חיים ביד/ט
סי' ט[עריכה]
מעשה שהיה כך היה במקולין שאחר שגמרו מלאכתם מהשחי' והבדיקה ביו"ד סיפוק בשר לצורך ש"ק עמדו השוחטים לידע מנין הכשרות ומנו החתיכות של בשר הצואר שבכיסם ומצאו נ"ה חתיכות בין הכל וכ"כ מוכרי הראשים והריאות שלוקחים אותם במנין אמרו שכן קבלו גם המה נ"ה ראשים ונ"ה ריאות אך המשרת שכותב בתוך הבהמה ע"ג הצלע תיבת כשר או ס' השבוע לא מנה אותם כ"א סמך על אומנותם דכשהבהמה היא כשרה לא נשאר דבוק בתוכה לא טרפס ולא כיס הלב ולא שומן היורד בין ב' הערוגות שכן דרכם כשמוציאין הריאה מתוך הכשרה כל הדברים הללו דבוקים בריאה לא כן כשהיא טריפה מוציאין אותה ערומה מכל זה ומניחין כל אלו הדברים דבוקין תוך הבהמה וכשרואה סי' כשרות כנז' כותב אותה ולכן לא עמד למנין כ"א סמך על השוחטים ומוכרי הראשים שאמרו שהם נ"ה שחיטות כשרות ואח"ך הוליכו הבהמות הכשרות והטריפות יחד כולם לחנותם של בעליהם כדי להפשיטם בחצות הלילה כדרכם בכל יום וליום המחרת בקר השכם הלך המשרת היאודי כדרכו בכל יום לבדוק הכתיבה מהכשרות וראה אותם כתובות מכתיבת ידו ממש בלתי שום שינוי וחילוף בכתיבה כלל ועירבם אותם במקום אחד ולקח מתוכם חמשה ושלשים בהמות שהם הרבעים דוקא ולא הירכים והביאם לשוק היאודים וחילקם בחנויות המוכרים והתחילו למכור ושוב הלך להביא הנשארות שם דכפי החש' שהם נ"ה כשרות הנשארות צ"ל עשרים בהמות ומצא אחד ועשרים בהמות מכתיבת ידו בלתי שינוי כלל וגם (נחתדות) [נחתכות] מבשר הצואר כדרך שחותכים הבודקים וסבר דאפשר דטעו הבודקים במניינם או אפי' שלא טעו אפשר שמאיזה מהם נפלה חתיכה אחת מכיסו ולאו אדעתיה וכ"כ יש לומר במוכרי הראשים שכמה פעמים חסר מהם ראש אחד או ב' ראשים או מהריאות שגונבים מאתם משרתי המקולין או גוי או יאודי בעוה"ר. וע"ז לשאול הגיעו מה משפט הבהמות הן על מה שכבר נמכרו ולא נשאר בחנויות כי אם קצת חתיכות והן על אחד ועשרים בהמות שהם בעין במקום ההוא ושכמ"ה ולהיות העת נחוץ צרפתי עמי להרב הסומך נר"ו כדי לחפש בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים ולמצוא איזה זכות שלא לאבד ממונם של ישראל שהקב"ה חסה עליהם והלא כה מבטינו בס"ד.
הנה הגם שנאמר מאי דאיכא למיחש והוא שמא הגוי ניבל בהמה א' ועשה בה ככל סימני ישראל דהיינו שהוציא עם הריאה הטרפס ושומן הלב ושומן היורד בין ב' הערוגות וגם לכתוב תוך הבהמה ע"ג הצלע תיבת כשר ועם דחששא זו היא רחוקה מן השכל דכל כי האי טירחא לא טרח הגוי בלתי שישנה שום שינוי כלל לא בהוצאת הריאה ולא בכתיבה והן לו יהי כן הרי היא בטלה כדין יבש ביבש דחד בתרי בטיל וכולן כשרות. אלא דהא לא אהנייא לן כ"א להל"ה בהמות שכבר נמכרו ודאי דאין לחוש להם דנמכרו קודם שנודע הספק וכמו שפסק מרן בש"ע סי' ק"י ס"ה וז"ל כל מה שלקחו מן המקולין קודם שנמצאת טריפה מותר שלא נודע הספק בקבוע אלא לאחר שפירש וכיון שהרוב כשר מותר וכו' עכ"ל ודברי מרן הללו הם דברי הרשב"א ז"ל בת"ה וכ"כ הר"ן ז"ל ומשם התוס' בפ' ג"ה וז"ל וכתבו התוס' ז"ל דלא מיקרי קבוע אלא כשהיה האיסו' נודע קודם שלקח אבל אם לא נודע האיסור בשעה שלקח אעפ"י שלאחר שלקח נתגלה האיסור ונעשה קבוע לא אמרי' דליהוי קבוע למפרע ונ"מ למי שלקח בשר מן המקולין ואח"ך נודע שהיה שם טריפה דשרי דבשעה שלקח לא היה קבוע דדין קבוע שהוא כמע"מ חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך כלומר משנעשה קבוע אבל למפרע לא עכ"ל הרי דהתוס' והר"ן ז"ל קיימי בס' הרשב"א ז"ל והגם דהרא"ה ז"ל חלק ע"ד הרשב"א ז"ל מלבד דמרן ז"ל פסק כדברי הרשב"א ז"ל עוד בה דכבר ראינו להפ"ח ז"ל שם בסו' סקי"ג שכתב כיון שהתוס' והרשב"א והר"ן. פליגי אהרא'ה ז"ל ודעתם להתיר אף בס' קבוע דאורייתא מה שפי' קודם שנולד הס' הכי נקיטינן יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דאף אם נאמר שזייף הגוי והרי היא בהמה זו בתוך הבהמות הרי הל'ה בהמות שנלקחו קודם שנולד הס' אין ס' שהם מותרות דבשעה שלקחו אותן לא היה דין קבוע אף דלאחר דלקחו נתגלה האיסור ונעשה קבוע היינו מכאן ואילך אבל למפרע לא וכמ"ש משם הר"ן ז"ל וכן מרן ז"ל וכן מצאנו ראינו להרב ד"ן ז"ל ביו"ד סי' ז' ע"ש חכמי העיר שהתירו מה שלקחו קודם האיסו' ככתוב שם בשאלה.
איברא דהרב ד"ן ז"ל חלק על היתר זה של החכמים ככתוב שם בתשובתו הרמתה באורך וברוחב ובפלפול עצום כאשר עיניך תחזנה מע"מ החכם עיניו יחזו בסו' התשו' דגם הרב ז"ל אזיל ומודה בהיתר נ"ד והוא שכתב וז"ל ואילו היה מנהג המקולין לחתוך כל בשר הבהמות הנשחטות שם ולערבם יחד ואח"ך היה מתחלק בחנוייות במשקל זה כזה היינו יכולים למצוא היתר שהיינו אומרים אפשר שבשר הבהמה טריפה בשתים או בג' חנויות או בכל ד' והוה לן למימר כל חנות וחנות נתבטל בו בשר הטריפה חד בתרי וכו' עכ"ל ושוב כתב בסו' התשו' דחקר בענין ואמרו לו דלפעמים כן דרכם ובהכי הודה בשופי בהיתר החכמים יע"ש. מבואר יוצא מדבריו להתיר בנ"ד עין מנהגם הוא זה ממש ואינו לפעמים כמנהג מקום הרב ז"ל אלא תדיר במקומינו דרכם בכך דהיינו דקונה הגאבילה הוא לוקח עליו כל הבהמות הכשרות הנשחטות במקולין מבעליהן במשקל והוא מערבן יחד כולם במקום מיוחד ואח"ך הוא מחלקן לחנויות המוכרים שהם חמשה או ששה חנוייות במשקל וכפי זה אפי' שנאמר דהבהמה שהיא מזוייפת נפלה תוך הל"ה בהמות שנמכרו הא איכא רובא דכשר בכל חנות וחנות ואיכא נמי רוב חנוייות דכשר ג"כ משום דלא אפשר שיפול בשר מזאת הבהמה כ"א בב' חנוייות דוקא דהיינו דבהמה זו היא ב' רבעים וב' רבעים מבהמה אחת לא יפול בחנות אחד כ"א רביע א' יפול בחנות א' ורביע אחר בחנות אחר ונמצא דהג' חנוייות או ד' הם נקיות מבהמה זו הרי רוב בשר כשר דב' החנוייות הוא שנפל בהם מזאת הבהמה ורוב חנוייות דלא הגיע להם מזאת הבהמה ועדיף טפי דנעשה תרי רובי דכשר ובזה אין ס' דגם הרב ז"ל שחלק על היתר החכמים אזיל ומודה בנ"ד דהל"ה בהמות שנמכרו הם מותרות כיון שהם מתחלקות בדרך שכתב הרב ובעדיפות יותר ואפי' החתיכות שנשארו עדיין מהל"ה בהמות וכ"ש למאי דאמרינן כל דפריש מרובה פריש דאז אין אנו יכולים לומר דשמא זאת הבהמה נפלה בתוך הל"ה בהמות הללו אלא כולן כשרות הן ולא חיישינן להאי דכל דפריש מרובא פריש והוי פריש ממילא באופן דבל"ה בהמות הללו לא נשאר בהם לא איסור ודאי ולא איסור ספק וכמדובר.
אלא דפש גבן להבין בהכ"א בהמות שנשארו אחר שנתגלה האיסור הרי האיסו' כבר נעשה קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ולכאורה כל הכ"א בהמות הנשארות הם אסורות דדוקא למפרע קודם שנתגלה האיסור לית ביה דין קבוע וכמ"ש למעלה משם התוס' והרשב"א והר"ן ז"ל ושכן פסק מרן ז"ל בפי' ז"ל אבל ליקח מכאן ואילך אסור אפי' חתיכה שאינה ראויה להתכבד ומי הוא אשר יקל ראשו להקל נגד פסק מרן ז"ל. ברם כד דייקינן טובא אפי' הכ"א הנשארות הם בחזקת היתר והוא דע"כ לא פסק מרן ז"ל דמכאן ואילך אסור ליקח אלא דוקא בשנמצא ודאי טריפה דהאיסו' נעשה קבוע אחר שנודע האיסור ולכן אסור ליקח מכאן ואילך דכל קבוע כמע"מ דמי וזהו דוקא בדאיכא ודאי איסור אמרינן קבוע וכמ"ש הרשב"א בת"ה והרא"ה והריטב"א ורש"ל וט"ז והמג"א ושאר רבני אחרונים ז"ל ע"ע הן אמת דלהר"ן והסמ"ג בעשין ס"ג ופסקו הטו' ז"ל סי' ז"ן דאף בס' איסור אמרינן דין קבוע מ"מ כבר עמד בס' זה מ"מ אבינו הזקן בס' חק"ל בחיו"ד ח"א סי' ק"ה ומתבאר מדבריו דהסכימה דעתו דעת עליון כס' הרשב"א ז"ל ודעימיה כיע"ש. א"כ דון מינה בנ"ד דאין בתוך הבהמות ודאי איסור ואפי' ס' איסור ליכא כ"א חשש בעלמא דשמא זייף הגוי ולא ברור לן אפי' אחר שנכנסו לבית הספק ואדרבא צד ההיתר שכיח טפי והוא דמנין החתיכות מבשר הצואר אין כ"כ ראיה דאפשר דחתיכה אחת נפלה מאיזה כיס של השוחטים דהכי אתרמי כמה פעמים כשהכיס היא נקובה או בהשליך החתיכה לכיס לפעמים כשהמלאכה מרובה איתרמי דמשליך אותה מחוץ לכיס והולכת לאיבוד והוא סובר שכבר השליכה לתוך הכיס ולפי האמת הלכה לאיבוד וכ"כ ממנין הראשים ג"כ אין כ"כ ראיה כמ"ש למעלה דרובם בגזל ובפרט בעסק זה כידוע א"כ כיון דלא ברור לן אם זייף הגוי ודאי דתלינן יותר בהיתר וכעין ההיא דבא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהם נקובים דתלינן בזאב ולא תלינן שהיו נקובים מחיים וכן ההיא דריאה שנמצאת נקובה במקום דמשמשא ידא דטבחא דתלינן בידא דטבחא ולא תלינן שניקבה מחיים וה"ט דהיכא דאיכא למתלי להיתר תלינן דאחזוקי ריעותא לא מחזיקנן ה"ה הכא בנ"ד דאיכא למתלי בהיתר בכל האמור דבהא תלינן בהיתר ולא מחזיקנן באיסור כיון דמעיקרא לא בריר לן האיסו' א"כ ודאי דאין לדון בהם דין קבוע כלל וכס' הפוס' שזכרנו דלא דיינינן דין קבוע אלא בדאיכא ודאי איסור ובהכי אין מקום לאסור לפו"ד אפי' הכ"א בהמות הנשארות בלי שום פקפוק אלא דמהיות טוב זאת עשינו שצוינו לקונה הגאבילה שמהכ"א בהמות הללו יוציא ב' רבעים שכך הוא דרכם שלוקח מכל הבהמות השני רבעים דוקא ולא הירכים כאמור למעלה וכה יאמר שאלו הב' רבעים הם מהבהמה של חשש האיסור ויוציא אותם מתוכם וימכרם לגויים והשאר דהיינו העשרים הן כולן מותרות בלתי שום חשש וצור ישראל יצילנו משגיאות כיר"א הצעיר חיים פאלאג'י ס"ט
הצעיר נסים משה הכהן ארייאש ס"ט.