חיים ביד/יז
סי' טוב[עריכה]
שאלה בסרסור העושה סרסרות עם הגוים בדברים האסורים לאכילה אם מותר ליקח שכר סרסרות ע"ז או לא.
תשובה קי"ל בש"ס ובש"ע חיו"ד סי' קי"ז דאסור לעשות סחורה בדברים האסורים וטעם איסורו דילמא אתי למיכל מיניה או מטעם שחושדין אותו דכשם דסוחר כך הוא אוכל מהם וכמ"ש הש"ך ז"ל יע"ש אם כן כפי זה נראה דגם בסרסרות שייך לומר שמא יאכל או מפני הרואים והגם כי חששת הרואים יתבטל כי רואים שהגוי הוא הקונה עכ"פ החששא שמא יאכל איתיה לדעת מ"ד אלא דמצינו דדוקא באיסור יי"ן הוא דאסרו להיות מעביר חבית ממקום למקום כדאיתא בש"ע סי' קל"ג והרי אם בשאר איסורים אם אומר לו העבר לי דבר איסור בשכרו מותר ודוקא ביי"ן משום דאסור בהנאה דאפילו להיות לו תורגמן בחנם אסור. כי כן נראה דיש להתיר באיסורים שאינם אסורים בהנאה להיות סרסור או להעביר האיסור ממקום למקום וכדומה מותר וכן ראיתי בהדייא להרב מכתם לדוד ז"ל חיו"ד סס"י י"ד דס"ט ע"ב שהתיר להיות סרסור בדברים האסורים וסיים וכתב וז"ל ואם בא יבא לעשות הטוב והישר בעיני שמים מורינן ליה שלא ישא ויתן ביד דהיינו שלא יקבל מיד המוכר שום חתיכה דאיסורא להראות העמים כדרך הסרסורים אלא אם ירצו הקונים לראות הסחורה נכבשינהו שיבואו הם עצמם אצל הסוחר המוכר לראות בעיניהם דהשתא כיון דלא מוביל ומייתי בידיה כלל ליכא שום צד גמגום דהשתא ודאי לא נגע ולא פגע בשום שמץ שם סחורה וכו' יע"ש כי כן כל שהוא זהיר וזריז שלא ליגע בידו בדבר איסור אין כאן איסור כלל ומותר. ועיין בתשו' בית יאודה ז"ל ח"א חיו"ד סי' ז"ך ובמנהגים שם סי' ס"ז ובס' עיקרי הדט חיו"ד סי' טו"ב אות ד' ואות ה' ועיין להרב פרי מגדים בא"ח בחלק א"א סי' ת"ן שכתב וז"ל אחד מכר תבואה בפסח לגוי שהיה קצת חימוצים בתוכם ובפסח רוצים הגוים לקנות מגוי זה שרי ישראל להיות סרסור כי לא בעד חמוצים נותן דמים ויבש חוץ מדמי איסור שרי עכ"ל הנה מבואר דשכר סרסרות בדבר האסור בהנאה אסור אבל בדבר שאין בו איסור הנאה אלא איסור אכילה לבד שרי לעשות בו סרסרות ע"ד שכתבנו שלא ישא האיסור בידו ולא יגע בו כלל והוא ברור. ולענין להשתכר בסרסרות סתם יינם לפי פסק מרן בש"ע יו"ד דס"י קל"ג נראה דאפילו בזה"ז הוא אסור בהנאה וכמ"ש בב"י בשם הרשב"א ז"ל וכן נקטו רבני האחרונים מוהריב"ל ומז"ה הגדול חיו"ד ח"א בארוכה יע"ש: