חלק מפרויקט ספר החוקים הפתוח

חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס״ג–2003

ס״ח תשס״ג, 544; תשס״ה, 730; תשס״ז, 295.

הארכת תוקף החוק: ק״ת תשס״ד, 834; תשס״ה, 398, 657; תשס״ו, 1002; תשס״ז, 470; תשס״ח, 1134; תשס״ט, 1172; תש״ע, 1431; תשע״א, 612, 1198; תשע״ב, 704; תשע״ג, 1120; תשע״ד, 1036; תשע״ה, 1290; תשע״ו, 1456; תשע״ז, 1306.


1.
הגדרות [תיקון: תשס״ה, תשס״ז]
בחוק זה –
”אזור“ – כל אחד מאלה: יהודה והשומרון וחבל עזה;
”חוק האזרחות“ – חוק האזרחות, התשי״ב–1952;
”חוק הכניסה לישראל“ – חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952;
”מפקד האזור“ – לענין יהודה והשומרון – מפקד כוחות צבא הגנה לישראל ביהודה והשומרון, ולענין חבל עזה – מי שיסמיך שר הפנים, בהסכמת שר הבטחון;
”תושב אזור“ – מי שרשום במרשם האוכלוסין של האזור, וכן מי שמתגורר באזור אף אם אינו רשום במרשם האוכלוסין של האזור, ולמעט תושב יישוב ישראלי באזור.
2.
הגבלת אזרחות וישיבה בישראל [תיקון: תשס״ז]
בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור.
3.
היתר לגבי בני זוג [תיקון: תשס״ה]
על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים לפי שיקול דעתו לאשר בקשת תושב האזור למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור –
(1)
לגבי תושב אזור שגילו מעל 35 שנים – לשם מניעת הפרדתו מבת זוגו השוהה כדין בישראל;
(2)
לגבי תושבת אזור שגילה מעל 25 שנים – לשם מניעת הפרדתה מבן זוגה השוהה כדין בישראל.
היתר לגבי ילדים [תיקון: תשס״ה]
על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים, לפי שיקול דעתו –
(1)
לתת לקטין תושב אזור שגילו עד 14 שנים רישיון לישיבה בישראל לשם מניעת הפרדתו מהורהו המשמורן השוהה כדין בישראל;
(2)
לאשר בקשה למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור לקטין תושב האזור שגילו מעל 14 שנים לשם מניעת הפרדתו מהורהו המשמורן השוהה כדין בישראל, ובלבד שלא יוארך היתר כאמור אם הקטין אינו מתגורר דרך קבע בישראל.
היתר ורישיון במקרים הומנטריים מיוחדים [תיקון: תשס״ז]
(א)
על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים, מטעמין הומנטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לענין זה (בסעיף זה – הוועדה) –
(1)
לתת רישיו לישיבת ארעי בישראל לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, שבן משפחתו שוהה כדין בישראל.
(2)
לאשר בקשה למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור, לתושב אזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל.
(ב)
שר הפנים רשאי להחליט על הקמת כמה ועדות לענין סעיף זה, שהרכבן יהיה כאמור בסעיף קטן (ג).
(ג)
הרכב הוועדה המיוחדת יהיה –
(1)
מי שכשיר להתמנות לשופט בית המשפט המחוזי, שימנה שר הפנים והוא יהיה היושב ראש;
(2)
נציג שימנה שר הביטחון;
(3)
נציג שימנה ראש שירות הביטחון הכללי מבין עובדי השירות
(4)
נציג שימנה שר הפנים מבין עובדי משרדו;
(5)
נציג ציבור שימנו שר המשפטים ושר הפנים.
(ד)
שר הפנים ייתן החלטה, בכתב, אם לתת רישיו או לאשר בקשה, לפי הענין, כאמור בסעיף קטן (א), בתוך שישה חושים מיום שהומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים; החלטת השר תהיה מנוקמת.
(ה)
לענין סעיף זה –
(1)
העובדה כי בן משפחתו של מבקש ההיתר או הרישיון, השוהה כדין בישראל, הוא בן זוגו, או כי לבני הזוג ילדים משותפים, לא תהווה כשלעצמה טעם הומנטרי מיוחד;
(2)
היה מבקש הרישיון תושב סוריה, ובן זוגו הוא בן העדה הדרוזית השוהה כדין בישראל ומתגורר בשטח רמת הגולן שהוחל עליו המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל, לפי חוק רמת הגולן, התשמ״ב–1981, רשאי שר ההפנים לראות בכך טעם הומניטרי מיוחד.
(ו)
שר הפנים יכול לקבוע בצוו, באישור הממשלה, מכסה שנתית מרבית של רישיונות או היתרים שיינתנו או שיאושרו לפי סעיף זה.
(ז)
בסעיף זה, ”בן משפחה“ – בן זוג, הורה או ילד.
היתרים נוספים [תיקון: תשס״ה]
על אף הוראות סעיף 2, רשאי מפקד האזור לתת היתר לשהייה בישראל למטרה כמפורט להלן:
(1)
טיפול רפואי;
(2)
עבודה בישראל;
(3)
למטרה זמנית, ובלבד שהיתר לשהייה למטרה כאמור יינתן לתקופה מצטברת של תעלה על שישה חודשים.
היתר מיוחד [תיקון: תשס״ה, תשס״ז]
על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים להעניק אזרחות או לתת רישיון לישיבה בישראל, לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, ורשאי מפקד האזור לתת לתושב אזור היתר לשהייה בישראל, אם שוכנעו כי התושב או האזרח כאמור מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה וכי הוא או בן משפחתו פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או ענין חשוב אחר של המדינה, או שהענקת האזרחות, מתן הרישיון לישיבה בישראל או מתן ההיתר לשהייה בישראל, לפי הענין, הם מענינה המיוחד של המדינה; בפסקה זו, ”בן משפחה“ – בן זוג, הורה, ילד.
מניעה ביטחונית [תיקון: תשס״ה, תשס״ז]
לא יינתן היתר לשהייה בישראל או רישיון לישיבה בישראל, לתושב אזור, לפי סעיף 3, 3א1, 3א(2), 3ב(2) ו־(3) ו־4(2), ולא יינתן רישיון לישיבה בישראל לכל מבקש אחר שאינו תושב אזור, אם קבע שר הפנים או מפקד האזור, לפי הענין, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או המבקש האחר או בן משפחתם עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל; בסעיף זה, ” בן משפחה“ – בן זוג, הורה, ילד, אח ואחות ובני זוגם; לענין זה, רשאי שר הפנים לקבוע כי תושב האזור או המבקש האחר עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל, בין השאר על סמך חוות דעת מאת גורמי הביטחון והמוסמכים ולפיה במדינת מושבו או באזור מגוריו של תושב האזור או המבקש האחר מתבצעת פעילות העלולה לסכן את ביטחון מדינת ישראל או אזרחיה.
שינוי התוספת [תיקון: תשס״ז]
הממשלה רשאית, בצו, לשנות את התוספת.
4.
הוראות מעבר [תיקון: תשס״ה]
על אף הוראות חוק זה –
(1)
רשאי שר הפנים או מפקד האזור, לפי הענין, להאריך את תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל, שהיו בידי תושב אזור ערב תחילתו של חוק זה, בהתחשב, בין השאר, בקיומה של מניעה ביטחונית כאמור בסעיף 3ד;
(2)
רשאי מפקד האזור לתת היתר לשהייה זמנית בישראל לתושב אזור שהגיש בקשה להתאזרחות לפי חוק האזרחות או בקשה לרישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, לפני יום א׳ בסיון התשס״ב (12 במאי 2002) ואשר ביום תחילתו של חוק זה טרם ניתנה החלטה בענינו, ובלבד שלא תוענק לתושב כאמור, לפי הוראות פסקה זו, אזרחות לפי חוק האזרחות ולא יינתן לו רישיון לישיבת ארעי או לישיבת קבע, לפי חוק הכניסה לישראל.
5.
תוקף [תיקון: תשס״ה, תשס״ז, [ק״ת הארכות]]
חוק זה יעמוד בתוקפו עד יום כ״ח בתמוז התשס״ח (31 ביולי 2008), ואולם רשאית הממשלה, באישור הכנסת, להאריך בצו את תוקפו, מעת לעת, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על שנה אחת.
החוק הוארך עד יום י״ז בתמוז התשע״ח (30 ביוני 2018).
[תיקון: תשס״ז]
איראן, לבנון, סוריה, עיראק

נתקבל בכנסת ביום ב׳ באב בתשס״ג (31 ביולי 2003).
  • אריאל שרון
    ראש הממשלה
  • אברהם פורז
    שר הפנים
  • משה קצב
    נשיא המדינה
  • ראובן ריבלין
    יושב ראש הכנסת
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.  במידת הצורך, היוועצו בעורך-דין.