חנה אריאל/דברים

חנה אריאל פרשת דברים

ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. והקשה רש"י ז"ל הלא אינם רק ששים רבוא. ה' אלקי אבותיכם (ובפסוק הקודם אמר אלקיכם) יוסף וגו' אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר. ופרש"י בשם הספרי אלף פעמים זה משלי וה' יברך אתכם כאשר דבר היינו מה שנאמר לאברהם אבינו עליו השלום אם יוכל איש למנות את עפר הארץ וגם זרעך ימנה. ויש להבין מה ענין שני הברכות הלא בכלל מאתים מנה. בפרשת ואתחנן לא מרובכם מכל העמים וכו' כי אתם המעט וקשה אם הם המעט איך היה סלקא דעתיך לומר מרובכם. בגמרא אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תיקן תפלת מנחה יעקב תיקן תפלת ערבית. ויש להקשות הלא האבות קיימו כל התורה כולה ולמה לא תיקנו רק תפלה ולא כתקנת חז"ל בתורה. עוד יש להבין במה שכתוב אברהם ה' אלקי השמים וכו' ופירש"י עד עכשיו היה אלקי השמים לבד עד שבאתי והודעתי טבעו בארץ. והלא גם שם ועבר הודיעו טבעו בעולם. (ודוחק לומר שזהו מחמת שהוא היה מכריז והם היו רק דורשים בבית מדרשם).

אמרו רז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. יש להבין שזה כמה וכמה מאות שנים שמתאבלים על ירושלים ועדיין לא זכו בשמחתה. וגם הלשון שאמר זוכה ורואה ולא אמר יזכה משמע שגם עכשיו יש מציאות זכיה זו. הנה כתיב כל אשר חפץ הוי"ה עשה. וכתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. יש לבאר הלא כל עיקר וחפץ ורצון העליון ברוך הוא היא שיתברך שם כבוד מלכותו לעולם ועד והיה ה' למלך וכו'. וזה עדיין לא נעשה. וגם במה שכתוב ישמח ה' דמשמע לעתיד בבחינת יהיה והלא שם הוי"ה ידוע שהוא היה הוה ויהיה כאחד. הענין הוא דודאי קמיה יתברך אלדח"מ וה' אחד לעילא בשילוב אדני בהוי"ה. וכענין המלך הגדול והקדוש בשמים וארץ כמו שהתבאר במקום אחר ושמו אחד לתתא שם כבוד מלכותו לעולם ועד ומי בכל מעשה ידך שיאמר לך מה תעשה כי מלכותו יתברך בכל משלה. וכל פרטי מדריגות עליונות ותחתונות בריבוי רבבות מינים ממינים שונים אשר חפץ ה' להיות התפשטות בחינת מלכותו יתברך עליהם כבר עשה. ובזה האופן היה והוה ויהיה הכל עשוי לפניו יתברך ועוז וחדוה במקומו גם עכשיו כי כלום חסר מבית המלך וכו'. והשמחה דלעתיד בבחינת יהיה גם עתה לפניו כן הוא. רק לגבי העולמות עצמן שנבראו מאין ליש וכענין מה שכתוב בספר יצירה עשה את אינו ישנו וכמבואר ענין זה בכמה דוכתי תלוי הדבר במעשיהם בתפלה ותורה ומצות. ענין התפלה הוא כמו שכתוב בזוהר הקדוש שמכריזין מאן בעי לאסתכלא ביקרא דמלכא שזהו ענין התפלה בדרך כלל ופרט להתבונן ולהכיר בגדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה ולהתפעל מקדושתו יתברך כל חד וחד לפום שיעורא דיליה ולפי ערך מדריגתו ברוב רבוי רבבות מדריגות של כל אחד ואחד מישראל והאדם נקרא מהלך שיכול לעלות מיום ??? לזכות במדריגות עליונות יותר ויותר וכמאמר רז"ל תלמידי חכמים אין להם מנוחה אך ידוע ענין אליו ולא למדותיו דהיינו שכל עניני עבודת ה' יתברך הכל הוא אליו לבדו דוקא וכמו שהתבאר במקום אחר באריכות. ואיך הנר"נ הנבראים יכולים להשיג ולהתפעל מהוא לבדו באחדותו הפשוטה הרי לית מחשבה תפיסה ביה כלל וכל שכן בירידת הנר"נ בגוף שבזה הוא עיקר העבודה אלא רק מחמת שכל אשר חפץ ה' בכל מיני מדריגות גילוי אחדותו יתברך על ידי יחודו בעשר ספירות בכמה מיני מדריגות דעשר ספירות דרך כלל בעשר ספירות דאבי"ע ודרך פרט בכל עולם ועולם בפרטי פרטיות מדריגות התגלות הספירות בכמה מיני מדריגות הפרצופים והכל לפי מעשיו של אדם הוא זוכה לראות ולאסתכלא במדריגה הראויה לו וכל המדריגות הן הן רק גילוי יחודו הפשוט לגבי התחתונים שעל ידי זה יהיה התפעלותם ועבודתם אליו לבדו על ידי הסתכלותם אליו לבדו על ידי מדותיו בכל פרטי המדריגות אשר כל אשר חפץ ה' עשה. וזאת היא עבודת התפלה. ותפלות אבות תקנום. אברהם תיקן תפלת שחרית. פירוש תיקן היינו שקודם שבא אברהם אבינו עליו השלום היה הקב"ה נקרא רק אלקי השמים וגם שם ועבר שהיו יודעים ודורשים בגדולתו יתברך ויחודו לא נגלה היחוד רק במדריגת עליות הנר"נ לבדן ובגוף למטה לא היה שום שייכות התפעלות כלל מזה. עד שבא אברהם אבינו עליו השלום ומסר נפשו וגופו ונעשה מדריגת מרכבה עליונה בגופו ממש זהו שהודיע טבעו יתברך בארץ דוקא ותיקן תפלת שחרית היינו לומר שפעל בעבודתו שיהיו תרעין פתיחין שיוכלו נר"נ שבגוף להסתכל כל חד וחד לפי מדריגתו בכל המדריגות כאשר חפץ ה' ועשה כו' להתפעל ממנו גם בהיות הנר"נ בגוף וגם הגוף עצמו ונפש השכלית החיונית שבו הכל אליו ולא למדותיו כנ"ל. ואין קורין אבות אלא לשלשה אברהם יצחק ויעקב. ושאר הנשמות שתקנו האבות שיעלו הנשמות מנפילתם שעל ידי חטא עץ הדעת נשרו מאדם הראשון הם יונקים מהאבות שיאיר עליהם משרשם בפנימיות הכלים דעשר ספירות. ולכן ענין הנר"נ דס' ריבוא מישראל הוא רק בחינת הביטול לאלקות בכל הכחות דרצון ושכל ומוחין ומחשבה דבור ומעשה. בין מצד יניקתם מהאבות הוא כברא כרעא דאבוה שהוא הביטול כרגל לגבי הראש. בין מצד שרשם בפנימיות הכלים דעשר ספירות שהמשל מפנימיות הכלי הוא החלל שבה לקבל בתוכו המשקה שזהו גם כן רק בבחינת הביטול כמו חלל הכלי שאין בו כלום ועל ידי כן יוכל להכיל המשקה וככה על ידי הביטול דנר"נ יאיר אור ה' מכל המדריגות דאשר חפץ ה' עשה הנ"ל אליהם שיתפעל גם הגוף בבחינת אליו ולא למדותיו הנ"ל בעבודת התפלה כנ"ל. וזהו שאברהם שמדתו מדת החסד תיקן תפלת שחרית שיהיו תרעין פתיחין לאסתכלא ביקרא דמלכא גם לכל הנשמות יוצאי חלציו שיונקים ממנו כנ"ל. ואף שאברהם אבינו עליו השלום עצמו התפלל גם כל התפלות כמו שכתוב צלותא דאברהם (בתפלת המנחה) מכי משחרי כותלי. התקנה שתקן לדורות היתה רק בבמדתו מדת החסד לתפלת שחרית ושאר התפלות היו אצלו עליו השלום רק כמו שקיים כל התורה כולה דהיינו שהשיג המדריגות דאשר חפץ ה' עשה הנ"ל ונתפעל מהם. וזהו וישמור משמרתי מצותי חקותיו ותורותי דוקא היינו שקיים אותם למעלה דוקא שעל ידי השגתו היתה התגלותם לבחינת מציאות נגלה בבחינת מדריגות עולמות דהיינו שנפרדו מקו וחוט כידוע. וכן יצחק ויעקב תקנו לדורות כפי מדריגתם שיוכלו הנר"נ הבאים אחריהם להתפלל התפלות דהיינו ההתפעלות מאלקים חיים בבחינת אליו ולא למדותיו כנ"ל אבל הנר"נ דדורות אין בהם רק בחינת הביטול כנ"ל ולא בבחינת המשכה דקיום המצות לא למעלה כמו האבות כנ"ל ולא למטה כמו שנתחדש אחר מתן תורה. ורצוני לומר שאין בהן בחינת הישות בעבודת ה' רק בחינת הביטול שהוא דרך כלל ענין מסירות נפש להכלל באחדותו יתברך. ואף שבמסירות נפש הזה יש בו כח גדול מה שאינו נמצא בכל העכו"ם לסבול יסורים קשים ומרים שלא ליפרד חס ושלום מיחודו יתברך ולכאורה הוא בחינת הישות ופעולה בכח. הנה סוף סוף אין זה אלא בחינת הביטול דוקא היפך ענין הישות ודבר לעצמו. וזהו לא מרובכם מכל העמים חשק ה' וגו' כלומר שהרצון בבריאת העולמות יש ודבר הוא להיות דוקא בחינת יש ??? דוקא והוא יהיה בטל מחמת עול מלכות שמים ועל זה אמר לא מרובכם פירוש רובכם כמו רב וגדול שהוא בחינת גדלות הכח. ולזאת מפרש שלא מחמת הכח הגדול שיש בכם ענין המסירות נפש כנ"ל חשק ה' בכם שזה בכח יותר כח גדול הרבה מכל העמים והוא חפץ ורצה לעשות דבר שיהיה יש גמור.כי אתם המעט מכל העמים וכמאמר רז"ל שממעטים עצמם לפני וכנ"ל דסוף סוף הכל הוא רק בחינת ביטול ולא ישות. ועל זה אמר רק מאהבת ה' אתכם שאוהב בחינת הביטול שלכם ולכן נתן לכם התורה ומצות (שהוא ענין אחד עם יציאת מצרים כידוע ומבואר בכמה דוכתי באריכות) להיות העבודה שלכם בבחינת יש ודבר דוקא ולהמשיך אור אין סוף ברוך הוא למטה. (ובזה יובן גם מה שכתוב ומשמרו את השבועה וגו' דהיינו בחינת ההמשכה שיש בקיום מצותי חוקותי ותורותי דאבות כנ"ל). ועם האמור יובן מה שכתוב יהי כבוד ה' לעולם ישמח וכו' וכנזכר לעיל הדקדוק דמה שכתוב יהי כבוד פירוש שיהיה תיקון הכבוד על דרך תיקון התפלה שתקנו האבות הנ"ל שהוא התיקון שיהיה המדריגה דכל אשר חפץ עשה מתגלים בעולמות אז ישמח ה' במעשיו. דודאי גם עתה שמחה לפניו יתברך בכל אשר עשה שהרי כבר עשה אלא שבעולמות אין שום גילוי מזה (אלא על ידי בחינת התיקון. ולשון המקובלים הראשונים הוא תיקון הכבוד. והכוונה כאמור). אבל כשיהיה כבוד ה' לעולם אז השמחה שישנה בה' יתברך לפניו עתה תהיה אז גם במעשיו בתכלית הגילוי.

ובזה מובן גם כן כל המתאבל על ירושלים וכו' הנזכר לעיל. דהנה ירושלים נקראת על שם ירא שלם. פירוש דסתם יראה הוא בחינת הביטול וההשתוממות לירא מלהרים ראש ויד ורגל מפני אימה הנורא מאד אם כן מקום גילוי היראה הוא למעלה ממקום הישות וההתפשטות לעשות כרצון איש ואיש. אבל ירא שלם הנזכר לעיל שגם במקום הישות הזה תהיה היראה בתקפה שגם במקום התפשטות הרצון ושכל ומדות המחשבה דבור ומעשה של כל אדם לעשות בעולם כל מה שצריך וישר בעיניו גם שם לא תפוג יראת ה' מעל פניו כלל. וזה בא על ידי בחינת תיקון הכבוד במדריגה זו. והוא ענין ובנין בית המקדש שהיתה בו השראת השכינה שהוא באי' המלכות דאצילות במלכות דעשיה בבחינת הגילוי כעין פתיחת תרעין דלעילא לאסתכלא ביקרא דמלכא שממילא באה מזה ההתפעלות מה שאינו מצד כח הנשמה עצמה כנ"ל וכן כל הבא אל בית המקדש היה נופל עליו אימה ופחד שלא מצד כח נר"נ שלו עצמן אלא מצד גילוי ההשראה דבחינת השכינה האמור שגלוי במקום מדריגת הנר"נ בגוף דוקא למטה. (ולא בבחינת עלייתן למעלה ממקומן בבחינת ההתבוננות ובהסתכלות על דרך מה שכתוב שאו מרום עיניכם שהוא ענין למעלה ממדריגות בגוף. אבל בבית המקדש לא היו צריכים לשום הכנה ועליה רק שבמקום ירידת הנשמה והתלבשותה בגוף שם היה גילוי תיקון הכבוד). וזהו גם כן ענין גילוי השמחה דישמח ה' בבחינת הרוחניות שבגשמיות (היינו ענין הנר"נ בגוף בלא בחינת עליה כלל כו'). וקדושת בית המקדש קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לעתיד לבא דהיינו תיקון הכבוד במקום מדריגות הנ"ל דנר"נ בגוף נשאר שם במקום בית המקדש. רק שבעונותינו חרב בית המקדש ואין לבחינת התיקון הזה שישנו שם התפשטות להתגלות על עם בני ישראל לעלות וליראות ולהשתחוות (ומה שכתוב לעלות אין זה כעליה דשאו מרום עיניכם אלא העליה היא עליית גשמיות למקום הר הבית וההיכל ושם ממילא תפול אימתה ופחד על נר"נ בגוף). וזהו ענין גלות השכינה כמלך גדול שנתפס ויושב במבצר שגם שמה שצריך לעצמו איננו חסר לנפשו כלום אף על פי כן גלות גדול ועצום הוא שאין לכח עצום ורב דבחינת מלכותו שום התפשטות על עם. ועל זה אמרו רז"ל שכל המתאבל על ירושלים וחורבן בית המקדש כנ"ל הקב"ה מטעימו מטעם ועונג השמחה שקמי עצמות השכינה ברוך הוא. וזהו זוכה ורואה בשמחתה שישנה גם עתה רק שחסר ההתפשטות וההתגלות על עם. והיא שכרו על שמתאבל על ירושלים. שהקדוש ברוך הוא מגלה לו מעין השמחה דשכינתו יתברך בעצמו כאמור. וכל זה הוא הכל בענין כח הנשמות עצמן שהן המעט מכל העמים בבחינת הביטול בב' הבחינות הנזכרות לעיל ביניקה מהאבות כברא כרעא דאבוה וביניקה על ידי זה משרשם בפנימיות הכלים דעשר ספירות. ועל זה נאמר בירידתן למצרים ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וגו' שהם נתרבו מצד עצמן שעלו מנפילתן בנשירתן מאדם הראשון כנ"ל. והנה ידוע שנשמות שלימות הם רק שישים רבוא רק שכל נשמה יש בה חלקים וענפים וניצוצות כמו שכתוב בספרים הקדושים. וכל זמן שלא האיר בנשמות רק בחינת הביטול אין לחשוב רק הנשמות השלימות עצמן שבהן הכח והיכולת לקבל מכל אשר חפץ עשה כו'. אבל הענפים והניצוצים אי אפשר להם לקבל כזאת כי אם על ידי כח והארה מהנשמה עצמה. ויתכן לומר שלכן אמר וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמישה כפירש רש"י ז"ל או מחמשים כפירוש הזהר לפי שהענפים של הנשמות לא היו יכולים לקבל הגילוי שנגלה עליהם ממלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם על ידי זה הגילוי. אך על ידי יציאת מצרים ומתן תורה בדבור אנכי הוי"ה אלקיך שנתן בנשמות הכח ועוז לעשות לתקן העולם על ידי תורה ומצות בכל מדריגות העולם וזה אי אפשר על ידי הנשמות עצמן כי אם על ידי ענפים ופרטים שלהם כידוע שהמברר צריך להיות בערך המתברר זהו שאמר ה' אלקיכם הרבה אתכם. פירוש מלבד הריבוי שבני ישראל פרו ורבו וכו' במצרים הנה עתה אחר מתן תורה ה' הוא שהרבה אותם. וזה הריבוי יתפרש בב' דרכים. הא' על דרך לא מרובכם הנ"ל כי עתה הם בבחינת רב וגדול להמשיך גילוי אלקות בבחינת יש ודבר דוקא על ידי התורה ומצות. הדרך הב' הוא מלשון ריבוי ממש והיינו כנ"ל שעכשיו גם הענפים והניצוצין הכלולים בכל נשמה ונשמה יבואו לחשבון. ועם זה יתפרש גם מה שכתוב והנכם היום ככוכבי השמים לרוב אם כמו שכתב רש"י ז"ל בשם הספרי מה היום לעולם קיים וכן הכוכבים וזה על פי הדרך הא' הנ"ל ויהיה פירוש הרוב מלשון רב וגדול. ועל פי הדרך הב' הנ"ל יתפרש כפשוטו שהם רבים מאד כי גם הניצוצות נחשבים במנין. והנה זאת תורת האדם התפלה סמוכה למטתו שתחלה לכל הוא עליית הנר"נ לאסתכלא במדריגות כל אשר חפץ עשה על ידי שהאבות תקנו התפלות כאמור. ואחר כך ענין התורה ומצות שה' אלקיכם הרבה אתכם וטהור ידים יוסיף אומץ בכל יום ויום כנ"ל שהאדם נקרא מהלך. אך מצד הנשמות עצמן כל עלייתן הוא רק לבחינת הכלים די' ספירות ופרצופים כנ"ל ממדריגה למדריגה עליונה ממנה והכל בבחינת כל אשר חפץ עשה. אבל על ידי קיום התורה ומצות הוא אנכי הוי"ה אלקיך שעל ידי זה מתייחדים גם בבחינת האורות על דרך שאמור רז"ל עתידי צדיקי דברו עלמא. והיינו כידוע שהבריאה מאין ליש הוא רק על ידי יחוד הקו וחוט באורות וכלים. וזהו עתידי צדיקים שיאיר בהם יחוד הקו וחוט אור אין סוף ממש. וזהו ה' אלקי אבותיכם דהיינו כח הנשמות עצמן שהם יונקים מהאבות דוקא כנ"ל (אבל ה' אלקיכם הרבה אתכם נתבאר שהוא מצד מתן תורה) יוסף עליכם ככם אלף פעמים היינו שיזכו למדריגת הכתר די' ספירות שהוא בחינת האל"ף כידוע בענין יחידות במלכות ועשירות בז"א ומאות באבא ואמא ואלפים בכתר. וזו משלי היינו משל משה רבנו עליו השלום שהוא הדעת דישראל כידוע והדעת עולה עד הכתר. אבל על ידי התורה ומצות דאנכי הוי"ה אלקיך כנ"ל יברך אתכם בבחינת היחוד דאור אין סוף ברוך הוא ממש בבחינת אין סוף שזהו כאשר דיבר לכם דהיינו מה שכתוב לאברהם אבינו עליו השלום אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ ועפר נקרא רגבי אדמה שאין לה מנין כלל. כי אפשר לפרר תמיד לחלקים קטנים יותר ויותר. והכוונה על בחינת היחוד באור אין סוף ברוך הוא הנ"ל שאין סוף להתפשטותו כלל כידוע.