חפץ חיים על ספרא/אמור/פרשה יא
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא יא[עריכה]
(א) ואין העכו"ם מקרא קודש: דס"ד אמינא כיון שכולם נידונין בו יהיו חייבין כולם לקדשו קמ"ל ומטעם זה צריך גם גרים לרבויי דלא נימא דוקא ישראל כמו שממעט עכו"ם אף על גב דשייכי בה.
ת"ל יהיה לכם: דמלת "לכם" יתירא, דהלא הוא מדבר עם בני ישראל אלא הכונה לנלוים אליכם.
שבתון זו קדושת היום: והוא אתה בחרתנו שחותם בה מקדש ישראל ויום הזכרון וגם הוא מודה שזכרון אלו הזכרונות ותרועה אלו השופרות.
מקרא קודש קדשיהו: מעשיית מלאכה שקדושה תורה על הבדל מעשיית מלאכה.
אלא שבות: דתיבת "שבתון" מורה על שביתה מעשיית מלאכה.
שכן הוא פותח בשביתה ראשון: פי' שכך יפה לדרוש על השביתה ממלאכה שהיא העיקר הואיל והוא ראשון במקרא שנזכר זה מקודם והשביתה ראשונה לכולם ומשמעות דורשין איכא בינייהו, וליכא למימר דר"ע אית ליה קדושת היום לבסוף שהרי קאמר כולל מלכיות עם קדושת היום והדר זכרונות ושופרות.
הכי גרסינן תלמוד לומר אני ה' אלהיכם בחודש השביעי: ופירש"י לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם וסמיך ליה בחודש השביעי שהוא ר"ה.
(ב) הכי גרסינן ר' יוסי בר' יהודא אומר א"צ כתיב והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם שאין ת"ל וכו': פי' א"צ לבקש מלכיות מן אני ה' אלהיכם הכתוב בפרשה הקודמת דהרי בגופה של פרשה (במדבר, י) כתיב אני ה' אלהיכם שאין תלמוד לומר דכתיב והיה לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם שהוא יתר אחרי דאמר מתחלה לפני אלהיכם, אלא הכי קאמר והיה לכם פי' כל יום אשר יהיה לכם חיובא לזכרון, כלומר לומר זכרונות לפני אלהיכם צריך שתזכירו גם כן שאני ה' אלהיכם אדון ומלך עליכם ואלו הם המלכיות וזהו שאמר כל יום שאתה אומר זכרונות אתה סומך לו מלכיות.
(ג) אבות: מגן אברהם.
וגבורות: אתה גבור.
וקדושת השם: אתה קדוש.
וכולל מלכיות עמהן: היינו כל הברכה של מלכיות כוללה קודם החתימה של המלך הקדוש.
קדושת היום: אתה בחרתנו.
הכי גרסינן זכרונות ותוקע שופרות ותוקע: [כן איתא במשנת ראש השנה ל"ב. ].
(ד) למה הוא מזכיר: פי' דקיימא לן אין פוחתין מעשרה פסוקים למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות, וקאמר ליה ר"ע אם כדבריך שאישתני מלכיות מן זכרונות ושופרות שאינו תוקע בו ישתנה נמי לענין שלא יזכירו בו כל עשרה פסוקים אלא יפחתו בו פסוק אחד (גמרא).
(ה) מה מצינו בכל יום: מימי יו"ט אומר אתה בחרתנו בברכה הרביעית.
מה מצינו בכל יום באמצע: שביו"ט יש במוסף שבע ברכות וממילא הברכה הרביעית היא באמצע ובראש השנה יש במוסף ט' ברכות ואמצעה היא ברכה חמישית שהיא זכרונות ואומר שם גם קדושת היום.
ואמר כדברי ר' יוחנן ב"נ: שאין תוקעין למלכיות.
ביום השני: מפרש בגמרא שהוא יום השני לשנה הבא דא"א שיהיו ב' ימים של ר"ה ועברוה לאלול דהא אמר ר"ח מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר.
כך היינו נוהגין ביבנה: היינו לענין זה שתוקעין למלכיות אבל לא ס"ל כר"ע דאמר שקדושת היום עם המלכיות אלא עם הזכרונות.
(ו) שאין תלמוד לומר בחודש השביעי: דידוע דיוה"כ הוא בשביעי.
הרי תריעת שביעית: פי' תרועה שכתוב לענין ר"ה שהוא בחודש שביעי.
(ז) ת"ל והעברת: דהעברה פשוטה משמע העברת קול אחד מבלי תנועה בה.
ת"ל: ביוה"כ תעבירו הרי העברה תחלה וסוף ותרועה כתיב בינתיים.
(ח) מנין שלש של שלש שלש: שמריע ג' פעמים ועל כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
תלמוד לומר והעברת וגו' זכרון וכו' מקרא קודש וכו': שהם ג' פסוקים של ג' תרועות ולכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.
(ט) ומנין ליתן את האמור ביובל וכו': דבאמת ביובל כתיב רק פעם אחד דכתיב והעברת שופר תרועה, ובר"ה כתיב שתי פעמים דהכא נאמר זכרון תרועה ובפרשת פנחס כתיב יום תרועה יהיה לכם.
(י) שלש תקיעות שהם תשע: פי' שלש פעמים שהם תשע ולשון תקיעות לאו דוקא.
שיעור תקיעה: דצריך למשוך התקיעה כשיעור תרועה.
ושיעור תרועה שלשה שברים: האי תנא סבר דתרועה הוא מה שאנו עושין ג' שברים (ר"ש וכן מוכח בגמרא לג: ].
שיעור שופר: בארכו כדי שיהא תוקע והיינו כדי שיאחזנו בידו ותוקע והוא שיעור טפח כדאיתא בדנה דף כ"ז.