נמי הסוכה כו' עכ"ל. הרי שאף הישיבה והטיול ושינה שלפני האכילה נפטרו מכח האכילה שאחריה ק"ו בשתי' כ"ז נראה פשוט לע"ד שהרוצה לברך עליה בשתיה יש לו לחוש לברכה לבטלה בלי ספק.

נ"ל דמי שבדעתו שאין אוכל פת כל היום וכ"ש מי שמתענה תענית חלום בסוכות חייב לברך על הסוכה בכל פעם שיכנוס בה באותו יום לטיול כיון שאותו יום אין בו אכילת פת הדרינן לדין התלמוד דמברך בכל פעם שנכנס לישב שם דהא עיקר הטעם שאכילת פת הוא עיקר ופוטר את הטפל: