חפץ חיים על ספרא/אמור/פרשה יב
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא יב
[עריכה](א) מה תלמוד לומר: פי' שהרי כתיב למטה אך בחמשה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון, ואיני יודע אם ז' ימים ראשונים או ז' ימים אחרונים, שהרי כתיב בחודש השביעי תחוגו אותו וסמיך ליה בסוכות תשבו ז' ימים, ואיני יודע אם ז' ראשונים דלולב היינו מה שכתוב ושמחתם וגו' שבעת ימים הן ז' ימי הסוכה. או ז' אחרונים דז' ראשונים ללולב כדאמר למעלה וביום השמיני יהיה עצרת ולאחר אלו שמנה יהיו שבעה אחרות למצות סוכה. לכך נאמר כאן בט"ו יום חג הסוכות הא למדת שהם ז' ראשונים וסוכה ולולב חג אחד הוא.
(ג) לגבוה: פי' שיעשה סוכה בהר הבית ויקדשנה לשמים מלבד סוכה לישב בה כמו שכתוב בסוכות תשבו.
יכול תהא חגיגה וסוכה להדיוט: פי' שישחטנה בחג ויאכל בשר ולא יקדשנה.
ת"ל חג הסוכות שבעת וגו': ופי' דכתיב בתריה שבעת ימים תקריבו אשה וגו' ואם כן החגיגה ע"כ לה'.
הא כיצד חגיגה לגבוה: ונפרש הקרא החג שעושין בה הסוכות יהיה החג לה'.
(ד) במה אתה מקדשו: דא"א לומר ממלאכה דהרי כתוב אח"כ בהדיא.
(ה) הכי גרסינן וכל מלאכת עבודה וכו': [קרבן אהרן וכן איתא בגמרא וילקוט].
הרי זה בא ללמד על ימי וכו': דסמיך ליה שבעת ימים תקריבו אשה ודריש סמוכין לא תעשו שבעת ימים.
(ו) יכול יהיו אסורים במלאכת עבודה: והוא מלאכה חשובה שיש לך עבודה וצורך ממנה כגון דבר האבד (רש"י בחומש).
ת"ל הוא: עצרת הוא כל מלאכת עבודה לא תעשו, ומשמע דוקא הוא אסור במלאכת עבודה אבל הימים שקודם ימי השמיני אין אסור במלאכת עבודה.
(ז) הכי גרסינן שנאמר ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון: [גמרא וילקוט].
אלא אלו ימי מועד: שכל השבעת ימים גם כן תקראו אותם מקראי קודש דהיינו שהוא קדוש בעשיית מלאכה.
(ח) תלמוד לומר הוא: עצרת הוא כנ"ל.
(ט) אם אין עולה אין מנחה: דהאי מנחה מכח העולה הקודמת היא באה שהצריך הכתוב להעולה להביא אח"כ מנחתה השייך לה.
פסולה: שהרי דם הזבח מתירה וקודם דם הזבח אינה קדושה ליקרב. ודוקא כשקדמה המנחה לזריקת דם העולה אבל אם קדמה להקטרת האיברים של העולה -- כשרה בדיעבד (כן מוכח ביומא (דף לג:) דהטעם שם רק שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר וזהו רק לכתחלה כדאיתא במנחות דף מ"ט).
אם אין זבח אין נסכים: הטעם גם כן כנ"ל.
שאם קדמו נסכים לזבחים פסולין: דאין נסכין מתקדשין אלא בזביחה.
אינו חייב באחריותו: ר"ל שעבר זמנו ואינו יכול להביא קרבן אחר בשבילו.
יכול לא יהיו חייבים באחריות נסכים: דהיינו שגם זה לא יוכל להביא למחר כיון שהם באים בגלל הזבח.
הכי גרסינן ת"ל ומנחתם ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם למחר: [קרבן אהרן והגר"א וכן הוא בגמרא] ומנחתם ונסכיהם יתירא דקרבנות החג קדריש ללמד שאין לנסכים זמן קבוע שיכול להביאן אף בלילה ואף למחר.
(י) מנין למוספי שבת שיקרבו עם אימורי הרגל: ולא נאמר כיון שבמוספי הרגל הם ז' כבשים יעלו גם לשבת ולא יביאו ברגל שני כבשים של שבת.
קרבנות הרגל: מה שהם לצורך הרגל.
מנין קרבנות היחיד: כגון של נזיר ומצורע או שאר נדרים ונדבות.
וקרבנות הצבור: כגון שהקדישום לקייץ המזבח וכל זה מיירי שהקדישום לפני הרגל.
ושהוקדשו ברגל: פי' קרבנות היחיד והצבור שהקדישום ברגל שעבר מנין לכל הני שמחוייב להביאם ברגל זה.
ת"ל מלבד וכו': דמשמע דמייתי נמי נדרים ונדבות וכו' מלבד קרבנות הרגל. לכל הני איכא ריבויא שיבואו ברגל ועיין ביצה י"ט לענין נדרים ונדבות אי קריבין ביו"ט ובחוה"מ בודאי שרי.
לרבות העופות והמנחות: דקרא משמע דכל מה שתתנו לה' כולם יבואו ברגל.