חיים ביד/מד
סי' מד[עריכה]
שאלה בראובן ושמעון שנשתתפו בקניית סחורה אחת והוציא ראובן לקרן סך עשרים אלף אריות מו"מ ושמעון אלף אריות והסחורה היא ברשות ראובן להמכר ויהי כי ארכו הימים ונמכרה הסחורה תובע ראובן מש' אלף אריות מו"מ באומרו כי תנאי היו הדברים שאם לא ימכר הסחורה עד מ"ה ימים שיגבה מאמצע השותפות סך מה לחדש מידי חדש בחדשו וכיון שעבר זמן מה הנה הוא גובה כל מה שעולה לפי תנאו וש' מכחיש כי לא היה תנאי כלל ובאו לדין לפני הקונסול אינגליז וחייב שבועה לראובן שכך דינם שנשבע ונוטל ושלחם הקונסול לפני ע"ע השבועה. ואני השבתי לו כי בדינינו הוא להפך נשבע ונפטר זולת כי בנדון זה בלא"ה ראובן התובע שהוא המוציא הוא המוחזק עתה בממון הסחורה הלזו ועוד יש ב' רעותות כי ליכא בחיוב זה שום קנין ושום חיוב בשטר ועד אחרן איסור רבית ולכן באו לקבל מה שהוא הדין ושכמ"ה:
תשובה קודם שאדבר בענין השבועה על מי מוטל ועל הקנין אדברה נא על ענין איסור רבית והגם כי לא תבע שמעון דבר זה אם יראה לדיין שיש איסור רבית למה ישתוק מלהודיע להם כי הנה אמת שכתב הרב שבות יעקב בתשו' ח"א חח"מ סס"י קל"ה והביא דבריו הרב ברכ"י בח"מ סי' ט' אות א' דל"ה ע"א שכתב וז"ל דכל שאינו תובע אין הב"ד יוכל לכוף להחזיר השוחד במשמעות ל' הרמב"ם והש"ע וכו' וכ"כ הסמ"ע והט"ז ומאי דמשמע קצת מדבריהם דאם לא תבעו מיד הוי מחילה זה אינו דכל שאינו מוחלו בפי' יוכל לתובעו כל זמן שירצה אך כל זמן שלא תבעו אין ב"ד נזקקין לו וכן הדין ג"כ ברבית וגזל ודלא כהסמ"ע דכל שאינו תובעו אין נזקקין לו אך לצאת י"ש ולשוב בתשובה אז צריך להחזיר אף אם אינו תובעו וכדאיתא להדייא בשמואל את מי עשקתי ואשיב לכם וכו' יע"ש. הרי מבואר מדברי הרב שבות יעקב דכל שאין הבע"ד תובע אין לדיין לכוף לשלם אלא דנראה לע"ד דאם באו לפני הדיין והוא ראה כי מה שלא תבע הבע"ד הוא מחסרון ידיעה שאינו יודע שדבר זה הוא איסור רבית לכן לא תבעו ובהודע לו שהוא איסור רבית בודאי דחוזר ותובע ואפי' המלוה הנוטל רבית גם הוא אם יודיעוהו אפשר דעושה מה שהדין נותן שלא ליקח רבית בודאי דחייב הדיין להודיע להם מה שהוא הדין וכן ראיתי למורינו הרב הגדול כמוהרי"ם ז"ל בספר שפת הים חיו"ד סי' י"א די"ב ע"ג שנשאל על ראובן שהלוה לחבירו מעות ברבית ובאו לפני הדיין להתדיין על תביעה אחרת ומתוך דבריהם וטענותיהם הבין הדיין שהלוה זה לזה ברבית קצוצה אי חייב הדיין להוציא הרבית מזה ולתת לזה אעפ"י שהלוה לא תבע על זה והשיב עיין בתשו' שבות יעקב ח"א והביא דבריו הרדב"ז (ט"ס הוא וצ"ל הרב ברכ"י) בח"מ סי' ט' וכו' וסיים וכתב וז"ל ומ"מ נראה דמצוה על הדיין להודיעם חומר הנושא דאיכא איסורא בדבר ולצאת י"ש חייב להחזיר ואם אחד שהודיעם אמר הלוה שהוא מוחל לו אין כאן בית מיחוש ואם יש לזה איזה חוב שחייב לאחרים אם נאמן לומר שמחל למלוה הרבית או לא עיין שם עכ"ל הנה מבואר דיש לו לדיין להודיעם שהוא איסור רבית אלא דעכ"ז אם רוצה הלוה למחול ולא לתובעו אין לדיין לכופו שישלם ואם יהיה הענין כי בהודע הדיין הדבר לבעלי דינים הלוה חוזר וטוען ואינו מוחל לו הרבית בהא ודאי אם הלוה הוא המוחזק אין לו לתת אלא דאם יהיה המלוה מוחזק בנ"ד דאז אפילו שיחזור הלוה לתבוע טענת איסור רבית המלוה שהוא מוחזק בו אינו משיב הרבית כיון דלא הוי רק אלא אבק רבית כאשר נבאר לקמן בס"ד:
וראיתי להרא"ש בתשו' כלל ק"ח סי' ט"ו דקנ"ו ע"ב שכתב וז"ל ועל עסק דין זה שראובן הלוה לשמעון חטין בחטין בשטר ובאו לדין לפני זקן אחד וחייב את שמעון והגבה לראובן שטר של ח"ק זהובים משמעון שהיה לו על לוי חזר שמעון וטען שאינו רוצה ליתן לו חטין שהוא רבית אלא יתן לו דמי חטין כפי מה שהיו שוים בשעת שהלוה ממנו ולא רצה הדיין לקבל טענותיו משום דבשעה ראשונה שתבעו לא ערער בדבר לשוויי החטים בין שעת ההלואה לשעת הפירעון וקבל עליו את הדין ואינו יכול עתה לחזור ולטעון דאימור טענתיה אגמרוה אין נראין לי דברין דבודאי יפה אגמרוה מה שלא ידע כי היה סבור שיפה פסק לו את הדין וחייבו לפרוע לו חטים וכשאמרו לו שאין לו לשלם חטים אם לא יצא השער וגם אם יצא השער וגם לא היו לו חטים יפה היה טוען לסתור את הדין שנפסק לו עכ"ל הרי כי אפי' שחייבו הדיין לשלם ואחר שהגבה לו שטר מת"ק זהובים עכ"ז כשחזר וטען שהיה בענין איסור רבית כתב הרא"ש ז"ל דיפה אגמורוה ואינו משלם כ"ש כשבאו לדון לפני הדיין והדיין רואה כי אם מחייב לפרוע שמעון לראובן הוי איסור רבית איך יתכן שלא יאמר כי בלא"ה הוא פטור ואדרבה הוא אומר שיפרע הרי הוא מכשילן באיסור רבית לכתחילה ובודאי דאסור.
ועוד נראה ראיה לזה ממ"ש התוס' בכתובות ס"ט ע"א ד"ה משם ר"ת והמרדכי שם סי' ק"ץ והאגודה שם סי' צ"ו ופסקו מרן בש"ע ח"מ סי' טו"ב סעיף י"ב כשאחד מבעלי דינים מגזם לחבירו בפני הדיין ואומר לו כו"כ התחייב לי כדין אם אין הדין כך צריך הדיין לו' שקר אתה דובר יע"ש ועיין מ"ש בעניותי בסה"ק רו"ח שם בחי' לח"מ דה"ט משום שלא יטעה בשתיקת הדיין שהדין כך ויבואו לעשות הבעלי דינים הפך התורה ואם במגזים הבע"ד והדיין שותק איכא איסור כ"ש כשהבע"ד תובע מחבירו ממון והוא רואה שיש איסור בתביעתו איך יוכל הדיין לשתוק ולא זו בלבד כי יאמר להם שיפרע לחבירו מה שהוא אסור לפום דינא ול"ד לדין שכתב מור"ם שם בח"מ בהג"ה סמוך ונראה לדין זה וז"ל בעל דין שתבע חבירו בעד דבר מועט והדיין רואה שיתחייב לו עפ"י הדין יותר ממה שתבע אין לו לדיין לפסוק יותר ממה שתבע ואם פסק לו יותר הוי טעות בדין וחוזר עכ"ל דיש לחלק בזה כמה חילוקים א' הוא כי לא כתב מור"ם כן כשאין איסור בדבר כענין ב"ד שיש איסור רבית ועוד יש לחלק דזהו כשהוא בא לחייבו יותר ולהוציא לא לפוטרו שלא להוציא ועוד נראה לחלק כי כאן בנ"ד בלא"ה הנתבע הוא מכחיש בטענתו שלא לפרוע לו באומרו כי לא היו דברים מעולם אלא שהדיין רואה כי בלא"ה אפי' היה אמת שהתנו ביניהם כן בלא"ה איכא משום איסור רבית ועמ"ש בעניותי בענין זה בתשו' במ"א בס"ד
ועוד נראה לי לומר כי אפי' לדברי ראובן היינו שהיה תנאי לבד שאם לא תהיה מכירת הסחורה בעוד מ"ה ימים שיפרע כו"כ לחדש הרי לא היה שום חיוב שבועה ואפי' קנין וחיוב בשטר לא היה וא"כ במה נתחייב שמעון לראובן ואפי' שלא היה שום איסור בדבר וכך הם דברי הרא"ש בתשו' כלל ס"ד סי' ג' וז"ל עוד אני צריך להודיעכם דבר אעפ"י שלא שאלתם עליו כדי שלא יצא מתחת ידי דבר שאינו מתוקן כל מה שזכיתי לראובן זהו אם היה שם קנין סודר שהקנה שמעון לראובן ליתן לו רביע בחכירות בשבילו אבל בלא קנין אינו חייב כלום וכו' הילכך לא מיחייב שמעון לראובן כלום בלא קנין יע"ש א"כ דוכוותא הוי בנ"ד כי אין שמעון חייב לראובן כלום יען לא היה שום קנין סודר ושום חיוב בשטר ושבועה וא"כ בכדי מי מחייב:
ומ"ג דהוי התנאי בדרך אסמכתא דאם לא נמכר עד זמן מ"ה ימים יתחייב כו"כ לחדש הוי דרך אסמכתא ול"ק וכל שכן שיש איסור בדבר כדבר האמור ומדובר וכיון שכן בענין זה איך יהיה הדיין שותק בדבר ולא לומר לו שהוא עושה איסור ואפי' אם יהיה הענין שהאיסור הוא מדרבנן משום הוכח תוכיח את עמיתך מחוייב הדיין לומר שיש איסור בדבר והוא יחוש לעצמו וכ"ש בשיש בדבר איסור רבית גמור מדאורייתא והוא רבית קצוצה והגם כי יהיה גם בענין זה מחלוקת בפוסקים אי הוי ר"ק או אם הוי אבק רבית אם יהיה הענין שרבו הסוברים שהוא ר"ק על החולקים שאומרים שהוא אבק רבית הרי איכא רוב לגבי המיעוט וקי"ל דבאיסורא אזלינן בתר רובא והיה לנו לילך אחרי רבים שלא יאמר המוחזק קי"ל או עדיין איכא למימר דלצד ממון הרי איכא מיעוטא ועדיין מצי המוחזק לומר קי"ל משום צד חזקת ממון שבו:
כי כן צריכים אנחנו לחקור בענין נ"ד בשתי חקירות אלו הראשונה הוא לבאר דעת הפוסקים בענין נ"ד באומר לחבירו בשביל המתנת המעות שהוא נותן כו"כ לחדש עד שימכר הסחורה אם רוב הפוסקים סוברים דהוי ר"ק או המיעוט. ואח"ך נחקור חקירה השניה אם במחלוקת הפוסקים כשיש רוב הפוסקים סוברים דהוי ר"ק ומיעוט הפוסקים ס"ל דהוי אבק רבית אם בכה"ג מצי המוחזק לומר קי"ל דהוי אבק רבית ושלא להחזיר או אזלינן בתר רובא דהוי מילתא דאיסורא ומפקינן מיד המוחזק.
ואבא לבאר לחקירה ראשונה אם יש איסור רבית באומר לחבירו כל' הזה אם תהיה נמכרת הסחורה עד זמן פ' אתן לך כו"כ לחדש בעד המתנת המעות ואם הוא איסור דאורייתא דהוי ר"ק או איסור דרבנן דהוי אבק רבית ואם הרוב סוברים דהוי ר"ק או א"ר. הנה לדעת הרמב"ם בה' מו"ל פ"ו ה"ג שכ' וז"ל הורו רבותי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבע חובו ואמר לו דור בחצירי עד שהחזיר לך חובך ה"ז אבק רבית לפי שלא קצץ בשעת ההלואה שנ' לא תתן לו בנשך והרב מים רבים בחיו"ד סי' ל' ייחס ס' המרדכי בתשו' דשייכות לס' נשים שהביא מוהריק"ו שו' קי"ט דקאי כס' הרמב"ם ורבותיו יע"ש ועיין שם בסי' ל"א מה שרצה לצדד בזה יע"ש וכ"נ מדברי הרב הדרישה ביו"ד סי' קס"ז סק"ז יע"ש וכ"ה דעת הסמ"ג לאוין קצ"א שכתב כדברי הרמב"ם ורבותיו כמו שיע"ש. הרי מוכח מדברי הרמב"ם ורבותיו והסמ"ג והדרישה דבנ"ד שאחר שכבר לקחו הסחורות בשותפות והם ברשות ראובן והתנה שותפו שמעון שאם לא ימכרו הסחורות עד זמן פ' שיתן כו"כ הרי לא היה הקציצה בתחילה כ"א אחד עבור זמן וכל כה"ג לא הוי ר"ק. אלא דמצינו שלמים וכן רבים לוחמים ע"ד הרמב"ם ורבותיו אלו ה"ה הראב"ד שם בהשגות והרמב"ן והרשב"א וכמ"ש ה"ה ז"ל שם וכ"ה דעת הרב בעל התרומות שער מ"ו ח"ג סימן י"ט הביא דברי הרמב"ם והסכים לדברי הראב"ד כ"פ רי"ו בס' משרים נתיב ח' ח"א וסיים וכ"ן דעת רש"י והרב הנמק"י עלה דההיא הלוהו ודר בחצירו וכו' הסכים ג"כ דעת הראב"ד והרב בצלאל בש"מ שם בב"מ לד' ס"ד ע"א הביא שכ"כ הריטב"א ורבו הרא"ה וכ"כ הטור ביו"ד סי' קס"ו וחלק ע"ד הרמב"ם וכתב דאין חילוק בין קצץ בשעת הלואה להרויח לו זמן אחר ההלואה בשביל המתנת המעות והביא שכ"ה דעת רש"י דאין חילוק יע"ש וכ"ה דעת תלמידי הרשב"א שהביא מרן בב"י שם סימן קס"ו דאם אמר שהלוהו אמר דר לי בחצירי בשכר מעותיך הוי ר"ק יע"ש וכ"ה דעתו בש"ע שם סעיף ב' שכתב וז"ל ואם הלוהו ואחר זמן תבע חובו ואמר לו הלוה דור בחצירי י"א שאינו אלא אבק רבית וי"א שהוא רבית קצוצה והוא שיאמר לו כן בשעת שמרויח לו זמן עכ"ל והרי קי"ל כס' י"א שמביא באחרונה וכ"ן דעת הש"ך סק"ח דכ"ה הסכמת רוב הפוסקים יע"ש וכ"ן דעת הלבוש שם:
ולענין הלכה במחלוקת זה אי מיקרי א"ר או ר"ק כי לדעת רובא דרבוותא הוי ר"ק ולדעת המיעוט הוי א"ר אי יכול לו' קי"ל המוחזק להחזיק בידו כמ"ד דהוי א"ר ואינו יוצאה בדיינים ולא ר"ק דיוצאה בדיינים כיון דהוי מילתא דאיסורא ויש לנו ללכת אחרי רבים הנה הרב מוהרשד"ם בתשו' חיו"ד סימן ס"ה הביא מחלוקת זה של הרמב"ם ורבותיו עם כת הפוסקים וכתב וז"ל מ"מ נראה למעשה דמפקינן מיניה כר"ק כיון שכל האחרונים חולקים עליו וגם הקדמונים יע"ש וראיתי למרן החבי"ב ז"ל בכנה"ג ביו"ד שם סימן קס"ו הגה"ט אות י"ט שהביא תשו' מוהרשד"ם הלזו וכתב שכ"ן דעת מוהריב"ל בתשו' כ"י ועל זה תמה וקרא וז"ל אמר המאסף תמהני מהרב דנראה מדבריו דמשום דראשונים והאחרונים חולקים עליו לא מצי למימ' קי"ל ואם היה המחלוקת שקול וכ"ש אם הרוב יעמדו כס' הרמב"ם מצי למימ' קי"ל וזה תימא גדול שהרי בסי' ס"ב מחלק הנז' כתב על פלוגתא דרבוותא אי א"ר או ר"ק דכיון דהמחלוקת עושה ספק דאורייתא לא מצי לומר קי"ל והן מאותו טעם עצמו לא יהא יכול לו' קי"ל ותו קשה לפי דבריו בכאן שלא לפסוק דלא כהרמב"ם מטעם האיסור אלא מטעם שהקדמונים והאחרונים חולקים עליו מה בכך אפי' יהיו כל חכמי ישראל בכף א' וב' חכמים בכף אחרת יכול לו' קי"ל כ"ש הכא שמלבד שהרמב"ם ורבותיו סוברים כן הסמ"ג סובר כמוהו עכ"ל וכן הקשה הרב מוהר"א קוב'ו ז"ל בס' אדרת אליהו בתשו' סי' כ' ד"ס ע"ג יע"ש. ואחרי המחי"ר נראה דלק"מ דכל עיקר טעמו של מוהרשד"ם לכתוב בסי' ס"ה דאין לומ' קי"ל כמ"ד דהוי א"ר ולא ר"ק הוא מפני שרוב הפוסקים באותו נדון שבסי' ס"ה סברי דהוו ר"ק והמיעוט ס"ל דהוי א"ר ובכן היותם רבים וקי"ל אחרי רבים עושה כאילו הוא איסור וכמו שבאיסור ודאי כתב מוהריק"ו שו' קמ"ט דאינו יכול לומ' קי"ל במילתא דאיסורא הה"נ בכה"ג דרוב הפוסקים ס"ל דהוי ר"ק כי בודאי מ"ש מוהרשד"ם כמ"ש מוהריק"ו כוונתו היא על תשו' מוהריק"ו שבסי' קמ"ט הלזו וכמ"ש בהדייא הרב מוהר"א ששון סימן קס"ב וכמ"ש לקמן בס"ד וכן ראיתי להרב פמ"א ח"א סי' כ"א דד"ן ע"ד שכתב וז"ל ואולי לפי שאין המחלוקת שקול כתב הרב מהרשד"ם מ"ש לעיל בשמו יע"ש וכן ראיתי להרב הגדול מ"ז ז"ל בס' חק"ל ח"ב חיו"ד סס"י י"ד שהבין כונת דברי מוהרשד"ם דמה שהחמיר שלא לומר קי"ל הוא משום דרבים מחמירים וישב קו' הכנה"ג יע"ש ואה"נ אם יהיה מחלוקת שקול וכ"ש שרבים הסוב' דהוי א"ר אזי יכול המוחזק לו' קי"ל וכ"ן דעת הר' תו' חסד סי' קס"ד שכתב וכן ראוי להחמי' כדעת כל הפוסקים דס"ל דהוי ר"ק יע"ש ועיין להרב דברי אמת סימן י"א בתשו' דמ"א ע"ג שאחר שהביא דברי הרב מהר"י הלוי סימן ג"ן שכתב דכיוין מהרשד"ם לתשו' מהריק"ו שי' קמ"ט כתב הוא ז"ל דלעד"ן שהוא מכוין לתשו' מהריק"ו שו' צ"ב יע"ש:
וראיתי להרב פליטת בית יאודה סי' א' ד"ה ע"כ שתמה על תשו' מהרשד"ם דסי' ס"ה דאין לו' קי"ל כמ"ש מהריק"ו שו' קמ"ט וכתב וז"ל דשאני התם דליכא צד ממון להוציא ולכן בנ"ד יודה מהריק"ו וראיתי למהרשד"ם ביו"ד סי' ס"ה דס"ל דלא אמרינן קי"ל דנ"ד רבית היא והביא ראיה מההיא דמהריק"ו שכתבנו תמה אני ע"ד יע"ש והסכימו עמי רבותי נר"ו ועכשיו שנדפסו תשו' מהר"א ששון ז"ל ראיתי שכתב שיכול לו' קי"ל כהרמב"ם ורבותיו כההיא דרבית ודחה הראיה של מהריק"ו כאשר כתבתי וששתי עכ"ל והנה בהא דדחה ראית הרב מהרשד"ם מתשו' מהריק"ו כבר כתבתי כי ראיית מהרשד"ם ז"ל כונתו היא כי לגבי דידן ללמוד ממנו בהדרגה כי מצינו רוב הפוסקים דהוי איסו' ר"ק וקי"ל אח"ר נעשה איסו' זה כאיסו' ודאי כציצית שכתב מהריק"ו וזה ברור. ומתשו' הרב פליטת בית יאודה הלזו דסי' א' תשובה מוצאת לדברי הכנה"ג שם שהביא דברי הרב פליטת ב"י בסי' ד' שכתב וז"ל וכן לבעל פליטת ב"י בסי' ד' פסק בנדון הלז דיכול המוחזק לומר קי"ל והסכימו על ידו הרב הגדול מוהר"י באסאן והרב מוהר"ר אגוזי ומוהר"מ די בוטון בתשו' סימן ל"א ותמהני איך לא עמדו בחקירה זו אם במילתא דאית ביה איסור וממון מצי למימר קי"ל וכו' יע"ש שהרי הרב פליטת בית יאודה שם סי' א' כבר עמד בזה ואפשר שזה רמזו הרב כנה"ג בסו' דבריו שכתב ועיין בפליטת ב"י ס"י א' יע"ש:
אלא שרואה אנכי כי העיקרא תשו' מוהר"א ששון שרמז הרב פליטת ב"י סי' א' שחלק ע"ד מוהרשד"ם וס"ל דיכול לומר קי"ל אפי"ה הלא היא כתובה בסי' קס"ב דק"פ ע"א ושם מתבאר כי אחר שהביא דברי מוהרשד"ם בתשו' שבחיו"ד סימן ס"ב הלזו כתב הרב מוהר"א ששון וז"ל הרי שהרב תפס בבירור דבר זה ושכן נראה מדברי מוהרי"קו ואם כיוין עמ"ש בשורש קמ"ט הרי עדין אני ההדיוט בספקי עומד שלא ביאר דבריו שם מהריק"ו רק באיסור לבד לא במקום שיש איסור וממון יע"ש. וכ"כ מהרח"ש ח"ג סי' י"ז דח"י ע"ג יע"ש ועיין שם למהרח"ש דנסתפק אי מהרשד"ם אמרו כשיש רוב האוסרים וכו' יע"ש גם ראיתי להרב מהר"א קוב"ו ז"ל בתשו' בס' אדרת אליאו סימן ב' ד"ט ע"ג שדחה ראיית מהריק"ו יע"ש והוא תימא כי לא זכר מתשו' מהר"א ששון והרב פליטת ב"י וכבר כתבנו דאין זו קו' על מהרשד"ם כי ס"ל להרב מהרשד"ם כיון דהוו רבים וקי"ל אחרי רבים ורובא דאורייתא עושהו כאיסור גמור ומ"ל רובו ומ"ל כולו הרי קי"ל רובו ככולו מ"מ נראה דלמעשה ס"ל למוהר"א ששון ז"ל דיכול המוחזק לו' קי"ל וכמ"ש סוף דבר הדבר ברור אצלי לזכות את הלוה וכו' יע"ש ובזה יש להשיב ע"ד הרב מוהר"מ קלעי שרצה להשיב ע"ד הרב פליטת ב"י כי מוהר"א ששון נסתפק וכו' יע"ש שהרי כבר כתב לענין דינא דיכול לומר קי"ל וכמש"ל:
וכן ראיתי להרב תורת משה לבן מוהרח"ש בחח"מ סי' כ"ו דל"ח ע"ד שהביא דברי מוהר"א ששון וכתב וז"ל והגם שהרב מוהר"א ששון עדין נסתפק הרשד"ם סוף מ"מ דבר העלה וכו' יע"ש והוא תימא כי לא ביאר כי כל עיקר דברי מוהרשד"ם וגם הרב מוהר"א ששון שעמד ע"ד מוהרשד"ם אינו אלא כשיהיה סברת רבים דסברי דאיכא איסורא לגבי מועטים אי חשיב בודאי איסור דקי"ל דאזלינן בתר רובא באיסור דאורייתא והוא ברור ועיין להרב פמ"א ח"א סימן כ"א דד"ן ע"ד שהביא מפי השמועה משם מוהרח"א דיכול לו' קי"ל אפי' באיסור רבית קצוצה ושהביא ראיה מדברי בהע"ת וכתב וז"ל ולא סיימו קמאי מקומו ובדקתי ומצאתי הון לי וז"ל בשער מ"ו ח"ב נשאל הראב"י וכו' יע"ש ודבר ה' בפיהו אמת וכיוין אל האמת שכ"כ מוהרח"ש בתשו' ח"ג סי' טו"ב דח"י ע"ד לחלוק על מוהרשד"ם שיכול לו' קי"ל וראייתו הוא מדברי הרב בעה"ת הללו כמו שיע"ש ועיין ברכ"י ח"מ סי' כ"ה אות כ"ב יע"ש וכ"כ עוד מוהרח"ש שם סי' ד' דכ"ג ע"ד דיכול המוחזק לו' קי"ל יע"ש וכ"כ הרב מוהר"א קובו ז"ל בס' אדרת אליאו סי' ב' יע"ש וגם הרב תורת משה ן' הרב מוהרח"ש בתשו' סי' כ"ו דל"ח ע"ד כתב דיכול לומר קי"ל וחיליה מדברי הרב מוהרא"ש והוא תימא כי לא זכר מתורתו של הרב מוהרח"ש מר אביו ז"ל שדבריו ברורים יותר מדברי מוהר"א ששון ז"ל כמבואר.
והנה הרב כנה"ג עצמו בח"מ ח"א סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות ס"ו הביא שם מחלוקת הפוסקים אי במילתא דאית בה איסור וממון אי אמרינן קי"ל והזכיר שם תשו' מוהרשד"ם חיו"ד סי' ס"ב ולא כתב לנו החילוק הלזה כי מוהרשד"ם ג"כ דס"ל דאמרינן קי"ל כשיש איסור וממון ולא כתב דאין לו' קי"ל כ"א כשיהיו הסוברים דאיכא איסורא דאורייתא רוב דקי"ל רובא דאורייתא ואח"ר וכן ראיתי ג"כ בתשו' בעי חיי חיו"ד סי' ק"ץ דקמ"ג ע"ד שאחר שהביא מחלוקת הפוסקים דבאיסורא אם יכול לומר קי"ל כתב וז"ל איברא דמטעם אחר כנדון שלנו אין המוחזק יכול לומר קי"ל דאפי' דנימא דבעלמא היכא דהוי איסורא וממונא יכול המוחזק לו' קי"ל בנ"ד דהאיסור הוי דאורייתא המחלוקת עושה אותו ס' דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא וכ"כ הרשד"ם חיו"ד סי' ס"ב אלא שראיתי למוהרש"ך ח"ב סי' כ"ג דעתו נוטה דבמחלוקת זה דהרמב"ם ורבותיו עם הראב"ד וסיעתו יכול המוחזק לו' קי"ל כהרמב"ם יע"ש ועיין שם מה שצידד כמה צדדים בזה ולא ידעתי אמאי לא ביאר החילוק הזה כי כל עיקר טעמו של מוהרשד"ם אינו אלא בעבור דרוב הסוברים דהוי איסור דאורייתא והוא ברור וכ"כ שם סי' קצ"ו דקמ"ז ע"א אלא שבסי' קצ"ז דקמ"ח ע"ד שתמה ע"ד מוהרשד"ם מסי' ס"ה לסי' ס"ב ולבסו' העלה דאין המוחזק יכול לו' קי"ל ודברי מוהרש"ך הסיעם לדבר אחר יע"ש ועיין עוד שם בסי' קפ"א דקל"ב ע"ד שכתב דרבים חולקים על מוהרשד"ם ושיכול המוחזק לו' קי"ל יע"ש ועיין להרב שיורי ברכה ביו"ד סי' קס"א אות ד' שעמד על תשובות הרב בעי חיי אלו יע"ש.
וזה ראיתי בתשו' הרב דרכי נועם חיו"ד סי' י"ב דכ"ט ע"א שכתב בפשיטות דיכול לו' קי"ל כהרמב"ם ורבותיו ויהיב טעמא דפליגי בסברא ולא בהבנת סוגיית הש"ס וכו' יע"ש ואחרי המח"ר לע"ד לא הונח לי טעמו של דבר דמ"ל אם פליגי בסברא או בהבנת הסוגייא דס"ס הוי הדבר תלוי במחלוקת ובכל מידי דהוי פלוגתא ואיכא אחרי רבים בצד אחד מד"ת קי"ל אחרי רבים זולת בממון דקי"ל דחזקה במקומה עומדת ואומר המוחזק קי"ל כשיש ב' פוסקים המסייעים אותו אפי' נגד כל שאר הפוסקים אלא דשנייא כשיש באותו ממון שהחזיק סרך איסור שכתב מוהרשד"ם ודעימיה דאין לומר קי"ל כי כיון דרבים סוברים דהוי איסור הו"ל דודאי איסור וא"כ מה מתקן בזה הרב ז"ל לו' דהמחלוקת תלוי בסברא וכו' ועו"ק דנעלם מיניה דברי מהרשד"ם בתשו' דכתב להדייא להפך דאין לומר קי"ל בהאי פלוגתא גופא וגם לא נסתייע מדברי מהרש"ך ח"ב סימן כ"ג ושאר הפוסקים דס"ל דאומרים קי"ל גם בכה"ג וגם דעכ"פ קשה דגם החולקים לא תלו טעמם משום דפליגי בס' כמ"ש הרב ד"ן אלא חלקו בפשיטות ככל פלוגתא שיש בפוסקים דאומר המוחזק בממון קי"ל וא"כ דברי הרב ד"ן צ"ע:
ותבט עיני בס' מים רבים חיו"ד סי' ל' שהביא תשו' מאחד קדוש כ"י שכתב בפשיטות במחלוקת זה של הרמב"ם ורבותיו עם רוב הפוסקים דיכול המוחזק לו' קי"ל והביא תשו' מהרש"ך ח"ב סימן כ"ג שמסייע לו ובסי' ל"א הביא תשו' מרב אחד החולק בזה וס"ל כי מוהרש"ך לא אמרה אלא בדרך אפשר ושאין לו' קי"ל והרב המחבר שם סימן ל"ב נטה דעתו כס' האומרים דיכול לו' קי"ל ובכלל דבריו הביא דברי הרב ד"ן אלו כמו שיע"ש והוא תימא איך לא הרגיש ע"ד הרב ד"ן בכל מה שכתבנו וצ"י. גם ראיתי להרב עדות ביעקב סימן לק"ט ולהרב עדות ביהוסף ח"א סי' ג' שכתבו בפשיטות שלא לו' קי"ל כשיש מחלוקת באיסורא דאורייתא כמו שיע"ש והוא תימא כי לא זכרו מכל האמור וכבר השיגם הרב חשק שלמה בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות ע"א יע"ש וכמו כן אני תמיה להרב מהר"י מנשה ז"ל בס' נ"מ באר המים חיו"ד סי' ל"ז שהביא דעת מוהרשד"ם לבד שלא לו' קי"ל כשיש בו איסור רבית קצוצה לדעת רוב הפוסקים ועמד על דברי מוהרשד"ם וישב הב' תשובות מס"י ס"ב לסי' ס"ה דלא סתרי אהדדי ע"ד שכתבנו כמו שיע"ש ולא זכר שר כי שלמים וכן רבים חולקים על מוהרשד"ם וס"ל דיכול לו' קי"ל אפ"ה וצ"ע. וגם מה שישב בדעת מוהרשד"ם כבר עמדו בזה שלימים וכן רבים וכמש"ל:
גם הרב"ד בחיו"ד סי' פ"ד דמ"ג ע"ג דפסק דאין למוחזק לו' קי"ל כדברי מוהרשד"ם וכבר השיגו הרב ברכ"י בח"מ סי' כ"ה בכללי הקי"ל אות כ"ך יע"ש ועוד ק"ל ע"ד הרב"ד במ"ש בסי' פ"ז ד"ז ע"ד דאין לומר קי"ל במילתא דאיסורא כמ"ש מוהר"ם קלעי ז"ל הובאה בפליטת ב"י סי' א' שמסכים עמו אף למוהרא"ש יע"ש והדבר ק' שכבר כתבו כמו הרא"ש וס"ל דיכול לו' קי"ל ומדברי הרב מוהר"ש חאיון ז"ל בתשו' בס' בני שמואל סי' ז"ך דכ"א נראה בתוך דברי התשו' דאינו יכול לו' המוחזק קי"ל במילתא דאיסור' אף דהוי בפתיך הדיה דררא דממונא וכ"כ בשמו הרב כנה"ג סימן קס"ב הגה"ט אות ג' כמו שיע"ש אלא דרואה אנכי כי הרב מוהרש"ח בסו' התשו' הדר ביה שכתב וז"ל אח"ך נתגלה אלו לשון הרמב"ם בפ"ח מה' עבדים שנראה משם דבממונא דאית ביה איסורא דרבנן אומר המוחזק קי"ל וכ"ן שם מדברי הראב"ד והרא"ש שם אזיל לשיטתיה יע"ש עכ"פ למדנו מדבריו דבאיסור תורה לכ"ע אינו אומר קי"ל:
וראיתי להרב כהונת עולם בחי' ליו"ד לסי' קס"א ד"ז ע"ג שאסף וקבץ מערכה לקראת מערכה בהיכא דפליגי אי הוי ר"ק או אב"ר שמוהרשד"ם בחיו"ד סי' ס"ב ס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא וכן נוטה דעת הריב"ל בדבריו שהביא הרב המבי"ט ח"א סי' קי"ו וכ"ן דעת המבי"ט שם ובח"ג סי' כ' וצריך לו' דדוקא כשהרוב אומרים דהוי ר"ק הלא"ה ס"ל להרב המבי"ט דלא מפקינן ממ"ש בח"ג סי' קכ"ג וכמו שיתבאר לקמן בסי' קס"ז בס"ד ולע"ד כבר מילתי האמורה כי גם מוהרשד"ם שהוא מאריה קמא דהאי שמעתתא דאין לו' קי"ל באיסור רבית בפלוגתא דרבוותא אי הוי ר"ק או א"ר אינו אלא כשרבו האוסרים לו' ר"ק על המקילין שאומרים שהוא א"ר וכמש"ל גם ראיתי שצירף דעת מוהרש"ח סי' כ"ט דקאי כסברת החולקים עם מוהרשד"ם יע"ש והנה בסי' כ"ט לא יש שום רמז כ"א בסימן ז"ך ואדרבה משם נר' דס"ל דבמחלוקת הפוסקים אי הוי ר"ק או א"ר בזה אינו יכול לומר קי"ל כי בתחילה עלה במחשבה לפסוק כי אפי' באיסורא דרבנן באבק רבית אינו יכול לומר קי"ל ושוב חזר בו בסו' דבריו ממ"ש הרמב"ם והראב"ד דבאיסורא דרבנן יכול לו' קי"ל וא"כ מינה נפקא דבאיסור תורה בר"ק ורוב הפוסקים סוברים כן דודאי דאינו יכול לומר קי"ל ומלבד כי כן מוכח מדבריו עוד בה כי איך יתכן שיחלוק מוהרש"ח ע"ד הרב מוהרשד"ם ז"ל מר זקנו מבלי שיזכיר את דבריו כלל א"ו דהאמת כמ"ש אלא דיש לעמוד ע"ד הרב מוהרש"ח ממ"ש בסימן מ"ט וצ"י:
עוד ראיתי להרב כהונת עולם שם שכתב וז"ל ובדעת מוהר"א ששון בסי' קס"ב ראיתי למוהר"י הלוי שם סי' ג"ן בשמו דמפקינן ובש"ך סס"י קע"ז כתב בשמו דבמחלוקת שקול לא מפקינן והפותח יד בתשו' מוהר"א ששון יר' דבכל גוונא מספיק"ל וכ"כ בשמו מוהר"ש הלוי שם והפ"מ ח"א סי' נ"א יע"ש ולעד"ן להשיב ע"ד כל הרבנים הנ"ל דמבו' מדברי מוהר"א ששון דהגם שמספק"ל בדבר זה במחלוקת הפוסקים אי הוי ר"ק או א"ר אי אזלינן בתר רוב הפוסקים כדאמרינן בכל ס' דאיסור' דאזלינן בתר רובא והביא דברי מוהרשד"ם בתשו' סימן ס"ב שתפס בבירור דבר זה ושכ"כ מוהריק"ו ואם כיוין ממ"ש בשו' קמ"ט הנה עדיין אני הדיוט בספקי עומד שלא ביאר דבריו מוהריק"ו רק באיסור לבד לא במקום שיש איסור וממון עכ"ל שמזה מוכח שהרב מוהר"א ששון בספיקו עומד אבל לענין מעשה כתב סמוך ונר' וז"ל סוף דבר אם היה נ"ד בענין שבין אדם לחבירו היה במעט הדבר ברור אצלי לזכות את הלוה וכו' יע"ש אשר דברים אלו מורים בפשיטות כי הו"ל ככל ספיקא דדינא דלא מפקינן כי ס"ל כדעת הפוסקים דאפי"ה אם הרבים ס"ל דהוי ר"ק עכ"ז כיון שיש ב' פוסקים המסייעים יכול לו' קי"ל כיון דנשאר הדבר ספק אצלו זהו דעתו של הרב מוהר"א ששון בבירור גמור והגם כי נכנס בספק זה כיון דלא מצא בירור לדבר לא סמך להוציא מיד המוחזק דהכי קי"ל דבכל ספק אין מוציאים מיד המוחזק וא"כ קשה על הש"ך שם ביו"ד סוס"י קע"ז סקס"ח שכתב וז"ל היכא דאיכא ספיקא דדינא או מחלוקת בין הפוסקים אי הוי ר"ק או א"ד כתוב בתשו' ר"א ששון בסי' קס"ב בשם מוהרשד"ם דאזלינן לחומ' משום דהוי ספק איסור דאוריית' והוא חלק עליו דהוי ספק ממונ' לקולא דהמע"ה אם לא שרוב הפוס' מסכימים דהוי ר"ק דהוי ספק איסור דאוריית' דאזלינן בתר רובא וכ"ן מדברי שאר האחרונים עכ"ל ואחרי המחי"ר גם בענין דהוו רוב הפוסקים מסכימים מספ"ל למוהר"א ששון ז"ל ובספיקו הוא עומד אף דלמוהרשד"ם מפשט פשיט"ל ואם כן ס"ל להדייא למוהר"א ששון כי גם בכה"ג דרוב הפוס' מסכימים לאיסור דהוי ר"ק ומספק"ל עכ"ז לא מפקינן מלוה דיכול לומר קי"ל וא"כ קשה נמי על הרבנים אשר כתבו בשמו של הרב מוהר"א ששון ז"ל דס"ל דברוב פוסקים דהוי ר"ק פשיט"ל דמפקינן מיניה וכמ"ש ג"כ הרב פ"מ בח"ב סימן פ"ט דק"ע ע"ג יע"ש דאחרי המחי"ר ליתא דגם ברוב הפוסקים מספק"ל ועיין מ"ש עוד הרב פ"מ ח"ב סי' י"ט דל"ח ע"א שמוהר"א ששון נוטה יותר לס' מוהרשד"ם דליתא וצ"ע
וגם על הרבנים אשר כתבו משמו של הרב מוהרא"ש דמפקינן מיניה דליתא דבהדייא כתב דלא מפקינן מלוה וגם מ"ש הרב כהונת עולם שם ובסי' רכ"ב דס"ג ע"א שלא כדברי זה ולא כדברי זה אלא דמספק"ל וכ"כ הר"ש הלוי והרב פ"מ וצדקו שניהם יחדיו יע"ש הרי דגם דהאמת הוא דמספק"ל עכ"ז הורה להעמיד ביד הלוה ויכול לו' קי"ל כמבואר בדבריו והוא ברור וכן בדין בכל ספיקא דדינא לא מפקינן ממונא היכא דקאי תיקום ובכן אין חילוק בין לוה למלוה. וזה תמהני ע"ד הרב מוהר"מ קלעי ז"ל בתשו' כי באה בס' פליטת ב"י סי' כ' ד"ז ע"ב שהשיב ע"ד הרב המחבר שם בסי' א' שכ' שהרב מוהר"א ששון ז"ל בסי' קס"ב דחה ראית מוהרשד"ם מתשו' מוהריק"ו ושיכול המוחזק לו' קי"ל ועל זה כתב להשיב וז"ל וראיתי מ"ש הח' הש' הפוסק נר"ו בהא דאפליגו רבוותא בתראי הרב מוהרשד"ם והרב אהרן ששון ז"ל שכתב דדין ממון יש לו ויכול המוחזק לו' קי"ל ותמיה מילתא איך יצוייר בפשיטות לו' כן אדרבא איפכא מסתברא ויש לי ראיות על זה ולאהבת הקיצור די בזה גם מ"ש דמוהר"א ששון ז"ל ס"ל בפשיטות דדין ממון יש לו לא נראה כן מלשונו אלא דמספק"ל אי אית ליה דין איסור או דין ממון ע"ש ודבריו תמוהים דמלבד דלא מצינו ראיה חותכת להעמיד ס' מוהרשד"ם ואדרבה מצינו רבים לוחמים עוד בה דמ"ש להשיב ע"ד ה"ה במה שהבין בדברי מוהר"א ששון ז"ל דיכול לומ' קי"ל הכי הוא האמת כמ"ש כן להדייא ומאי נ"מ אם מספק"ל דאפי"ה כתב דאינו מוציא מיד הלוה וכן בדין דמספיקא לא מפקינן ממונא והיכא דקאי תיקום וראיתי להרב פרי עץ חיים אביגדור בתשו' סי' א' ד"א ע"ד דמוהר"א ששון ז"ל הסכים לס' מוהרשד"ם שלא לומר קי"ל דהא ליתא כאמור:
גם ראיתי להרב מוהר"י חאנדאלי ז"ל בתשו' בס' פני יאושע סימן ז"ך דקל"ח ע"א שפסק בפשיטות כתשו' מוהרשד"ם חיו"ד סימן ס"ב שלא לו' קי"ל יע"ש והדבר קשה כי לא זכר כי רבו החולקים על הרב מוהרשד"ם וכמו שהק' הרב חשק שלמה שם בח"מ סימן כ"ה אות ע"א ואולם מה שהקשה עליו עוד דקשה מדידיה אדידיה ממ"ש בחתימתו ע"ד הרב פליטת ב"י כמו שיע"ש לזה אפשר ליישב בו חתימתו הייתה להסכים על הדין שפסק אבל אם היה לו להשיב על מקצת דבריו במ"ש ע"ד מוהרשד"ם אפש' שחלוק עליו בזה שכן ראינו להרב מוהר"מ קלעי דחלק בזה והסכים לפסק הלכה עמו ומ"ג כי סיים וכתב והנה באמת כדי להשתעשע בטוב נועם שפתיו שפתי צדיק ידעון רצון הארכתי בקונטריס ארוך הוא כמוס אתי יען להעתיקו אין פנאי עכ"ל ואפשר דשם מורה ובא סברתו דקאי כס' מוהרשד"ם זה נראה לי להליץ בעד הרב ז"ל:
וראיתי להרב כהונת עולם שהקשה ע"ד הרב פני משה דבתשו' ח"א סי' נ"א דקי"ט ע"ג רצה לומר כדברי מוהרשד"ם דאין לו קי"ל ושוב הביא כי מוהר"א ששון סימן קס"ב מסתפק וא"כ לא מפקינן מיד המוחזק יע"ש כנראה דס"ל דיכול לומ' קי"ל ואילו בח"ב סימן י"ט דל"ח ע"א כתב דמפקינן ובסי' פ"ט נראה דכשהרוב אומרים דהוי ר"ק פשיט"ל דמפקינן וכו' יע"ש. והנה ק"ל עוד בדברי הרב פ"מ דבתשו' ח"א הדר מסברת הרב מוהרשד"ם מפני ספיקו של הרב מוהרא"ש וסיים וכת' וכיון דהוי ספיקא אין מוציאים מיד המוחזק ואילו בח"ב סי' י"ט אחר שהביא דברי מוהרשד"ם דבמחלוקת אי הוי ר"ק או אבק רבית אין לו' קי"ל סיים וכתב וז"ל ולזה נראה שנטה יותר מוהרא"ש בתשו' סימן קס"ב יע"ש והוא תימא דבח"א מייתי למוהר"א ששון דמספק"ל והדין יוצא דאין מוציאים מיד המוחזק וכאן מכריח הדבר להוציא מיד המוחזק בהתחזקות מדברי מוהר"א ששון גם קשה עוד כי בח"ב שם סימן פ"ט דק"ע ע"ג אחר שהביא דברי מוהרשד"ם כתב שמוהר"א ששון מסתפק וכו' מ"מ היכא הרוב הפוסקים סוברים שיש איסור דעתו נוטה שלא יוכלו לו' קי"ל והביא דברי הרב ש"ך וכו' יע"ש והוא תימא כי דברי מוהר"א ששון ז"ל ברור מיללו כי כל עיקר ספקו הוא כשיש רוב הפוסקים אומרים שהוא ר"ק ומיעוט ס"ל דהוי א"ר על זה הוא הספק שלו שנסתפק וע"ז הביא דברי מוהרשד"ם ודחה ראייתו מתשו' מוהריק"ו וסיים דבספקו הוא עומד יע"ש:
ואולם מ"ש הרב כהונת עולם דמאחר שמצינו בג' תשובות של הרב פ"מ שלא הושוו כולם לדעת אחד א"כ לא נתברר אצלינו דעתו יע"ש לעד"ן לו' כי יש לנו למינקט כתשו' שבח"ב סימן פ"ט יען היא אחרונה כי תשו' שבח"א סי' נ"א היא בשנת תי"א ותשו' ח"ב סי' י"ט אשר נטה דעתו להסכים לס' האוסרים ושלא לו' קי"ל הרי היא בשנה תי"ב וזאת התשו' שבח"ב סימן פ"ט היא בשנת תכ"ט הרי אחרונה שבכולם א"כ נקיטינן כי דעת הרפ"מ להסכים דכל שהרוב הסכימו דהוי ר"ק אין לו' קי"ל גם ראיתי להרב באר המים בחיו"ד סי' ל"ז שנראה דעתו מסכים לס' מוהרשד"ם וביקש ליישב שתי תשו' מוהרשד"ם מקו' הרב כנה"ג כמו שיע"ש. ואחרי המחי"ר קשה מלבד כי לא זכר שר מכמה פוסקים הנ"ל ומכללם הרב פמ"א ומז"ה הרב חק"ל ז"ל אשר דרכו בדרך זה בדעת מוהרשד"ם וגם כמה וכמה מרבנים אשר חלקו על ס' מוהרשד"ם וס"ל דאפי"ה יכול לומר קי"ל וכן נקטו רבני האחרונים וכאשר נתבאר לעיל:
וראיתי למורינו הרב מוהר"ש הלוי ז"ל בס' לב שלמה סי' ע"ב וסי' פ"ז שדעתו נוטה שלא לומר המוחזק קי"ל במילתא דאיסורא כמו שיע"ש אלא דגם עליו תיפול התימא אחר המחי"ר כי לא זכר שר מכל זה ומ"ג בעיקר החילוק היכא דרבים הסוברים למועטים וצ"ע. וגם הרב מוהרש"ך ח"א סי' קס"ו וח"ג סי' ל' נטה דעתו לדעת מוהרשד"ם שלא לומר קי"ל במילתא דאיסורא וכמ"ש הפוסקים בשמו ומה שהק' הרב פרי עץ חיים בתשו' סי' א' ד"א ע"ד עמ"ש מהרש"ך גופיה בח"ב סי' כ"ג והצ"ע כמו שיע"ש והדבר ק' דמלבד שכבר עמדו בזה רבני האחרונים ומכללם מורינו הרב כנה"ג בתשו' ומה שכתב מוהרש"ך בל' בדרך אפשר דיכול לומר קי"ל לאו לקושטא דמילתא דבענין נדון שלו כבר מצא טעם נכון שאפי' הרמב"ם יודה וגם בס' מים רבים שם בתשו' חיו"ד סי' ל' ואילך עמדו על זה ובלא"ה סמי חדא מקמי תרתי וק"ל:
העולה לענין דינא כי בנדון דידן כי כל כי האי גוונא שמתנה עמו בפירוש בשביל המתנת הזמן אם לא ימכר שיתן לו כו"כ לחדש לדעת רובא דרבוותא הוי ר"ק ואסור מד"ת אלא דלא יבצר דמצינו דעת החולקים והגם מועטים דס"ל דהוי אבק רבית וא"כ באנו למחלוקת הרבנים הנ"ל אם יכול לומר קי"ל או לא ואסיקנא כמ"ד דאפי"ה יכול המוחזק לו' קי"ל וכן בדין כי כשאנחנו מחייבי' אותו בע"כ להוציא הממון שבידו והוא מסתמיך לסברת הפוסקים המחזיקים בידו הוי ח"ו בקום עשה להוציא חזקת ממון מידו ובלא"ה הלכה רווחת היא דגם במחלוקת אי יכול לומר קי"ל או אינו יכול לומר קי"ל דאפי"ה אומר המוחזק קי"ל וכאשר כתבו גם את זה הרבנים הנ"ל וכמש"ל. זו בלבד נשאר לנו כי אם בא יבא לפני הדיינים ענין כזה מחויבים הדיינים לומר להבעל הדין כי ס' האומרים דהוי ר"ק ומר"ת הם רבים ובאיסורא יש לחוש לס' הרבים והוא יחוש לעצמו שלא לעבור על סברת הרבים האוסרים ושחייב להחזיר ויאיימו עליו ביתר שאת כי איסור רבית חמור עד מאד ואינו קם בתח"מ כמ"ש רז"ל ואם שמע מוטב ואם לאו אין כח ביד הב"ד לכופו והן הם הדברים אשר כתב הרב ש"ך ביו"ד סס"י קע"ז ס"ק ס"ח וז"ל ונ"ל שהב"ד יאמרו לו שהוא עושה איסור בדבר ויאיימו עליו וכן ראוי להחמיר לעצמו אבל אם אינו משגיח בכל זה אין כח ביד ב"ד להוציא ממנו כיון דהוי ספיקא דדינא וכו' יע"ש.
ולזה הסכים הרב ד"מ בחיו"ד ובח"ג חיו"ד סי' ד' דכ"א ע"א דמחוייבים אנחנו לגלות דעתינו שהוא יחוש לעצמו שלא לעבור על ס' איסור וכמ"ש בד"מ חיו"ד יע"ש. ולזה הסכים ג"כ הרב כהונת עולם בסי' קס"ב ד"ז ע"ד שכתב וז"ל ואנן בדידן לענין דינא במחלוקת שקול אמרינן ליה שראוי שיחוש לסברת התוס' דהוי ר"ק ואם לא ישמע דיינינן ליה כהסכמת מוהרח"ש ומוהרי"ב והרד"א והר"ש הלוי והרב פמ"א והש"ך וכ"ן שנטו הפ"מ והכנסת אך כשרבו האומרים דהוי ר"ק יאיימו יותר לכפותו כמ"ש הש"ך וכו יע"ש וכ"כ הרב מוהרד"ף בס' מכתם לדוד חח"מ סי' כ"ו דרכ"ח ע"א יע"ש: