חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרק י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


ביאור - פרק י[עריכה]

( א ) הכי גרסינן תלמוד לומר או הודע:    (הגר"א). היינו "הודע" משמע מפי אחרים מדלא כתיב "נודע".

( ב ) שיש עמה דמים אחרים:    עולה ושלמים וכן בחטאת מצורע מביא עמה אשם ועולה.
תאמר בזו שאינה קבועה:    שהרי יכול לשנותה בכבשים.
מה חטאת עבודה זרה בשעירה אף זו בשעירה:    ר"ל דכשם דתנאי בת שנתה בעבודת כוכבים הוא בשעירה אף זו דבעניננו שהיא בשעירה דוקא לאפוקי מי שיהיה שעיר זכר.
כשהוא אומר יהיה:    דקרא יתירא הוא דהוה מצי למכתב "תורה אחת לשגגה", "יהיה לכם" למה לי?
לרבות שעירי רגלים:    והוא הדין לשעירי ר"ח.
לכם לרבות שעירי עכו"ם:    של צבור הפנימיים דזכרים נינהו.
לעושה לרבות שעיר נשיא:    ד"לכם" לשון רבים עדיף טפי לרבויי חטאת צבור ו"לעושה" לשון יחיד אתי לשעיר נשיא.

( ג ) לרבות וכו':    ד"על ראשה" הוה מצי למכתב.
חטאת עכו"ם:    היינו שעירה דיחיד.
במקום העולה ולקח וכו':    דהוה מצי למכתב "ושחט במקום העולה את החטאת", ומדסמיך "במקום העולה" ל"ולקח" משמע במקום העולה יקח.

( ד ) ולמעלן:    בפרשה בשיריים דשעיר נשיא.
מזה אחת ומזה אחת:    על ארבע קרנות.
שכולן נשפכין על היסוד:    כהלכות שיריים ולא אמרינן מתנה קמייתא עיקר דהא קיימא לן דחטאת שנתן מתנה אחת כיפר וממילא אדחו להו אידך כוסות וישפכו לאמה.
ת"ל ואת כל דמה ישפוך:    דלמצוה מיהא ד' כוסות בעינן וכי יהיב מינייהו לקיים מצות נתינה תורת שיריים יש להן ליטען יסוד.

( ה ) הוא:    אותו הכוס שנתן ממנו.
והן:    שאר הכוסות שלא נתן מהן כלום.
נשפכין לאמה:    לאמת המים שבעזרה ככל דמים הפסולים.

( ו ) ר' אלעזר בר' שמעון וכו' כולן נשפכין וכו':    ומה דכתיב "ואת דמו ישפוך" אתי למעוטי רק דם הנשאר בצואר בהמה דכיון שהמתנות נותן מדם שנתקבל בכלי אדחי ליה האי דם (גמרא).
"הא כיצד" הכתוב בספרים במלתא דר' אלעזר בר' שמעון לא גרסינן וכן הוא בגמרא.

( ז ) ואת כל חלבה יסיר וכו':    פסקא זו ופסקא שלאחריו עד "תלמוד לומר לו" פירשתי לעיל בפרק ט' בסופו.

( ט ) בכל מקום:    שהוזכרו דהיינו (ויקרא א, י) (במדבר טו, יא).
יכול מפני שהן מובחרין מהן:    ולפי זה אם אמר הרי עלי עולה ויש לו כבש ועז יביא כבש דוקא.
תלמוד לומר אם כבש:    ולעיל מניה כתיב "והביא קרבנו שעירת עזים", כאן הקדים עז לכבש.

( י ) בכל מקום:    בויקרא א' י"ד שם ה' ז'.
תלמוד לומר ובן יונה או תור:    גבי יולדת עשירה כתיב.
האב קודם לאם בכל מקום:    (שמות כ, יא) (שמות כא, טז-יז) (דברים ה, טז).
תלמוד לומר איש אמו ואביו תיראו:    כאן הקדים אם לאב.
אבל אמרו חכמים וכו' מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו:    ולא משום דכבוד האב עדיף ונפקא מינה להיכא דנתגרשה אמו ואביו אומר השקני ואמו אומרת השקני דאיזה שירצה יקדים (גמרא פרק קמא דקידושין דף ל"א).