חיי שנים עשר הקיסרים/גלבה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

גאלבה[עריכה]

(סרוויוס סולפיקיוס גאלבה)

1[עריכה]

זרע הקיסרים[1] ניכרת עם נירון, כפי שעתיד היה דבר זה להתרחש על פי אותות רבים, ובהם ביחוד שני מופתים ברורים ביותר. כאשר חזרה ליוויה ובאה לבקר באחוזתה שליד וֵייִ מיד לאחר נישואיה עם אבגוסטוס, עבר על פניה ביעף נשר והפיל לתוך חיקה תרנגולת לבנה וענף של דפנה במקוֹרה, והיא שלימה כמות שנחטפה. ליוויה ציוותה לגדל אותו עוף ולנטוע את הענף, ומיספר האפרוחים שנולדו מן התרנגולת היה גדול כל־כך, שעד היום נקראת אותה חווילה בשם "אֶל התרנגולות", וחורשת הדפנים צמחה גם היא עד שהקיסרים בבואם לחוג תהלוכת־נצחון קטפו משם את עלי־הדפנה. המנצחים קבעו להם גם מנהג לנטוע מיד בו־במקום שתילים אחרים; ונימצא כי בהתקרב קיצו של אחד מאלה נבל העץ, אשר אותו אדם שתלו. והנה בשנתו האחרונה של נירון יבש היער כולו עד שרשיו, וגם התרנגולות, שהיו שם, מתו עד אחת. וכאשר פגע מיד לאחר־מכן ברק במקדש־הקיסרים, נפלו בבת־אחת הראשים מכל האנדרטות ומידי אבגוסטוס נישמט וצנח שרביט־המלוכה.

2[עריכה]

אחרי נירון בא גאלבּה. הוא לא היה קשור בשום קירבת־משפחה אל בית הקיסרים, אך בלי ספק היה בן־אצילים מיוחס ממשפחה חשובה ועתיקת־יומין, שכן בכתובותיו על גבי האנדרטאות הוסיף תמיד, שהוא נין ונכד לקווינטוס קאטולוס קאפיטולינוס, ובשעה שהיה קיסר הציב באולם־ביתו שלשלת־יוחסין, שבה המשיך את יחוסו מצד אביו עד יופיטר ומצד אמו עד פאסיפאי אשת מינוס[2].

3[עריכה]

יארכו הדברים למנות במפורט את אבותיו ואת תוארי־הכבוד של אותו בית־האב כולו. לפיכך אגע בקיצור באלה של משפחתו. מוטל בספק, מי היה הראשון מבין הסולפיקיים[3], שקיבל את הכינוי גאלבּה, ועל סמך מה או מנַין קיבלוֹ. יש סוברים שאותו אדם, לאחר שצר על עיר אחת בהיספניה משך זמן רב ללא־תוצאות, שרך אותה לבסוף באבוקות משוחות בגַאלְבָּנוּם[4]; אחרים אומרים, שעל שום שהשתמש בקביעות בגַאלְבֶּאוּם, כלומר בתרופות עטופות צמר, ניתן לו השם בשעת מחלה ממושכת; ויש אומרים, שמראהו היה שמן מאד, מה שהגאלים קוראים גאלבה, ואחרים, להיפך, אומרים שהיה רזה כאותם בעלי־החיים הקטנים, המופיעים על עצי־אַלון ונקראים גאלבּים. תפארתה של המשפחה באה מסרוויוּס גאלבה ששימש קונסול, והיה הנואם הגדול ביותר בזמנו. עליו אומרים שלאחר שקיבל את היספניה כפרובינציה, בגמר הפריטורה שלו, גרם למלחמת וויריאַתוּס על ידי ששחט שלושים אלף לוסיטנים במירמה[5]. נכדו של זה שימש קצין גבוה בחילו של יוליוס קיסר בגאליה, אך הפך לשונאו על שדחה אותו מן הקונסולט; נצטרף אל הקשר עם ברוטוס וקאסיוס ונתחייב בדין על פי חוק פדיוס. ממנו יצאו סבו ואביו של גאלבה הקיסר. סבו נתפרסם יותר בלימודיו מאשר בדרגתו – שכן למעלה מדרגת פריטור לא הגיע – ופירסם ספר־היסטוריה רב־כמות ומדויק. האב שימש בקונסולט, ואף על פי שהיה קטן־קומה, גם גיבּן ובעל כשרון־דיבור בינוני, היה עורך־דין חרוץ. אשתו היתה מוּמיה אַחַאִיקה, נכדתו של קאטוּלוּס ובת־נכד ללוקיוס ממיוּס, שהחריב את קורינתוס. אחריה נשא את ליוויה אוֹקלינה, אשה עשירה מאד ויפה. מספרים, שהיא ביקשה מרצונה הטוב להינשא לו בשל יחוסו, ואף על פי שהיה כבר בא בימים, ולפניותיה התכופות פשט פעם בגדיו ובינו בינה גילה לעיניה את מומו, שלא תראהו כגונב דעתה. מאחאיקה נולדו לו גאיוּס וסרוויוּס. גאיוס הבכור עזב את העיר לאחר שביזבז את רכושו, וכיוון שטיבריוס מנעו בהגיעו לגילו הראוי מלהשתתף בהגרלת הפרוקונסולים, שלח יד בנפשו[6].

4[עריכה]

הקיסר סרוויוס גאלבה נולד בשנת הקונסולט של מארקוס וואלריוס מסאלה וגְנֶיוּס לנטוּלוּס[7], ביום העשרים וארבעה לדצמבר, בחווילה המתנוססת על ראש גבעה ליד טאראקינה, שמאלה מן הדרך בואכה פוּנדי. אמו חורגתו ליוויה אימצה אותו לבן, והוא קיבל את שמה ושם הלוואי שלה אוקֶלָה ואחר גם שינה את שמו הראשון; שהרי מאותה שעה ועד עלותו לשלטון השתמש בשם לוקיוס במקום סרוויוּס. ידוע שבעודנו נער בא עם בני־גילו לברך את אבגוסטוס, וזה צבט לו בלחיו ואמר: "גם אתה, בני, תטעם משהו מן השלטון שלנו!". גם טיבריוס ניבא שגאלבה עתיד לשלוט, אבל רק לכשיגיע לזקנה, ואמר: " ובכן יחיה לו, מאחר שאין לי ולזה כלום!" וכן היה גם לסבו: בשעה שטיפל בקרבן נגד ברק[8], חטף נשר את הקרבים מידו ונשאם אל אלון מלא בלוטים, וניבאו לו שהדבר מבשר למשפחתו שלטון עליון, אך במאוחר. על כך אמר הוא מתוך צחוק: "כן, כאשר הפרדה תמליט!"[9]. אחרי כן, כשעורר גאלבה את ההפיכה, שאב את בטחונו בראש וראשונה מהמלטתה של פרדה אחת, וכאשר האחרים חרדו למראה האות, שחשבוהו למבשר רעות, קיבלוֹ הוא לבדו כדבר משמח ביותר, כי נזכר בקרבן סבו ובדבריו. אחרי שעטה את טוגת הבגרות, חלם שפוֹרטוּנה[10] אומרת לו כי היא עומדת עייפה ליד פתחו, ואם לא יכניסנה מהר תהיה לשלל בידי הראשון שתפגשהו. משהקיץ משנתו פתח מיד את האולם ומצא שם ליד המפתן פסל־נחושת של האֵלה, למעלה מאמה גבהו, ונשאו בחיקו לטוסקילום, שבה נוהג היה לבלות את ימי הקיץ, ולאחר שייחד לה מקום־מקדש בביתו, עבד לה בקרבנות־חודש ובחגיגות־לילה שנתיות. אף על פי שעדיין לא הגיע לגיל־העמידה החזיק בעקשנות במנהג הישן, שעבר ובטל כבר בכל הארץ ורק בביתו נתקיים עוד, והוא שהמשוחררים והעבדים יופיעו לפניו כיתות־כיתות פעמיים ביום ואחד לאחד יברכוהו לשלום בבוקר ויטלו ממנו ברכת־פרידה בערב.

5[עריכה]

בין שאר לימודים חפשיים נתמסר גם למשפטים. כמו כן קיבל על עצמו גם את עול הנישואין[11]. אולם לאחד אבדן אשתו ושני הבנים נשאר גלמוד ולא נתפתה לכל הצעת־נישואין ואף לא בזו של אגריפינה, שמיד לאחר שנתאלמנה במות דומיטיוס ניסתה לקחת דברים עמו בכל הדרכים ובשעה שהיה עדיין נשוי ועוד לא נתאלמן, עד שאמה של לֶפּידה הוכיחה אותה בריב־שפתים בחברת נשים כבודות, וגם הרימה עליה יד. גאלבה הוקיר את ליוויה אבגוסטה[12] מעל לכול, ולכן נתעלה בהרבה גם בחייה על ידי חסדיה, ואף במותה נתעשר כמעט על ידי צוואתה, כי בין יורשיה עמד הוא בשורה הראשונה לקבל סכום של חמישים מיליוני ססטרקים. אבל מאחר שהסכום רשום היה במיספרים ולא במילים, הורידו טיבריוס, היורש העיקרי, עד חמש מאות אלף, אבל גם את הסכום הזה לא קיבל.

6[עריכה]

הוא התחיל לשמש במשרות־כבוד עוד קודם שהגיע לגיל החוקי. כפריטור הציג בשעת משחקי הפלוֹראליה[13] סוג חדש של שעשועים: פילים צועדים על גבי חבל. אחרי־כן עמד כמעט שנה בראש הפרובינציה אקוויטאניה, ומכאן עבר מיד לשמש בקונסולט רגיל[14] במשך שישה חדשים. אַחר ירש גאלבה את מקום לוקיוס[15] דומיטיוס, אביו של נירון, ובמקומו בא סלויוס אוֹתוֹ, אבי אותו הקיסר, כאילו היה הדבר רמז למאורעות שעתידים היו להתרחש, ושכתוצאה מהם היה אוֹתוֹ לקיסר בין בניהם של שני אלה.

על ידי גאיוס קיסר[16] נתמנה מפקד במקום גֵיטוּליקוּס, ולמחרת בואו אל הלגיונות עצר בהם בשעה שמחאו במקרה כפים במחזה חגיגי, ועשה זאת על ידי שהוציא פקודה, כי ישאירו את ידיהם מתחת למעיליהם. ומיד נישמע ברחבי המחנה החרוז:

"למד, חייל, להיות חייל; גאלבה הוא, לא גיטוליקוס!".

בקפדנות דומה לזו אסר עליהם לבקש חופשה. הוא חיסן את החיילים הוותיקים וגם את הטירונים בעבודה קבועה ומתמדת, ועד מהרה היכה אחור את הברברים שכבר חדרו אותם הימים לתוך גאליה ממש. וכאשר בא גאיוס[17] לביקור עוררו בו גם גאלבה וגם צבאו הערצה כזאת, שלא זכה בה אחד מן הצבאות, שנתקבצו ללא מיספר מכל הפרובינציות. וגם לשבחים ולפרסים גדולים זכו. במיוחד הצטיין הוא עצמו בשעה שניהל את תימרוני־הצבא במגינו בידו ורץ אחר־כך לצידי מרכבת הקיסר לאורך עשרים מילין.

7[עריכה]

משהגיעה הבשורה על רצח גאיוס, עודדוהו רבים להשתמש בשעת־הכושר הזאת, אך הוא העדיף להישאר במנוחה. על ידי כך נתחבב מאוד על קלאבדיוס, נתקבל בחבר ידידיו וזכה להוקרה גדולה, וכשנפל פתאום למשכב במחלה לא קשה ביותר, דחו את מועד צאת מסע־המלחמה לבריטניה. הוא קיבל את הנציבות הקונסולארית על אפריקה למשך שנתיים, לאחר שניבחר מחוץ לגורל להביא סדרים בפרובינציה, ששרר בה אי־שקט לרגל מריבות פנימיות ומהומות הברברים. הוא השיב את הסדרים בהקפידו מאוד על המשמעת וגם על הצדק, ואפילו בענינים קטנטנים. באחד ממסעות־המלחמה כשמנת־האוכל היתה מצומצמת ביותר והעידו בחייל אחד שמכר את שארית מזונו במאה דינר המודיוס[18] חטה, פקד גאלבה, שאך יתחיל הלה לסבול מחוסר מזון, לא יגיש לו איש כל עזרה – והוא גווע ברעב. פעם בשבתו למשפט הביאו לפניו חקירה בדבר בעלות על בהמת־משא, אך ההוכחות והעדויות של שני הצדדים היו קלושות וקשה היה למצוא את האמת; לפיכך פסק שיש להביא את הבהמה אל האגם, ששם נהגו להשקותה, לעטוף את ראשה ובו במקום לסלק ממנה את העטיפה; ואז תהיה לזה שאליו תשוב מרצונה לאחר השתיה.

8[עריכה]

בשכר מעשיו שפעל אותה שעה באפריקה וקודם לכן בגרמניה, קיבל אותות־ניצחון וכהונה משולשת, לאחר שניספח אל וועדת החמישה־עשר, אל חברי כוהני טיטיוּס וגם לכוהני אבגוסטוס[19]. ולמן העת ההיא עד אמצע תקופת שלטונו של נירון כמעט, חי לרוב בהתבודדות ולא יצא לדרך גם לשם טיול בלבד בלי שיוביל אתו בעגלה שניה מיליון ססטרקים בזהב[20]. לבסוף, בשעה ששהה בעיירה פוּנדי, הוצעה לו היספניה טאראקוֹננסיס לפרובינציה. וכאשר עמד והקריב קרבנו בבואו אל הפרובינציה, הלבינו פתאום כל שערות ראשו של נער מן הנערים המשרתים במקדש הכללי, שאחז בידו את מחתת הקטורת; ולא חסרו מנחשים שפירשו את הדבר כסימן לשינוי בשלטון, שבו יבוא זקן אחרי הצעיר ממנו, כלומר הוא (גאלבה) עצמו במקום נירון. זמן לא רב לאחר מכן פגע ברק באגם קאנטאבריה ונימצא שם שנים־עשר קרדוּמוֹת, שהוא סימן מובהק לשלטון העליון של הקיסר.

9[עריכה]

שמונה שנים משל באותה פרובינציה בדרכים שונות ובלתי־יציבות: תחילה במרץ ובתוקף והפריז על המידה בדיכוי פשעים. פעם ציווה לכרות את ידיו של שולחני שטיפל בעסקיו שלא באמונה, וקבע את האיברים בשולחנו של הלז; אף הוקיע על הצלב אפוטרופוס אחד, שהרעיל את הנתון לפיקוחו, כיוון שעתיד היה לרשת את רכושו. וכאשר ביקש הלה את חסות החוק והעיד על עצמו שהוא אזרח רומא, אמר גאלבה להקל על עונשו, כביכול, ופקד להחליף את הצלב ההוא ולהעמיד במקומו אחר, העולה בהרבה על האחרים בגובהו, וצבעו לבן. מעט מעט שינה את דרכו והגיע לידי בטלה וחוסר־מעש, שלא ליתן לנירון איזו עילה שהיא, או כפי שרגיל היה לומר "שאין להכריח אדם ליתן דין וחשבון על אפס־מעשה".

בשעה שהשתתף בכינוס שבקרתגו החדשה, נודע לו על המהומות בגאליה מפי נציב אקוויטאניה, שביקש את עזרתו. ניתווספו לכך עוד מכתבי ווינדקס, שעוררוהו "להתמסר ולהיות לגואל ומנהיג למין האנושי". ואמנם לא היסס הרבה וקיבל את ההצעה, קצת מתוך פחד, וקצת מתוך תקווה, שכן מצד אחד נפלו לידו פקודות, שנישלחו בסוד מאת נירון אל פקידיו שירצחוהו בסתר, ומצד שני עודדוהו ניחושים ואותות לטובה על פי נבואתה של בתולה בת־טובים. וביחוד לאחר שאותן הנבואות עצמן הוציא והעלה מגנזי־המקדש אחד מכוהני יופיטר בקלוּניה[21] בשעה שנידרש על כך בחלומו, ונתברר שדברים אלה נאמרו אף הם על־ידי נערה מגדת־עתידות מאתיים שנה קודם לכן. עיקר חרוזי־הנבואות האלה היה, שביום מן הימים יבוא מהיספניה שליט ואדון על כל העולם.

10[עריכה]

לפיכך עלה אל הטריבונל, כאילו עומד היה לעסוק בשיחרור עבדים, והעמיד לפניו את דומויתיהם של אלה אשר נידונו והוצאו להורג על ידי נירון, ככל שהשיגה ידו, אף הציב לימינו צעיר גולה מבני האצילים, שהביא אותו אליו למטרה זו עצמה מאיי הבליארים הקרובים; אז התחיל להתאונן על מצב הזמנים וכשברכוהו אחר כך כקיסר הצהיר, שהוא אינו אלא נציב מטעם הסנט ועם רומא. אחרי כן הכריז על פגרת בתי־הדין וגייס לגיונות וצבאות־עזר מתוך פשוטי־העם שבפרובינציה, נוסף על צבאו הקודם, שהיו בו לגיון אחד, שתי חטיבות פרשים ושלוש קוהורטות[22]. ומבין האצילים, שעלו על האחרים בחכמתם ובגילם, סידר מעין סנט, שיתיעץ בו על דבר ענינים של חשיבות יתירה כל אימת שיהא צורך בכך. כמו כן בחר גם צעירים ממעמד הפרשים, שיחד עם השארת השימוש בטבעת־הפרשים ניתן להם גם תואר "מתנדבים"[23], והם היו לשומרי ראשו סביב חדר־משכבו ובמקום החיילים הפשוטים. גם קול־קורא שלח אל רחבי הפרובינציה ובו עורר כל אחד לחוד וכולם יחד להפיכה ולהגשת עזרה לענין הכללי, איש כפי יכולתו. ובאותו זמן בערך, בשעת הקמת ביצורי העיר, שבחר לשבת בה בימי המלחמה, נמצאה טבעת מעשה־קדמונים, שהפיתוח על גבי האבן היקרה שבתוכה תיאר את אֵלת־הניצחון עם אות־ניצחון בידיה; ומיד לאחר כך נתקרבה אל החוף ליד דֶרְטוֹסָה[24] אניה אלכסנדרונית טעונה כלי־נשק, אך בלי קברניט, בלי מלחים ונוסעים כלל, באופן שלא נשאר ספק בלב איש, כי המלחמה שנתחוללה צודקת וקדושה וזוכה לרצון האֵלים. אבל לפתע־פתאום, ובאופן בלתי־צפוי, הופרה כל התכנית. אחת משתי חטיבות־הרוכבים ניסתה, מתוך חרטה על הפרת שבועתם, לעזוב את גאלבה בשעה שנתקרב אל המחנה, ורק בקושי מנעוה מלהניח את משמרתה; ועבדים אחדים, שקיבלם ממשוחרר של נירון במתנה (בכוונה שיתנקשו בחייו), עוד מעט היו רוצחים אותו בשעה שהלך לבית־המרחץ דרך סימטה צרה, אילמלא היו מעודדים איש רעהו שלא יחמיצו את ההזדמנות, וכאשר נשאלו על דבר איזו הזדמנות מדברים הם, הודו בכול על ידי לחץ העינויים שעונו.

11[עריכה]

לסכנות גדולות אלו ניתווסף עוד מותו של ווינדקס, שהבהילהו במיוחד, עד שראה את עצמו עזוב מכל ולא חסר הרבה שישלח יד בנפשו, אולם משהגיעו בינתיים מן העיר המבשרים עם הידיעות על הירצחו של נירון, ועל זה שכולם נישבעו בשמו, הניח את תואר הנציב וקיבל את הכינוי "קיסר". מיד יצא לדרך לבוש אדרת־המצביא ופגיון תלוי לו מצווארו על חזהו, ולא חזר להשתמש בטוגה עד שלא דיכא את האנשים, שעוררו מרידות נגדו, והם: ברומא מפקד המשמר הפריטוריאני נימפידיוּס סאבינוס; פונטיוּס קאפּיטו נציב גרמניה וקלוֹדיוּס מאקר נציב אפריקה[25].

12[עריכה]

שמו הלך לפניו כאכזר וכילי על שהעניש בהכבדת עול המיסים את ערי היספניה וגאליה, שנצטרפו אליו רק לאחר היסוסים ומהן שציווה להרוס חומותיהן, ואת ראשי הפרובינציות והפקידים הקיסריים הוציא להורג יחד עם נשיהם וילדיהם. כמו כן סיפרו שציווה להתיך את כתר־הזהב, חמש־עשרה ליטרה משקלו, שהוציאו אנשי טאראקוֹ[26] ממקדש עתיק של יופיטר והביאו לו, ועוד גבה מהם את שלוש האונקיות, שחסרו למשקל המלא. שם רע זה נתחזק וגבר עוד יותר בשעה שאך ניכנס ובא אל העיר. כשהכריח את חיילי הצי, שנירון עשאם ממלחים לחיילים סדירים, לשוב למצבם הקודם, סירבו אלה לשמוע בקולו ועוד עמדו בתוקף על דעתם בדרשם נשר ודגלים; אך הוא לו זו בלבד שפיזר אותם על ידי פרשים ששילח בהם, אלא הרג בהם כל עשירי. כמו כן פיזר את גדוד הגרמנים, שסידרו הקיסרים לפנים להיות שומרי ראשם[27] ונימצאו נאמנים מאוד בשעות־ניסיון רבות; שילח אותם אל ארצם בלי להעניק להם כל גמול בטענה, שהם נוטים יותר אל גניוס דולאבּלה, שבקרבת גניו היו חונים. והדברים שלהלן, יהיו אמת או שקר, היו אף הם לשיחה בפי המלגלגים עליו: שפרץ באנחה כשהגישו לו ארוחה עשירה יתר על המידה; שלסוכן ביתו הקבוע, שמסר לו את התמצית חשבונותיו, הגיש קערה מליאה קיטניות בעד חריצותו ודייקנותו; שלקאנוּס, המנגן בחליל, שגרם לו הנאה מרובה, העניק חמישה דינרים, שלקחם בעצם ידיו מתוך קופתו הפרטית[28].

13[עריכה]

לפיכך לא נתקבל בשמחה רבה בבואו, והדבר בא לידי גילוי בהצגה הראשונה בתיאטרון, בשעה ששחקני האַטלאנים פתחו בפיזמון המפורסם:

"בא אוניסימוּס מן הכפר!"[29]

ענו כל הצופים בבת אחת ופה אחד ואמרו את סיומו של השיר וחזרו תכופות על החרוז בלווית ההעוויות המתאימות.

14[עריכה]

כך היו החיבה והכבוד שרחשו לו גדולים יותר בשעה שנימסר לו השלטון מאשר בשעה שנשא בו, אף על פי שבמקרים רבים הראה עצמו שליט מצוין. ואילו לא היה בכוח מעשיו הטובים לחבבו, כשם שהשניאוהו המעשים האחרים.

נתון היה להשפעת שלושה אנשים, שהעם היה קורא להם פידגוגים משום שהיו מתגוררים אתו יחד בתוך הפלטין ומעולם לא זזו ממנו. היו אלה: טיטוס וויניוּס, שליחו בהיספניה, אדם בעל תאוות־בצע ללא מצרים; קורנליוּס לאקוֹ, שעלה ממשרת דיין לזו של מפקד הפריטוריאנים, אדם שקשה היה לשאתו מחמת יהירותו ואדישותו; ומשוחררו איקלוּס, שאך זמן קצר קודם לכן זכה לטבעת־הזהב ולשם־הלוואי מארקיאנוּס, וכבר היה מועמד למשרה הגבוהה ביותר, שהפרשים יכלו לקבלה[30]. לאנשים אלה, שכל אחד מהם השתולל בחטא משלו, הניח גאלבה שינצלוהו לרעה ונתמסר להם במידה כזאת, שהוא גופו לא נישאר עוד נאמן לעצמו; עתים קשה היה וקמצן ועתים וותרן ושווה־נפש במידה שאינה הולמת שליט נבחר בגילו. דן למיתה אנשים נכבדים אחדים משני המעמדות על חשד קל שבקלים וללא־חקירה. אזרחות רומית נתן לעתים רחוקות, ואת "זכות שלושת הילדים" העניק ליחידים בלבד, וגם לאלה רק לזמן מסויים ומוגבל מראש. לדיינים, שביקשוהו שיצרף אליהם חבר־שופטים שישי, לא זו בלבד שסירב להם, אלא אף שלל מהם את החסד, אשר עשה אתם קלאבדיוס, כלומר, שלא ניקראו לדון במשפטים בימות החורף ובתחילת השנה.

15[עריכה]

כמו כן חשבו שהוא עומד להגביל את תקופתן של המשרות, הנתונות לסנטורים ולפרשים, לתקופה של שנתיים ושלא יעניקן אלא לאלה שאינם רוצים בהן וממאנים לקבלן. דאג להחזרת תשורותיו של נירון, שאת גבייתן מסר לידי חמישים פרשים רומיים, ולא וויתר אלא על החלק העשירי מן הסכום, בתנאי שאף אם אחד השחקנים או המתאבקים מכר בינתיים דבר מן המתנות, יופקע גם הוא מידי הקונה, אם הם ביזבזו כבר מחירו ואין בידיהם לשלם. לעומת זאת, הניח לבני לוויתו ולמשוחרריו שימסרו במחיר או יתנו במתנת־חסד כל דבר ודבר, מיסים ושיחרור ממיסים, עונשים לחפים מפשע ושיחרור מן העונש לחוטאים. יתר על כן, בשעה שעם רומא דרש את מותם של האלוֹטוּס וטיגילינוּס – דווקא בשני אלה, שהיו הנבלים הגדולים שבעוזריו של נירון, לא נגע כלל, ועוד כיבד את האלוֹטוּס במשרת פרוֹקוּראטוֹר חשובה, ובדבר טיגילינוּס נזף בעם בכרוז על כך, שהוא שואף לדם.

16[עריכה]

במעשיו אלה פגע כמעט בכל המעמדות, אך השנאה נגדו בערה ביחוד בלב החיילים, כי לאחר שהקצינים השביעו אותם בשם הקיסר שלא בנוכחותו והבטיחו להם תשורה גדולה מן הרגילה, לא קיים גאלבה את ההבטחה ועוד התרברב אחר כך באמרו, כי נוהג הוא לגייס חיילים ולא לקנותם. בדרך זו מירר את נפש כולם בכל מושבותיהם. מלבד זאת עורר פחד והתמרמרות גם בפריטוריאנים כשפיטר רבים מהם בזה אחר זה מחמת היותם חשודים כמצדדי נימפידיוס. ויותר מכולם נירגן הצבא בגרמניה העליונה על ששללו ממנו במירמה את התגמול על המעשים שעשו נגד ווינדקס והגאלים. לפיכך היו הם הראשונים, שהעזו להפר את המשמעת ובראשון לינואר מיאנו לבוא בשבועה אלא בשם הסנט בלבד, ומיד החליטו לשגר מלאכות אל הפריטוריאנים עם ההודעה הבאה: קיסר זה שהועלה בהיספניה אינו מוצא חן בעיניהם ועל הפריטוריאנים לבחור בעצמם במישהו, שכל הצבאות יסכימו לו.

17[עריכה]

משנודע הדבר לגאלבה סבר, שהזילזול שמזלזלים בו אינו בא מפאת זקנתו בלבד, כי אם על שום היותו ערירי. מה עשה? – מתוך המון הבאים לשחר את פניו אחז פתאום בידו של פּיסו פּרוגי ליקיניאנוּס, צעיר בן אצילים ומצויין, שהיה מקובל עליו מאז ומתמיד ובצוואתו נתן לו תמיד חלק בנכסיו ובשמו; קרא לו "בני" והוליכו אל המחנה; שם אימצו לבן לו בפני החיילים הנאספים, אך גם בשעה זו לא הזכיר דבר בענין התשורה. ועל ידי כך נתן הזדמנות קלה ונוחה למארקוּס סאלביוּס אותו לבצע את מזימותיו במשך שישה ימים לאחר אותו האימוץ.

18[עריכה]

אותו גדולים ותכופים בישרוּ לו לגאלבה עוד מראשית שלטונו את קיצו כפי שאמנם בא ונהיה: בשעה שזבחו בכל הדרך[31] קרבנות על ימין ועל שמאל בכל עיר ועיר, נתבהל אחד הפרים ממכת הקרדום, ניתק מוסרותיו ופרץ אל עבר מרכבתו, הרים רגליו והציף את גאלבה כולו בדמו; וכאשר ירד מן המרכבה כמעט ופגע בו אחד משומרי ראשו ברומח לרגל הדוחק של ההמון. גם בשעה שניכנס לעיר, ואחר כך כשעלה אל הפלטין, קידמה את פניו רעידת־אדמה ומעין קול־געייה. ומכאן ואילך באו כמה מופתים ברורים עוד יותר: מכל אוצרותיו הרים רדיד אחד משובץ מרגליות ואבנים יקרות לקשט בו את פסל "פורטונה" שלו אשר בטוּסקוּלוּם[32]; ואילו לאחר מכן הקדיש את הרדיד הזה לוונוּס אשר בקאפיטוליום, כאילו ראוי זה למקום נעלה יותר. והנה בלילה שלאחריו חלם על דמות פורטונה, המתאוננת על שנלקח ממנה הדורון המיועד לה ומאיימת עליו, שגם היא תקח מידו מה שנתנה לו. החלום החרידהו, אבל כאשר מיהר למחרת, עם עלות השחר, לצאת לטוסקולום לכפר את פני האֵלה בענין החלום, לא מצא שם, למרות ששלח לפניו אנשים אשר יכינו את כל הדרוש לטקס־הפולחן, אלא רמץ עומם על המזבח ולידו זקן לבוש שחורים, המחזיק לבונה בקערת־זכוכית ויין בגביע־חרס[33]. גם לכך שמו לב, שבאחד בינואר, בהקריבו את הקרבנות, נפל הזר מעל ראשו, ובעמדו לשאול לעתיד התעופפו התרנגולות[34] ממנו והלאה. ביום שאימצוהו רצה לדבר אל החיילים, אך מפאת שכחת השמשים לא העמידו לו כיסא־שדה לפני הבימה, כפי שנהוג היה, ובסנט העמידו לו את כיסא־הכבוד כשפניו הפוכים.

19[עריכה]

בשעה שהקריב קרבנות שחרית קודם שנירצח, הזהירוֹ וחזר והזהירוֹ מגיד־העתידות, שעליו להישמר מפני הסכנה, באשר הרוצחים אינם רחוקים לבוא. מעט אחרי־כן נודע לו, שהמחנה[35] נימצא בידי אוֹתוֹ, וכאשר רבים יעצוהו שיבוא לשם בכל המהירות האפשרית, ויוכל להתגבר עליו בסמכותו ובנוכחותו, החליט לא לעשות יותר מאשר להחזיק בשלו ולחזק את מעמדו על ידי משמרות חיילי הלגיונות, שחנו במקומות רבים במפוזר. אף־על־פי־כן לבש מגן עשוי בד, אם כי לא כיחד כלל, שהדבר יועיל אך במעט למול חרבות רבות כל־כך. ולבסוף נתפתה לצאת על ידי השמועות הכוזבות, שהקושרים הפיצו בכוונה כדי להוציאו לרשות הרבים, ואנשים אחדים אישרו בפניו מתוך פזיזות שהענין נגמר, מעוררי המהומות דוכאו והשאר באים אליו בהמוניהם לברכו ומוכנים לשמוע בקולו לכל דבר. אז יצא לדרך לקראתם בביטחון גדול כל כך, שבשמעו חייל מתפאר כי רצח את אוֹתוֹ בעצם ידו. ענה ואמר לו: "ברשות מי?" – וכך הלך והתקדם עד הפורום. שם דהרו לקראתו על סוסיהם הפרשים, שהוטל עליהם לרצחו, פיזרו את קהל־האזרחים ובראותם אותו מרחוק שהו קצת במקומם; אחרי כן חזרו ודפקו בסוסים והיכוהו לפי חרב, לאחר שאנשיו עזבוהו לנפשו.

20[עריכה]

יש מספרים, כי אך פרצה המהומה קרא גאלבה בקול: "מה מעשיכם, חברים־חיילים? אני שלכם ואתם שלי!" וגם הבטיח להם את התשורה. ואילו רבים מוסרים, שבעצמו הושיט להם את צווארו והאיץ בהם לעשות מלאכתם ולהכותו, אם אמנם כך יצא הדבר מלפניהם. תמוה עד מאוד, שאיש מן העומדים שם לא ניסה להביא עזרה לקיסר, ואלה שניקראו לכך זילזלו כולם בפקודות, זולת פלוגת חיילים גרמנים. אלה חרדו להושיע בשל החסד שעשה אתם לאחרונה כשדאג להם דאגה רבה בהיותם חולים ותשושי־כוח; אבל אחרו את המועד, כי לא ידעו את המקום והלכו בדרכי־עקיפין.

בקרבת אגם קורטיוּס[36] נירצח ונשאר שם כמו שהיה עד שעבר עליו חייל פשוט בשובו מחלוקת מנת־המזון, ולאחר שזרק את משאו מעליו חתך את ראשו. אך משלא מצא שערות שיאחז בהן, טמן אותו בחיקו, אחר תחב את אגודלו לתוך פיו וכך נשאוֹ אל אוֹתוֹ. זה מסרו לידי התגרנים ושמשי־המחנה, שקבעוהו בראש חנית ונשאוהו במחנה מסביב מתוך התקלסות וקריאות חוזרות ונישנות: "גאלבה, קוּפּידו[37], הנה תהנה מגילך!". להלצה מחוצפת זו גירתה אותם בראש וראשונה השמועה, שנתפשטה ימים אחדים קודם לכך בעם, כי לאיש אשר הילל את מראהו, הרענן ואיתן עדיין, ענה גאלבה: "עוד כוחי במתני!"[38]. עבד משוחרר של פּאטרובּיוּס נֶרוֹניאנוּס קנה את הראש מידי אלה במאה דינר זהב והשליכהו למקום שבו הוצא פטרונו להורג בפקודת גאלבה. לאחר כל זה הביא סוף־סוף ארגיווּס, סוכן ביתו, לקבורה את הראש וגם את שאר הגוויה בגנים הפרטיים של גאלבה על יד הכביש האברֶליאני.

21[עריכה]

קומתו היתה בינונית, ראשו קרח כולו, עיניו תכולות, חוטמו עקום, וידיו ורגליו מעוותות מחמת מחלת השיגרון במידה כזאת שלא יכול לנעול נעל זמן רב, או להפוך במגילה ואפילו להחזיק בה. בצידו הימני צמח לו גידול של בשרו ותפח כל כך, שבקושי יכלו להחזיקו על ידי תחבושת.

22[עריכה]

מוסרים שהיה מרבה באכילה ובימות החורף נהג לטעום אוכל גם לפני עלות השחר. ואילו בשעת הארוחה נוהג היה לאכול בשפע כזה, שהיה מצווה להעביר את השיירים, שנערמו תחת ידו, ולפזרם לבסוף בפני המשרתים העומדים עליו לשמשו. תאוותו היתה מופנית בעיקר לזכרים, ורק לחזקים ולמבוגרים שבהם. סיפרו עליו שבבוא איקֶלוּס, אחד ממרעיו הישנים, להיספניה כדי להודיעו על מות נירון, קיבלהו בנשיקות של חיבה יתירה לעיני כול ועוד ביקשהו בו במקום שיתרצה לו ומיד התבודד אתו.

23[עריכה]

הוא מת בשנת השבעים ושלוש לחייו, בחודש השביעי לשלטונו. הסנט החליט מיד כשניתנה לו רשות לכך, להקים לו מצבה על הפורום בראש עמוד, מקושטת בחרטומי אניות, במקום שבו נירצח. אולם אספסיאנוס ביטל את ההחלטה הזאת, כי נודע לו שגאלבה שלח מהיספניה רוצחי־חרש שיתנקשו בחייו ביהודה.


הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ כלומר צאצאיו של יוליוס קיסר ובני־משפחתו, שנשאו עליהם את השם הזה כשם משפחה ולא כתואר.
  2. ^ מלך כרתים; ראה עליהם: נירון, פרק 12, בהערה.
  3. ^ בית האב אשר בני גאלבה היו משתייכים אליו.
  4. ^ מיץ (בדומה לשרף) של צמח הגדל בסוריה.
  5. ^ שבטים חזקים בהיספניה, שנלחמו מלחמת־כנופיות ברומאים בהנהגת וויריאתוס בשנים 139–147 לפנסה"נ.
  6. ^ הוא קיווה להתעשר כנציב בפרובינציה ולשלם את חובותיו.
  7. ^ שנת 3 לפנסה"נ.
  8. ^ כדי לכפר על חטא, שהברק מבשר לפי אמונתם את העונש הקרוב.
  9. ^ פתגם המציין משהו שאינו אפשרי במציאות.
  10. ^ אֵלת־המזל.
  11. ^ שהנישואין נחשבו כמעשה טוב למען המולדת.
  12. ^ אלמנת אבגוסטוס.
  13. ^ חגיגות לכבוד פלורה, אֵלת־טבע איטלקית קדומה; החג חל ב־28 באפריל ונימשך 6 ימים.
  14. ^ שהתחיל בה ביום ראשון לינואר והשנה נקראה על שמו.
  15. ^ כנראה נפלה טעות בכתב היד: שם אביו של נירון היה גניוס.
  16. ^ קאליגולה.
  17. ^ ראה: קאליגולה, פרק 43 ואילך.
  18. ^ מוֹדיוּס, מידת היבש הרומית, ששימש בעיקר למדידת תבואה, 8.733 ליטר.
  19. ^ לוועדת חמישה־עשר הכוהנים נימסר הפיקוח על ספרי הנבואה הסיבּיליניים; כוהני טיטיוס נתאמנו בטיפוח הפולחן הסאביני על ידי מלכם טיטוס טאטיוס; עליו ראה, טיטוס, פרק 1; חבר כוהני־אבגוסטוס נוסד על ידי טיבריוס.
  20. ^ כדי שיהיה מוכן ומזומן תמיד לברוח מן הארץ.
  21. ^ עיר בהיספניה על נהר אראנדילו.
  22. ^ גדודי־עזר מיוחדים שצורפו בימי הקיסרים לכל לגיון.
  23. ^ ראה: אבגוסטוס, פרק 56, בהערה.
  24. ^ עיר חשובה על מעברות האֶבּרוֹ בהיספניה. היום Tortosa.
  25. ^ ביתר פירוט ראה: Tacit. Histor. I.
  26. ^ היום Tarragona בספרד. בשפך האֶבּרוֹ לים.
  27. ^ ראו לעיל: אבגוסטוס, פרק 49; קאליגולה, פרק 58.
  28. ^ לפי פלוטארך הטעים בזה שהכסף הזה משלו הוא ולא משל קופת־הציבור.
  29. ^ שם שציינו בו איזה כּילי זקן.
  30. ^ של praefectus praetorio: מפקד חיילי־המשמר.
  31. ^ בבואו לרומא.
  32. ^ ראה למעלה, פרק 4.
  33. ^ כל אלה אותות מבשרים רעה: האש שעל המזבח היתה צריכה לבעור; צעיר בלבוש לבן לשמש בקודש והקטורת והנסך חייבים היו להיות בכלים יקרים מיועדים לעבודת־הקודש.
  34. ^ הקדושות, שממעופן היו מנחשים עתידות.
  35. ^ של חיל־המשמר.
  36. ^ מקום מסויים בפורום; ראה אבגוסטוס, פרק 56, בהערה.
  37. ^ אל האהבה, כסמל לנעורים.
  38. ^ מהומרוס: 426, Ilias V, 254; Odysseia XXI.