חפץ חיים על ספרא/תזריע יולדת/פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


פרק ד[עריכה]

( א ) הכי גרסינן יכול אף ללידה ולזיבה תביא וכו':    ובפרק ב' דכריתות פריך "אלא מעתה אכלה חלב וילדה הכי נמי דאינה מביאה אלא קרבן אחד?!" (פי' היכי סלקא דעתך שיהיה לשניהן קרבן אחד הלא ענין אחר הוא) "אלא אימא הכי יכול אף על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת תלמוד לומר זאת". ופירושו, אחר שאמרנו למעלה תורת היולדת ריבויא הוא -- ליולדת כמה ולדות דסגי בקרבן אחד יכול שנרבה להצטרף גם אלו שני הלידות לקרבן אחד. תלמוד לומר זאת דהוא מיעוט למעט באופן זה ואף דדרשו כבר לעיל בריש פרק ג' לבן לחייב על כל בן ובן, אתא חד לריבויא דאפילו היה זה בחד עיבור שנתעברה בתאומים אלא שנשתהה הולד שני ונולד לאחר מלאת וסלקא דעתך דכחד דמי. קמ"ל. (גמרא דף י.).
לזכר או לנקבה להביא וכו':    דהאי "או" יתירא הוא דהוה ליה לומר "לזכר ולנקבה" ואתא לרבות לידה אחרת שאינו לא זכר ולא נקבה.
סנדל וכו':    עיין לעיל בריש הפרשה הלכה ו'.
אין אומרים לה ללוות:    ד"ידה" כתיב.
ולא לעסוק באומנותה:    שתרויח כדי שתביא הקרבן בעשירות ד"לא תמצא ידה" משמע דכיון שעתה אינה יכולה להביא קרבן עשיר, תביא קרבן עני.
צורכין:    היינו נסכים שלו.
תלמוד לומר די שה:    דהוה ליה לכתוב "לשה" וכתב "די שה" משמע כל הענינים הצריכין לשה.


( ב ) ואינה מביאה שלשה:    דהיינו שתים שתי תורים אחד לחטאת ואחד לעולה תחת החטאת והעולה שמביאה כשהיא עשירה ועוד א' לעולה תחת הכבש בן שנתו שמביאה עשירה.
והלא דין הוא:    ולמה לי קרא לזה.
זו מביאה מהשג יד:    פי' אם לא השיגה ידו.
מה מצורע מביא א' תחת א':    שבעשירות מביא כבש לעולה וכבשה לחטאת ובהשג יד מביא תורים אחד תחת אחד -- אחד לחטאת ואחד לעולה. אף זו וכו'.
טמא מקדש מביא שתים תחת אחד:    עשיר -- כשבה לחטאת, ועני -- שתי תורים, אחד לחטאת ואחד לעולה.
מחוסר כפורים ממחוסר כפורים:    יולדת ממצורע דתרוייהו אסירי בקדשים קודם הבאת קרבן כי לא גמרה טהרתם עדיין.
שאינו מחוסר כפורים:    פי' שאף על פי שהוא חייב קרבן לכפרתו מכל מקום אינו מעוכב לאכול זבחים בשביל זה.
מי שאין העני שלו מביא בהמה:    לאשם דהיינו יולדת וכן מטמא מקדש ולאפוקי מצורע דהוא מביא כבש לאשם אף בעניותו ולהכי הוה אמינא דטוב יותר ללמוד יולדת ממטמא מקדש.
תלמוד לומר ולקחה שתי תורים וגו':    דהוה ליה לכתוב "ולקחה תורים" ומיעוט "תורים" שנים, אלא דהוה אמינא דתביא שלשה, ולהכי אצטריך קרא למעוטי.


( ג ) כל מקום שנתחלפה חטאת:    כגון מטמא מקדש.
הקדים חטאת לעולה:    דכתיב ביה "אחד לחטאת ואחד לעולה" משום דעיקר חטאת היא.
וכאן:    ביולדת שנתחלפה עולת בהמה לעוף כתיב בה "אחד לעולה ואחד לחטאת".
כל שהיא באה על חטא:    מטמא מקדש.
כאן:    ביולדת שאין באין על חטא ב"א לטהרה כמו שכתוב בקרא.
ששנים באים תחת חטאת:    במטמא מקדש ואנו שוקלים זה כנגד זה חטאת קודמת שהיא העיקר.
וכאן:    ביולדת שאין בא תחת הבהמה אלא עוף העולה דאילו בעשירות נמי היה באה עוף לחטאת עם עולת בהמה עולה קודמת. וכל זה נתן הברייתא טעם למה כתב שם חטאת קודם וכאן כתב עולה קודם. ובפרק כל התדיר (דף צ.) מסיק דרק למקראה הקדימה הכתוב כלומר שכתוב בפסוק קודם אבל ודאי חטאת קריבה קודם ויש מפרשים "למקראה" -- לקרות שם לעולה קודם לחטאת כשמקדישה.
דבר אחר מה תלמוד לומר אחד לעולה:    פי' והלא בכל מקום נאמר "אחד לחטאת ואחד לעולה".
לפי שנאמר וכו':    כלומר דקיימא לן שצריך להביא שניהם החטאת והעולה ממין אחד, או תורים או בני יונה, כדתנן בפרק ב' דקנים, והשמיענו הכתוב במה שהקדים בכל מקום לכתוב "אחד לחטאת ואחד לעולה" שאם עבר ושינה (שהביא תור לחטאת ואחר כך בן יונה לעולה) שצריך לחזור ולהביא תור לעולה. ובעניננו שהקדים עולה לחטאת ללמדנו שכן אם עשה הדבר בהיפך -- שהביא תחלה בן יונה לעולה ואחר כך שינה והביא תור לחטאת -- צריך לחזור ולהביא ממין העולה לחטאת. וזהו מה שסיים הברייתא "תלמוד לומר אחד לעולה ואחד לחטאת".
הכי גרסינן דבר אחר הביאה חטאתה וכולי, וכן איתא בילקוט.
עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה:    פליג אתנא קמא וסבירא ליה דבכל גווני מקדמינן לחטאת וטעמו דכתיב "אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר עליה" כלומר אחר הכפרה הכל הולך והיא החטאת, בין מוקדמת בין מאוחרת [כן פירש הראב"ד טעם לברייתא זו].
הולכים אחר הראשונה:    סבירא ליה כתנא קמא.
ואחד לחטאת וכפר:    דחטאת מכשירה לאכול בזבחים.