חפץ חיים על ספרא/מצורע זבים/פרק ג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ג[עריכה]
( א ) אין לי וכו': כלומר מקרא דהיושב על הכלי לא משמע אלא שיושב עליו ממש ונוגע בו.
זה על זה: פי' שישב על עשרה מושבות שמושב הזב תחת כולם כגון אם היו בינו ובין מושב הזב עשר מושבות מבדילות ולא מיבעיא אם המבדיל יהיה דבר המקבל טומאה אלא אפילו ישב על גבי אבן מסמא שהמושב תחתיו והוא ישב על האבן מנין דהוי טמא אף על גב דלא נגע במושב.
אבן מסמא: מלשון (דניאל ו, יח עיי"ש) "ואייתון אבן חדא ושומת על פום גובא", דירצה דהאבן שומה ע"ג המושב.
תלמוד לומר כו' אשר ישב וגו': ד"אשר ישב" יתר, דהיה לו לומר "והיושב על משכבו" כמ"ש "והנוגע במשכבו" ואמר "אשר ישב" להקיש הטהור היושב לזב אשר ישב לומר דכמו שהזב מטמא כך הטהור מיטמא מה הזב טומאתו בוקעת ויורדת למושב התחתון אפילו עשר מצעות מבדילות בינו לתחתון ואפילו אבן מסמא כולן טמאין אפילו תחתון משום מושב הזב כדלקמן, אף הטהור המקבל טומאה עולה לו ממושב הזב אפילו יהיו עשר מצעות מבדילות והוא יושב על העליון דכשם שיורד הטומאה מהזב למושב כך עולה הטומאה מהמושב לטהור.
( ב ) והזב שם: פי' שגם הזב*) יושב שם.
ריקם כמלא: פי' אף על פי שנתרוקן שקם הזב משם אפ"ה חשבינן כאילו היה אותו מקום מלא מהזב.
תלמוד לומר כלי: מדלא אמר "והיושב על אשר ישב עליו הזב" אלא אמר "על הכלי" משמע דלא קפיד אלא על הכלי בעצמו, לא לישיבת הזב, ואם כן מלא וריקם הכל אחד.
[ובר"ש פ"א דכלים גרס "ת"ל כל כלי לעשות ריקן כמלא", והכונה דילפינן כלי הכתוב בזה ממה דכתיב מתחלה "כל כלי אשר ישב עליו הזב יטמא" ולרבות לעשותו ריקן כמלא כמו שם דהכלי טמא אפילו בשכבר קם הזב משם כן בעניננו].
( ג ) אין לי אלא משכב: לכאורה הלא במושב עסקינן אלא האמת דאגב אורחיה אשמועינן דמשכב ומושב הכל דבר אחד ואין חילוק זה מזה. והר"ש בפ"א דכלים משנה ג' גרס "אין לי אלא משכב ומושב", וה"פ אין לי אלא משכב דבו מצינו שהיושב עליו נטמא לטמא בגדים וזהו שקראו התנא בעניננו נישא שהטהור נישא על גביהן מרכב מנין שהנישא ע"ג יהיה גם כן טמא לטמא בגדים.
ודין הוא: שיהא שוה מרכב למשכב בזה ולא צריך קרא.
אם מצינו: כמו מה מצינו.
שלא חלק הכתוב בין נושא לנישא: דשניהן טמאין לטמא בגדים הנושא את המשכב והנישא ע"ג המשכב דכתיב "והנושא אותם יכבס בגדיו" ואף דכתיב זה גבי מרכב קאי גם על משכב ומושב כדתניא לקמן והנישא על המשכב הא כתיב בהדיא גבי מושב וה"ה גבי משכב.
כך לא נחלוק בין נישא לנושא במרכב: דכשם שהמרכב מטמא את הנושא כן הוא מטמא להנישא על גביו.
מה לי: פי' מה לי ההיקש הזה והיינו מה שלא חלק בין נושא לנישא במשכב מפני שמצינו בו עוד חומרא שלא חלק מגעו ממשאו שבשניהן מיטמאין לטמא בגדים כדכתיב בקרא מה שאין כן במרכב האם בזה גם כן לא נחלוק בין נישא לנושא שהרי מצינו בו עוד קולא שחלק מגעו ממשאו שהנוגע בו כתוב בו רק יטמא עד הערב ולא מטמא בגדים והנושאו מטמא בגדים ואם כן אפשר שנחלוק בו בין נישא לנושא שהנישא לא יטמא בגדים.
תלמוד לומר כלי: פי' דכתיב מתחלה "והיושב על הכלי" וכלי סתם כולל משכב ומושב ומרכב.
( ד ) אם בדרך וכו': כלומר ממקום אחר נוכל ללמוד לטהור הנישא על המרכב של הזב שיהיה טעון כבוס בגדים ואם כן למה לי קרא.
אם בדרך שלא ירדה עליו טומאה: פי' בזב הנושא את המרכב אין על המרכב הנישא רק טומאת מגע.
יצאת ממנו: אם טהור נושא את מרכב הזב טמא כדכתיב "והנושא אותם יכבס בגדיו".
בדרך שירדה עליו טומאה: אם הזב ישב עליו הגם שלא נגע בו נטמא לטמא אדם.
אינו דין שתצא ממנו: שאם ישב עליו הטהור נטמא.
מה לי שהחמיר במרכב הנישא: פי' לטמא הנושאו לטמא בגדים שהרי מצינו שהחמיר הכתוב בזב הנישא על הבגד שהבגד מטמא אדם לטמא בגדים וכמו דכתיב בקרא "והיושב על הכלי וגו'" ופי' שכמו שיורד הטומאה מהזב להבגד היושב עליו כן מרכב הזב נותן טומאה לטהור הנושא אותו.
הכי גרסינן נחמיר במרכב הנושא שהרי היקל בזב הנושא: ופי' האם נחמיר במרכב הנושא את האדם הטהור דהיינו שהטהור ישב עליו [ובלי נגיעה]. שהרי היקל בזב הנושא. פי' שמשאו של זב אין מטמא אדם וכיון שמצינו שהיקל במשאו הוא הדין במרכבו שגם כן לא יטמא אלא אם כן נגע בו.
( ה ) ולא בצואה שעליו: הדבוקה על גופו.
ולא בקלקין שעליו: היינו שער תלוש המתקשה ונאסף בהשערות ( רש"י חולין קכ"ו ).
אף על פי שאין יוצאין: שהם מהודקים היטיב בבשר.
( ו ) ולא בעצם הפורש וכו': דכיון שנפרש בטל ממנו טומאת זיבה ודוקא עצם בלא בשר או בשר בלא עצם, הא שניהם ביחד הוא בכלל אבר מן החי.
הא מה אני מקיים או בעצם אדם: האמור בפרשה חוקת.
בין פרק לפרק: כלומר אבר שלם עם הבשר שלו.
( ז ) אם נאמר בזב וכו': פי' אם נאמר בזב שהפורש ממנו הוא טהור למה נאמר (לעיל פרשתא ב' ברייתא ג') במשכב שאם נשבר הוא טהור ואם נאמר משכב וכו' ואין המשכב עושה משכב (כן גירסת הילקוט והר"ש בפ"א דכלים משנה ג').
חבורי הזב טהורים: כבסמוך ברייתא ה' ולא בנזמים.
חבורי המשכב טמאים: כדלעיל פרשתא ג' ברייתא ד' בחבל מחמשה ועד עשרה.
( ח ) יכול אפילו רקק ולא נגע בו: דס"ד שנילף מיבמה דלא בעינן שם רק שיראה לפניו לעיני הזקנים (נדה נה, ב).
תלמוד לומר וכי ירוק: וי"ו דריש לרבות כל אלו דבכלל רוק הן.
( ט ) יכול אפילו רכב וכו': פי' אילו לא כתיב "וכל המרכב" אלא "וכל אשר ירכב" הו"א דאפילו רכב על המשכב והמושב יהיה שם מרכב עליו שדינו חלוק מגעו ממשאו. תלמוד לומר מרכב להוציא דאם רכב על המשכב ומושב דין משכב ומושב יש לו.
( י ) אוציא את אלו: מתורת מרכב.
תלמוד לומר המרכב מרכב המיוחד: הידוע לרכיבה יצא האוכף והוא המרדעת הקטן שנותנין תחת העץ שנקרא תופית של חמור והוא כעין מלבוש לחמור והוא ראוי לישיבה ואם רכב עליו טמא מחמת מושב.
( יא ) זרז האשקלוני: הוא חגורה רחבה שבה חובשין את הבהמה ויחבוש את חמורו תרגם וזריז את חמריה ובאשקלון עושין אותה של עץ ועל זה נקרא האשקלוני.
ומדוכה המדית: מכתשת העשויה במדי שלוקחין חתיכת עץ גדולה עבה וארוכה וחוקקין כמין מכתשת באמצעה ורוכבין עליה מכאן ומכאן וכותשין ולפיכך יש עליה תורת מרכב.
ועביט של גמל: "בכר הגמל" מתרגם בעביטא דגמלא.
וטפיטו של סוס: הוא האוכף של סוס בלשון משנה טפיטן שמו ושל גמל עביט שמו ושל נאקה אוכף שמו וכולן מרכב הן אלא שיש מהן שפעמים עשויין לישב עליהן.
טפיטן של סוס טמא מושב: ואין טמא מרכב אלא המיוחד לרכיבה בפיסוק רגלים ואינו עשוי לישיבה כלל.
בקומפון: שדה ששוחקין שם המלכים ורגילים לשבת על הטפיטן של סוס לראות בשחוק המלך הלכך טמא מושב.
אבל אוכף של נאקה טמא: פי' טמא מושב ות"ק קאמר לה דפליג אטפיטן של סוס ומודה באוכף של נאקה שהוא טמא מושב.
( יב ) ונוגע עליו: לאו דוקא אלא ר"ל שאין דבר מפסיק בינו להמרכב ומנין לעשרה מרכבות דטמא התחתון אף על פי שאינו נוגע בו ואפילו יהיה על גביהן אבן מסמא (דהוא אבן גדולה) והוא עליה ור"ל אף דמפסיק ביניהן דבר שאינה מקבלת טומאה.
ת"ל וכל המרכב: ריבוי הוא שמטמא כולם ובכל גווני.
עד שינשא רובו עליו: דאי רובו לחוץ רובו ככולו ולא מקרי שרוכב עליו ואפשר דאף מחצה על מחצה גם כן לא מהני דירכב עליו משמע דעצם משענתו הוא עליו. ודוגמתו מצינו לעיל סוף פ"ב גבי משכב ומושב.
הערה *): ואף דרבינן לעיל אפילו עשר מושבות זו ע"ג זו ומושב הזב למטה והטהור יושב על העליון ואם כן היכי מצוייר שהזב שם. י"ל כגון שמושב התחתון רחב הרבה והזב יושב על קצה אחד ועל קצה השני יש עשר מושבות זו ע"ג זו והטהור יושב מלמעלה ואם כן מצוייר בזמן שהוא יושב עליו והזב גם כן שם.