חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרשה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


ביאור - פרשתא ה[עריכה]

( א ) אשר נשיא יחטא:    מדשני קרא בדיבוריה דבכולהו כתיב "אם" -- "אם הכהן המשיח" "ואם כל עדת ישראל" "ואם נפש אחת" -- והכי נמי היה ליה למכתב "ואם נשיא יחטא" וכתב "אשר".
אשר הדור:    "אשר" כמו "אשרי".
צ"ל על זדונו בתמיה, כלומר אם על שגגתו מרגיש להביא חטאת כל שכן שמרגיש על זדונו וחוזר בתשובה.
ואם נשיא שלו:    היינו כשההדיוט רואה שהנשיא שאין לבו כפוף מרגיש על חטאו ומביא חטאת על שגגתו לוקח מזה מוסר על עצמו.
יכול נשיא שבט כנחשון:    שחטא יביא שעיר.
מכל מצות ה' אלהיו:    דהוה מצי למכתב "מכל מצות השם" כדכתיב בכולהו אלא לגזירה שוה אצטריך.
ולהלן:    בפרשת מלך.
אלא ה' אלהיו:    דבמלך משתעי שם קרא דכתיב "שום תשים עליך מלך" (דברים יז, טו).
אף נשיא האמור כאן:    שאין על גביו שלטון אחר אלא ה' הוא שנדון בשעיר אבל נשיא שבט שהוא כפוף למלך הרי הוא כהדיוט ומייתי כשבה או שעירה.

( ב ) מה תלמוד לומר:    דהוה מצי למכתב "אשר נשיא יעשה אחת מכל וגו'", "יחטא" למה לי?
שיכול יביא על הקודמות:    אם חטא בעודו הדיוט ולא הספיק להביא כפרתו או שלא נודע לו עד שנתמנה למלך יביא שעיר. קמ"ל "נשיא יחטא" שחטא בעת נשיאותו. יצא זה שאינו מיבא אלא כשבה או שעירה כהדיוט.
ופריך ודין הוא ולמה לי קרא.
משעבר:    ממשיחותו כדמרבינן לעיל (פ"ב פסקא וי"ו) מדכתיב "על חטאתו".
אינו מביא על הקודמות:    פר אלא כהדיוט כדלעיל (פרשתא ב' פסקא וי"ו).
נשיא שאין מביא חטאתו:    שעיר.
משעבר:    מנשיאותו, שהרי אין כאן נשיאות לא בשעת החטא ולא בשעת הבאה ובמשיח הוא דרבי רחמנא מדכתיב "על חטאתו" אבל נשיא דלא כתיב בו ריבויא אם חטא משעבר לא מייתי אלא כהדיוט.
לא אם אמרת במשיח:    שאינו מביא פר על הקודמות.
שאינו מביא על שגגת מעשה:    בלחוד אלא על העלם דבר (דהיינו שהורה ע"ז מקודם ותלה עכשיו עצמו בהוראתו) עם שגגת מעשה (כדלעיל פרשתא ב' פרק ב'). הלכך על הקודמות כיון דבשעת החטא הוי דינו בשגגת מעשה לאו בר אתויי פר הוא כיון דלאו על מה שתלה בהוראתו מחייבינן ליה ההיא שעתא לית לן לחיוביה לאתויי פר דהא אלו חטא השתא נמי לא מייתי אי לאו דתלה בהוראתו.
תאמר בנשיא שמביא על שגגת מעשה:    כמו קודם שנתמנה. וכיון דאשתני דיניה ממשיח לענין שגגה אימא זיל בתר שעת הקרבה ולייתי שעיר. קמ"ל.

( ג ) ר"ש:    פליג אתנא קמא דממעט לקודמות משעיר וסבירא ליה דלעולם מייתי כהדיוט אפילו לא נודע לו חטאו עד שנתמנה ור' שמעון סבירא ליה דחטא וידיעה בעי.
חייב:    בכשבה או שעריה.
פטור:    לגמרי דכהדיוט לא מייתי כיון שלא נודע לו בעודו הדיוט וכנשיא נמי לא דהא בשעת החטא הדיוט הוי (הוריות י, א).
יכול גזירה:    דבר ברור הוא שהכתוב מחליט שעתיד הנשיא לחטוא.
תלמוד לומר יחטא:    כלומר דגמרינן הך "יחטא" מ"יחטא" דכתיב גבי כהן משיח והתם כתיב "אם יחטא" דהיינו במקרה (גמרא). והגר"א גריס "תלמוד לומר אשר יחטא -- כשיחטא", וגם כן הכונה מגזירה שוה זו אנו למדין ד"אשר יחטא" היינו כשיחטא.

( ד ) ועשה אחת:    היה לו למכתב "ועשה מכל מצות השם", "אחת" למה לי?
חלב וחלב:    שני זיתי חלב.
משם אחד:    חלב הכליות או חלב הדקין.
בשני העלמות:    שנודע לו בינתיים דהוו להו שתי שגגות דחטאת בידיעה תלה רחמנא דכתיב "או הודע אליו".
או משני שמות:    כזית משל כוליא וכזית משל דקין אפילו אכל שתיהן בהעלם אחד חייב.
שני חטאות:    ובפרק קמא דכריתות פריך אמאי חייב שתים הא בעינן העלמות מחולקין וליכא. דאף על גב דזה חלב הכליות וזה חלב הדקין מכל מקום שם חלב אחד הוא ואזהרתן מ"כל חלב לא תאכלו". ומשני הכא במאי עסקינן כגון שאכלן בשני תמחוין ואליבא דר' יהושע דאמר תמחויין מחלקין.
חלב ודם:    כזית מזה וכזית מזה אפילו בתמחוי אחד ובהעלם אחד חייב שני חטאתו דשמות מוחלקין "כל חלב וכל דם לא תאכלו". חייב שני חטאתו ה"ג וכן איתא במשנה בכריתות (דף יא:).

( ה ) סקילה וסקילה משם אחד:    כגון קצר וקצר בשבת אך שנודע לו בינתיים.
משני שמות:    כגון קצר וטחן, אי נמי בא על אמו שהיא אשת אביו.
סקילה ושריפה:    כגון בת אשתו דבשריפה ונעשית כלתו דבסקילה חייב על כל אחת ואחת לפי שחלוקין במיתה.

( ו ) לא מצות המלך וכו':    כדי נקטיה דהכא במלך קיימינן וסירסא דלישנא דגבי משיח ועדה ויחיד נקט.
ולא מצות בית דין:    אם שגג ועבר על מצותן שאף המלך מוזהר בלא תסור מן הדבר וגו'.
מצות האמורות במשיח וכו':    דהיינו מעשה שחייבין על זדונו כרת.
הן מצות האמורות כאן:    דילפינן לעיל (פרשה א' פסקא ז') מהיקישא דכתיב "תורה אחת" והאי הקישא גבי שעירה דעכו"ם כתיב ואחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח שוין בה.
פרט לשמיעת הקול כו':    דכל הני כיון דאין הדיוט מביא עליהן חטאת קבוע אלא בעולה ויורד אין הנשיא מביא עליהן שעיר.
מלמד שמביא על שגגת מעשה:    דהוה אמינא נלמוד אותו ממשיח דאינו מביא על שגגת מעשה.
ואשם:    יתירא הוא.
מלמד שמביא אשם תלוי:    על לא הודע ואשם תלוי זכר הוא איל מן הכבשים.

( ז ) שאין מביא על הודעו זכר:    אלא נקיבה כשבה או שעירה.
מביא אשם תלוי:    שהוא זכר על לא הודע.
נשיא שמביא על הודעו זכר:    שעיר.
משיח יוכיח:    היינו דאי לאו קרא הוה אמינא משיח יוכיח שלא כל המתכפר בזכר על הודע מביא אשם תלוי.
שמביא על הודעו זכר:    פר.
ואין מביא אשם תלוי:    כדילפינן בריש פרק ב' דהוריות מקרא, עיי"ש.

( ח ) תלמוד לומר ואשם:    היינו דאצטריך קרא.

( ט ) דין אחר:    נהי דקל וחומר ליתא כדאמרינן משיח יוכיח, מיהו מדין מה מצינו איכא למילף ולא צריך קרא.
יחיד מוצא מכלל צבור:    דמביא אשם ודאי וצבור אינן מביאין כדתנן בהוריות "אשם ודאי יחיד ונשיא ומשיח חייבין ובית דין פטורין".

( י ) משיח מוצא מכלל צבור:    דגם הוא חייב באשם ודאי מה שאין כן צבור כנ"ל.

( יא ) ממי שמביא וכו':    דנשיא ויחיד שניהם מביאים בשגגת מעשה.
מי שמביא על הודעו זכר ממי שמביא וכו':    נשיא ומשיח שניהן מביאין זכר, זה פר וזה שעיר. מה שאין כן יחיד -- כשבה או שעירה.