חשמונאים א ו

<< · חשמונאים א · ו · >>

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

(א) וַיְהִי בִּנְסֹעַ אַנְטִיוֹכוֹס בָּאֲרָצוֹת הָעֶלְיׂנוֹת מֵעִיר לָעִיר וַיֵּאָמֶר־ לוֹ הִנֵּה עִיר גְדוֹלָה בְּאֶרֶץ־־פָּרָס וּשְׁמָהּ עֵילָם וְהִיא מְלֵאָה כֶסֶף וְזָהָב. (ב) וּבְאֹצַר בֵּית־אֱלֹהֶיהָ יְרִיעוֹת זָהָב וְשִׁרִינוֹת וְשַׁלִיטִים אֲשֶׁר הֲבִיאָם־־שָׁם אַלֶכְּסַנְדְּרוֹס בֶּן־־פּוֹלִיפוֹס מֶלֶךְ מַקְדוֹנִיָא. (ג) וַיָּבֹא אַנְטִיוֹכוֹס וַיִּצְבָּא עַל־הָעִיר לְלָכְדָהּ וְלָבׂז אֶת־שְׁלָלָהּ אַךְ תָּם לָרִיק כּחוֹ. (ד) כִּי אַנְשֵׁי הָעִיר נָזְהֲרוּ מִקֶדֶם וַיֵּצְאוּ בְּמַעֲרָכָה לִקְרָאתוֹ וַיִּרְדְפוּהוּ וַיִּפֶן סָר וְזָעֵף בָּבֶלָה.

(ה) וְאִישׁ בָּא אַרְצָה פָּרֶס וַיַּגָּד־לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה הַצְבָא אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל־־אֶרֶץ יְהוּדָה כָּלִיל נִנָּף. (ו) וְלִיזִיָאשׂ רֹאשׁ לְכָל־־הַמַּחֲנוֹת נָס מִפְּנֵי הָעִבְרִים וַיָּשׂסּוּ אֶת־מַחֲנֵהוּ וַיִּקְחוּ אֶת־כָּל־כְּלֵי־הַקְרָב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ וְעַתָּה כֻּלָם חֲגַוּרֵי־מִלְחָמָה הֵם וַיִּתְחַזָקוּ. (ז) וְאֶת־הַשִׁקוּץ אֲשֶׁר הֲקִימוֹתָ עַל־הַבָּמָה בִּירוּשָׁלַיִם הִשְׁלִיכוּ חוּצָה וְאֶת־הַמִּקְדָּשׁ הִקִיפוּ חמוֹת גְבְהוֹת כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וַיִבַצְרוּ אֶת־בֵּית־צוּר עִירֶךְ. (ח) וַיִּשְׁמַע אַנְטִיוֹכוֹס אֶת־־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּבָּהֵל וַיִּתְעַצֵב אֶל־לִבּוֹ וַיִּפֹּל לַמִּשְׁכָּב וַיָּחַל כִּי רָאָה כָל־תִּקְוָתָוֹ מֵאֶפֶס. (ט) וַיִּתְמַהְמַהּ יָמִים רַבִּים בָּעִיר הַהִיא כִּי עִצְבּוֹנוֹ הָיָה הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַיֵּדַע כִּי־חָלָה אֶת־חָלְיוֹ לָמוּת. (י) וַיִּקְרָא לְכָל־אֹהֲבָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִנֵּה נָדְדָה שְׁנַתִי מֵעֲיַנַי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפִּי מִיָּגוֹן וּמֵעֹצֶב.

(יא) ואומר בלבבי הנה כל־ כבודי נהפך עליי למשחית וצרות כשטף עברו על נפשי. (יב) לו הייתי מחונן ברוב כוחי ויקרתי בעיני עמי: (יג) ועתה מעיי חמרמרו בזוכרי את־אשר התעללתי בירושלים. (יד) את־המקדש נצלתי מכול מחמודיו זהב וכסף ואת־צבאותי שלחתי להשמיד את־יושבי יהודה על לא־דבר. (טו) על־־אלה אחזתני הרעה לרדת ביגון שאולה על־אדמת נכר. (טז) ויקרא לאחד מאוהביו לפוליפוס ויצוהו לפקיד על־כל־מלכותו. (יז) וימסור־לו את־הכתר ואת־הלבוש ואת־טבעת המלך להביאם אל־אנטיוכוס בנו ויפקידיהו על־ידו להיות־ לו לאומן ולהמליכהו תחתיו. (יח) וימת אנטיוכוס בשנת מאה וארבעים ושמונה. (יט) וישמע ליזיאס כי־מת המלך וימלך את־־בנו למלך תחתיו, כי הוא היה באומנה איתו וייקרא את־־שמו אאופטר.

(כ) והגויים אשר ישבו עוד על המצודה הרעו לבני ישראל סביבות המקדש מאוד מאוד, ויתחזקו שמה. (כא) ויתן יהודה את לבו לצור עליהם ולהחרימם עד כלותם. (כב) ויתאספו כל העם ויגישו כל כלי מפץ ומשחית לפניה. (כג) ויימלטו מקצת הגויים אשר במצודה והנלווים עליהם מן הזדים בישראל, וילכו אל המלך ויאמרו לו. (כד) עד מתי תחשׂוׂך את ידך מעשות שׁפטים להנקם את נקמת אחינו. (כה) כמעט הואלנו לעבוד את אביך וללכת בחוקותיו כאשר ציוונו, והנה אחינו מתעבים אותך בגלל הדבר. (כו) כל הנופל בידם יהרגו, וכל רכושנו לבז ולמשסה. (כז) ותקטן בעיניהם לשלוח את ידם בנו, כי גם בכל גבולי הארץ ירעו כזאת. (כח) כעת הם חונים על מצודה בירושלים ללוכדה ואת המקדש ואת בית צור בצרו. (כט) ועתה אם לא תעצור אותם וגבה רוחם עוד מקדם עד אשר לא תוכל להם.