חנה אריאל/שופטים

חנה אריאל פרשת שופטים למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. הנה אמרו רז"ל ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך וכו' וכלשון הפסוק שום תשים עליך מלך. וכבר תמהו כל המפרשים מה חרי אף הגדול הזה שאמר ה' לשמואל הנביא כשבקשו ישראל תנה לנו מלך. ואמר לא אותך מאסו כי אם אותי וגו'.

כתיב (בשיר השירים) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (וכן קודם לכן אמר דודי לי ואני לו הרועה בשושנים) ובסדור שער האלול פירש דראשי תיבות אני לדודי ודודי לי הוא אלול ובחודש הזה הקב"ה רועה בשושנים (מה שאין כן בשאר ימות השנה רועה בעשב עיי"ש) ואז הוא אני לדודי ודודי לי. לבאר זאת בקצרה. בגמרא פלוגתא בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה וחכמים אומרים שניהם כאחד נבראו. ובמקום אחר איתא לשכלול שמים קדמו ובמחשבה ארץ קדמה. הנה שרש הדברים הללו הוא למעלה. שמים הוא בחינת המדות דעשר ספירות דאצילות וארץ הוא בחינת המלכות. נמנו וגמרו כל המקובלים בקבלה תמימה ששרש בריאת העולם הוא לפי שעלה במחשבה לפניו יתברך מדת המלוכה. שבוודאי ישנה לפניו יתברך. ושלימות המלוכה הוא דוקא במציאות עולמות וכתיב עולם חסד יבנה משמע שבנין העולם הוא ממדת החסד דוקא. ולכאורה אין זה ממדת המלוכה. וגם איתא בספרים שברא את העולם כי חפץ חסד הוא וענין חפץ חסד ידוע שהוא ביג' תיקונין דאריך אנפין שלמעלה מבחינת מדות דאצילות. ואיתא גם כן ישראל עלו במחשבה ומחשבתן של ישראל קדמה לכל. הנה ידוע שמדת המלוכה אין ענינה כענין כל שאר המדות שענין כל המדות הן פועלים בראוין לערכן. כמו יהב חכמתא לחכימין. וחסד למקבל הצריך לחסד. וגבורה למי שראוי לגעור בו וכדומה. מה שאין כן מדת המלכות ענינה דוקא בהתנשאות וריחוק הערך ואין מלך בלא עם המוניי חסרי השלימות. והמלך בכח ועוז מלכותו ומוראו עליהם ידריכם וינהלם לפעול גם בהם עניני שלימותו אף שהן בעצמם רחוקים מאד מזה. אמנם מי שאינו רחוק מהשלימות אף שיש בו חסרון שלימות אפשר על כל פנים להשלימו במדות. כמו תחת גערה במבין במדת הגבורה. וכן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה באהבה זו במדת החסד וכדומה. אבל מי שהוא רחוק מאד לא ישמע לקול גערה וגם אי אפשר להמשיכו בעבותות אהבה וכהאי גוונא בכל המדות. לזה צריך דוקא מדת המלוכה שפעולתה בהתנשאות הערך דוקא. ולכן גם מי שהוא רחוק מאד מלהתפעל מכל שאר המדות לבוא אל השלימות על ידם. זה יתרון תוקף הדרת מלך להביא גם אותם אל השלימות. וזה פשוט ומושכל לכל שאפילו על ידי כח המלוכה יש מי שצריך להשלימו על ידי מדת החסד ויש על ידי הגבורה או על ידי אחד משאר כחות ומדות (ומה שכתוב מלכות עיקר בנינה מהגבורות היינו בנינה דוקא ואין להאריך כאן) וכל מה שאפשר לתקן בקירוב הערך על ידי פרטי הכחות ומדות עצמן אם הוא בריחוק הערך צריך שיביאו אותן הכחות ומדות עצמן על ידי מדת המלוכה שתשתמש בהן לענינה שהוא התנשאות הערך. ובזה יובן דבמחשבה שעלה ברצונו יתברך לברוא עולמות יש ודבר בפני עצמו שהוא תכלית חסרון השלימות עד שאינו מכיר כלל האחדות הפשוטה המצויה בכל מקום ולית אתר פנוי מיניה ואפס בלעדה. הנה במחשבה זו ארץ קדמה שהוא מדת המלכות כנ"ל שמחמת שעלה במחשבה להיות מדת המלכות עלה במחשבה להיות מציאת היש ודבר נפרד. ובשכלול שמים קדמו היינו על פי האמור שהשלימות הנפעל על ידי המלכות הוא על ידי הכחות הפרטיים דוקא שכל פרט ופרט שיחסר לאיש איש מהעם שלא יוכל לתקנו על ידי קירוב הערך דכחות ומדות של הפרטים החסרים בעם תשלימנו מדת המלוכה. אם כן כשבא להמציא ולשכלל ענין עולם שצריך שצריך להשתלם ע"כ שימציא החסרון במציאות במדה וכח חסר השלימות. וזהו שמים שהן המדות קדמו בשכלול שמהן נשתלשל כל פרטי הנמצאים ומחלקותיהן דיש ודבר נפרד שהוא החסרון שלימות כנ"ל. ואחר שקדם השמים להמציא המציאות החסר הזה אז נשתכללה הארץ שהוא מדת המלכות מדת ההתנשאות לעשות את היש ודבר בפני עצמו בבחינת ריחוק הערך. כמו שכתוב המשל על זה בכתבים מענין החול שסביב לימים ונהרות שהמים שואבים מן עפר הארץ שסביב להם את הלחלוחית המדבק אותן להיות רגבי אדמה וכשנשאב מהם הלחלוחית נשארו בפירוד כל אחד ואחד והוא החול. ככה בחינת ההתנשאות דמדת המלכות שואב מן העולם את בחינת קירוב הערך הנמצא בו בבחינת כח הפועל בנפעל. ועל ידי ריחוק הערך הזה תפול עליהם אימתה של מדת המלכות להשלימם מחסרון שלימותם. והנה בהשלמה זו להשלים החסרון של היש ודבר יש שני אופנים ימין ושמאל. בחינת השמאל הוא לדחות את רוע החסרון ולמחות את זכרונו בכח ועוז מלך. בחינת הימין הוא לתקן את בעל החסרון שיהיה כל כחותיו וכל מדותיו לרצון המלך. וכשיהיו כל הכחות מיוחדים רק לרצון המלוכה לא זולת זה כלל אין לך שלימות גדולה מזו. וזהו מה שכתוב בזוהר הקדוש ישראל לימינא והם אשר עלו במחשבה דמלוכה שתהיה המלוכה עליהם דוקא שהוא בבחינת הימינא. וזהו שכתוב עולם חסד יבנה שהשכלול הוא דוקא לבחינת הימינא. אף שמצד ענין המכוון דמלוכה על עם אין נפקא מינה כלל בין שתהיה בבחינת הימינא בין שתהיה בבחינת השמאלא אך אף על פי כן נבנה העולם בחסד כי חפץ חסד הוא בעצמות הרצון עליון ברוך הוא על כן בחר להיות המלוכה בבחינת הימינא. ולכן עולם חסד יבנה שגם בשכלול שהשמים קדמו והוא הבנין נבנה בבחינת החסד מעקרו ושרשו. וזהו ענין אסתכל באורייתא וברא עלמא דהיינו שברא העולם על ידי הסתכלות שתתקומם בו התורה וידוע שהתורה נמשלה למים כמו שכתוב הוי כל צמא לכו למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך וכמו שהוא במקום המחשבה הקדומה וכן הוא בסוף מעשה. וגם על זה אמרו ישראל עלו במחשבה דהיינו בחינת הימינא כנ"ל ומחשבתן של ישראל קדמה לכל פירוש להמחשבה עצמה שבה ארץ קדמה כנ"ל וגם לשכלול שבו שמים קדמו אבל מחשבתן של ישראל היא פנימיות ומכוון של המחשבה וזה נמשך מחפץ חסד שבעצמיות דוקא שהוא על דרך מה שכתוב בדרוש ולא ידבק בידך ענין מה שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד דהיינו שתהיה ההתגלות למטה כמו למעלה והיינו שיהיה אור הלבנה כאור החמה והשמים והארץ במדריגה אחת. וזהו קורא אני עליהם יעמדו יחדיו שמצד שקורא אני היינו חפץ חסד הנ"ל שהוא מחשבתן של ישראל על ידי קיום התורה יעמדו יחדיו והוא הדעה דשמים וארץ כאחד נבראו. וזהו גם כן ענין אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים כמו שכתוב בסדור דבחודש אלול הוא רועה בשושנים דוקא ואל תקרי שושנים אלא ששונים והוא התורה (ולא כמו בכל השנה שרועה עשב כמו שכתוב שם בסידור) וחודש אלול הוא קודם לחידוש העולם ביום ברוא ה' אלקים שהוא על ידי שמים וארץ שזה קדמה במחשבה וזה במעשה אבל בחודש אלול הוא מבחינת חפץ חסד ורועה בשושנים על ידי התורה לכן אני לדודי ודודי לו בהשואה אחת כנ"ל ששמים וארץ כאחד נבראו.

ועם האמור שלענין התפשטות אור וכח האין סוף ברוך הוא לחדש מציאות היש ודבר נפרד ארץ קדמה. ולענין התיקון את היש הזה שיהיה יש ובטל לגבי אור אין סוף ברוך הוא שמים קדמו יובן ענין מה שכתוב במ"א הקושיא למה בכל מצות החמורות בתורה אין העובר עליהן חייב אלא אם כן עשה בעדים והתראה. ובמלך המורד במלכות בין בדבר גדול בין בדבר קטן ובלא שום עדות והתראה אם לפי דעת המלך יתברר לו שפלוני עשה נגד רצונו מותר לו להרגו כמו שמצינו בשאול ושלמה. וגם הקושיא דלעיל במה שכתוב לא אותך מאסו וגו' כי הנה ענין המלך במדינה הוא שעל ידו נמשך השפע אשר חלק ה' לשר של אותה המדינה והשר הוא כללות החיות של כל הדומם צומח חי מדבר של מדינתו. ונמשך מרוחניות השר לגשמיות הדומם צומח חי מדבר על ידי המלך. והחילוק שבין כשיש במדינה מלך מושל ובין כשאין שם מלך וכל איש הישר בעיניו יעשה הוא כמו הפרש וחילוק בין קטנות וגדלות באדם פרטי כידוע שגם הקטן יש לו שכל ומדות רק שאין השכל מושל על המדות שאין השכל אלא כמו עין הרואה ולב חומד וכו' וכמו שכתוב בכמה דוכתי באריכות. אבל שכל שבבחינת הגדלות (שהוא בא מאבא ואמא שלמעלה מבחינת ז"א בעל ט"ס אפילו בבחינת הקטנות כידוע בעץ חיים) השכל מושל על המדות ומוח שליט על הלב להטותו כרצונו ולכן הקטן אינו בר עונשין כי אין לו כח בחירה על טבע מדותיו וכו' וכמו שכתוב בכמה דוכתי. וככה הוא שכשאין מלך במדינה הרי כל בני המדינה מקבלים שפעם מהשר בשוה גדוליהם וקטניהם מפרצוף השר בעצמו שיש בו בחינת ראש ורגל וכו'. ואם כן אין מקבלים רק בבחינת הקטנות. ואין בה רק בחינת שפע מהשר ולא הארה עצמיית ממש. כי גם השר הוא בבחינת קטנות וקטן אינו מוליד ואין המוח שליט כנ"ל. אבל על ידי המלך נמשך מן בחינת כח עצמי שבשר לדצח"מ דמדינתו. והוא בחינת קירוב גדול מעצמות השר בתוך שפעו לדצח"מ. ומזה יובן גם במלכי ישראל שהם מרכבה לבחינת מלכות דאלקות שכשיש מלך בישראל יש קירוב גדול ביותר גם לבחינת שכינה שרויה בישראל וכמו שיתבאר. אמנם בישראל נאמר וה' אלקיכם מלכיכם. שהקדוש ברוך הוא מניח העליונים ומייחד מלכותו על עמו ישראל על ידי הנשמה המכרת את בוראה שבקרבם (מחמת הכריתות ברית עם האבות להיום להם לאלקים ולזרעם אחריהם ועל דברי הברית שבמתן תורה) והם מקבלים עליהם עול מלכות שמיים בעול תורה ועבודה וקיום המצות ועל ידי קיום התורה ומצות נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה למעלה וכל אחד ואחד מקבל מאור היחוד הזה לפום שיעורא דיליה לפי כח הנשמה בכונה לשם שמים וכשמקבל עליו עול מלכות שמיים בגילוי במוחו ולבו ובהתפעלות לדבקה בו יתברך על ידי קיום התורה ומצות זהו נקרא שמחזירים פנים בפנים למעלה ואחר כך על ידי קיום התורה ומצות בפועל ממש נעשה היחוד למעלה פנים בפנים ומקבלים ישראל למטה אור היחוד דפנים בפנים על ידי נשמתם כנ"ל. ולכן אין ישראל צריכים כל כך למנות עליהם מלך כי יכולים לקבל בחינת העצמות דמלכות שמים על ידי היחוד דפנים בפנים כאמור. אך מצות ה' עליהם שאם יאמרו אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. פירוש שירצו לקבל להדיא בגופם אור פני המלך (ככל הגוים שמקבלים פנימיות ועצמיות של השר שלהם בקירוב כנ"ל) ולא על ידי הנשמה לבדה. אמר הכתוב שום תשים עליך מלך ועל ידו יקבלו אור הפנים בפנים שלמעלה ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. ואף שהמלך אינו אלא מרכבה לבחינת מדת המלכות שנקראת שכינה אף על פי כן על ידי שמקבלים אור פני המלך בגילוי בגופם והוא מרכבה לבחינת שכינה היינו שמקבלים אור קודשא בריך הוא עצמו המתייחד בשכינתו. כמו שידוע בענין קידוש הלבנה שאמרו רז"ל תנא דבי רבי ישמעאל אלמלי לא זכות ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים דיים ואמר אביי הלכך נמרינהו מעומד. וידוע מה שכתוב בזהר מילין דנוקבא מיושב מילין דדכורא מעומד. אם כן הרי קורא ראיית אור הלבנה שהיא ודאי בחינת נוקבא בשם הקבלת פני אביהם שבשמים בחינת דכורא. אלא שבראיית אור השכינה (בחינת נוקבא) בזה הדבר הם מקבלים פני קודשא בריך הוא ושכינתיה (בחינת דכורא) (והמבין יבין דהיינו מחמת יחוד הספירות במהות ועצמות אור אין סוף המאציל ברוך הוא דלאו מאמא"כ וכל עיקר ענין הספירות באורות וכלים רק להמציא גילוי אור אין סוף ברוך הוא במקום היש ונפרד מקו וחוט כנ"ל ובכמה דוכתי אם כן בחינת מדת המלכות היא כח הקבלה לגילוי אור אין סוף הבא על ידי הספירות ומדות דדכורא). וכן הוא בראיית פני מלך ישראל שהוא מרכבה לבחינת מדת המלכות דאלקות (שזהו ממש כדמיון הלבנה הנראית בגשמיות שהוא מהשתלשלות מדת וספירת המלכות למעלה) מקבלים פני אבינו שבשמים פנים בפנים להדיא בגופם על ידי קיום התורה ומצות כמו שמקבלים בנשמתם על ידי הכונה כנ"ל ולכן צריך המלך להיות כמו שכתוב שום תשים שתהיה אימתו עליך ולא ימרה את פיו בדבר גדול וקטן. וכן צריך לתת לו מס כמו שכתוב בשמואל א' וזה משפט המלך וכו' בכדי שיהיה המלך שפוי בדעתו ולבו בהרחבה וכלום חסר מבית המלך שאז הוא מוכן לקבל אור פני מדת המלכות דאלקות כמאמר רז"ל אין השכינה שורה מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה וכו'. ועוד אמרו כשאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני וכו'. ולכן נאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך דוקא שלא יחסר כל לו שאז תשרה בו אור פני מדת המלכות דאלקות כאמור (וכן הוא במלכי השרים שצריך להיות דוקא כלום חסר מבית המלך ואיש לא ישנה אחרי דברו כלל. והוא ישים גם חוקים ומשפטים בכל הנהגת המדינה כפי רצונו וחכמתו כמו בחינת מוחין דגדלות שמנהיגין את כל עניני האדם כנ"ל. מה שאין כן בישראל יש משפטי התורה דוקא בכל דבר וכדלקמן) עד שיוכלו עמו בני ישראל לקבל על ידו הקבלת פני אבינו שבשמים על ידי תורה ומצות. ולכן אין המלך צריך לעדות והתראה כמו שהתבאר לעיל במחשבה ארץ קדמה שאלמלא בחינת המלכות לא היה עולה במחשבה להיות התפשטות וירידת אור אין סוף ברוך הוא למטה לחדש מציאת יש ודבר נפרד רק מחמת שעלה ברצונו אנא אמלוך כידוע וכן הוא במלך ישראל שעל ידו דוקא ימצא הכח להקבלת פני אבינו שבשמים בגופם להדיא לכן צריך לדחות מפניו כל דבר המחליש דעתו ומונע מלשרות עליו אור פני מלכות שמים. וכבר אמרנו שבזה ארץ קדמה והיא עיקר הכל ולולא שקדמה הארץ במחשבה לא היו נמצאים השמים בפני עצמם בשכלול. וככה אם לא יתוקן אור פני המלך ביפיו בלי שום מונע ומחשיך אורו כנ"ל לא יכון הקבלת פני אבינו שבשמים על ידי התורה ומצות כנ"ל. והיינו דוקא מה שנוגע למלך בענין מלכותו. אבל בדברים שבעם בין אדם לחברו ובינו לבין קונו הוא כענין לשכלול שמים קדמו. שהעיקר הוא חוקים ומשפטים דתורה ומצות שהן ארחות הוי"ה ואברין דמלכא. ועל ידי כחו של המלך כנ"ל יקבלו אור הזה בבחינת הקבלת פני אבינו שבשמים. ובזה יובן מה שכתוב לא אותך מאסו כי אותי וגו' כי הם אמרו תנה לנו מלך לשפטינו דוקא שהחוקים ומשפטים להנהגת כל הדברים אפילו שאינם נוגעים לבחינת המלכות דמלך ישראל. ולכן הוא אומר לא אותך מאסו לקבל על ידך אור כח ועוז גילוי שכינה. אלא אותי מאסו שאינם חפצים כלל בהקבלת פני אבינו שבשמים על פי משפטי התורה ומצותיה כי אם לשפטינו ככל הגוים כנ"ל ובהג"ה. וזה לא יתכן דלשכלול שמים קדמו כאמור. והנה ידוע בענין יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה פנים בפנים הוא שיש בחינת פנים ואחוריים ופניה למעלה ועל ידי הפנים שלה למעלה הוא היחוד השלם דפנים בפנים ואין כאן מקום ביאור דברים הללו ומבואר במקום אחר. ודרך כלל ענין הפנים ואחוריים הוא השמות דמ"ה וב"ן. ב"ן הוא בנין עולמות שזהו בחינת אחוריים דספירות עליונות ומ"ה הוא דרך כלל בחינת פנים שהוא בחינת גילוי הביטול לאור אין סוף ברוך הוא יחיד ומיוחד ברוך הוא (אף שבאמת גם בב"ן יש פנים וגם במ"ה יש בחינת אחוריים ומבואר הכל במקום אחר) אולם בבחינה הנזכרת לעיל בענין אור הלבנה כאור החמה ויהיה התגלות יחודו יתברך למטה כמו למעלה ממש שזהו ביום ההוא דוקא כנ"ל דהיינו בחינת עתיקא שכולו פנים וזהו ענין שמים וארץ כאחד נבראו כי חפץ חסד הוא בעצמותו ועל ידי התורה וישראל כנ"ל. וזהו מה שכתוב וכתב לו את משנה התורה וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו כלומר על שעל ידו ימשיך גם ענין הנ"ל דשמים וארץ כאחד נבראו שהוא על ידי כי חפץ חסד הוא בעצמות שבמדות דאי אפשר שיאיר להדיא במלכותו. וזהו יאריך ימים ממדות דאריך אנפין על ממלכתו ויהיה הוא ובניו אמר הוא היינו בחינת הפנים דמ"ה ובניו היינו בחינת האחוריים דב"ן כנ"ל שיאירו שניהם להדיא בקרב ישראל.