חנה אריאל/ויקהל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · חנה אריאל · ויקהל· >>

ויקהל

יש לדקדק לשון ויקהל שהרי כמה פעמים דבר עם כל העם דוקא קודם מ"ת בפ׳ יתרו ולא אחר לשון ויקהל. (ומ"ש והקהל את העדה וכו׳ היינו אחר שנתחלקו לדגלים). עוד אלה הדברים ל׳ רבים ולא אמר רק מצות שבת לבד. ובגח׳ דרשו אל"ה הדברים גי׳ ל״ט מלאכות. גם מה דצווחו כל המפרשים במ״ש צוה ה׳ לעשות ואין כאן מצות עשי׳ אלא מניעת עשי׳. גם יל"ד מה שבצווי הזכיר כל פ׳ המשכן ואח"כ מצות שבת בפ׳ תשא ובשעת עשי׳ הזכיר תחלה שבת ואח״כ כל מעשה המשכן בפ' פרה וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן למה נז׳ אהרן הלא אך במשה דבר ה׳ אל בנ"י גם י״ל ענין לאמר שבפסוק זה ולאמר דפסוק שלאחריו אשר צוה ה׳ לאמר. גם מה ענין ויקחו אליך דוקא והוא נצטווה ונתת אותה אל אלעזר וגו׳ למה לא יתנו הם לאלעזר, ורז"ל אמרו אל אלעזר מצותה בסגן ואלעזר הי׳ סגן שאהרן כה״ג ואיתמר כהן סתם. וי״ל למה כל הפרות חוץ מזו לא עשו רק כהנים גדולים דוקא כדאי׳ בגמ׳ ולא הסגנים גם משארז"ל לך אגי מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה בלא טעם מושג ־. וכן אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ופי׳ רז"ל דקאי על פרה אדומה למה את הטמאים מטהרת ואת הטהור תטמא ולמה הענין פלאי כ"כ הלא גם בטבעיות מצינו שהסם החריף במקום פצע וחבורה ירפא ואת הבשר הבריא יפצענו בפ׳ פקודי יל"ד למה הפסיק בפקודי המשכן בין עשיית המשכן וכלים לעשיית בגדי אהרן. וגם דקדוק הלשון המשכן משכן העדות אשר .פקד ע"פ משה. ולפי הפשט. לא הי׳ לומר רק אלה פקודי המשכן ע״פ משה. גם מ"ש עבודת הלוים וגו׳ מה ענינו שייך כלל אל ענין הפקודי'. וגם מ"ש אח״כ ובצלאל וגו׳ מה ענינו לכאן וכבר המקרא מלא מזה שבצלאל עשה, בפ׳ הקודמת ויקהל העם.אל אהרן קום עשה לנו אלקים מהו לשון קום גם הטענה כי זה משה - האיש אשר העלנו מאמ״צ לא ידענו.מה הי׳ לו. מה זו הטענה לבקש אלקים יבקשו איש אחר.

ויקהל 1 חנה אריאל ויקהל

ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח וכו' כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'. הנה מ"ש וכל איש אשר הניף וכו' אין לו גזירה שלא נזכר מה הי' באותו האיש כי בכל הנדבות כתיב הביאו משא"כ בזה. גם י"ל מ"ש קחו מאתכם מהו ענין קחו מאתכם היל"ל תנו תרומה וכו'. גם י"ל מה שבצווי הש"י על מעשה המשכן אחר כלותו לצוות הזהיר על השבת בפ' תשא ובדברי מרע"ה הזהיר תחלה על השבת ואח"כ צוה על מעשה המשכן. ובגמ' למה נסמכה פ' שבת למלאכת המשכן לומר לך שכל מלאכה שהיתה במשכן אסורה בשבת. ועוד אמרו הך דהואי במשכן חשיבא קרי לה אב וכו'. במשנה בא' באדר משמיעין על השקלים. ובגמ' דאמר קרא זאת עולת חדש בחדשו וגו' אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה (י"ל מהו לשון חדש והבא וכו') וילפינן שנה שנה מניסן לומר שהתרומה חדשה היא בניסן. ומ"ש בא' באדר משמיעין וכו' פשוט עפ"י הפשט דשלשים יום קודם שואלין ודורשין ומזכירין וכו'. ולכן כשיש ב' חדשים אדר משמיעין באדר ב' ועפ"י הקבלה ששה חדשים שמתשרי ועד ניסן הם בדכורא תשרי גלגלתא ואדר פה דדכורא וכן ניסן גולגולתא דנוק' וכו'. ומפה דדכורא מתקדש גלגלתא דנוק' וכו' ולכן בא' באדר דוקא משמיעין בפה על השקלים שניסן התחלתם להביא קרבן מתרומה חדשה. ואדר שני הוא בא להשוות שנות הלבנה לשנות החמה כידוע בחשבון העברונות ותמה ולבנה ידוע בחי' דכר ונוק'. לכן לענין קידוש גלגלתא דנוק' אדר ב' דוקא שהוא ענין קירוב וחיבור הדכר לנוק' ולענין חדשים סתם אדר ראשון הוא העיקר כח הוא בחי' פה דדכורא כמו כל השנים.

ולהבין אפס קצות הענין עפ"י החסידות בדרכי עבודה. יובן עפ"י מ"ש אדמו"ר נבג"מ ע"פ ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. עשר נשים הן עשר בחי' הנשמה (רצון ושכל ומדות וכו' כידוע) כשהן בבחי' הוק' ומקבל נק' נשים. והתורה הנק' לחם וכן המצות כשנעשים רק בבחי' נשים הן כלחם בלתי אפוי שאין מקבלים חיות ממנו עד שיאפו אותו. והאפי' הוא בתנור אחד פי' בהתבוננות דה' אחד עי"ז תבוא בחי' אפי' ללחם התומ"צ כמ"ש כי הם חיינו לקבל חיות מהם. ולהבין הדברים הנה ענין השכר ונו' למעלה באלקות ידוע ענין קובה"ו תומ"צ. והיינו שני כתובים הבאים בזה. כתוב א' אומר מכה"כ וכתוב א' אומר את השמים ואת הארץ אני מלא הא כיצד בבחי' דכר אומר אני מלא ובבחי' נוק' אומר מכה"כ. ויובן בהסבר עפ"י משל. עיר אחת היו יושבים עשירים נכבדי עם בעלי מו"מ גדולים זה בכה וזה לכאן. ואחד הי' ביניהם יושב בית מי שנזדמן לו לראות אותו נחשב להם לזכי' גדולה ולמאמרו כסופה ירדופו וכבודו מלא את כל העיר אחר דבריו לא ישנו ואפי' יצוה עליהם דברים אשר אין להם שחר וטעם מקבלים באהבה לשמור ולעשות ולקיים. ויגדלו נערים מדור חדש ומקטנותם יצאו ליגדל עפ"י דרכי הכבוד לאיש המיוחד הנ"ל ככל מנהג האבות שלהם. וכאשר היו לאנשים חשובים כאו"א במעלות נכבדות שלו חכם ועשיר ונבוני השכל מושלמים הי' לבם תוהה על רוב החרדה שחרדים כל העם לדברו ועל הפלגת הכבוד שלא בערך כלל לכבוד שאר נכבדים שמכבדים אותו. ואעפ"כ לא פגמו את כבודו בשום דבר בפו"מ ונהגו במנהג כל בני העיר. אך לבם לא יכון בזה וכמשא כבד יכבד עליהם עד אשר יצאו ידי חובת הכבוד להאיש ההוא. ואח"כ ישובו בלבב שלם לעסקיהם ולהנאתם ולחשיבותם בעיני עצמן ובעיני שאר הבריות ככל בני עירות שאין בהם אדם גדול כזה. פעם א' שאל אחד מהנערים את הקנים מה טיבו של הכבוד המופלג של אדם הגדול ההוא ולמה מחויבים כ"כ להשתעבד לו אף אם הוא גדול ממנו מה לנו לזאת. השיבו הזקנים ידוע תדע כי כל בתי העיר שלו הוא משלו בנה וכל ממון הנמצא בעיר הכל הוא של האדם הגדול והוא בחסדו נותן לכאו"א להסתתר ולהרויח ולהתפרנס ממנו בהרחבה כאו"א מאתנו לפי הצלחתו. וגם אנחנו כולנו בגופותינו קנוים לו לצמיתות אנו ובנינו עד סכה"ד. כי מעשה שהי' כך הי'. אנחנו כולנו יושבי העיר הזאת היינו בני כפרים ונעשינו בע"ח גדולים לאדוני הכפרים ולקחו אותנו לשבי' ואת נשינו ובנינו וטפינו ויענונו בעינוים גדולים עד אשר לא קיוינו שלא להשתקע ח"ו בעבדות הזה ושישכיחו מבנינו שם אלקינו ודתו. רק שאדם הגדול הזה. אתה דע לך שאין חכם בעולם כמוהו ולא כדוגמתו ואין צדיק תמים ואיש חסד ובעל רחמים כמוהו. כל תקוותינו בעינויינו היתה שכאשר ישמע הדבר אליו בוודאי לא ישקוט ולא ינוח עד אשר יציל אותנו שלא נאבד בעם אחר. וכן הי' כאשר בא השמועה אליו לא שקט עד אשר כלה הדבר וקנה אותנו במשפט הנמוסים ונתן בעדינו המעות שהיינו חייבים שהיינו חייבים לאדונים הנ"ל ונתן לנו לכאו"א בתים שדות וכרמים משלו וגם ממון להסתתר ולהתפרנס כנ"ל. והצוויים ממנו אשר אין תבונה מה ענינם כלל ומה צורך ותועלת בהם יש לך לדעת כי החסד הזה גדול על הכל. כי בההנהגה עפ"י צוויו המופלאים נותן לנו דרך שאם נרצה נזכה ע"י לבוא עד מעלת חכמתו המופלגת מכל אדם ושאר שלימות אין כל דבר נעדר והכל בתכלית השלימות בדרך סגולה מופלאת ומופלגת ונעלמת משכל כל אדם זולתו. באופן שאם נרצה ונזכה שיעלה בידינו קיום כל פרטי צוויו שוב נהי' בטוחים שלא יחסר לנו דבר שלימות בכל האפשריות בעוה"ז ובעוה"ב. ויהי כשמוע העלם כדברים האלה אשר כל אשר רואה בעיר מאדם ועד בהמה לו הוא לאדם הגדול וכל דיירי העיר כלא חשיבי לגבי' בכל מיני שלימותם שמצד עצמן אז כמשא כבד יכבד עליו חיוב שכלו ודעתו וידבנו לבו בכל עוז ותעצומות שא"א כלל באופן אחר מלהיות אפר תחת כפות רגלי האדה"ג מעומקא דלבא ולא דרך כבוד בעלמא. ואשר לא שת לבו להפלגת שלימות האה"ג שאין כערכו וכולם קמי' כל"ח אף אם נגלה לו לדעת שהכל שלו הוא של האה"ג וינהיג בו הכבוד הנהוג. אך לבו בל עמו בדרכי הכבוד וכל יצר מחשבות לבו רק בעניני עצמו ודרכו ישר בעיניו באמרו שע"מ כן נתן האדה"ג בחסדו לו את כל הרכוש לעשות כאדם העושה בשלו. ויבא מזה עד שישכח גם מה שהכל שלו וקיום מנהג הכבוד

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.