חיים ביד/נב
סימן נב[עריכה]
שאלה מי שנשבע ונדר בחלום שהיה מצוה לסופר שיכתוב ס"ת לשמו לקיים מ"ע ועתה כתבו לכם את השירה הזאת אם חייב לקיים שבועתו או נדרו כמו שחלם או דילמא אין בו חיוב שבועה ונדר מאחר שהיה בחלום עוד זאת אם בחלום נשבע לשקר גמור כגון על דבר שיש לו שאין לו או להפך וכל כדומה לזה דנמצא שקרן בשבועתו אי בעי כפרה.
תשובה לכאו' היה נר' דאין בו חיוב כיון שנשבע או נדר בחלום דהרי אמרינן בסנהדרין ל' ע"א דאם אמר לו בעל החלום מעות אלו של מעשר שני דברי חלומות לא מעלין ולא מורדין ור"א גאון בשאלתות ס' מקץ סימן כ"ט גריס נמי של מעות של צדקה ושל הקדש יע"ש וכ"ה בהגהות מרדכי פ"ק דב"ב סימן תרנ"ח יע"ש ופסקו מור"ם בהגה' בהלכות צדקה ביו"ד סס"י רנ"ט יע"ש וכן איתא בגיטין נ"ב ע"א ובהוריות י"ג ע"ב דד"ח לא מעלין ולא מורדין יע"ש ופסקוהו כל הפוסקים הרי"ף והרא"ש והאגודה שם בסנהדרין סימן ל"ד והרמ"ה בחי' לשם והרמב"ם בהלכות מעשר שני פ"ו ה"ו ובה' זכיה פ"י ה"ו ובטור וש"ע ח"מ סס"י רנ"ה יע"ש.
אלא שהדבר תמוה דמצינו בגמרא ובפוסקים בכמה מקומות אין מספר שחששו לדברי חלומות והן הלכה פסוקה בש"ע א"ח סימן ק"ל גבי בברכת כהנים לומר רבונו של עולם ובסי' ר"ך הטבת חלום בג' ובסימן רפ"ח תענית חלום ואפילו בשבת יע"ש וכבר ראיתי שם בתשו' ר"א גאון בסדר מקץ סימן כ"ט כי אחר שהביא מ"ש בגמרא דיפה תענית לחלום נרגש ממ"ש בנדרים ח' ע"א דנידוהו בחלום צריך התרה בעשרה וכו' ותי' דיש לחלק בין איסורא לממונא יע"ש וכן הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן קכ"ח הביא ממקומות רבים שחששו לדברי חלומות וכמו כן בהא דנידוי שצריך עשרה ואיך אמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וחילק דכיון דבחלום יש על ידי מלאך ויש ע"י שר לגבי איסור משום ספקא מחמרינן ולגבי ממון אוקי אחזקתיה ושכ"כ בתשו' ר"א גאון בשאלתות סדר מקץ יע"ש ועמ"ש הרב מעבר יבק והביאו הרב יד מלאכי בכללי הדינים מערכת ד' אות קס"ז יע"ש ובספר זקן אהרן סימן כ"א יע"ש ועמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א סי' קב"ל וסימן תפ"ג יע"ש ומ"ש הרב צרור המור דודי תנא דב"א ז"ל בתשו' כי באה בספר חק"ל ח"א חח"מ סימן קי"ח ובספר פני מבין בסוגייא דסנהדרין ובס' נחמד למראה ח"א דקע"ח יע"ש.
וא"כ לענין נודר ונשבע לכתוב ס"ת בחלום נראה דמדמינן ליה לאיסורא כיון שהוא קיום מ"ע ולא לממונא וא"ת שהרי מצינו לר"א גאון בשאלתות והמרדכי בהגהו' ומור"ם בהגה' ביו"ד סס"י רנ"ט דבחולם חלום שאומרים לו מעות אלו של צדקה הן או הקדש ועכ"ז אמרינן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין יש לחלק חילוק ברור דהתם הוא שבעל החלום הוא האומר לו דבר זה שמעות אלו הם צדקה או הקדש אבל כאן בנ"ד שהוא בעצמו הנשבע או הנודר לקיים המצוה אה"ן שאפילו יהיה בחלום חייב לקיים שבועתו ונדרו. ובלאו הכי מצינו ס' הראשונים ואת האחרונים דס"ל דנדר או נשבע בחלום חייב כמ"ש בתשו' הגאונים והביאה הרשב"א ח"א סימן תרס"ח ובמיוחסות סימן רס"ה ובסו"ס הכלבו דקנ"ה ע"ג יע"ש וכ"כ הרנ"י בספר אשה ה' בחי' לפ"ק דנדרין לד"ח בשם הריטב"א שכ"כ בשם רבו יע"ש והנראה שכיוין הריטב"א להרשב"א שהוא רבו וכ"כ הר"ן בפירושו לשם שהוא חושש לס' הרשב"א דהנשבע ונודר בחלום חייב וכמ"ש הרב בעי חיי חיו"ד סימן רי"ז דקס"א ע"ג יע"ש וכן פסק מרן בש"ע ביו"ד סימן ר"י דהנודר ונשבע בחלום חייב לקיימו וכן פסק מור"ם בהגה' ואחריהם נמשכו רוב רבני האחרונים הלא הרב פו"ד והרב"ח והרב ש"ך והרט"ז יע"ש ואם כן זה שנשבע ונדר בחלום לכתוב ספר תורה חייב לקיים.
ואם תאמר שמצינו להרא"ש ז"ל חולק בזה וס"ל דנודר ונשבע בחלום פטור כמ"ש בכלל ח' סימן י"א וי"ד והביאה הטור ביו"ד שם סימן ר"י כמו שיע"ש ועכ"ז נראה שחייב מתרי טעמיה חדא כי כיון שמצינו ס' הגאונים והרשב"א והריטב"א והר"ן ומרן ומור"ם בש"ע ורוב רבני האחרונים קי"ל אחרי רבים ועוד דאפילו הרא"ש והטור דס"ל דאינו חייב זהו בדבר שאינו מצוה כי לא היה חייב מעיקרא אזי כשהוא נשבע ונודר בחלום יהיה פטור ברם כשיהיה השבועה או הנדר בדבר מצוה כי בלא"ה הרי הוא חייב באותה מצוה אלא שאין בו זמן והוא בחירי וברצונו לעשותה כמצות כתי' ס"ת וכיוצא בו בזה וכדומ' לזה כשנשבע או נדר הרי הוא חייב אפילו לדעת הרא"ש וכן ראיתי בהדייא בתשו' הרדב"ז הישנות סימן צ"ט והביאה הכנה"ג שם ביו"ד סימן ר"י הגב"י אות טו"ב שנשאל במי שנשבע בחלום לפרוע לב"ח ליום פ' אם הוא חייב או אמרינן ד"ח לא מעלין ול"מ והשיב כי הגם שיש בזה מחלוקת ולדעת הרא"ש בתשו' ס"ל דהנודר ונשבע בחלום אינו חייב ולדעת הרשב"א חייב סיים וכתב וז"ל ומיהו בנ"ד אני אומר כי אפילו הרא"ש מודה כיון דפריעת ב"ח מצוה אם כן מן השמים מזרזין לקיים המצוה ויש לו לחוש ולקיים שבועתו יע"ש דון מינה ואוקי באתרין כי גם בנ"ד בנודר ונשבע לקיים מ"ע של כתיבת ספר תורה מאחר שבלאו הכי הרי הוא חייב באותה מצוה מן השמים מזרזין אותו לקיים המצוה והרי הוא חייב לקיים שבועתו ונדרו וכמ"ש בעניותי בסה"ק ספר חיים סימן מ"ד אות ה' ובסה"ק תורה וחיים מערכת ס' אות רט"ו יע"ש ובדרוש לשבת ההלבשה שנת התרכ"ה ליצירה בס"ד.
ונראה דל"מ אם יהיה החולם עצמו שנדר או נשבע בחלום לכתוב ס"ת או לעשות ממצות עשה שבתורה כי הוא חייב כאשר ביארנו אלא אפילו אם חלם חבירו בעדו שהיה נודר ונשבע או מקיים אלו המצות ככתיבת ס"ת ונתינת צדקה וכדומה יש לו לקיים וכמ"ש בברכות נ"ה ע"ב דאחד מג' חלומות שמתקיימים וחלום שחלם לו חבירו ומה שנראה מדברי התשב"ץ ח"ב סימן קכ"ח שכתב הפך עיין בספר נחמד למראה ח"א דקמ"א ע"א מה שהקשה רב רחומאי הרב כמוהר"מ הכהן ז"ל יע"ש. ובא מעשה לידי גם באחד שחלם לו חבירו שהיה כותב ס"ת חדש וסיפר לו לחבירו החלום שחלם ותכף קיבל עליו לקיים המצוה כי בכל אלו הדברים המורים מן השמים זריזות במצות שכבר הוא מחוייב אין מקום להתרשל כי אדרבא מן השמים אוהבים וה' חפץ למען צדקו שיזכה במצוה ההיא.
וזה ראיתי למורינו הרב המופלא כמוהר"ח מודעי ז"ל בהגהותיו ליו"ד סימן ר"י בסו"ס ברך משה דקנ"ח ע"ד שעלה ונסתפק במי שנשבע בחלום לשקר כגון על דבר שיש לו נשבע שאין לו וכיוצא בזה יש להסתפק אי בעי כפרה וכעת לא מצאתי גילוי וכו' יע"ש ולעד"ן דאינו צריך כפרה שהרי אם יהיה חולם בליל שבת שהיה עושה מלאכה כגון כותב בחלום או שאר מט"ל מלאכות או יום טוב או יוה"כ הרי מראים לו בחלום שהוא מחלל שבת או יום טוב או יוה"כ היצטרך לעשות תשו' על זה כמו שנשאלתי במ"א והעלתי כי אין צריך שום כפרה על זה והבאתי ראיה ממעשה רב מוהר"מ ריקאנאטי ז"ל והביאו הרב חמדת ימים בהלכות סוכה פ"ה דרכ"א ע"ב וז"ל והר"ם ריקאנאטי ז"ל העיד כי בליל יום טוב הראשון של סוכות יתאכסאן אצלו חסיד אחד וראה הר"ם ריקאנאטי בחלומו לאותו חסיד שהיה כותב את השם יו'ד ה'א והיה מרחיק ה'א אחרונה מן הג' אותיות ואמר לו הרב מדוע ככה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו והרב מחה בידו וכתבו שלם ויהי בבקר אשתומם על המראה באין מבין עד עת בא זמן תפילת שחרית וסדר הנענועין ויפן אליו הרב וירא כי לא היה מנענע רק הלולב ומיניו מבלי האתרוג ואז הבין הרב פתרון חלומו שהיה הה'א אחרונה בריחוק משאר האותיות כי כל ד' מינים הם כס"ת ישראל הנק' הוי"ה ב"ה וכו' יע"ש עוד מעשה רב בס' שתי ידות להרב מוהר"מ די לונזאנו ז"ל ריש סדר עבודת המקדש שהיה חולם בליל יוה"כ שהיה כותב בספר ובדיו שבח לבורא ית' ולא נזכר כי אם תיבת עבודה ונתן דעתו תכף אחר יוה"כ לחבר ספר עבודת התמיד של בכל יום והשלימו בהוש"ר יע"ש הרי בשני מעשיות שהיו עושים מלאכה גמורה שהיא הכתיבה בליל יום טוב ויותר חמור בליל יוה"כ ולא עשו שום פירכוס אם יש עון בדבר הזה וצריכים כפרה דש"מ כי הרואה שחוטא בחלום אפילו במעשה אינו חייב כלום ומכ"ש בדיבור ואם יש לחלק דשאני כותב ועושה מלאכה וכדומה בשבת ויוה"כ וי"ט בחלום דלפי האמת אין מעשה כלל בפועל ועל איזה דבר נחייב אותו דא"כ מעשה כלל אבל בחוטא בפיו שנשבע לשקר הרי הדיבור שהוא החטא עצמו כבר הוא בעין אלא שהוא בחלום דאין פיו ושפתיו שוים ולכן נראה לי לומר דעל זה ועל כיוצא בזה צריך לפשפש במעשיו ולחקור אחריו שמא חטא בפיו ובשפתיו בדבר שבועה לבטלה אי לשוא ולשקר והראוהו בחלום החטא אשר חטא בה ואם פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה ויחזור בתשובה ויקבע עתים לתורה ואצ"ל אם ח"ו בחלום חטא בפיו באיזה דברי כפירה וכדומה שצריך להדאג לשוב בתשובה מכל אשר חטא ויבקש מהשי"ת כי הוא מלך מוחל וסולח.
באופן כי החולם בחלום חלומות שנדר או נשבע לקיום המצות כנודר לצדקה וכותב ס"ת ומשיא יתומים ויתומות ומדפיס ספרי דבי רב וכדומה בהם חייב לקיים נדרו ושבועתו וכמו כן אם יהיה חולם באיזה חטאים התלוים בדיבור כנשבע לשקר וכדומה צריך לבקש שמא איזה דבר רמזוהו מן השמים ועיקר הכל הוא להיות תמיד כל הימים עסוק בתשובה ובמע"ט ובעסק התורה תורת חיים.
ונראה להביא ראיה ממ"ש בברכות פ' הרואה דז"ן ע"א הבא על אמו בחלום יצפה לבינה שנאמר כי אם לבינה תקרא הבא על נערה מאורסה בחלום יצפה לתורה שנאמר תורה צווה לנו משה מורשה קהלת יעקב אל תקרי מורשה אלא מאורשה הבא על אחותו בחלום יצפה לחכמה שנא' אמור לחכמה אחותי את הבא על א"א בחלום מובטח לו שהוא בן העו"הב וכו' יע"ש הרי לך בהדייא דאפי' בחולם שעושה עבירה גדולה בחלום כבא על אמו ועל אחותו ועל אחותו ועל נערה המאורסה ועל אשת איש שהם מן העריות ואית בהו עונש כרת עכ"ז מלבד כי אינו נחשב לו לשום עון אשר חטא אלא אדרבה לזכות תחשב דזוכה לחכמה ובינה ולתורה ומובטח לו שהוא בן העו"הב ואם נאמר דעדיין יש לחלק בזה דעכ"פ הבא על אמו וכדומה להן אינו בפועל גמור כ"א בדמיון בחלום בחזיון לילה ואין כאן מעשה בפועל כלל משא"כ הנשבע לשקר בחלום כי הגם כי הוא בדמיון עכ"ז עיקר המעשה שהוא הדיבור כבר עשאו.
אלא דשבתי וראיתי כי גם זה אינו כי מאחר שהוא ישן כשנשבע לשקר הרי עדיפה מינה מצינו דאפילו עשה מעשה בפועל לבוא על א"א ועל שאר עריות בחלום עכ"ז הוא פטור כי השינה עצמה חשיב אונס ומשנה שלימ' שנינו בכריתות י"א ע"א כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור אחד ער ואחד ישן ישן פטור אחד שוגג ואחד מזיד שוגג בחטאת ומזיד בכרת יע"ש הרי מבואר כי בכל איסורי ביאה שבעריות הישן פטור וא"כ לא שנא בין איש לאשה דסתמא קתני מתני' ואדרבה אם ישן באיש פטור כ"ש באשה ישנה שהיא קרקע עולם וכן מתבאר עוד מסוגייא דיבמות ריש פ' הבא על יבמתו ג'ן ע"ב דאמר רבא אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת לא בישן והאמר רב יאודה ישן ל"ק ביבמותו אלא לדעת בנתקע ופירש'י אלא בישן ונתקשה כשהוא ישן וישן לאו בר דעת הוא ולא הוי קנינו קנין יע"ש הרי דאפי' באיש דאין קישוי אלא לדעת עכ"ז בישן שהשינה היא דבר אונס הוא פטור הגם כי עביד מעשה בפועל וכ"פ הרמב"ם בה' א"ב פ"א הח"י והטור באה"ע סי' כ' וכ"כ בתשו' שאלת יעבץ ח"ב סי' מ"ט ובס' פנים מאורות ח"ג סי' כ"ב והרב חוות יאיר סי' ע"ב והרב עבודת הגרשוני סי' ז"ך ובספר כתר כהונה סימן ס"ו ושכן הסכימו הרב כמוהר"מ מטאלון ומוהרשד"ם כמ"ש הרב כנה"ג באה"ע סימן י"א בהגב"י אות כ"ח ושכ"ן עוד מתשו' מוהרשד"ם חאה"ע סימן קס"א יע"ש דכולהו ס"ל דהשינה מקראת אונס ופטור ומה שנראה ממ"ש שם הרב כנה"ג חולקים בזה וס"ל דלא הוי השינה אונס כבר עמדתי ע"ד בסה"ק חיים ושלום ח"א סימן יו"ד וישבתי דבריהם דלכ"ע כשנתברר לנו דהיה ישן שינה גמורה אין בזה ספק כלל דקרינן ליה אונס לא היה סברת הרבנים החולקים במקום שאין לנו להאמין שהיה ישן יעש"ב בס"ד דש"מ דבחלום בישן גמור כשידענו בודאי שהוא ישן לכ"ע מקרי השינה אונס גמור וקי"ל אדם בשבועה פרט לאנוס וזה ברור.
והגם שאמרו בגמ' שם בברכות בכל הני דהכא על אמו ועל אחותו ונערה מאורסה וא"א דיש לו שבח ושכרו הרבה מאד דה"מ כשלא הרהר בה מ"מ אם ימצא ח"ו שהרהר ובביאתו בחלום אירע מקרה בלתי טהור יהיה נענש על מה שעבר על לאו ונשמרת מכל דבר רע שדרז"ל בפ"ק דע"ז י"ז ע"ב שהוא אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאת קרי בלילה כמו שיע"ש אבל להיות לו עונש כרת ומיתת ב"ד כאשר בא על אלו העריות בהקיץ אין לנו מקום לומר כן וזה פשוט ומידי דברי אשיגה נא עמך על מה שנשאלתי במי שחלם בחלום הלילה שבא לו מת אחד שנפטר בקרוב ואמר לו כי הטלת של מצוה והתפילין יקברוהו סביב לראשו אם יש ממש בחלום זה או לא והשבתי דראיתי להרב דברי מרדכי חא"ח סי' כ"ב ד"ו ע"ד שנשאל בכיוצא בזה במי שבא לו מת בחלום ואמר שמרגלית אחד יקברוה בתוך הקבר שלו אם יש לעשות מעשה והשיב דלא אריך למעבד הכי כי הוא איבוד ממון והעושה כן (שובר) [עובר] משום בל תשחית אלא מוטב שישומו מרגלית א' כמה היא שוה ויתנו המעות לעילוי נפש המת וכו' יע"ש כמו כן יש לעשות כאן למכור הטלת של מצוה והתפילין ולחלק המעות לעילוי נשמת המת לתת לת"ח או לאיזה מצוה גדולה או לתת הטלת והתפילין לעני שילבשם אם אין לו וכיוצא בזה נשאלתי במי שבא המת בחלום לקרוביו ואמ"ל שהבגדים שהיה לבוש בהם בחיים שיקברוהו עמו והשבתי להם כי יתנו הבגדים לעניים וגדולה צדקה דמארכת ימיו ושנותיו של אדם וילבש צדקה כשריון נפש המת ותנוח נפשו בג"ע ועיין מה שכתבתי בתשובותי להלכות נידוי בחלום על שאלות שנדרשתי עליהם פוק חזי: