תורת חובות הלבבות/שער חשבון המעשים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בחשבון האדם עם נפשו לאלהים. וזה פתח השער:

אמר המחבר מפני שקדם מאמרנו בגדרי התשובה ותנאיה והיה החשבון עם הנפש אחד מתנאיה ראיתי לסמוך לה באור עניני החשבון עם הנפש בעבור מה שיש בו מעניני ההערה לה למה שיש בה תקנתה בשני עולמים כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. וראוי לנו לבאר מדבר החשבון עם הנפש ששה ענינים.

הראשון מה החשבון עם הנפש.

והשני אם חשבון כל בני אדם שוה אם לא.

והשלישי על כמה פנים יהיה חשבון האדם עם נפשו.

והרביעי מה תועלת החשבון הזה.

והחמישי אם האדם חייב לחשוב עם נפשו תמיד אם לא.

והששי במה שחיוב האדם לסמוך לחשבון מן המעשים:

פרק א[עריכה]

אבל החשבון עם הנפש הוא השתדלות האדם בעניני תורתו ועולמו בינו ובין שכלו כדי שידע בזה מה שיש לו ומה שיש עליו מן החובות וכבר הזהירנו על זה הנביא ע"ה באמרו (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' ואמר דוד ע"ה (תהלים לד) טעמו וראו כי טוב ה' ואמר (ד"ה א כח) דע את אלהי אביך ועבדהו ואמר (תהלים לב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין ואמר במי שלא הסתכל בעניניו ולא חשב עם נפשו עליהם (ישעיה מד) ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה ואמר (תהלים עח) לא זכרו את ידו ואמר (דברים לב) זכור ימות עולם ואמר (תהלים קמג) זכרתי ימים מקדם ואמר (איוב לו) אשא דעי למרחוק:

פרק ב[עריכה]

אבל אם חשבון כל בני אדם שוה אם לא, נאמר כי התשובה בזה שהשתדלות בני אדם בעניני תורתם ועולמם יתחלף כפי התחלפות הכרתם ושכלם וזכות הבנתם וכל אחד ואחד מהם מצווה לחשוב עם נפשו במה שהוא חייב בו מעבודת הבורא יתעלה כפי הכרתו בטובות הבורא הכוללות והמיוחדות כמו שאמר הכתוב (דברים יא) וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו וגו' כי עיניכם הרואות וגו' רוצה לומר כי טענת הבורא עליכם יותר חזקה ונראית ממה שהיא על בניכם אשר לא ראו את מופתי הבורא כראותכם מפני שאתם ראיתם אותם בעיניכם ואתם המיוחדים בטובות הגדולות מבלעדיהם והנצלים ממכות מצרים וקרח ולא הם ועל כן חייבים אתם בעבודה עליהם. וכן נאמר בשאר ב"א כי מה שחייבים בו יתחלף כפי התחלפות הכרתם והתחלפות הטובות עליהם ועל המאמין לחשוב עם נפשו במה שהוא חייב לאלהים ית' וידקדק בדבר בתכלית יכלתו וכפי השגתו ממנו ומה שיגיע אליו במעשה ישתדל בו ויטרח ומה שלא יוכל להשיגו במעשה ישיגהו בידיעה ויתאוהו כמ"ש דור ע"ה (תהלים קיט) אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך ואמר (שם יט) הנחמדים מזהב ומפז רב וגו' והבורא ידינהו לזכות והוא חייב לצפות לעתות אשר תשיג ידו ויוכל בהם לשלם מה שיתכן לו מחובות הבורא יתברך ואל ירחיב על עצמו האמתלאות בו ויזלזל בו ויניחהו ויתעלם ממנו פן יהיה נעכר ביום החשבון הגדול כמו שכתוב (משלי יג) בז לדבר יחבל לו:

פרק ג[עריכה]

אבל על כמה פנים יהיה חשבון האדם עם נפשו לאלהים יתעלה אומר כי אופני החשבון רבים בענין הזה אך אבאר מהם שלשים פנים יתבאר מהם מה שהאדם חייב בו לאלהים כשנותן אותם אל לבו ומקבל על נפשו לחשוב בהם ולזכור אותם תמיד:

הראשון, כשיסתכל האדם בענין עצמו ויחשוב בתחלת הויתו ויציאתו מלא מציאה אל מציאה והעתקתו מאין ליש ללא יתרון שקדם לו אך חסד אלהים וטובו ונדבתו ויראה בשכלו כי הוא חשוב בענינו ונשא במדרגתו ומעולה במתכונתו מן הבהמה והצמח והמוצק יתחייב להודות לבוראו יתברך, וימשל בזה משל קרוב יעלה במחשבתו אלו בעת ינקותו השליכתו אמו במסלה ועבר אדם אחד וראה אותו וחמל עליו ואסף אותו אל ביתו ונטפל בגדולו עד אשר גדל והשכיל היאך היה חייב לרוץ לרצונו וכל אשר יצוהו בו ויזהירהו ממנה וכמה הוא חייב לו מן החובות וכפי הגנת הבורא עליו והספקתו בכל עניניו צריך שיהיה המשכו אחר עבודתו וקבולו מצותו. וכבר הוכיח הנביא האומה בענין הזה באמרו (דברים לב) הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם וגו' ובאר יחזקאל (יחזקאל טו) בפ' ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ושאר הענין:

והשני, חשבון האדם עם נפשו בגודל טובות האלהים עליו בחבור גופו והשלמת צורתו ומהותו (ס"א ומינותו) ותבנית אבריו והוצאתו מבטן אמו ביכלתו יתברך והכנת טרפו קורס לזה ואחריו כפי הראוי לו וכשיעור צרכו חסד מאלהיו עליו ויחשוב בנפשו אלו היה חסר בתחלת בריאתו מבלי עינים או ידים או רגלים ויהיה ביכולת אדם לעשותם לו עד שיהיה גופו שלם בהם היאך תהיה הוראתו לו ושבחו והמשכו למצותו והדבקו בעבודתו וכפי זה צריך שימשך אחר בוראו יתברך אשר תקן גופו והשלים אבריו כלם בתכלית התיקון והתיכון כמו שאמר (איוב י) זכר נא כי כחומר עשיתני וגו' ושאר הענין ואמר (תהלים קלט) כי אתה קנית כליותי ואמר (שם כב) כי אתה גוחי מבטן:

והשלישי, חשבוו האדם עם נפשו והסתכלו בגודל טובת האלהים עליו במה שהועילו מן השכל וההכרה עם הרבה מדות טובות וחמודות ונכבדות יש לו בהם יתרון על החיים שאינם מדברים כמו שכתוב (איוב לה) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, ויחשוב אילו היה עירום מן השכל וההכרה והועילו בהם אדם כמוהו והכיר יתרון מה שהוא בו על מה שהיה בו ההיה מספיק לו כל ימי חייו ומדת ימיו להיות מתמיד בהודאתו ושבחו על זה תחת גמולו, כל שכן הבורא יתברך אשר אין קץ לטובותיו עלינו ולא תכלית לחסדיו עמנו כמו שכתוב (תהלים מ) רבות עשית אתה ה' אלהי וגו':

והרביעי, חשבונו עם נפשו בגודל טובות האלהים עליו בהערתו אל מה שיש בו חיותו בשני העולמים בתורה נכבדת נאמנה להסיר עורונו ולבער סכלותו ולהאיר עיניו ולהקריבו אל רצון אלהיו ותודיענו אמתת בוראו ומה שהוא חייב לו אשר בו תשלם הצלחתו בשני העולמים כמו שכתוב (שם יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש וגו' פקודי ה' ישרים משמחי לב וגו', ויחשוב בנפשו אלו היתה נעדרת ממנו אחר שהכיר מעלתה ואח"כ נזדמן לו אדם שהועילו בה ההיתה ראויה השתדלותו ויכלתו מספקת להשלים הוראתו ושבחו על זה וכ"ש הבורא המעיר בה והמפיק להבנתה והעוזר לו עליה והמעט ממה שאנו חייבים לו מן ההודאה עליה הוא שנרוץ להדבק בתורתו ונמהר לקבל מצותו והזהרתו כמו שכתוב (שם קיט) חשתי ולא התמהמהתי וגו' ואמר (שם) מה אהבתי תורתך ואמר (שם) מה נמלצו לחכי אמרתך:

והחמישי, שיחשוב עם נפשו בהתאחרו מהבין ספר תורת האלהים ומנוחת נפשו מבלתי עמוד על עניניו ואיננו עושה כן בספר שיגיעהו ממלך אם הוא מסופק בהבנתו מפני הדמות הכתיבה או המלות או לעומק עניניו ודקותם והתערבותם וצחות דבריו אבל היה נותן כל לבו ושכלו בו לעמוד על עניניו והיה מצטער צער גדול עד שיבין כוונתו בו וכשהוא עושה זה לעמוד על ספר אדם חלש ובן תמותה כמוהו מה הוא חייב לעשות מכפלי זה עד שיבין ספר אלהיו אשר הוא חייו והצלתו כמ"ש (דברים ל) כי הוא חייך ואורך ימיך וגו' והיאך התרת לעצמך אחי להתעלם ממנו ולהסתפק לך ממנו מה שהוא קרוב מענינו ונגלה מפשוטו ותקל בזולתו הלא תראה חסרונך ופחיתותך בדבר הזה הלא זה דומה למעשה מי שנאמר בו (דניאל ה) ולאלהי כספא ודהבא נחשא פרזלא וגו' ולאלהא די נשמתך בידה וכל ארחתך לה לא הדרת:

והששי, שיחשוב בנפשו כשהוא מרגיש במדותיו שהן נוטות להמרות הבורא ולהפר בריתו ויחשוב בנפשו ויעביר על לבו כל מה שהשיג בחושיו משרשי העולם וענפיו ופשוטו ומרכבו ועליונו ותחתונו שכולו עומד בדבר ה' ושומר ברית ה' האם ראה ממנו דבר יוצא מקשר עבודת האל יתעלה או שממרה דברו ומפר בריתו ואילו היינו מעלים במחשבתנו שדבר מהם עבר ברית הבורא ונשתנה טבעו או שהארץ סרה מן האמצע ויצאו מי הים ועברו גבולם וכסו פני הארץ ההיה אדם נשאר על פני האדמה. ויותר נפלא מזה באברי האדם אלו היו עוברים ברית הבורא באדם וינוחו אבריו הטבועים על התנועה או ינועו הנחים מהם או אם לא היו מגיעים אליו החושים מה שנצטוו להגיע אליו היה חבורו נפסד והרכבתו נתקת ובטלה הנהגתו והאיך לא יתבייש האדם לעבור ברית אלהיו בעולם שלא עבר ברית אלהים בו ובעוזרים שחייבם בעבודתו וסבל כל ענינו והם אבריו. והדמיון הקרוב בזה למלך שצוה כת אחת מעבדיו להעביר אחד משריו נהר גדול בתכלית השמירה אל מקום ידוע וזמן קצוב ואח"כ צוה המלך להשר לעשות להם בענין ההוא ובזמן ההוא דברים ידועים וקיימו העבדים בהשר מצות המלך והתעלם השר ממה שצוהו בו המלך להם ואמר לו אחד מן העבדים השר המתעלם ממצות המלך הלא תירא שיעשה אחד ממנו בך כמעשיך ויעבור מצות המלך בשמירתך כמו שעברת בנו ותפול בנהר הגדול הזה ותמות מיתה רעה חזור מטעותך בתשובה ובקשת המחילה כי המלך צוה אותנו שנתעלם משמירתך אם תתעלם ממצותו עלינו והקיץ מהתעלמותו וחזר מטעותו. ואתה אחי חשוב אם עבר אחד מאבריך על מצות הבורא בך בהשתמשך בו הלא אתה יודע כי הבורא יתברך התנה בתורתו הנאמנה שיהיה ברשותך ובחפצך כל מה שבעולם אם תעבדהו ושיעבור על רצונך כשתעבור על דברו כמו שהוא מבואר בפרשת אם בחקותי תלכו וזולתה:

והשביעי, חשבון האדם עם נפשו לאלהיו בתנאי העבדות ושיקבל על עצמו חובות האדנות לבוראו וכבר זכרנו רובם בשער השלישי מן הספר הזה ידרשם המבקש שמה ויחשוב עם נפשו עליהן בעת שיכיר התמדת טובות הבורא יתברך עליו בהזמינו תועלותיו וחמלתו עליו והספיקו כל הצריך לו מן המזון תדיר ולא הניחו לנפשו ולחלישות הכרתו בהנהגות עניניו והועילו בחכמה ובשכל ובבינה ינהיג בהם עניניו וידע חובות אלהיו עליו כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים קיט) עבדך אני הבינני, וכשיכיר העבד מאדוניו סימני טובותיו העודפות בנפשו וגופו וכל תנועותיו ושהוא משקיף עליו תמיד ויודע נגלותיו ונסתרותיו ושומר עליו כל תנועותיו וקושר אותם באסוריו ומושל בהם וצורת נסיונו ובחינתו במה שהתיר לו מהשתמש באבריו והרשהו מהעברת מחשבותיו ביצריו הטובים והרעים ויחשוב במסורת התורה והערתה על מה שיש בו רצון אלהיו ומה שיקציפנו עליו משתמש בבל פנות גופו וכחות נפשו במה שימצא בו חן בעיני אדוניו ויקריבהו אליו ויסיר מסך הסכלות בו מעליו וילבש כסות המורא והבושת ממנו ואהבה בו והחפץ במה שהוא רוצה ואז יבואוהו הטובות הגדולות והאורים הגדולים מהאלהים כמ"ש (שם פט) ה' באור פניך יהלכון ואמר (במדבר ו) יאר ה' פניו אליך ויחנך. ועיקר הכל בהשלמת תנאי העבדות וביחדו אלהיו באדנות בלב שלם ונאמן ובזה תהיה אהבתו באלהיו שלמה ואהבת אלהיו בו כמו שאמר הכתוב (דברים כו) את ה' האמרת היום וה' האמירך היום ואמר (שם) זלתתך עליון ואמר (שם כח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. והטעם בזה כי ידוע שגדולת העבד ויקר מעלתו אצל בני אדם הם כפי גדולת אדוניו בין האדונים וכפי בחירת האדון בו והקרבתו אותו ולפי ששם הבורא יתעלה גדול ועליון על כל עליונים אצל כל הגוים כמו שכתוב (מלאכי א) כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים, והיה הקרוב אליו בכל העמים והמיוחד בעבודתו מהם עם בני ישראל היה בדין שתהיה מעלתנו ותפארתנו על שאר העמים כפי זה, וטעם כי שם ה' נקרא עליך הוא שקראנו עם ה' ועם אלהים וכהני ה' ומשרתי ה' ועבדי ה' ובני ה' והדומה לזה ממלות הסגולה והבחירה, אבל ויראו ממך הוא לכבוד הבורא ומוראו כמ"ש (ירמיה י) מי לא יראך מלך הגוים, וכמו שאמר הכתוב במה שאנו עתידים להגיע אליו מהתקרב אל הבורא והתיחדנו בעבודתו (ישעיה מד) זה יאמר לה' אני וגו' והתחלפות ערכם אצל הבורא כפי התחלפות מעלותם בקרבתם אליו ועבדם אותו. על כן חשוב עם נפשך על הענין הזה אחי ואל תטה בו אחר יצרך ולא תסכים עם תאותך בהשתמשך במחשבתך ובינתך ושכלך בו ותן אל לבך השקפת הבורא יתברך על חשבונך במצפונך ותהיה כוונתך בו לשמו ותדקדק בו לכבודו יתעלה מבשתך מהשקפתו עליך בו כמ"ש (תהליס צד) ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל:

והשמיני, חשבון האדם עם נפשו במה שהוא חייב בו מיחוד לבו לאלהים ית' ויחוד הלב על ב' פנים. א' מהם יחוד הלב ביחוד האל כאשר בארנו בתחלת הספר הזה. והב' יחוד הלב בעת שיעשה מאומה ממעשי העוה"ב חובה או רשות לאלהים לבדו כאשר בארנו בשער החמישי מן הספר הזה. ומתנאי יחוד האלהים שלא יהיה לו אלהים זולתו ולא ייחס אליו צורה ולא תמונה ולא תכונה ולא תנועה ולא העתקה ולא תאר מתארי הגופים ולא ענין מעניני העצם והמקרה וידע שהוא אחד ואין אחד כאחדותו ולא בורא זולתו ולא יוצר מבלעדיו ושאר שמותיו הטובים ומדותיו העליונות. ומתנאי יחוד הלב במעשה לאלהים שלא יכוון במעשהו אלא לשמו הגדול לא מאהבה לשבח ב"א לא מתקוה להם ולא מיראה אותם ולא למשוך תועלת ולדחות נזק בעולמו ובאחריתו, כמו שאמרו רז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ובחון זה אחי במה שנוהגים בו ב"א באהבתו כי האוהב כשהוא מרגיש מאוהבו שאין לבו שלם עמו כ"ש האדון מן העבד יקצוף עליו ולא ירצה במעשהו אפילו אם ישתדל בו ויהיה שלם וגמור בנראהו אע"פ שהאדם מצטרך לחבירו וצריך לעזרתו, ק"ו הבורא יתעלה שצורך הברואים כלם אליו ואין לו צורך עליהם ולא תועלת בהם המשקיף על לבותם וצפון סודותם איך נרצה לו מנפשותינו במה שלא נרצה מהם לחברינו ורעינו עם סכלותם במצפון לבותינו עם התרמית והאון ומעוט שלמות לבנו עמהם וכשמסתכל המבין ממנו בענין הזה יכלם מבשתו מהבורא יתעלה ויתקן מצפונו וייחד לבו לאלהים ביחודו ובעשותו מצוה ממצותיו ותורה מתורותיו בהשתדלות וחריצות כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים קיט) דרך מצותיך ארוץ וגו':

והתשיעי, חשבון האדם עם נפשו במיני מעשה העבודה והשתדלותו בהם למחלקותיהם בהשתדלותו במעשי מלכו כשהוא מטיל עליו מעשה מן המעשים שיהיו בתנועות גופו ולא יניח מהשתדלותו ויכלתו מאומה שלא ישימהו בו, ואם יהיו ממעשי העיון והמחשבה והעצה יזמין כל לבו ובינתו ושכלו והכרתו להשתדל בו ולהרגיש אליו, ואם בא לשבחו ולהורות לו על טוב שגמלו או חסד שעשה עמו בחרוז או במפורד או בכתב או בעל פה לא יניח מצחותו ומליצתו ודרך העברה ומשל ואמת ושקר במה שיתכן לו לספר עליו שלא יזמנהו ויראהו ואלו היה יכול להראותו בכל אבריו ונסתרו ונראהו היה עושה ואלו היה יכול להטריח השמים והארץ וכל אשר בהם בהודאתו ושבחו מחפצו שיגיענו טוב מצפונו לו היה עושה זה עם חולשת האדם וזעירותו ומהירות כלות ימיו. וכפי זה ראוי למשכיל שיהיה במעשה עבודת האלהים יתעלה כשהוא עושה מהם מאומה והוא שכל מעשה שהוא לאלהים איננו נמלט מאחד משלשה חלקים. אחד מהם חובות הלבבות בלבד והם שכווננו לבארם בספר הזה. והחלק השני חובות הגופות והלבבות יחדו כמו התפלה ולמוד התורה והשבח והתהלה לאלהים ולמוד החכמה וצוות בטוב והזהיר מן הרע והדומה לזה. והחלק השלישי חובות האברים בלבד אין ללב בהם שום הכנסה אלא הכונה לאלהים בתחלת המעשה כסוכה ולולב וציצית ומזוזה ושמירת השבתות והמועדים והצדקה והדומה לזה ממה שלא יזיק העושה אותם טרוד לבו בזולת מעשהו אך בחובות הלבבות חייב לפנות לבו ממחשבות העולם וטרדותיו וליחד לבו ומצפונו לאלהים לבדו בעת ההיא, כמו שאמרו על אחד מן הפרושים שהיה אומר בתפלתו לאלהים, אלהי יגוני בעבורך בטל ממני היגונות ודאגתי ממך הרחק מנפשי הדאגות ובזה יקבל האלהים מעשהו וירצהו ובכמותם יתכן מה שאמרו רז"ל מצות צריכות כוונה. ואם יתעסק במעשה מחובות הלבבות והאברים יחדו כתפלה וכשבח לאלהים יתברך יפנה גופו מכל מעשי העוה"ז והעוה"ב ויפנה לבו מכל המחשבות המטרידות אותו מענין התפלה אחר שינקה עצמו וירחץ מכל הטנופין והלכלוכין וירחק מכל ריח רע והדומה לזה, ואח"כ יעלה על לבו אל מי מכוין בתפלתו ומה מבקש בה ובמה מדבר לפני בוראו ממלות התפלה וענינה. ודע כי המלות תהיינה בלשון כקליפה והעיון במלות כלב והתפלה כגוף והעיון כרוח (ס"א כי המלות תהיינה בלשון והענין במלות ובלב והתפלה בגוף והעיון ברוח) וכשיתפלל המתפלל בלשונו ולבו טרוד בזולת ענין התפלה תהיה תפלתו גוף בלא רוח וקליפה בלא לב מפני שגופו נמצא ולבו בל עמו עת תפלתו ובכמוהו אמר הכתוב (ישעיה מט) יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, ומשלו זה עוד לעבד שבא אדוניו לביתו וצוה אשתו ובני ביתו לכבדו ולעשות כל אודותיו והלך לו הוא והתעסק בשמחה ובשחוק ונמנע מעבוד אותו בעצמו ומהשתדל בכבודו ולעשות מה שהיה ראוי לו וקצף עליו אדוניו ולא קבל כבודו ועבודתו והשיב הכל בפניו, וכן המתפלל כשיהיה לבו ומצפונו ריק מענין התפלה לא יקבל האל ממנו תפלת אבריו ותנועת לשונו. הלא תראה מה שאנו אומרים בסוף תפלתנו יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וגו' וכשיהיה האדם חושב בשום דבר מדברי העולם במותר או באסור ואח"כ יחתום תפלתו ויאמר והגיון לבי לפניך הלא זה גנאי גדול שיטעון שדבר עם אלהיו בלבו ובמצפונו ולבו בל עמו ושאל ממנו אחר כך לקבל אותה ולרצות בה ממנו ודומה הוא למי שנאמר בו (שם נח) כגוי אשר צדקה עשה ואחז"ל ימוד אדם עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל, ואמר רבי אליעזר בשעת פטירתו בכלל מה שצוה בו לתלמידיו וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים ואמר הכתיב (עמוס ד) הכון לקראת אלהיך ישראל וארז"ל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ואמר (יונה ב) בהתעטף עלי נפשי ואמר (איכה ג) נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. וראוי לך אחי שתדע כי כוונתנו בתפלה אינה כי אם כלות הנפש אל האלהים וכניעתה לפניו עם רוממותה לבוראה ושבחה והודאתה לשמו והשלכת כל יהביה עליו. ולפי שהיה כבד על הנפש לזכור כל זה בלי חבור וסדר כתבו רבותינו ז"ל הענינים שצריכים להם רוב כתות בני אדם הנראה חסרונם בהם אל האלהים וכניעתם בעבורם והם עניני התפלה על סדר ותקון שתקבל בה הנפש פני בוראה ולא תבוש בהתנפלה ויראה ממנה בסדרה מעניני התפלה בלבה הכניעה והשפלות לאלהים. ולפי שהיתה מחשבת הלב מתהפכת הרבה ואין לה קימה למהירות עבור ההרהורים על הנפש היה קשה עליה לסדר עניני התפלה מעצמה תקנו אותם רז"ל במלים מתוקנים יסדרם האדם בלשונו מפני שמחשבת הנפש הולכת אחר המאמר ונמשכת אל הדבור והיתה התפלה מלות וענינים והמלות צריכות אל הענין והענין אינו צריך אל הדבור כשאפשר לסדרו בלב אשר הוא עיקר כונתנו ועליו משען מגמתנו. הלא תראה מה שאמרו רז"ל בעת הדחק בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה והתירו לקצר בעניני התפלה בתפלה קצרה. על כן תקן אחי ענין תפלתך בלבך והשוהו עם דבורך וכוון בהם כונה אחת לאלהים ופנה גופך מכל תנועותיך וקשור חושיך ורעיוניך מהתעסק בדבר מדברי העולם עם התפלה. הקשה במה שאתה עושה למלכך כשאתה מתעסק בהודאתו ושבחו וספור טובותיו עם סכלותו במצפונך, כל שכן הבורא יתעלה המשקיף על גלוייך ומצפונך ונסתרך ונראך, ומן התימה שהתפלה אצלך אמונת הבורא ופקדונו כי מסר בידך ענינה ונתנה ברשותך לא ישקיף עליה זולתו ואלו תתפלל אותה כמו שצוה הבורא יתברך יצאת ידי חובת האמונה ויקבלנה ממך הבורא ואם לא תהיה נאמן בה בלבך ובלשונך תהיה בחזקת הקובעים אותו באמונתו ואמר הכתוב בהם (דברים לב) כי דור תהפוכות המה בנים לא אמן בם. ואמר באנשי האמונות הנוהגים בהם כמשפטם ובדיניהם (תהלים קא) עיני בנאמני ארץ וגו'. ואם יעשה מחובות הגופות מאומה כסוכה וכלולב ושאר מה שזכרנו בחלק הזה חייב להקדים כונת הלב לאלהים קודם שיעשנה כדי שיהא שורש מעשהו לשמוע למצות הבורא לגדלו ולרוממו ולהודות לו ולשבחו על גודל טובותיו ורוב חסדיו עליו ויגיע בה אל קץ גבוליה בתחלת המעשה ובאמצעיתו ובסופו יראה מהאל וחפץ במה שיגיע לרצונו וירחיק מקצפו כמ"ש דוד ע"ה (שם מ) לעשות רצונך אלהי חפצתי וישא נפשו מה על ההקשה אשר קדמתי בתחלת הפנים האלה מדבר המלך ויהיה על לבו תמיד ואז ימצא חריצות מאבריו למעשה העבודה בעז"ה כמו שהקדמנו מדברי דוד ע"ה (שם קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמהתי וגו':

והעשירי, חשבון האדם עם נפשו בהשקפת הבורא על נגלהו ונסתרו ושהוא רואה אותו וזוכר כל מעשיו ומה שעובר על לבו מן המחשבות הטובות והרעות ויהיה מפחד תמיד ממנו ומשתדל לתקן נגלהו ונסתרו לאלהים יתברך, וימשל בזה אלו היה משקיף עליו אדם ושומר תנועותיו תמיד הנכון היה לו לעשות דבר שהוא מואס האדם ההוא, כ"ש שיהיה בוראו המשקיף עליו כמה הוא חייב להכלם ולהתבושש לפניו ולהזהר מהמרותו ולמהר לעבודתו ולסבב רצונו ואהבתו. ועוד כי מן הידוע אצלנו שאנו מתקשטים במבחר מה שנוכל עליו מן המלבושים בצאתנו לקראת מלכינו ושרינו וגדולי דורנו מפני שהם משקיפים על גלויינו כמו שאמר (אסתר ד) כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק ואמר (בראשית מא) וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלותיו. וכפי זה אנו חייבים להתקשט בעבודת האלהים בנראנו ובנסתרנו לאלהים מפני השקפתו עלינו בשוה תדיר. ואלו היינו מעלים בלבנו כי השקפת המלכים על הנסתר ממצפונינו כהשקפתם על הנראה מגופנו לא היינו מתעכבים לקשט מצפונינו כרצונם ממנו. הלא תראה כי רוב בני אדם אין עלת השתדלותם ללמוד החכמות וללמדם אלא להתגדל בהם אצל המלכים בלבד וכן בהרבה מעניני התורות כי עם הארץ מצווים על דת מלכם, והאל יתברך יותר ראוי לו ויותר חובה עלינו להתקשט בעבודתו במצפונים ובלבבו ובאברים להשקפתו עליהם וראותו אותם תמיד לא יטרידנו דבר מדבר כמו שאמר הכתוב (ירמיה יז) אני ה' חוקר לב בוחן כליות ואמר (משלי טו) בכל מקום עיני ה' וגו' (זכריה ד) עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ ואמר הכתוב בענין היראה מהשקפת הבורא. (קהלת ה) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר וגו' ואמר (תהלים יד) ה' משמים השקיף על בני אדם. וכאשר יהיה הענין הזה שב אל רעיון המאמין תמיד ויחשוב המאמין תדיר עם נפשו עליו יהיה הבורא יתברך נמצא עמו במצפונו יראהו בעין שכלו ויהיה ירא אותו תמיד ומרוממו ובוחן את מעשיו וחוקר את פעליו בהנהגת בריותיו המעידות על גדולתו ורוממותו וחכמתו ויכלתו. וכאשר יתמיד על זה יניח הבורא לו מעצבו וירגיע לבו מפחדו ויפתח לו שערי ידיעתו ויגלה לו סודות חכמתו וישים עיניו על הדרכתו והנהגתו ולא יניחהו לעצמו וליכלתו כמו שאמר (שם יג) במזמור ה' רועי לא אחסר עד סופו. ויהיה במדרגה העליונה ממדרגות החסידים ובמעלה הרמה ממעלות הצדיקים ויראה מאין עין וישמע מבלי אזן וידבר בלי לשון וירגיש בענינים מבלתי חושים וישער בהם מבלעדי הקשה ואיננו קץ במאומה מענינו ולא בוחר ענין יותר מענין ממה שבחר הבורא תולה רצונו ברצון הבורא ואהבתו באהבתו והנאהב אצלו מה שאהוב לו והנמאס אליו מה שמאוס לו ובכמוהו אמר החכם (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ואמר (שם) כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה':

והאחד עשר, חשבון האדם עם נפשו על מה שעבר מימיו אם התעסק בהם בעבודת אלהיו או בעבודת יצרו. וימשל בזה כאלו המלך נתן לו ממון להוציאו בפנים מאופני הוצאותיו והזהירו שלא יוציא ממנו מאומה בזולתם והודיעו כי יחשוב אתו עליו בכלות שנתו ולא ימחול לו ממנו מאומה האין מן הזריזות לו שיחשוב עם נפשו בסוף כל חדש וחדש מחדשי השנה לדעת מה שהלך מן הממון ובמה הוציאו ויהיה נזהר בשאר הממון ובשאר הזמן קודם שיפגעהו החשבון פתאום והוא אינו יודע מה שיש לו ומה שיש עליו. ועל הדמיון הזה אחי צריך שתפקוד את נפשך אם תוכל בכל יום מימיך ותחשוב עמה על עבודת האלהים שהיא חובה עליך בו. ואם התעלמת מזה מה שעבר מימיך אין פחות משתחשב עם נפשך במה שנשאר מהם ואל תדלק אחר ההעלמה בהעלמה ותרדוף ההנחה בהנחה כי אין לפני ה' אלהיך העלמה ולא הנחה ולא שכחה וכבר נאמר כי הימים מגלות כתבו בהם מה שתחפצו שיזכר לכם ואמר (תהלים לב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין ונאמר במי שארך זמן התעלמותו (הושע ז) גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע:

והשנים עשר, חשבון האדם עם נפשו בעת המית לבו וחריצותו על העולם בכל השתדלותו ותכלית תחבולותיו וסוף יכלתו וישקול עמה בזותו בעניני אחריתו ועותו (ס"א ונטותו) מעבודת אלהיו ואז ימצא מחשבתו בעניני עולמו הרמה שבמחשבות ותוחלתו בו הרמה שבתוחלת כי לא יספיק לו ממיני קניניו מאומה אך הוא כאש כל אשר תוסיף עצים היא מוסיפה להבה וכל לבו וכונתו מושכים אליו יומם ולילה, איננו חושב לאוהב אלא מי שיעזרהו עליו ולא ריע נאמן אלא המישרהו אליו ויצפה לעתות אצור המסחרים ועתי מכירתם וצופה עניני השער וחוקר על יוקר הסחורות וזלותם ועלותם וירידתם בכל קצוי הארץ ולא יעכבהו מלכת בדרכים הרחוקים חום ולא קור ולא סער הים ולא אורך הדרך במדברות אך כל זה לתקותו שיגיע אל תכלית ואין תכלית לו ואפשר שתהיה יגיעתו לריק ולא יעלת בידו כי אם הצער הארוך והטורח והעמל, ואם הגיע אל קצת מה שקוה שמא לא יהיה לו ממנו כי אם שמירתו והנהגתו והצנעתו מן הפגעים עד שיהיה למי שנגזר לו בו אם בחייו כמו שנאמר (ירמיה יז) בחצי ימיו יעזבנו או לאחר מותו כמו שכתוב (תהלים מט) ועזבו לאחרים חילם. וכבר הזהירנו החכם מן החריצות וההשתדלות להרבות בממון כמו שכתוב (משלי כג) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל וספר מדוה הנמצא בו באמרו (שם) התעיף עיניך בו ואיננו וגו' והורנו החכם האחד ואישר אותנו על השתדלותנו בענין המזון והספוק בלבד באמרו (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, וכן שאל החסיד מאלהיו לתת לו מן המזון די ספוקו ולהרחיק ממנו העושר המביא אל המותרים והריש המביא אל אבדת המוסר והתורה באמרו (משלי ל) שתים שאלתי מאתך ראש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חקי ושאר הענין. וכמוהו מצאנו יעקב אבינו עליו השלום שאל מאלהיו ספוקו באמת (ברשית כח) ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. הלא תקיץ אחי תראה חסרון מה שחרצת עליו ומהרת אליו להעמיד גופך על ענינו אשר לא תתמיד לך חברתו כ"א זמן מועט לא יפרד ממנו צער ולא ימלט מפגע בעוד התחברותך עמו אם ישבע יחלה ואם ירעב יחלש ואם תלבישנו יותר מצרכו יקוץ ואם תניחנו עירום מצטער ועוד שהנהגתו בבריאותו וחליו וחייו ומותו איננה ברצונך ולא ברשותך כי הכל להנהגת בוראך יתעלה ואיה יתרון נפשך על גופך ומעלת עולמה על עולמו ועלותה מירידתו ורוחניותה מגשמותו ועמידתה מחליפתו וקיומה מהפסדו ופשיטותה מהרכבתו ודקות עצמה מעביו והבנתה מבהמנתו וקבולה המדות הטובות מקבולו המגונות, ואם אתה נוהג בחריצות הזאת וההשתדלות הזאת בתקנת גופך עם פחיתותו וגנותו ועם חלישותך מהזיקו והועילו כמה אתה חייב שתתנהג בו מן החריצות וההשתדלות בתקנת נפשך החשובה הנשארת לך אשר צוית להנהיג ענינה ולעיין בתקוניה בקנות החכמות והבינות כמ"ש (משלי כג) אמת קנה ואל תמכור (שם ד) קנה חכמה קנה בינה ואמר (שם טז) קנה חכמה מה טוב מחרוץ ואמר (שם יד) כן דעה חכמה לנפשך ואמר (שם ט) אם חכמת חכמת לך כלומר שהקנינים הרוחניים הם שלך לא ישלול אותם ממך זולתך כאשר יקרה בקנינים הגופיים. ראה אחי מה בין שני הדברים ומה בין שני הענינים ונטה ממותרות עולמך והשתדל במה שאתה צריך לאחריתך, ואל תאמר ימצאני מה שימצא הכסיל כי אתה נתבע כפי הכרתך ועונשך יותר חזק והחשבון על התעלמותך יותר מדוקדק. ואל תסמוך על דבר שאין לך בו זכות ותנוח דעתך על טענה שהיא עליך ולא לך. והמאמר בהשלמת הענין הזה יארך ודי לך ממני שהעירותיך אליו והוריתיך עליו וכפי תכונתך הסתכל דברי והבן רמיזותי וחקור עליהם בספר תורת האלהים ודברי רז"ל יראה לך ברורם מן הכתוב ומן המושכל ומן המקובל בעזרת האל:

והשלשה עשר חשבון האדם עם נפשו על מעשהו ותוספת הכרתו על השתדלותו בעבודת הבורא והגעת יכלתו על מה שהוא משלם מחובות הבורא על טובותיו עליו. וימשל בזה אל עבד שנתן לו אדוניו אדמה לזרוע ונתן הזרע כפי צרכו וזרע קצתה והוציא שאר הזרע בצרכיו וכאשר פקד אדוניו את האדמה מצאה בלתי זרועה וכששאלו על זה הודה בקצורו בענינה וחשב עמו על מה שאמר כי זרע מן הזרע באדמה ופקד הנזרע ממנה וחשב על מה שעלה בו עד תכלית ותבעו בשאר הזרע וחייבו לפרעו כל מה שהיתה האדמה עושה וגדל מדוהו ונכפלה רעתו. וכן אחי ראוי לך לחשוב עם נפשך על מה שחננך האלהים מהבנתך אותו ואת תורתו ומה שנתן לך מן הכח והיכולת לפרוע מה שאתה חייב לו ועשה בזה מה שיצא אל גבול המעשה ממך ויראה לך כי אתה נתבע בכל זה ובא עליו לידי חשבון. כ"ש עת המשך הטובות אליך מאת הבורא, וראוי לך להשתדל בכל כחך ותטרח בכל יכלתך לפרעו ולהשוות מעשיך לחכמתך והכרתך עם השתדלותך והותר כל טרחך לעשות כפי חכמתך, ואל תתנהג במותר עולמך פן תלאה לשלם חובות תורתך שהאל יתעלה נתן לאדם מן הכח כפי צרכו לתורתו ולעולמו, ומי שהוציא ממנו מאומה במותרות אשר יתכן לעמוד זולתם יפקדנו בעת הצורך אליו בדברים הצריכים. ואל תתלה עצמך בלו ואולי ותאמר, לו הגעתי למעלת כך וכך מן הממון והחכמה הייתי משלם כל מה שאני חייב מן העבודה לבורא יתעלה והדומה לזה מן הדברים, כי הם דברי כזבים יתעה מי שיתלה עצמו בהם ויפול מי שנשען עליהם, וזאת היא הגדולה שבתעות בעלי המשכון אשר זכרתי לך בשער הבטחון, השמר לך פן תקחנה לטענה לך ולאמתלא כי אתה בזה ככל חוטא שיטעון כזה, וכבר ידעת שאינה מצלת אותו מן העונש כמ"ש שלמה ע"ה על הגנב (משלי ו) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב ונמצא ישלם שבעתים, אע"פ שדחקו נראה וצרכו הביאו לפחת ממון אחרים לא ינצל בזה מן העונש ותשלומי כפל כ"ש שאר החטאים. על כן שים לך האריכות הזאת לשלל בעוד שתוכל לפרוע מה שאתה חייב בו לבורא יום יום ואל תאחר מעשה יומך למחרתך פן יכבד עליך לפרעו אם תגיע למחרת ותהיה מנושיו (ס"א מאנשיו) וקשה מזה אם יבא קצך ותצר עליך האמתלא ותפסק טענתך כי העולם כשוק שיתקבץ ואחר יפרד ומי שסחר והרויח שמח ומי שהפסיד התחרט ועל כן אמר החכם (קהלת יב) וזכור את בוראך בימי בחורותיך וגו':

והארבעה עשר, חשבון האדם עם נפשו בעת אהבתו ונטות נפשו וכלות רוחו אל כל מי ששוער ממנו שהוא אוהבו כמו כן כמו שכתוב (משלי כז) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, וכל שכן אם יהיה האיש ההוא שר או נגיד, ויותר מזה כשיראה ממנו אות על זה מהקרבתו והבטחתו ושהוא מטיב אליו ועושה עמו חסד לבלי צורך אליו שלא יטרידנו דבר מאהבתו ולא יניח מיכלתו (ס"א מבלתו) לנפשו מאומה, אבל יוציאנה כלה במצותו ועבודתו ויתנדב בנפשו ובממונו ובניו בגמולו. וכיון שנעשה זה לנברא חלוש כמונו כמה אנו חייבין מכפלי זה לבוראנו יתברך אשר הודיענו הנביא כי הוא אוהב אותנו, כמו שאמר (דברים ז) לא מרבכם מכל העמים וגו' כי מאהבת ה' אתכם וגו'. ועם מה שהודיענו בזה ראינו אותות אהבתו אותנו ועזרתו לנו חדשים גם ישנים עם הקרבתו והבטחתו לנו בכל דור ודור כמו שאמר (ויקרא כו) ואף גם זאת וגו' ואמר (עזרא ט) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו. ומהשלמת הענין הזה כי מן הידוע אצלנו שמי שהיה ריע אבותינו ואבות אבותינו חייבים אנחנו לזכור לו את האהבה בכבודו ואהבתו כמו שאמר החכם (משלי כז) רעך ורע אביך אל תעזוב והבורא יתברך מזכיר לנו ברית אבותינו והשגחתו עלינו בעבורם ולהקים בריתו עמהם כמו שאמר (דברים ז) ומשמרו את השבועה והרבה כזה. ואנו כאשר לא תבטח נפשנו עליו ותסמוך על חסדו ותנוע לאהבתו ולהדבק בעבודתו ולפני האלהים נשפוך שיחנו כמה טבענו עבה וערפנו קשה ואמונתנו מעוטה וכמה אנו קשים להמשך אחר האמת, לא אהבת אבותינו ואבות אבותינו נזכור ולא לאהבת הבורא והשגחתו עלינו נגמול ולא בעבור הבטחתו והקרבתו לנו נעשה ולא לגודל טובתו מאתנו ורוב חסדו עמנו נשמע ולא בעבור בריאתו אותנו והנהגתו הטובה לא נבוש. הקץ אחי מן השינה הזאת וגול מעל לבך את מסך יצרך אשר נסך עליך עד שהבדיל בינך ובין אור שכלך כעכביש אשר יארוג על מאור הבית וכאשר יתמיד יעבה ויסתום עד שימנע הגעת אור השמש אל הבית ובתחלת אריגתו הוא חלוש ודק עד מאד וכל אשר יתמיד הדבר יחזק ויעבה וימנע אור השמש מעבור בו ומהגיע אל הבית. וכן מעשה היצר בלבבך יהיה בתחלת ענינו חלוש מאד לא ימנעך מראות האמתיות, ואם תרגיש בו בעת ההיא ותגלהו מעל לבך יקל עליך הדבר ואם תקל בו ותתעלם ממנו יחזק מעשהו וימנע אור שכלך ממך ויקשה לגלותו מעל הכרתך, על כן מהר להציל את נפשך והעזר באלוהים לדחותו מעליך וטרח ותשתדל תאור באור החכמה ותראה אמתת הדברים בעין לבך. וכבר משלו קדמונינו ע"ה מעשה היצר באדם במשלים נחלקים מן הכתוב באמרו (שמואל ב יב) ויבא הלך לאיש העשיר ואח"כ קראו ארח ואח"כ קראו איש ואמר (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך וגו' ואחר כך עמד ואחר כך ישב והדומה לזה הרבה. חשוב עם נפשך אחי על זה והדומה לו והכריח אותה על מה שיש בו הצלתה כי כבר אמר החכם במתעלמים מהסתכל (משלי כח) אנשי רע לא יבינו משפט וגו':

והחמשה עשר חשבון האדם עם נפשו בהזמנתו במזונותיו קודם הצורך אליהם ואיננו יודע אם יעמוד ויחיה עד עת שיהנה מהם וכן כשהוא צריך ללכת בדרך רחוקה מזמין עניני הליכתו קודם לכן בימים ויעיין במה שהוא עובר במקום שהוא הולך אליו מן המסחרים ואח"כ במה שירכב ובמה שיניעהו מן הצדה ובחברה ובמחנות אשר יחנה בהם בדרכו והדומה לזה ואיננו יודע במה שגזר לו הבורא מזה ולא באריכות ימיו. ועל הדרך הזה אחי אנחנו חייבים להיות נכונים למועד ולהזדמן לדרך הרחוקה אל העולם האחר אשר אין לנו מברח ממנו ולא מנוס מפניו ולחשוב בצדה ובמה שנפגע בו בוראנו יום החשבון הגדול שאמר עליו הכתוב (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור, ואיך נתעלם והנסיעה מתמדת וההעתקה תדירה והדרך ארוך והמרגוע רחוק ומדוע לא שמנו אל לבנו לזכור אחריתנו ולא השבנו על הצדה לבית מועדנו, התעסקנו בעולם הכלה והנחנו הקיים ובמדוי גופנו ושכחנו מדוי שכלנו ובעבודת רוע יצרנו ועזבנו עבודת יוצרנו ונעבוד את תאוותינו ולא עבדנו את אלהינו, הה למבוכה הזאת כמה היא כוללת ולשכרות הזאת כמה היא חזקה כמו שאמר הכתוב (ישעיה מד) כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם ואמר (שם כט) שכרו ולא יין וגו':

והששה עשר חשבון האדם עם נפשו על אורך זמן עמדו בעולם ויעלה על לבו קרבת קצו ובוא המות אליו בעת שהוא רואה מיתת שאר החיים פתאום ממדבר וזולתו מבלי הקדמת ידיעה בדבר ולא רמז ולא מועד ידוע שיהיה במוח מהיותו בו, איננו מתעכב מבוא בכל חדש מחדשי השנה ולא ביום מימות החדש ולא בשעה משעות היום ואיננו בא בימי הזקנה מבלעדי הישישות והבחרות והנערות והילדות והינקות, אך הוא קורה (ס"א קורא) את החיים בכל זמן ובכל עת ובכל מקום, וימשל בזה כאלו המלך הפקיד אצלו פקדון ולא קצב לו זמן להשבתו וצוהו שיהיה מצפה לו בכל עת כדי שלא ילך למקום אחר ושיהיה נמצא עת שיבקשהו המלך היתכן לו לדור חוץ ממקום המלך (ס"א לסור ממקום המלך) בעוד שהפקדון בידו. ויש שממשל במי שיש עליו חוב בלי זמן קצוב והוא מצפה עליו בכל עת לא תנוח נפשו עד שיפרענו. וכאשר יחשוב האדם עם נפשו על אורך עמידתו בעולם ויזכור כי קהל מחבריו נסעו אל העולם האחר קודם ממנו בעת שהיתה תקותם חזקה לחברת העולם ולא ראה לנפשו יתרון שיחייב לו התאחרו מהם יקצר תוחלתו בעולם ויוחיל לאחריתו ויחשוב בצדתו לעת נסיעתו ויחשוב עם נפשו קודם יום החשבון. ואמר אחד מן החכמים מי שקדם המות לפניו תקן אח עצמו ואמר החכם (קהלת ז) לב חכמים בבית אבל ואמר (שם) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו, רוצה לומר בחי מי שלבו חי כלומר המבין המכיר ואמר (תהלים קמד) אדם להבל דמה:

והשבעה עשר השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם ולהשתעשע בהם במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם וברוע חברת כסיליהם מבלי דוחק שיביאנו לכך ומרעת חברתם מותרי הדברים ואמר ונאמר ובלבול ארוך אין צורך אליו ואמר החכם (משלי י) ברוב דברים לא יחדל פשע וגו', ואמר אחד מן החכמים אצור מותר דבריך וחסום מותר לשונך ומדבר בבני אדם והזכיר רעותיהם וספר בגנותם, ואמר הכתוב בענין הזה (תהלים נ) תשב באחיך תדבר וגו' והכזב ודברי השקר ובזה אמר (שם נה) הוות בקרבה ואמר (ירמיה ח) הקשבתי ואשמע לא כן ידברו ושבועת השקר והשוא שאמר הבורא עליהם (שמוה כ) כי לא ינקה ה'. ואמר א' מן החסידים לתלמידיו התורה התירה לנו להשבע בשם הבורא באמת ואני איעצכם שלא תשבעו בו לא באמת ולא בשקר אמרו הן או לאו והגאוה והליצנות ובזות קצת היושבים והשחוק עמהם. וכבר יחדתי בהרחקת הענין הזה שער בספר הזה והוא שער הכניעה והעדר יראת האלהים מלבו בעת התערבו עם בני אדם ושיחתו עמהם עם מעוט הצלה מהזקתם בממונו ודברם בו והחונף ואהבת קנות השם להתגאות בהם ולהתגדל אצלם במה שהוא יודע ובמה שאינו יודע ממיני החכמות והמעשים, ומהם חיוב הצווי בטוב וההזהרה מן הרע אשר צונו הבורא עליו באמרו (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך ואנחנו חייבים להזהיר מן הרע בג' דברים הא' מהם בפגיעת היד כמו שעשה פינחס בדבר זמרי וכזבי. והב' למחות בדברים כמו שעשה משה באמרו לרשע (שמות ב) למה תכה רעך. והג' בלב כמ"ש דוד ע"ה (תהלים כו) שנאתי קהל מרעים וגו'. ואם יכול למחות הרשעים עכ"פ ימחה שאין עמי הארץ נמלטים מן הקצור. וכאשר תתבודד בטלה מעליך חובת הצווי בטוב וההזהרה מן הרע בלי ספק והוא דבר קשה לקיים מצותו ולהשלים חובתו כמו שאמרו חז"ל העבודה אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה ואמרו קצתם העבודה אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח ומהם הפסד העצה וחסרון הכרת השכל בחברתם ודיעותם והתלמד רוע מדותם כמו שאמר החכם (משלי ע) ורועה כסילים ירוע. וע"כ אמרו רז"ל שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם. וכללו של דבר כי רוב העבירות לא יגמרו אלא בשנים כמו הזנות ורוע משא ומתן ושבועת שקר ועדות שקר וכל העבירות שיהיו בלשון לא יגמרו אלא בחברה ובהתערב עם בני אדם. אבל הבדידות והפרידה מבני אדם סבת ההצלה מכל מה שזכרנו מן העבירות והוא מהחזק שבדברים המביאים אל המדות הטובות, וכבר נאמר כי עמוד בר הלבב אהבת הבדידות ובחירת היחידות. על כן השמר אחי פן ישיאך היצר וייפה בעיניך החברה והתערובת עם בני אדם ויסיתך לכסוף בעת היחידות והבדידות להם. ואח"כ השמר פן יטעה אותך רעיון לבך כי בחברת חכמים היודעים את האלהים ואת תורתו והתערב עם גדולי בני אדם העדר ענין הבדידות והנחת מעלות היחידות אך היא הבדידות הגמורה והיחידות השלמה ובחברת אנשי החסד והתורה מעלות רבות יתירות על מעלות היחידות יארך ספורם ואמר החכם (שם) הולך את חכמים יחכם וגו' ואמר (שם כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים ואמר במי שלא התחבר עם אנשי החסד (שם טו) לא יאהב לץ הוכח לו וגו'. ואחז"ל קבוץ לרשעים רע להם ורע לעולם ולצדיקים טוב להם וטוב לעולם פזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם ולצדיקים רע להם ורע לעולם, ואמרו יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם ואמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע:

והשמונה עשר, חשבון האדם עם נפשו בעת גבהותה והתגדלה ורוחק משאליה (ס"א מאויה) בעוה"ז והוא שיתבונן ערכו בין העליונים והתחתונים ויתבאר לו קטנותו וזעירותו בין יצירות הבורא יתברך כמו שבארתי בענין הזה בשער הששי מן הספר הזה ויסתכל אח"כ במה שחלק הבורא מן הגדולה לאדם שהשליטו במיני החיים והצמחים והמוצאים כמו שכתוב (תהלים ח) תמשילהו במעשי ידיך וגו' ושהודיעו חקי תורתו והעמידו על כל מה שיש בו תקנתו מסודות עליון העוה"ז ותחתונו והרים מעלתו בשבחו ובהודאתו לבוראו ובקראו אליו בצרות ובענותו בעת המצוקות ובחרו בו ושלחו אל ברואיו ומסרו אליו סודות גבורתו והראות המופתים על ידו עם מה שיארך ספורו מן הטובות הנסתרות והנראות הגופיות והרוחניות הכוללות והמיוחדות חסד וטובה עלינו. והסתכל אחי כמה ערכך נקלה וענינך נבזה וכמה גדלך בוראך עם מה שאינו צריך לך וגודל צרכך אל השגחתו והנהגתו וחוס על העטרה הגדולה (ס"א המעולה) הזאת אשר עטרך בה והמעלה הרמה שהרימך אליה בעולם הזה והגמול הגדול שצפנו לך בעוה"ב והדבקך בעבודתו ובהודותו. ואל יביאך מה שנשאך הבורא בו במה שזכרתי לך מחסדיו וטובותיו להתגאות בענינך ולהתגדל בנפשך ולהתרומם בחסד הבורא עליך ותחשוב כי מן הדין הוא לך ושאתה ראוי לו ויאות לך כמוהו. אבל הדבק בכניעה ובענוה ובשפלות שאתה ראוי לה כשתודה באמת על ערכך בבריאת הבורא יתעלה כמה שחייב בו העבד החלש הנבזה הנקלה כשינשא אדוניו מעלתו וישימהו עם אנשי סגולתו חסד ממנו עליו מבזות נפשו והיותה בעיניו כערכה הראשון קודם שיגביר אדוניו חשדו עליו ואל יתגדל לפניו ואל יגבה לבו במה שהגיע אליו מן הגדולה והיקר ואל יבקש ממנו משאליו דרך רגילות, אך יעזוב ענינו אליו ויבטח עליו ועל טובו. ואמרו על א' מן הצדיקים שהיה אומר אחר תפלתו אלהי לא נשאני לעמוד לפניך סכלי בפחיתות ערכי ומעוט ידיעתי בגדולתך ורוממותך כי אתה רם ונשא ואני נקלה ונבזה וקטן משאול ממך ומקרוא אליך שבח והלל וקדש שמך המקודש בקולות המלאכים העליונים הקדושים אבל הרשני (ס"א נשאני) על זה מה שרוממתני בצוותך אותי לקרוא אליך והרשתני לשבח את שמך העליון כפי הכרתי אותך וידיעתי בכבודך עם הראותי עבודתי לך ושפלותי לפניך ואתה יודע תקנתי ואופני הנהגתי ולא הודעתיך בצרכי להעיר אותך עליהם אלא שארגיש בגודל חסרוני אליך ובטחוני בך. ואם אשאל ממך בסכלותי מה שאינו טוב לי ואבקש ממך שאין בו תקנתי בחירתך העליונה טובה מבחירתי וכבר הנחתי כל עניני אל גזרתך הקיימת והנהגתך העליונה כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים קלא) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי:

והתשעה עשר, חשבונו עם נפשו בהצלת הבורא אותו מפגעי העולם וצרותיו ומיני חלאי בני אדם בו ואופני המאורעים והמצוקים ממאסר ורעב וצמא וקור וחום וסמי המות והחיות הרעות והצרעת וטרוף הדעת ומיני בטול ההרגשות ומה שדומה לזה עם ידיעתו שהוא ראוי להם ומחויב בהם על מה שקדמו לו מן העונות והחטאים לפני הבורא וגודל מה שעבר מהמרותו את אלהיו ובזותו בדבריו ועזבו הודאתו ושבחו וסודו מעבודתו והנחת התשובה וההודאה לפני האלהים מאורך זמן מריו עם התמדת טובותיו לו ותדירות חסדו עליו, כשיסתכל המשכיל בזה ויחשוב במה שמנסה הבורא בו את בני אדם במה שספרנו מן הפגעים בעוה"ז ובהצלתו מהם והמלטו מהם עם מה שהוא ראוי להם, יגדל שבחו על טובות האלהים עליו וימהר אל התשובה ובקשת המחילה על מה שקדם לו מן העונות והחטאים אשר הסתירם הבורא עליו זמן ארוך וירוץ להדבק בעבודת הבורא ליראה מהם ולדחות אותם כמ"ש (דברים כח) והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך ואמר (שם ז) והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים וגו', ואמר אחד מחסידינו הקדמונים ז"ל ראו שאין ערוד ממית אלא החטא ממית ואמר דוד ע"ה (תהלים צא) על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין כי בי חשק ואפלטהו וגו':

והעשרים, חשבונו עם נפשו אם יהיה לו ממון בפנים שקנהו מהם ובאופני הוצאתו והוצאת חובות הבורא ממנה ופרוע חובות בני אדם כמו שהוא חייב בו ממנו ואל יחשיבנו מעמד עליו בלבד וידע כי הוא אצלו כמו הפקדון ישאר כל עוד (ס"א עת) שירצה הבורא בידו ואח"כ יפקירנו אצל אחר בעת שירצה וכאשר יחשוב בעל הממון בנפשו זה לא יפחד מפגעי הזמן עליו. ואם ישאר הממון בידו יודה הבורא וישבחהו ואם יאבד ממנו יסבול דינו וירצה בגזרתו ויקל בעיניו להשתמש בו ולהוציאו בעבודת האל יתברך ולעשות הטוב ממנו ולהחזיר האמנות ולהשיב ולא יחמוד אדם בממונו ולא יבזה עני לעניו ויהיה מן החזקות שבסבות המדות הטובות ודחיית המגונות כמ"ש (משלי ג) כבד את ה' מהונך וגו' ואמר (שם יט) מלוה ה' חונן דל וגו':

והאחד ועשרים, חשבונו עס נפשו על מה שיש ביכלתו ממעשה העבודה ולהרגיל בה ולהתמיד עליה וירוץ ויחרץ לעשותה ער שתשוב לו למנהג. ואח"כ ישתדל להוסיף על מה שיש ביכלתו ויכסוף לו בלבו ויעלה אליו במחשבתו וישאל מהאל לעזרו ולאמצו על יותר ממה שיש ביכלתו מן הידיעה והמעשה בלב ומצפון נאמן. וכשיתמיד על זה ימציא לו הבורא בקשותיו ויפתח לו שערי ידיעתו ויחזק שכלו ואבריו לעמוד במצותיו אשר למעלה מיכלתו מדרגה אחר מדרגה כמ"ש (ישעיה מח) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. והדמיון בזה במלאכות והלמוד כי הלומד מלאכה בהתחלתה יעשה מחלקיה כפי בינתו ופחות ממה שביכלתו וכאשר תתחזק בינתו ויתמיד עליה יורהו הבורא שרשי המלאכה וכלליה ומילד מהם תולדות שלא למדם מזולתו מבני אדם. וכן בלמוד כי בעל חכמת השיעור לא יוכל ללמד תלמידו השיעור המחשבי בתחלת ענינו אבל מלמד אותו השיעור המורגש המצויר בצדו בצורות הרשומות כאשר סדר אותם אקלידוס בספרו שחבר בשיעור, וכשיבין אותו תלמיד היטב ויחפוץ לעמוד על תולדותיו בהשתדלות וחריצות יורהו הבורא השיעור המחשבי ויתכן כלל מדעו ויוכל להוציא ממנו צורות מופלאות ומלאכה דקה כמעט שתדמה לנבואה הבאה מאת האלהים. וכן בשאר החכמות, כי התלמיד ימצא בלבו כשהוא משתדל בחכמה כח עליוני רוחני אין בכח אדם להועילו בו ולזה אמרו רבותינו ז"ל חכם עדיף מנביא. ואמר אליהוא (איוב לב) אכן רוח היא באנוש. ועל ההקשה הזאת ראוי לך אחי שתבין כי רוב הענין המכוון במצות שהם בגופים ובאברים הוא להעיר על המצות אשר תהיינה בלבבות ובמצפונים מפני שעליהם משען העבודה והם שרש התורה כמו שכתוב (דברים י) את ה' אלהיך תירא וגו' ואמר (שם ל) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ואמר (שם י) מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו'. ומפני שהיה זה למעלה מכח האדם ולא יתכן לו עד שיפרד מרוב תאותיו הבהמיות ויכריח טבעיו ויקשור תנועותיו העביד אותו הבורא בגופו ובאבריו במה שיש ביכלתו עד שיקל עליו לעמוד בהם וכאשר ישתדל בהם המאמין בלבו ובמצפונו ויגיע מהם כפי יכלתו יפתח לו האלהים שער המעלות הרוחניות ויגיע מהם אל מה שלמעלה מיכלתו ויעבוד הבורא יתברך בגופו וכנפשו בנראהו ובנסתרו כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים פד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי. וכבר משלו זה לאדם שנטע אילנות ונכש שרשיהם ונקה האדמה מן הקוצים ומן העשבים והשקה אותם בעת הצורך ודמן אותם ואח"כ הוא מיחל הפירות מאת האלהים יתברך ואם יתעלם מעבודתם ומעיין עליהם לא יהיה ראוי שיתן לו הבורא יתברך מהם פרי. וכן בעל מעשה העבודה אם ישתדל וימהר ויחרץ לעשות מה שיש ביכלתו יעזרהו האלהים לעשות מה שהוא למעלה מיכלתו אשר הוא הפרי העליון והטובה הנכבדת מאת האלהים על סגולתו ואנשי אהבתו בעוה"ז, כמו שארז"ל כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר ואמר החכם (קהלת ב) כי לאדם שטוב לפניו וגו' ואמרו חז"ל תורה מביאה לידי מעשה מעשה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לידי חסידות וחסידות גדולה מכלם שנאמר (תהלים פט) אז דברת בחזון לחסידיך וגו'. ואם יתעלם ממה שיש ביכלתו ויקל במה שיש בכחו תרחק עזרת האלהים ואמצתו ממנו כמ"ש (משלי טו) רחוק ה' מרשעים ואמר (ישעיה נט) עונותיכם היו מבדילים וגו':

והשנים ועשרים, חשבונו עם נפשו על התערבו עם בני אדם בתקנת העולם מחרישה וקצירה ומקח וממכר והענינים שנעזרים בהם קצת בני אדם בקצתם על ישוב העולם שיאהב להם מה שיאהב לנפשו מהם וישנא להם מה שישנא לנפשו מהם ויחמול עליהם וידחה מהם כפי יכלתו מה שיזיקם כמו שכתוב (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך. וימשל בזה כאלו אנשים הלכו אל ארץ רחוקה כדרך עקוב ויש להם ללון במחנים רבים ויש להם בהמות רבות טעונות במשאות גדולות והאנשים במתי מעט ולכל אחר מהם בהמות רבות שהוא צריך לטעון ולפרוק אותם פעמים. ואם יעזרו איש את אחיו לטעון ולפרוק ויהיה חפצם בשלום הכל ולהקל מעליהם ושיהיו שוים בעזר ובסיוע ביניהם יגיעו אל הטוב שבענינים. ואם יחלק לבם ולא יסכימו לעצה אחת וישתדל כל אחר מהם לעזור לעצמו לבד ילאה רובם. ומן הפנים האלה אחי כבד העולם על יושביו ונכפלה עליהם עבודתו וטרחו מפני שרצו להתיחד כל אחר מהם בחלקו בו וביותר מחוקו ממנו ומפני שרצו ממנו יותר מחוקם ובקשו בו אשר לא להם מנעם העולם חוקם ממנו ולא המציא להם חלקם בו על כן אינם מרוצים ממנו ואין אחד בהם שאינו מתרעם בו ובוכה עליו כי בקשו בו מותרי המחיה ומנעם הוא די הספוק אלא לאחר הטורח הגדול והיגיעה הרבה. ואלו היה מספיק להם די ספקם ותהיה השתדלותם שוה לתועלת כלם ויהיו שוים בעניניהם היו מנצחים עולמם ומגיעים אל יותר מחפצם בו. ולא די להם שאינם עוזרים זה לזה על עולמם אלא מחלישים קצתם את קצתם ועכב (ס"א ועטר) כל אחד מהם על חברו ומרפה כחו עד שלא יגיע אחד מהם אל בקשתו ולא ישיג תאותו. על כן השתדל אחי לקנות רעים נאמנים ואוהבים זכים יהיו לך לעזר על תורתך ועל עולמך בהיות לבך שלם עמהם ומצפונך זך להם ושיהיו חביבין עליך כנפשך כשתמצא ידך מי שהוא ראוי לזה מהם ואל תפקיד סודך אלא אצל סגולת הסגולה מהם בלבד כמו שאמר בן סירא רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף ואמר החכם (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש:

והשלשה ועשרים, הבחינה בכל מה שיש בעולם מקטני הבריאות וגדוליהם ומעלות המדברים בו ומדרגות הברואים בתחתונו ועליונו ותכונת הגלגלים ותנועות השמש והירח והכוכבים העומדים וההולכים וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות ויציאת הולד מן הרחם, ומה שהוא יותר נפלא מזה ויותר דק ויותר נראה ויותר נסתר מפלאי הבורא יתברך המורים על תמימות חכמתו ויכלתו והנהגתו הטובה וחנינתו הכוללת ורחמיו ורוב השגחתו על הברואים. ואל ישיאך רוב ראותך אותם ואורך רגילותך בהם על עזיבת התימה מהם והבחינה בהם ותהיה קדימת ידיעתך אותם מחייבת שתקל בהם בעבור שהיית רגיל בם. ואם ימצא על דרך הזה ענין הנערים במה שהם רואים ומעידים כן ימצא רוב עמי הארץ והרבה מחשובי בני אדם על הענין הזה. והוא שהם תמהים מדבר שהם רואים אותו ולא הורגלו לראותו כקדרות השמש והירח והברקים והרעמים והזועות (ס"א והזיקות) והסערה והדומה להם ואינם תמהים מתנועת הגלגלים וסבובם בשמש וירח וכוכבים וצאת השמש ובואה וירידת הגשמים ונשיבת הרוחות והדומה לזה ממה שהוא נמצא עמם ורואים אותו תדיר. וכן יתמהו כשרואים הים וגליו וסעריו ורוב החיות אשר בו ולא יתמהו מהלוך הנהרות והגרת המים מן המעינות לילה ויומם לא ינוחו ולא יעמדו והרבה כזה. על כן ראוי לך אחי לבחון בכל מה שברא הבורא יתברך מה שהיית רגיל בו ומה שלא היית רגיל בו ובמה שראית ובמה שלא ראית, ואל תשיאך סכלותך מהשתכל בענינים בנערותך בתחלת ראותך אותם שתעזוב להתבונן ולבחון בהם בעת חזקת הכרתך ובר לבך והגעת בינתך כשאתה גדול אך הבט להם והשתכל בהם כאלו לא ראית כמותם ודמה בנפשך כאלו היית סתום עינים קודם הכרתך אותם ואח"כ פקחת עיניך וראית אותם והכרתם, הלא תראה אחי כי הכסיל כעור וכאשר ישכיל יהי' כענין מי שנפקחו עיניו וראה כמו שאמר הכתוב (בראשיח ג) על אדם וחוה ותפקחנה עיני שניהם וכבר ידענו כי עיניהם היו פקוחות קודם לכן. ואל תתעלם מנפשך שתפקוד אותה ותחפש על סכלותה ואז תראה מאמתות הענינים ותכיר מפלאי הבורא יתעלה מה שארכה סכלותך בו ועזרונך ממנו כמו שאמר אחד מן החכמים לבות החכמים יש להם עינים רואות מה שאינם רואים הפתאים כמ"ש הכתוב (ישעיה מ) הלוא תדעו הלוא תשמעו וגו':

והארבעה ועשרים, שתחשוב עם נפשך ותתבענה על כל ענין שנתיישב אצלה מעניני ידיעת האלהים ותורתו ודברי הראשונים וחידות החכמים ועניני התפלות אשר ידעת מעת נערותך וברוב ימי גדולך ולמודך תחלה כי צורות הענינים הדקים אצל מי שהכרתו חלושה אינם כצורתם אצל מי שהכרתו חזקה וכל אשר תוסיף הכרת האדם יוסיף בירור בענינים, על כן אל תנוח דעתך על מה שנצטייר בלבך בתחלת למודך מן הענינים המסופקים והסברות העמוקות, אבל ראוי לך להתחיל בעת חוזק שכלך והכרתך לעיין בספר תורת האלהים וספרי נביאיו כמי שלא למד מהם ספר ותרגיל עצמך לפרשם ולבארם ולהתבונן במלותם ובלשונם ומה שסובלות מן הענינים ומה שיש מהם כפשוטו ומה שאינו כפשוטו ומה שיש מהם נראה ומה שהוא מהם נסתר ומה שהסברא (ס"א שההקשה) נמצאת בו ומה שאין הסברא (ס"א ההקשה) נמצאת בו. וכן תעשה בתפלות ובתשבחות מהסתכל במלותם ומגמת עניניהם כדי שתהיה בעת שתדבר בהם לפני אלהיך יודע מה שמוציא לשונך מן המלות ומה שמבקש לבך בענין, ואל תנהג בכל זה במנהג ימי הנערות שתאמר מן המלות בלשונך מה שיזדמן לך ועל איזה דרך שיזדמן ואינך יודע הענין, וכבר קדם לנו בענין הזה מה שיש בו די. וכן תעשה בדברי החכמים והקבלה שתתבונן בהם ותדינם לזכות ואל תנוח דעתך על מה שנתברר אצלך בתחלת למודך אבל תבע עליו את נפשך כמי שמתחיל בו, ומה שיתברר אצלך תזכרנו ותתישב בו, ומה שתסתפק בבירורו תחקור עליו מחכמי דורך שלא בדרך החקירה הראשונה, אז יראה לך מסודות התורה וסודות החכמים מה שאי אפשר להשיגו מצד למוד המלמדים אותך בתחלת ענינך. ואל תשיאך הגאוה שתחשוב שהכרתך לא הוסיפה על מה שהיתה עליו מנעוריך ושמה שעבר בדעתך בעת הנעורים לא יתכן להשתנות אצלך ולהיות נכרי אצל דעתך, כי זה מפתוי היצר לך שירשל אותך מעיין ומחקור על אמתת הענינים וידמה בעיניך שאתה חכם גמור ולא תחסר מאומה ממה שאתה צריך לו כמו שאמר החכם (משלי כו) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם ואמר (שם) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו ואמר (קהלת ב) החכם עיניו בראשו, רוצה לומר שהוא מסתכל בתחלת עניניו ומה שהוא בו מעניני תורתו ועולמו ופוקד אותם ומבין הטוב והרע מנפשו במה שעבר לו ויוסיף להחזיק בטוב וישוב מן הרע והכסיל מתעלם מכל זה כמי שהולך באפלת הלילה בדרך ארוכה לא יביט אל מה שעבר ואם יחזיר פניו לא יתבאר אליו אך כל דעתו על מה שיש לפניו ועל זה אמר והכסיל בחשך הולך ואמר (שם) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך וגו':

והחמשה ועשרים, שיחשב עם נפשו על מה ששקע כה מאהבת העוה"ז והגברת תאותיה על אהבת העוה"ב וישתדל להוציא אהבת העוה"ז מלבו ולהגביר אהבת העוה"ב עליה בהסתכלו באחרית שני העולמים ומה שיהיה סוף ענינו בשני המעונים וישתדל להרחיק אהבת העוה"ז מלבו ולקיים בו אהבת העוה"ב תמיד. וכבר אמר אחר מן החכמים כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש כן לא תתחבר בלב המאמין אהבת העוה"ז ואהבת העוה"ב ואמרו העוה"ז והעוה"ב כשתי צרות כאשר תרצה האחת מהן תקצוף השנית. וכן אחי נפשך וגופך צריכות הנהגה ומחשבה וחזוק הנפש ותקונה יהיה בהרגילה במוסרים ובחכמות ולהנהיגה בדברי חכמה וללמדה המדות הטובות ולמנוע אותה מתאותיה הבהמיות. אבל חזוק גופך ותקונו שתפקדנו במיני המאכלים הטובים הערבים והמשקים הראוים למזגו והרחיצה במים השוים ולהרגיש עליו תדיר בתועלותיו וצרכיו. ואם תהיה מחשבתך על תקון גופך ותשים כל השגחתך עליו תתעלם מתקנת נפשך. וכן אם תטה מחשבתך להחיות את נפשך בהשגחתך עליה תתעלם מהרבה מעניני גופך. ומן הזריזות שתגביר את נפשך הקיימת לך על גופך הכלה ושתפקדנה ותרגיש עליה ואל תקצר בענינים הצריכים מאד לגופך ותכביד עליו ותחלישהו ותהיה זאת סבה לחלישות שניהם אבל תן לגופך המזון אשר יעמידנו על ענינו ותן לנפשך מן החכמות והמוסרים יותר מיכלתה. ובזה אמר החכם (קהלת ז) אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר וגו' ואמר (שם) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך, רוצה לומר אל תפליג בדרכי הצדיקים הפורשים מן העולם ותעבור את נתיבתם פן תשומם, וכן אל תפליג בדרכי הרשעים המגבירים את העולם ותלמד תאותם יותר מן השיעור הראוי לתורתך ועולמך פן תמות בלא עתך, רוצה לומר מות הנפש בתגבורת התאוה עליה בטבעה בים התענוגים הגופיים אך אחוז הדרך השוה והחזק באחריתך ואל תנח עולמך כי ממנו תקח לך צדה לעולם הקיימת ומקום המנוחה כמו שאמרו חז"ל העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, וזו היא דרך החסידים הראשונים היראים את האלהים. ומה שאמר ואל תתחכם יותר ולא אמר ואל תהי סכל יותר מפני שיש לחכמה אצלנו גבול ידוע לא יתכן לעבור אותו והוא שכל מין ממיני החכמה שימשכנו לעבודת האלהים ולשמור מצותיו ולהראות חכמתו ויכלתו מותר לנו וחייבים אנחנו לחקור עליו כמו שאמר (איוב כח) הן יראת אדני היא חכמה ואמר (משלי ט) תהלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה ר"ל ודעת האלהים, ואמר (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה' ואמר (ירמיה ח) הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם, וכל מה שהוא מן החכמה על זולת הדרך אשר זכרנו אסור לעיין בה ולחקור עליה וע"כ אמר ואל תתחכם יותר, אך הסכלות וההוללות הזהיר ממעוטם ועל כן אמר ואל תהי סכל ולא אמר יותר, מפני שמעוטם מפסיד הרבה מעלות טובות כמו שאמר (קהלת י) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט:

והששה ועשרים, חשבונו עם נפשו כשהוא עומד במצות המלך ויירא מעונשו אם יעבור על מצותיו ולא ירגיש למצות אלהיו ולא יירא מעונשו בעברו על מצותיו ואיך לא יתבונן בשכלו מה בין שתי המצות ויכיר מה בין שני הענינים ויבין חולשת המצות לקיים גזרותיו והתאחרו מהפיל העונש בו ורחקו מהשקיף עליו וטרדתו בנפשו ממנו וכבר אמר החכם (משלי כד) ירא את ה' בני ומלך ואמר (שם כ) נהם ככפיר אימת מלך, ואיך לא יתבייש המשכיל מאלהיו שגזרתו קיימת המשקיף עליו תמיד ולא תטרידהו ממנו טרדה ולא ימנעהו ממנו מונע ולא יירא ולא יפחד מעונשו וימרהו והוא יודע שהוא משקיף עליו ורואה נגלהו ונסתרו ולא יחזור אליו בתשובה על מה שקדם לו ויאמר כמה ארך המרותי את דברו והתמיד סתרו עלי אבקש מחילתו קודם שיעכרני בעוה"ז או יענני בעוה"ב והוא מה שאמר דוד (תהלים י) רשע כגבה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו:

והשבעה ועשרים, חשבון האדם עם נפשו כשתבא עליו רעה בגופו או בממונו או בענין מעניניו ויקבל הכל מאלהיו בשמחה ויסבול סבל רוצה בדין האלהים ולא סבל מתקצף על גזרתו כמ"ש (ישעיה ח) וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, ואל יהיה כמי שנאמר עליו (שם) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה, ודע אחי כי העשר נסיונות שנסה המקום את אברהם אבינו לא היינו משבחים לו עמדו בהם לולי שהיה מקבל הכל מאלהיו ברצון ובטוב לבב כמו שנאמר (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך ויוצאי מצרים לא נתחייבו להאשימם ולהוכיחם במדבר אלא על התקצפם ושלא היה לבם טוב עם האלהים ועם נביאו כמו שאמר (תהלים עח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ופעמים רבות היו מראים מרדם ומריים באלהים והפרת בריתו כאשר תמצאם בכל ענין מתאוים לשוב מצרים והדומה לזה, והסבל הטוב מדה טובה והסבל שבעליו מוכרח בו אין לבעליו שכר עליו ולא מחילה בו. הסתכל אחי מה בין שני הסבלים והתבונן ההפרש שיש בין שני הענינים וחלוק ענין הסבל בנפשך לשלשה חלקים, הסבל על עבודת האלהים והסבל על המרותו והסבל על פגעי העולם, וזה החלק השלישי נחלק לב' חלקים, והוא הסבל על מה שחסר או על העדר דבר אהוב ואיזה מהם שיהיה יכול שתתחייב בו על דרך העונש ומוחלין בו עונך או שיהיה התחלה מן האלהים לך על דרך הנסיון והמבחן וירבה בזה הבורא שכרך ויגדיל גמולך עליו. ועל איזה מהם שיהיה מאלה השני פנים ראוי לך שתקבל מה שיבואך מאת האלהים מהם ברצון ובקבול טוב כמ"ש דהמע"ה (שם כה) כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו, כי הרעה הבאה עליך אם היא למחול עונך היא אמת ואם היא התחלה מאת האלהים לתת תמורתה הגמול הטוב על סבלך הנסיון היא חסד ואיננה יוצאה מחסד ואמת ואם תיטיב להסתכל בענינים האלה בלבך יהיה אחרית סבלך טוב והגמול עליו מובטח. על כן אחי אל תתעלם לפקוד מחשבתך תמיד בענין הזה ואז יחזק סבלך לאלהים ויקל מעליך בהעלות על לבך צער הרעה ומרירות הסבל ויורה על רצונך הטוב בגזרת האלהים והתנחמך בו ובטחונך עליו כמו שנאמר (תהלים לא) חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה':

והשמונה ועשרים, חשבון האדם עם נפשו אחר בטחונו על האלהים ומסרו אליו את נפשו ואת ממונו ובניו וכל עניניו כשישתנה ענינו ויגזור הבורא במה שאינו מפיק רצונו שיחשוב בנפשו שאדם נתן לחבירו במתנה בית או שדה ואחר כך עלה בלב מקבל המתנה להרוס אותו ולבנותו על ענין אחר או לשנותו מענינו הראשון היש מן הדין לנותן אותו לו שיאבל על מעשהו בו וידאג על שנותו אותו מענינו הראשון אחר שמסר לו הבית או השדה, וכן אתה אחי אם התנדבת בנפשך ובממונך לאלהים אל תאבל על מעשהו בך כרצונו והנהגתו אותך כחפצו ואם איננו טוב לך בנראה ממנו, אבל ראוי לך שתנוח דעתך עליו ותסמוך על הנהגתו המעולה וגזרת דינו ואל תחזור במה שנתת לו משלך כמו שאתה סבור ואל תראה הצער בעת גזר דינו עליך כ"ש שאתה אחד מיצוריו והוא יוצרך ומטריפך ומנהיגך בטוב לך בגלויך ובנסתרך ואם נעלם ממך הדבר כמו שאמר (הושע יא) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים:

והתשעה ועשרים, שיתבונן יתרון נפשו על גופו ויכיר יתרון קצת בני אדם על קצתם עד שאדם אחד שקול כנגד אלף בני אדם וידע כי יתרונו אינו מכחות גופו אך מצד מעלות נפשו כמו שנאמר לדוד (שמואל ב יח) כי עתה כמונו עשרת אלפים אף כי הנשים שיש להן יתרון ביפין כאשר תחסרנה מעלות הנפשות אין יפין נאה ונויין מתגנה כמו שאמר החכם (משלי יא) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם ואמר (שם לא) שקר החן והבל היופי. וכפי הכרתך ביתרון נפשך על גופך ראוי לך להשתדל בתקוניה (ס"א להשתכל בתקנותיה) ובהצלתה אצל אדוניה המשקיף על זכותה וקדרותה ושבחה וגנותה ובחירתה בטוב וברע ונטותה עם שכלה ועם תאותה על כן פקוד עניניה תמיד יותר מפקדך ענין גופך, ודע כי גופך יותר קרוב להרפא מן הקשה שבחלאים כשיפול בו מרפואת נפשך ממדוה היצר כשהוא גובר עליה כמו שאמר החכם (שם יח) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה ואמר (שם ד) מכל משמר נצור לבך:

המשלים השלשים, חשבון האדם עם נפשו בתנאי הגרות בעוה"ז ויחשוב מעלתו בו כמעלת אדם נכרי הגיע אל ארץ נכריה ולא הכיר א' מאנשי המדינה שהגיע אליה ולא היה א' מהם יודע בו אלא שאדוני המדינה חמל עליו לגרותו והורהו מה שיתקן ענינו בה ונתן לו מזונו יום יום וצוהו שלא ימרה את פיהו ולא יעבור על מצותו וייחלו והפחידו בגמולו ובעונש כפי הראוי לזמן ולמקום והזהירהו על הנסיעה ולא הודיעו העת מן התנאים שהוא חייב בהם הכניעה והשפלות ולעזוב הגאוה ולהתרחק מן הגאון והגובה כמו שאמר בענין הזה (בראשית יט) האחד בא לגור וישפוט שפוט, ומהם שיהיה מזומן לנסיעה ולהעתקה ולא ירגיע ולא תנוח נפשו כמ"ש (ויקרא כה) והארץ לא תמכר לצמיתות וגו', ומהם שיחקור על דתי המדינה וחקיה ועל מה שחייבים בו למלך כמ"ש דוד ע"ה (חהלים קיט) גר אנכי בארץ וגו' ומהם שיאהב את הגר כמוהו שיסייעהו ויעזרהו כמו שכתוב (דברים י) ואהבתם את הגר וגו' ואמר (ויקרא יט) כאזרח מכם יהיה לכם. ומהם שימהר ויחיש להדבק בעבודת אדוני המדינה מפני שאין לו חומל שיפגע בו בעדו אם יקצר בעבודתו. כי ענינו הפך תשובת השונמית עת ששאל אותה הנביא (מלכים ב ד) היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא שאמרה בתוך עמי אנכי יושבת כלומר שעמי ומשפחתי ידברו אליו בעבורי בעת הצורך ואינו כן ענין הגר אך כמו שאמר (תהלים קמב) הביט ימין וראה ואין לי מכיר וגו'. ומהם שיסתפק במה שמזדמן לו מן המזון ובמה שימצא לו מדירה ומלבוש ולנהוג בכל ענינו כדי הספוק מבלי טורח ומהם שיזדמן לנסיעה ולחשוב בצדה לדרך, ומהם שירבה בעיניו המעט מן הטובה ויאריך לשונו בהודאת מי שהטיב לו בה, ומהם שיסבול הרעה אם תבא אליו והנזק אם יגיע אליו משבר רוחו ושפלות נפשו וחלישתו מדחותם מעליו. ע"כ קבל על עצמך אחי תנאי הגרות בעוה"ז מפני שאתה בו גר באמת והראיה על גרותך ויחידותך בו, כי בעת צאתך אל גדר ההויה והרכבתך בבטן אמך אלו היו משתדלים כל בני העולם להקדימך קודם לכן ברגע אחד או לאחרך רגע אחד או לקשור אבר מאבריך בחברו או להתירו או לצייר צורה מצורות אבריך הנסתרים והנראים או להתיר תנועה לאבר מאבריך הנחים או להניח הנע מהם או להחרידך לצאת מבטן אמך קודם עתך הנגזרת לך או לאחרך אחריה כהרף עין או להקל עליך הענין או להקשותו לא היו יכולים לך על זה. וכן אחר יציאתך אל העוה"ז לא היה אדם יכול להגיע מזונך אליך מבלי עזרת האל לך ולא להוסיף בגופך ולא לחסר ממנו, ואלו היית מעלה על לבך כי העולם כולו לך לבדך נשאר מאין יושב לא היה זה מוסיף בטרפך המגיע אותך אל אחריתך כשיעור חרדל וכן אלו היו נוספים אנשי העולם כפלים לא היה חסר לך מטרפך הנגזר לך כחרדל ולא פחות ממנו ולא יותר. וכן לא יוכל אחר מן הברואים להועיל לך ולא להזיקך ולא לאחד מהם יכולת להוסיף בימי חייך ולא לפחות מהם וכן לכל מדותיך וטבעך ומעלליך הטובים והרעים אם כן אי זה יחס בינך ובין הברואים או באיזו קורבה אתה קרוב אליהם או הם קרובים אליך. האתה בעוה"ז כ"א גר שלא יועילוך רוב אנשיו ולא יזיקוך מיעוטם והאתה בו אלא כיחיד הבודד אשר אין לו צוות כי אם אדוניו ולא חומל עליו כי אם בוראו. על בן התיחד אחי בעבודתו כאשר התיחד בבריאתך והנהגתך וטרפך וחייך ומותך ושים תורתו וספרו נוכח עיניך ויחל אל גמולו ופחד מעונשו וקבל תנאי הגר אשר העירותיך עליהם על נפשך כל ימי חייך בעולם הזה תגיע אל נעימות העולם הבא כמו שאמר החכם (משלי כד) כן דעה חכמה לנפשך.

ואלה אחי שלשים פנים מאופני חשבון האדם עם נפשו לאלהים יתעלה כשתחשוב עם נפשך עליהם ותתן הדין מעצמך בהם יבקע לך אורם ויקיף אותך זהרם וחשוב בהם תמיד והעלם על לבך כל ימי חייך. ואל יספיק לך מעוט דברי בהם וזכרי אותם בדרך קצרה כי כל ענין מהם כשיתבאר ויתפרש נושא כפלים רבים ממה שזכרתי אך העירותי עליהם הערה והזכרתי הדורש אותם הזכרה בדרך קצרה ולא הרביתי בדברים שלא יארך הספר ויצא מדרך כוונתי בו אשר היא להעיר ולהורות ושימם נגד עיניך ונוכח ראותך והשיבם על לבך ומחשבתך אז יראה לך מהם בעת שתשנה אותם מה שלא נראה לך בראשונה מסודות נעלמים ומוסרים רוחניים. ואל תחשוב כשתעיין בהם ותעמוד על הנראה ממלות כי כבר עמדת על כל צפוני עניניהם כי לא תגיע לזה מהם אלא אחר שתתן מחשבתך עליהם בחריצות ובהשתדלות זמן ארוך ופעמים רבות. והיה מתישר בהם ומישר אליהם תגיע אל הגמול הגדול מאת האלהים כמו שכתוב (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו' ואמר החכם (משלי כד) ולמוכיחים ינעם:

פרק ד[עריכה]

אך תועלת החשבון הנזכר היא התולדה שמילדת הנפש בעמדה על בירור מה שקדם לנו בשלשים אופני החשבון הנזכרים והבנת עניניהם וצורת מציאתם ואמתת חיובם והמשך הנפש לקבלם עליה כפי הכרתה בהם והשבתם ברעיוניה, ואז אחי תתילד בנפשך תולדה מעולה ורמה תלמד ממנה כל המדות הטובות ותגיע בה אל כל החמודות והיא זכות עצם הנפש מקדרות הסכלות המסירה חשכת הספק אשר בלבבך. וכבר ידעת כי כפי ברור ההקדמות ורוב מספרם ויושר סדורם תהיה התולדה המילדת מהם בבירורה וחשיבות מעלתה. וכן הרכבת המרקחת במלאכת הרפואות כי תועלת המרקחת וכח מעשיה יהיה כפי כח הסממנים אשר הורכבה מהם המרקחת. וכן בחכמת השעורים הנקראת בערבי אלהנדס"א כפי רוב ההקדמות המוקדמות בענין הנדרש תהיה חשיבותו ותועלת ידיעתו, וכמו כן בהרבה מן המעשים כי הפלס לא יתכן למחברו עד שידע קודם חכמת השעור וטבעי המנינים והשקלים, וכן חוג החוזים הנקרא אצטרול"ב בערבי לא יתכן למחברו אלא אחר עמדו על חכמת השעור ועל המובדיטאות (צורות ידועות בחכמת השעורים) ותנועת הגלגלים ופשיטות הכדור.

וכן הענין הזה הנדרש מן הנפש לא יתכן לך אחי אלא אחר שתסבול קבלת מה שהעירותיך עליו מן החשבון עם נפשך במה שזכרתי לך כשער הזה ובזולתו מן השערים והתמדת המעשה בהם. כי כאשר תעשה זה בלב נאמן ובנפש ברה יאור שכלך ותראה הדרך אל כל המעלות הרמות ולא יהיה ליצר דרך להגיע אליך ולהשיאך ותהיה בתכונת סגולת האלהים ויתחדש לך כח העליוני נכרי לא ידעתו בכל אשר הרגלת בו מכחותיך במו שאמר החכם (קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו וגו' ואז תכיר הענינים הגדולים ותראה הסודות העמוקות בזך נפשך ובר לבך וחוזק אמונתך ולא תפרד משמחה מתמדת בעולמך ובאחריתך לעוצם מה שהשקפת עליו וגודל הסוד אשר נגלה לך עם העזר המגיע אליך מן האלהים יתברך.

וראיתי למשול לך משל קרוב יתבאר לך ממנו דמיון קצת מה שזכרתי לך והוא שתחשוב כאלו אתה במקום וממעל למקום ההוא צורה כנגד הצד שהוא נכחך ואין דרך לך לראותה בעיניך ולהשקיף עליה בחוש ראותך והניד לך מגיד כי כאשר תעשה טס מברזל עשות ותלטשהו עד שתסיר קדרותו ותמשחהו זמן ארוך במשיחות רבות ואחר כך תעמידנו נכח פניך אז יראה לך מן הצורה העליונה מה שנעלם ממך ותוכל לראותה ולהשתעשע בנעימותה וזוהר יפיה, והצורה העליונה החשובה אשר אין לך דרך לראותה בעיניך היא חכמת הבורא יתעלה ויכלתו ויופי העולם העליון אשר נעלם ממנו צורתו ותכונתו והטס העשת היא הנפש האנושית והלטישה היא הנהגתה בחכמות ובמוסרים השכליים התוריים והמשיחות הם אופני החשבון השלשים אשר זכרתי לך. וכאשר תעלם על לבך ותשיבם על רעיונך תזך נפשך ויאור שכלך ויצטייר לך כל ענין נעלם בנפשך ותראה צורות האמתות בעינים פקוחות ויפתח לך שער המעלות ויגל המסך המבדיל בינך ובין חכמת הבורא מעל עיניך וילמדך האל יתעלה חכמה רמה ומעשה מועיל ויתן לך כח אלהי כמ"ש (ישעיה יא) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' ואמר (איוב לא) אכן רוח היא באנוש ואמר (משלי ב) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה ואמר (שם) אז תבין יראת ה' וגו':

פרק ה[עריכה]

אך אם החשבון הזה חובה על האדם תמיד או בקצת הזמן מבלי קצתו אומר בתשובת השאלה הזאת, כי החשבון חייב בו האדם כפי כח שכלו ומעלת הכרתו תמיד עם כל הרף עין ואם יוכל עם כל נשימותיו כדי שלא יפרד ממנו המורא והפחד והבושת מהאלהים ית' המשקיף עליו תמיד וילמד ממה שצוה בו האל את המלך באמרו (דברים יז) וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר וגו' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו וגו' ואמר (יהושע א) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' ואמר (דברים ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וגו' ואמר וקשרתם לאות על ידך וגו' וכתבתם על מזוזות ביתך. וחזק הענין בציצית באמת (במדבר טו) והיה לכם לציצית ואמר (שם) למען תזכרו. ומה נשאר מעניני הזרוז על החשבון אשר הוא בענין זכרון הבורא שלא זרזנו בו. וכפי זה אחי ראוי לך להתנהג בהרגיל החשבון עם נפשך בכל שעה ובכל רגע לאל יתברך ואל תמעט בעיניך שום טובה שתעשנה לשמו אפי' במלה או בראיה כי המעט ממך רב אצלו וכן בענין העבירות. והקרוב שבדמיונים בזה העתקת השמש בארץ שעור אמה תעתק בגלגל מילין הרבה וכן העתקת הצל באצטרול"ב. ואל ירבה בעיניך מעשיך ואם יהיה לשמו. כי במעט שבטובות שיש לו עליך כפל מעשה כל יושבי העולם עם דקדוק החשבון. על כן אל תתעלם מעשות חשבונך בינך ובין בוראך על גודל טובו עליך ורוב חסדיו עמך יום יום ואם לא יפנה לבך בזה ביום יהיה בלילה ואם חלף לך יום א' השג בשני כמו שאמרו רז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך ואמר (קהלה ט) בכל עת יהיו בגדיך לבנים:

פרק ו[עריכה]

אבל מה שצריך לסמוך לחשבון עם הנפש מן המעשים אומר כי זה יהיה מן האדם כפי זכות עצם נפשו וקבולה לאורי האמת המגיעים אליך מאת אלהים יתברך כי כאשר יהיה שכל המחשב עם נפשו החשבון הזה זך ויבין הכונה והחפץ בו וייחד לבו בו לאלהים יתברך יפיק רצון הבורא יתברך ויעזרהו לעשות מצותיו ויורה אותו באור החכמה ויזהיר בזוהר השכל ויזך עלהו ונסתרו לאלהים ודומה למה שאמר איוב (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני וגו'. ואז תשקוט ותנוח מחשבתו מדאגות העולם ושכיותיו וישמח בעבודת הבורא יתברך ויגיל במה שהשקיף עליו מסודות החכמה ומאוריה ויאשר נפשו על מה שהגיע אליו מידיעת אמתת העולם התחתון והעולם העליון ומחשבת האלהים הטובה והנהגתו וקיום גזירתו בבריותיו כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים סד) ישמח צדיק בה' וחסה בו ואמר (שם קה) ישמח לב מבקשי ה' ואמר (ירמיה ט) אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' ואמר (שם) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וזאת היא המדרגה העליונה שבידיעת האל יתברך כי מי שידעהו באמת ידבק בעבודתו וביראתו כפי ידיעתו בלבו ובמצפונו ויתקיימו לו חובות הלבבות והאברים בלי טורח ובלי עמל אך בחריצות והשתדלות וזריזות כמו שאמר דוד (תהלים קיט) חשתי ולא התמהמהתי וגו' ובו אמר החכם (משלי ג) אשרי אדם מצא חכמה ואמר (תהלים קו) אשרי שומרי משפט וגו' והאלהים יתברך ישימנו מהם ויכניסנו בכתותיהם (ס"א בכונתם) ברחמיו, אמן:

נשלם שער השמיני. תהלה לאל יתברך: