חיים ביד/נא
סימן נא[עריכה]
שאלה צבור שהסכימו שלא לעשות בבגדי נשים מוזהבים משום גדר וסייג בראות דוחקא דציבורא כי אין יכולת העניים מספקת ונתנו לו בגד מוזהב במתנה אם מותר ללובשו או לא.
תשובה לא מבעייא כשלשון הסכמה הוא שלא לעשות בגדי נשים מוזהבים כי בודאי מ"ל עשאו הוא בעצמו או אחרים הרי כל עיקר הקפידא הוא משום דוחקא דציבורא שלא יראו אחרים ויהיו מוכרחים לעשות ע"כ שלא בטובתם. אלא אפי' היה כתוב בלשון ההסכמה שלא לקנות כיון שהטעם הוא משום דוחק הציבור נרא' לאסור אפילו במתנ' וכמ"ש הרב בית יאודה ח"א חיו"ד סימן ל"ב דהסכמ' שעשו בעבור הדגים שהיו מייקרים השער אם מותר לקבל מתנה והשיב וז"ל ובכלל החרם ודאי אפילו בתורת מתנ' אסור לקבל דמתנ' דינה כמכר והו"ל כקנין ואם עבר אחד וקיבל פשיטא דישליכנו לכלבים ואעפ"י שאותו היחיד היה מוחה בתחיל' בהסכמת החרם אין לחוש לו דבטלה דעתו אצל הרוב כדאיתא ביו"ד סימן רכ"ח סל"ד עכ"ל הא קמן דאסור גם במתנ' דזיל בתר טעמא דהסכמ' נתקנה משום שלא ידחקו העניים ודוחקא דציבורא כי מי שרואה לאשה זו שיוצאת במלבוש מוזהב רוצה היא גם כן לצאת בבגדים מוזהבים ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתא כי זה עשו כדי למעוטי וכל שלוקח במתנ' ולובש לא תתקיים מעולם.
וזה ראיתי להרב הגדול מוהר"א ישראל ז"ל בס' עוגת אלוהו סימן כ"ו שנשאל על כעין נדון דידן וז"ל נשאלתי בקהל שעשו הסכמה שלא יוכל שום אדם מאנשי העיר לעשות בגדים מחאטא'י מוזהב אם נתנו לאחד מאנשי אותה העיר במתנה חאטא"י אם מותר לעשותו לאשתו תשו' נלע"ד דמותר לעשותו יען ידוע הוא דהסכמ' הרי הוא כשבועה ונדר ובנדרים הולכים אחר הדברים שכוללם נשבע או נדר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות נדרים ופסקו מרן ז"ל בספר הקצר יע"ש והה"נ בנ"ד דהסכמה זו היא היתה עשוייה משום חשש ממון כי גדולי העיר עשו הסכמ' זו משום שהמה ראו כן תמהו אשה עניה אשר היתה מבקשת מאת בעלה שיעשה לה בגד אחד מחאטא'י זהב טיל'י היא אמרה מדוע אשת הגביר פ' עשה לה בעלה בגד חאטא'י טיל'י ואתה לא עשית לי ומכח זה נמנו וגמרו ועשו הסכמ' שלא יוכל שום אדם מאנשי העיר לעשות שום בגד מחאטא'י טילי וכיצא ונמצא דכל מגמתם היתה משום חשש ממון וכיון שכן אם נתנוהו לו במתנ' יכול לעשותו עכ"ל. ואחרי המחי"ר דבריו אלו תמוהים בעיני מאד דאדרבא אם טעם ההסכמ' הוא משום חשש ממון שלא יצטערו העניים שאין להם ועשו הסכמ' כוללת מה בצע אם אחד נתנו לו במתנה ולא הוציא הוצאות בבגד זה הרי התקנה היא לכל הציבור ואה"נ אם היה היחיד נשבע או נודר לבל יעשה בגד כנז' לאשתו משום ההוצאה היה מקום לצדד ולומר כי יש אומדנא דכשהוא במחנה מותר משא"כ ברוב הציבור דאם אחד יקח במתנה ויעשה בגד לאשתו האחר שאין לו ולא נתנו במתנה וצריך לאשתו ע"כ שלא בטובתו הרי הוא מצטער ואפשר שיהיה לוה ולא יהיה כח לשלם ויתפסוהו בבית האסורים ומדין אין פודין את השבויין יותר עכ"ד נגמר מיניה. גם מ"ש עוד וז"ל ועוד בה בהסכמה כתוב בה שלא יוכלו לעשות מחדש אבל בגד העשוי יכולים ליקח מן השוק וכוונתם היא היתה דכיון דאינו דבר חדש יכולים ליקח אותו בזול והה"נ מתנה דלא הוציא שוה פרוטה אה"ן דמותר לעשותו אפילו חדש וזה ברור עכ"ל. וכשאני לעצמי גם בזה אין נראה להתיר דאם כוונתם שלא לעשות מחדש ומה שיש לו מקודם יכול ללובשו אם כן מאי נ"מ בין אם לקח במעות בין לקחו במתנה שהרי כל עיקר התקנה היא להיות רווחא לרוב הציבור כדי שלא יהיו דוחקים אותם נשיהם וכל שתלבוש זאת האשה בגד חדש מעתה אחר ההסכמה ממנה יראו וכן יעשו כי אינו כתוב על המלבוש שהוא מתנה ולאו כ"ע ידעי ואפילו אם היה כתוב מה שאינו דרך לעשות כן מזייפי ועבדי אחרים הכי וזה פשוט וברור לכל מבין עם תלמיד: