תורת חובות הלבבות/שער הכניעה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · תורת חובות הלבבות · שער הכניעה· >>

בביאור אופני חיוב כניעתנו לאלהים יתברך. וזה פתח השער: 

אמר המחבר מפני שקדם מאמרנו ליחד המעשים לאלהים לבדו והיתה הגאוה במעשים המיוחדים לאלהים משגת את בעליהם יותר מהרה מכל הפגעים המשיגים אותם והיה הפסדה למעשים הרבה מאד ראיתי כי הנחוץ שבדברים שאני צריך להם הוא לסמוך לו מה שירחיקנה מן האדם והיא הכניעה, ומפני שנתברר לנו עוד שהיא שורש העבדות ובה יתכן להבדל העבד ממדת האדנות וההודאה לאלהים בהתיחדו בהם לבדו מבלעדי הברואים כמו שאמר דוד ע״‎ה (ד״‎ה א כט) לך ה׳ ‎‎הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו׳ ‎‎ואמר (תהלים פט ז): "כי מי בשחק יערוך לה׳ ‎‎ידמה לה׳" ‎‎וגו׳ ומטיבה עוד כי היא מרחקת מן האדם הגדולה והגאון והגובה והתפארת והשררה ורדות בכל (ס״‎א ושליט בדל) וחמוד מה שהוא גדול ממנו והדומה לזה מסעיפי הגאוה,

וראוי עתה שנבאר מדבר הכניעה עשרה דברים.

  • האחד מה היא הכניעה.
  • והשני לכמה חלקים תחלק.
  • והשלישי במה תהיה הכניעה.
  • והרביעי באיזה ענין צריך להתנהג בה.
  • והחמישי איך אופני קנותה.
  • והששי בתוכן המנהג שצריך להתנהג בו הנכנע.
  • והשביעי מתי תתכן הכניעה מן הנכנע ומתי לא תתכן.
  • והשמיני שנבאר אם הכניעה סמוכה למדות הטובות או המדות הטובות סמוכות לה (ס״‎א אם הכניעה תלויה במדות או המדות תלויות בה).
  • והתשיעי אם יתכן להתקבץ בלב האדם הגאוה והכניעה אם לא.
  • והעשירי ביאור תועלת הכניעה בעניני העוה״‎ז והעוה״‎ב.

פרק א[עריכה]

אבל הכניעה היא שפלות הנפש ושחוחה ומעוט ערכה אצלה והיא מדה ממדות הנפש וכאשר תתישב בה יראו אותותיה על האברים, מהם הלשון הרכה והקול הנמוך והענוה בעת הכעס ומעוט הנקמה אחר היכולת עליה כאשר נאמר על אחד המלכים שאמר למי שנתחייב אצלו לאחר שהביאו השוט חי ה׳ ‎‎לולא חזקת כעסי עליך הייתי נוקם ממך נקמה גדולה ומחל לו ואמרו עליו שהיה אומר איני יודע עון שהוא שוקל יותר מעונותי (ס״‎א מענותי).

פרק ב[עריכה]

אבל ביאור חלקי הכניעה הוא שהכניעה תחלק לשלשה חלקים.

אחד מהם כולל את האדם ורבים ממיני בעלי חיים שאינם מדברים והוא דלות הנפש וסבלה ההיזק אשר היתה יכולה לדחותו מפני סכלותה באופני דחייתו וזה יהיה מן הכסילים שבבני אדם ועמי הארץ מפני מיעוט ידיעתם וחלישת הכרתם את נפשותם וערכיהם וזה נקרא כניעה מדרך ההסכמה אבל על דרך האמת הוא דלות (ס״‎א דוות) הנפש ועורונה בסכלות הגובר עליה מראות מה שיש בו תקנתה כמו שאמר (איוב יז) כי לבם צפנת משכל על כן לא תרומם.

אבל הכניעה היא אשר תהיה אחר רוממות הנפש והתנשאה מהשתתף עם הבהמות במדותם המגונות וגבהותה מהדמות במדות פחותי בני אדם ביתרון חכמת ויקרת נפשו וידיעה ברורה במדות הטובות והמגונות. וכאשר יהיה סמוך לזה כניעת הנפש ושפלותה אז תהיה מדה משובחת אבל זולת זה איננה נכנסת במדות המשובחות ומעלות הנפש אך במגונות שבהן כי ענינה בזה כענין הבהמות.

והחלק השני הכניעה לבני אדם אם מפני מושלם בו כמו האסיר ביד אויבו והעבד ביד אדוניו או לחסרונו להם וגודל צרכו למה שיש אצלם כשכיר לשוכרו והרש להענקת העשיר והתלמיד לרבו או לחוב ראוי שאין האדם יוכל לפרעו והוא חייב להכנע ולהשפל לפניו לבעליו כמו שכתוב (משלי כב) ועבד לוה לאיש מלוה. או לדעתו שהיא מקצר בעניני מוסרי העולם הזה והעוה״‎ב וסכלותו בדרך הישרה. וכאשר תמצא ידו נביא דורו או מורה צדק או קורא על הדרך הטובה יכנע לו וישפל לפניו כמו שאמרו רז״‎ל (ברכות ז ב) גדולה שמושה יותר מלמודה שנאמר (מלכים ב ג) אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו אשר למד לא נאמר אלא אשר יצק מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה ואמר (שמות לג) ומשרתו יהושע בן נון נער וגו'. ואמר החכם על כלל עם הארץ ועבד לוה לאיש מלוה.

והחלק הזה מחלקי הכניעה ואם הוא ראוי איננו תדיר מפני שאינו כולל את כל המדברים ולא ראוי בכל זמן ובכל מקום כי האסיר כשיצא ממאסרו והעבד כשיפדה את עצמו והלוה כשיפרע את חובו והתלמיד כשאיננו עם רבו והרש כשאיננו עם עשיר (ס״‎א והרש כשיעשיר) אינם חייבין להכנע להם ולהשפל ולשוח לפניהם.

והחלק השלישי הכניעה לבורא יתברך וחובתו כוללת כל המדברים והם חייבין אליו בכל זמן ובכל מקום ואליו היתה כונתנו בשער הזה והנכנע הוא הנקרא בספרי הקדש עניו ונבזה בעיניו וצנוע ודכא ושפל רוח ורוח נשברה ונדכה ורך לבב ונכה רוח ולב נשבר ונפש שחה. ומה שנדבר בכניעה סתם אין כונתנו אלא החלק השלישי הזה אשר היא המדרגה העליונה שבכניעה ומי שעלתה בידו אין רחוק ממנו דרך קרבת אלהים ולעמוד לפניו ויהיה מקובל ורצוי אצל הבורא כמ״‎ש (תהלים נא) זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה.

פרק ג[עריכה]

אבל הסבות אשר תהיה הכניעה והשפלות בעבורם מן האדם אחר גאותו עשר:

אחת כשיחלש כחו מתנועתו הטבעית מפני חלאים או מזג רע או חלישות הרכבתו ויכנע בעבור זה ויתחנן אל האלהים ולבני אדם כמו שאמר (שם קז) ויכנע בעמל לבם וגו'.

והשנית כשימצאהו פגע או ריש ויצטרך לבני אדם אחר שלא היה צריך להם ויכנע להם ותשבר רוחו מהתגאות בענינו כמו שאמר (שמואל א ב) והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו וגו'.

והשלישית כשתהיה עליו לזולתו טובה עודפת ויראה חסדו עליו יכנע לו כמו שאמר (משלי יט) רבים יחלו פני נדיב וגו'.

והרביעית מי שנתחייב לחברו דבר ואינו יכול לפורעו ויכנע לו כמו שאמר (שם כב) אם אין לך לשלם וגו'.

והחמישית מי שהוא במאסר אויבו ויכנע לו ותשוח נפשו כמ״‎ש (תהלים קה) ענו בכבל רגלו וגו'. ואמר (איוב לו) ואם אסורים בזקים.

והששית העבד שאינו יכול לפדות עצמו מיד אדוניו ויכנע לו כמ״‎ש (תהלים קכג) הנה כעיני עבדים וגו'.

והשביעית כשתמצאנה את האדם צרות ופגעים מעציבים תשבר רוחו ויכנע לבבו ככתוב (ויקרא כו) או אז יכנע לבכם הערל.

והשמינית כשיחשוב עם נפשו בהמרותו האלהים בטובתו ובעטו בה במקום השבח עליה ויכנע ויבוש ויכלם מן האלהים כמ״‎ש (עזרא ט) אלהי בושתי ונכלמתי.

והתשיעית כאשר יוכיחנו הבורא ויכלימנו על המרותו אותו יכנע ויפחד כמו שאמר על אחאב (מלכים א כא) הראית כי נכנע אחאב מלפני.

והעשירית כשירגיש בקרבת המות ובוא יומו ויחשוב באימת המות ומעמד הדין והחשבון ויכנע וישוח ותקל נפשו בעיניו ויתחרט על חליפת ימיו וכלות חייו מבלי צדה ממעשים טובים יקדמם לפניו לעת נסעו כמ״‎ש (ישעיה לג) פחדו בציון חטאים.

פרק ד[עריכה]

אבל באיזה ענין חייב להתנהג בכניעה ובשפלות אומר כי הכניעה חייב אדם להתנהג בה בשבעה ענינים.

אחד במשאו ומתנו עם אנשי דורו ובמנהג הטוב עם בני מינו כאשר אבאר במה שאני עתיד לדבר בו ובו אמר הכתוב (תהלים טו) נבזה בעיניו נמאס.

והשני כשיפגע חכמים בדעת אלהים ובתורתו והחסידים הקרובים אל האלהים כמו שנא׳ ‎‎(שם קמא) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני ואמר (משלי יד) שחו רעים לפני טובים.

והשלישי כשישבחוהו במדותיו הטובות חייב להכנע ויעביר על לבו מה שקדמו לו מן העונות והחטאים אשר הבורא יודעם וכסה אותם עליו והאריך לו כדי שישוב מהם ואל ישמח בטעות בני אדם בו אך יאבל בעבור שהבורא יתעלה יודע באמת רוע מעלליו והתעלמותו מפרוע חובות האלהים וגמול טובתו ויכנע בלבו כמו שאמר (תהלים לח) כי עוני אגיד אדאג מחטאתי.

והרביעי כשמספרים בגנותו יכנע לבורא ויודה לו על אשר גלה לו מעט מהרבה ליסרו ולהוכיחו כדי שישוב אליו כמו שאמר (איוב לו) ויגל אזנם למוסר.

והחמישי כשמטיב לו הבורא בעולם הזה במיני הטובות יכנע לאל מפני כובד משא חובת ההודאה עליהם וישפל לפניו מיראתו שלא תהיינה לנקמה ממנו כי רוב הממון בעולם יהיה לאחד מג׳ ‎‎דברים:

לטובו מאת הבורא יתברך או לנסיון ומבחן או לנקמה ומכשול.

  • וסימן הטובה שיהיה בעליה טרוד בקיום חובות הבורא מהתעסק בה ותהיה סבה להוסיף במעשה לאלהים ולא ישים לבו לטובה ההיא ולא יבטח עליה ויוציאה בחובות הבורא דומה למה שמספר איוב ממנהגו בממונו והיאך היה מוציאו בחובות הבורא ואמר במעוט בטחונו בו (שם לא) אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי.
  • וסימן הנסיון והמבחן שיהיה בעל הממון טרוד בהרגשתו על שמירת ממונו ולהוסיף עליו ולפחד עליו מן הפגעים מקיום מה שהוא חייב מהודאת הבורא עליו ובעליו מנוסה בו אין לו ממנו אלא אורך הדאגה בעבורו ושמירתו ושיהיה בא עליו לידי חשבון ובכמותו אמר הכתוב (קהלת ב) כי כל ימיו מכאובים וגו'.
  • וסימן הנקמה שיהיה בעל הממון טרוד בתענוג בו ובהנאה מפרוע חובות הבורא וחובות בני אדם שהוא חייב ממנו ושכח בעל הטובה ולא ירגיש במה שהוא חייב עליה מהעבודה כמ״‎ש הכתוב (ישעיה כב) והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן וגו׳ ‎‎ואמר (שם ה) והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם וגו'. וזאת היא הנקמה בדמות הטובה.

והמשכיל כשתבוא לו טובה והעולם מקובל כחפצו בכל עניניו יכנע מיראתו שלא תהיה נקמה מאת הבורא כמו שנאמר (קהלת ה) עושר שמור לבעליו לרעתו.

והששי כשהוא קורא בתורה ובספרי הנביאים ורואה הגמול והעונש ויודע בנפשו כי קצר בחובות האלהים התחייב להכנע ולהשפל לפני הבורא יתברך מיראתו את עונשו כמ״‎ש ביאשיהו (מלכים ב כב) ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התורה ויקרע את בגדיו ואמר לו הבורא (שם) יען רך לבבך ותכנע מפני ה'.

והשביעי כשהוא מתעסק במעשה ממעשי העבודה כצדקה ותפלה או מצוה או רשות או תוכחה שלא יתעסק בו ובלבבו שום גאה וגובה אבל יכנע וישפל לפני הבורא בנגלהו ובנסתרו ואל יחשבהו בנפשו למאומה אצל גודל מה שהוא חייב בו לאלהים מכפלי המעשה ההוא כמ״‎ש (מיכה ו) במה אקדם ה׳ ‎‎אכף לאלהי מרום וגו' הירצה ה׳ ‎‎באלפי אילים וגו׳ ‎‎הגיד לך אדם מה טוב וגו'.

פרק ה[עריכה]

אבל אופני קנות הכניעה והדרך שמקל אותה על האדם הוא שתהיה מחשבתו ורעיונו תמיד בשבעה דרכים.

אחד מהם שורש הויתו והתחלתו מן הבלונית והדם אחר התעפשם ובאוש ריחם ואחר כך הוא נזון מדם הטומאה כל ימי עמדו בבטן אמו, אחר כך יצא והוא חלוש ודל בגופו ואבריו ואחר כך יעלה מן המדרגה הזאת אל הסמוכה לה עד שיגיע לרוב שנותיו, אחר כך יחלו ימי הזקנה עד שימלאו ימיו. ואמר אחד מן החכמים אני תמיה ממי שעבר במעבר השתן והדם פעמים היאך יתגאה ויגבה לבו כי המחשבה בזה ובדומה לו מענין האדם מחייבת הכניעה כמו שאמר דוד המע״‎ה (תהלים קמד) ה׳ ‎‎מה אדם ותדעהו ואמר (איוב יד) אדם ילוד אשה ואמר (תהלים כב) ואנכי תולעת ולא איש ואמר (איוב כה) אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה.

והשני כשהוא חושב בעוצם מה שיגיע אליו בעולם ממיני הנסיון ברעב ובצמא ובקור ובחום ובחלאים ובפגעים ובדאגות אשר אין לו מנוחה מהם כי אם במות וכאשר יתן האיש הנלבב אל לבו כל זה ויבין חולשתו ומעוט השגתו וקצרת ידו מדחות מעל נפשו כל זה. יכיר מצורת מעמדו כי הוא אינו כמו אסיר בעולם הזה אבל הוא אסיר באמת ויכנע כניעת האסיר המושם בבור אשר אין לו תחבולה ולא יכולת להתיר את עצמו מבלתי אדוניו כמ״‎ש (תהלים עט) תבוא לפניך אנקת אסיר ואמר (שם קמב) הוציאה ממסגר נפשי.

והשלישי כאשר יחשוב בחליפתו ובוא אליו המות מהרה והפסק מאוייו ותקותו בעת ההיא ועזבו כל קניניו והתיאשו מקחת מהם מאומה לצדו ומהועיל בהם בעמדו בקבר וכבר חלף אור פניו ושחר מראהו וירום תולעים ועפוש ומוגלא ויחלפו סימני יופי גופו ויחזק באוש ריחו כאלו לא רוחץ ולא מורק ולא הפיח ריח הטוב, כי כאשר יעבור על לב אדם זה וכיוצא בו יכנע בנפשו וישח ולא יתגאה ולא יגבה לבו ולא יתנשא ולא יתגדל כמ״‎ש (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא ואמר (תהלים סב) אך הבל בני אדם כזב בני איש וגו'.

והרביעי כאשר יעביר על לבו מה שהוא חייב בו מעבודת האלהים על רוב חסדו עליו וגודל טובו אליו והתעלמותו מן המצות השכליות והשמעיות וקצורו בהם והפסק טענותיו ואמתלאותיו בבוא יום החשבון וחרטתו במעמד הגמול יכנע ותשבר רוחו כמו שאמר (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו׳ ‎‎(שם) ומי מכלכל את יום בואו.

והחמישי כאשר יחשוב בגדולת הבורא יתברך ועוז גבורתו המשקיף על נראהו ונסתרו ויתן אל לבו הענין הגדול הזה כמו שזכרו רבותינו ז״‎ל על הרבה חסידים שהיו בדורות העוברים מן המורא והגדולה והוא מה שאמרו (ברכות נח א, שבת לד א, בבא בתרא עה א וכן הוא בסנהדרין ק א) נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ואמרו (סוכה כח א) על יונתן בן עוזיאל כשהיה דורש בתורה כל עוף שהיה פורח עליו מיד נשרף. ואין ספק שמעלת הנביאים למעלה ממעלתם ותמצא הנביאים כי היה כחם נמס וכורעים ומשתחוים בפגיעת המלאכים כמו שאמר בדניאל ויהושע והרבה כמוהם ותמצא בספרי הנביאים כי המלאכים כורעים ומשתחוים לבורא יתברך כמו שאמר (נחמיה ט) וצבא השמים לך משתחוים ואמר (איוב ד) הן בעבדיו לא יאמין וגו׳ ‎‎(תהלים כט) ובהיכלו כלו אומר כבוד ואמר (ישעיה ו) וקרא זה אל זה ואמר קדוש וגו׳. ‎‎ובמה שהוא נראה לדעתנו מצד ברוריו כמו השמש והירח והכוכבים והגלגל והארץ וכל אשר עליה ממוצק וצמח וחי די למי שיבין וישכיל כמו שאמר (תהלים צב) מה גדלו מעשיך ה׳ ‎‎מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וגו׳ ‎‎ואמר (ישעיה מ) כל הגוים כאין נגדו ואמר (דניאל ד) כל דיירי ארעא כלא חשיבין וכאשר יחשוב הנלבב המבין בערך המדברים וערך המדברים אל כדור הארץ וכדור הארץ אל גלגל הירח וגלגל הירח אל גלגל העליון והכל אצל גדולת הבורא יתברך כאין יכנע בנפשו וישפל לפני בוראו כמו שאמר (תהלים ח) מה אנוש כי תזכרנו וגו'.

והששי כשקורא בספרי הנביאים ורואה חוזק עונש הגאים והגבוהים כמו שאמר בגאות והגבהות (ישעיה ב) עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב וגו׳ ‎‎ואמר (שם) כי יום לה׳ ‎‎צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל. ואמר בשתי הכתות (תהלים קמז) מעודד ענוים ה׳ ‎‎משפיל רשעים עדי ארץ וגו׳ ‎‎ואמר (שם קלח) כי רם ה׳ ‎‎ושפל יראה וגו׳ ‎‎ואמר בשפלים (שם לז) וענוים יירשו ארץ ואמר (ישעיה סא) יען משח ה׳ ‎‎אותי לבשר ענוים ואמר (משלי טז) לפני שבר גאון ואמר (שם יח) לפני שבר יגבה לב איש.

והשביעי כשיראה תהפוכות עניני הברואים בעולם ומהירות התחלפות הממלכות והממשלות בו והעתקות אנשיו מענין אל ענין והשחתת עם לתקנת עם אחר וסוף הכל אל המות כמ״‎ש (תהלים מט) כצאן לשאול שתו מות ירעם וגו׳ ‎‎יכנע ולא יתגאה במאומה מהון העולם ולא יבטח לבו על דבר ממנו כמו שכתוב (שם מ) אשרי הגבר אשר שם ה׳ ‎‎מבטחו ולא פנה אל רהבים וגו׳ ‎‎

וכשלא יהיה לב האדם ריק מאחד מאלה השבעה ענינים אשר זכרנו יהיה תמיד נכנע ושפל עד אשר תהיה לו הכניעה טבע דבק לא יפרד ממנו וכאשר ידבק בכניעה תרחיק ממנו כל פגעי הגאוה והגובה והגדולה כאשר הקדמנו וינצל בה מן החטא והמכשול כמ״‎ש (שמות כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואמרו חכמינו ז״‎ל (אבות ג) הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

פרק ו[עריכה]

אבל המנהגים שראוי לנהוג בהם בעל הכניעה הם עשרה:

הראשון דעת אלהים ומדותיו הטובות והיתרון אשר נתן לאדם על שאר בעלי החיים כמ״‎ש (תהלים ח) תמשילהו במעשי ידיך כאשר יכיר גודל עצמות הבורא ורוממות גבורתו וחכמתו העליונה יכנע לו וישפל לפניו וילמד ממה שצוה החכם (משלי כה) אל תתהדר לפני מלך כ״‎ש לפני ממ״‎ה ואדוני האדונים יתעלה מדמות ומהמשל כמו שאמרה חנה (שמואל א ב) אין קדוש כה׳ ‎‎כי אין בלתך.

והשני לדעת חיובי התורה והשכל ולקרוא בספר תורת האלהים ולעמוד על החכמה המושכלת והמקובלת ללמוד ממנה תנאי הכניעה ומקומות הנהגתה.

והשלישי רוחב הלב וסבלות מה שישנא מן הדברים ומן המעשים מן הבורא ית׳ ‎‎כמו שאמר (תהלים ז) אם גמלתי שולמי רע וגו׳ ‎‎ואמר (משלי כד) אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו ואמרו רז״‎ל (שבת פח ב, יומא כג א וגיטין לו ב) הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים עושים מאהבה ושמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר (שופטים ה) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו והוא הנקרא אצלם מעביר על מדותיו.

והרביעי עשות הטוב לבני אדם ודבר טוב להם ולדונם לזכות ושלא יספר בגנותם ושימחול להם מה שידברו בו ויספרו בגנותו ואם אינם ראוים לכך כמו שאמר (קהלת י) גם במדעך מלך אל תקלל ואמר (תהלים נ) פיך שלחת ברעה תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי וממחילת הדבור הרע והגנוי מה שאמר הכתוב (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה ואמר (שם) והאיש משה ענו מאד מפני שמחל להם. ומזה מה שאמר החכם (קהלת ז) גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך ואמר (שם) כי גם פעמים רבות ידע לבך וגו׳ ואמרו חכמינו ז״‎ל (תענית כה ב) מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע רננות ולא נענה ירד ר׳ ‎‎עקיבא ואמר אבינו מלכנו ונענה יצתה ב״‎ק ואמרה לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו ונאמר על אחד מן החסידים שעבר על נבלת כלב מסרחת מאד ואמרו לו תלמידיו כמה מסרחת נבלה זאת אמר להם כמה לבנים שניה ונתחרטו על מה שספרו בגנותה וכיון שהוא גנאי לספר בגנות כלב מת כ״‎ש באדם חי וכיון שהוא טוב לשבח נבלת כלב בלובן שניה כ״‎ש שהוא חובה לפי זה לשבח אדם משכיל ומבין והיתה כוונתו להוכיחם שלא ילמדו לשונם לדבר רע וישוב להם טבע וכן כשילמדו לשונם לדבר טוב ישוב להם טבע קבוע כמ״‎ש (תהלים טו) לא רגל על לשונו ואמר בהיפך זה (שם נב) הוות תחשוב לשונך וגו׳ ‎‎אהבת כל דברי בלע ואמר (שם קכ) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה.

והחמישי הכניעה בעניני עולמו כלם הנראה מהם והנסתר בדבורו ובמעשהו ובתנועת אבריו ונוחם ולא יהיה תוכו בכל זה הפך ברו ולא מצפונו כנגד נראהו ותנועותיו שקולות ונכונות ושוות ומתדמות הולכות על דרך הכניעה והשפלות לאלהים יתברך ולבני אדם כפי התחלקות מעלותם וכפי הטוב לו מהם לתורתו ולעולמו במו שנאמר (שם קיב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט ואמרו רז״‎ל (אבות ד) הוי שפל רוח בפני כל אדם ואמרו (שם ג) הוי קל לראש ונוח לתשחורת.

והששי שיהיה יקר רוח וגבה נפש בעניני העוה״‎ב שלא יספיק לו מהם מה שיזמן ולא יאמר די במה שתמצא ידי מהם אבל ימעט בעיניו מעשהו ויכלתו והשתדלותו בעניניו ותגבה נפשו אל מה שלמעלה מזה תמיד כמו שאמר הכתוב ביהושפט (ד״‎ה ב יז) ויגבה לבו בדרכי ה'.

והשביעי שיקטן בעיניו מעשהו ויתרעם על נפשו על קצורה בעניני תורתו לפני האלהים ולפני בני אדם ויבקש מאלהים עזר ואומץ ויניח הגבהות לכבוד הבורא ויעזוב הגדולה והיקר בעת שהוא עושה לאלהים יתברך בין לבדו בין בתוך מקהלות בני אדם כמו שאמר הכתוב על אהרן על גדולת מעלתו (ויקרא ו) והרים את הדשן וגו'. וחייבו הבורא להוציא את הדשן בכל יום תמיד להשפל ולהסיר הגבהות מלבו וכמו זה אמר בדוד (שמואל ב ו) ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה׳ ‎‎ושאר הענין ואמר (תהלים קיט) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש.

והשמיני שיספיק לו מסבות המזון מה שיזדמן ומה שימצא מאשר תהיה נפשו נמבזה ונקלה בעיניו ולחנך אותה לעמוד מתאותיה הגופניות ולהפנות לפרוע חובות הבורא על גודל טובותיו ורוב חסדו עליו כמו שאמר דוד (שם) דרך מצותיך ארוץ וגו'.

והתשיעי שינקום מן הרשעים לכבוד הבורא ואל תשיאהו מחילתו לבני אדם בצד עצמו למחול בדברי האלהים או למי שידבר בנביאו וחסידיו וסגולתו ואל ינהג בעושק בני אדם איש את רעהו כמנהגו במחילתו להם בעשקם אותו אך יציל העשוק ויעזור להוציא מיד העושק כמו שכתוב (ירמיה כא) דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק ואמר (איוב כט) ואשברה מתלעות עול. ויורה בני אדם עבודת האלהים ויוכיחם ויכלימם ויצום על הטוב ויזהירם מן הרע בידו ובלשונו כפי יכלתו וימהר לקחת דיני האלהים ממי שחייב בהם ולא יכנע ולא ישפל בזה כמ״‎ש בפינחס (תהלים קו) ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם.

והעשירי שיהיה במעט דברים וקולו נמוך ומעט שחוק ומעט שבועות בשם על האמת ולא יעביר על לשונו כזב ולא ישב בסוד משחקים ולא ישמח במה ששמחים עמי הארץ מתענוגי העולם וזה מכניעה ושפלות לא מצד גדולה והתנשא כמו שאמר הנביא (ירמיה טו) לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני.

פרק ז[עריכה]

אבל הסימנים שבהם תתברר הכניעה מן הנכנע כשיראו בו הם חמשה:

אחד מהם בעת חוזק כעסו על מי שמבזה אותו בין במאמר בין במעשה שאם ימשול ברוחו וימחול אחר היכולת להנקם מענוה ושפלות יורה על ברור כניעתו.

והשני כשיפגעהו פגע בממונו או יקרהו מקרה בקרוביו אם עבר הסבל על החרדה וירצה בגזרת הבורא ויצדיק את דינו יורה על כניעתו הטובה ושפלותו לאלהים כמו שאמר הכתוב על אהרן במה שאירעו במות נדב ואביהוא (ויקרא י) וידום אהרן ואמר דוד (תהלים לז) דום לה׳ ‎‎והתחולל לו ונאמר (עמוס ה) לכן המשכיל בעת ההיא ידום.

והשלישי כשיתפרסם ענינו אצל בני אדם בטובה או ברעה שאם ישבחוהו על טובה שעשה יבז למשבחו עליה ותהיה נקלה בנפשו וקטנה בעיניו מהיותה מקובלת ורצויה אצל הבורא לקטנותה נגד מה שהוא חייב בו מכפלי הטובה ההיא ויאמר למשבחו רב לך אחי כי אינה נגד עונותי אלא כניצוץ מן האש בים ואפי׳ ‎‎אם תהיה נחשבת למאומה איך אדע אם היא נצלת מפגעי ההפסד המשיגים אותה עד שיקבלנה הבורא ממני ולא ישיבנה עלי וישליכנה בפני כמו שכתוב (ישעיה א) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת וגו׳ ‎‎ואמר (שם) לא תוסיפו הביא מנחת שוא וגו׳. כ״‎ש אם ישבחנו בשקר שצריך להרחיק הדבר ההוא מעצמו ויאמר למספר די לי (ס״‎א לך) אחי בקצורי במה שאני חייב בו לבורא אל תקבץ עלי עון קצורי ועון השבח במה שלא עשיתי כי אני יודע עונותי ופשעי יותר ממך כמו שאמר דוד ע״‎ה (תהלים נא) כי פשעי אני אדע. ואם יזכור ברעה שעשה יודה על נפשו בקצורו ואל יחזר אחר אמתלאות להנקות ממנה ולזכות עצמו כמ״‎ש יהודה (בראשית לח) צדקה ממני ואל ישתדל להכלים (ס״‎א להכחיש) המספר ואל יאשימנו על אשר גלה אותו, אבל יאמר לו אחי מה שעור מה שהשקפת עלי מרוע מעשי אצל מה שלא ידעת ממני אשר האריך לי הבורא סתרו בהם ואלו היה נגלה לך רוע מעשי ועונותי היית בורח ממני ומפחד מעונש הנורא עליהם כמ״‎ש אחד מן המשוררים (חטאי לו יריחון בם שכני אזי ברחו ורחקו מן גבולי) ואמר איוב (איוב לא) אם כסיתי כאדם פשעי.

ואם מה שספרו עליו שקר יאמר למספר אחי אין מן התימה מה שהצילני הבורא מעשות מה שתלית בי אצל רוב הטובות אשר גמלני אך התימה סתרו עלי במה שהוא יותר מגונה וגדול מאד ממה שספרת עלי, הרף אחי וחמול על זכיותיך שלא תאבדנה ממך ולא תרגיש כי כבר נאמר על אחד מן החסידים שזכרו אותו לרעה וכיון שהגיעו הדבר שלח למדבר בו כלי מלא מזמרת ארצו וכתב אליו הגיעני ששלחת לי מנחה מזכיותיך וגמלתיך בזה, ואמר אחד מן החסידים הרבה בני אדם יבואו ליום החשבון וכשמראים להם מעשיהם ימצאו בספר זכיותם זכיות שלא עשו אותם ויאמרו לא עשינו אותם ויאמר להם עשה אותם אשר דבר בכם וספר בגנותכם. וכן כשיחסרו מספר זכיות המספרים בגנותם יבקשו אותו בעת ההיא ויאמר להם אבדו מכם בעת שדברתם בפלוני ופלוני וכן יש מהם גם כן שימצאו בספר חובותם חובות שלא עשו וכשאומרים לא עשינום יאמר להם נוספו עליכם בעבור פלוני ופלוני שדברתם בם כמו שנאמר (תהלים עט) והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך ה'. ועל זה הזהירנו הכתוב באמרו (דברים כד) זכור את אשר עשה ה׳ ‎‎אלהיך למרים בדרך.

והרביעי כשייטיב לו האל בטובה גדולה ובחכמה יתירה ותבונה רבה או עושר גדול או כבוד אצל המלכות והדומה לזה ממה שנהגו בני אדם להתפאר בהם ולהתגאות בעבורם וישאר על ענין שפלותו קודם לכן ולא הוסיף אלא ענוה ושפלות לפני האלהים וכבוד וטובה לבני אדם כמו שאמר אברהם עת ששבחו הבורא ואמר (בראשית יח) המכסה אני מאברהם וגו׳ ‎‎(שם) ואנכי עפר ואפר. ואמר משה (שמות טז) ונחנו מה. ואמר דוד ע״‎ה (תהלים כב) ואנכי תולעת ולא איש אז יתברר מצפונו ותאמן כניעתו, ואמר החכם בענין הזה (קהלת י) אם רוח המושל תעלה עליך וגו'.

והחמישי כשהוא מוכיח את נפשו ונותן דין הבורא מעצמו אעפ״‎י שאין יכולת לדין על זה תתברר כניעתו לאלהים ושפלותו ושחותו כמו שנאמר (עזרא י) אנחנו מעלנו באלהינו וגו׳ ‎‎ונאמר (שם) ויתנו ידם להוציא נשיהם

ועם המאורעים האלה והדומים להם יתקיימו סימני הכניעה לאל יתעלה והשפלות מן הנכנעים ותראה אמונת לבבם בהם.

פרק ח[עריכה]

אבל אם הכניעה סמוכה למדות הטובות או המדות הטובות סמוכות לה אומר בתשובה זה מן הידוע אצלנו כי תחלת מה שתתקיים בו העבודה לאלהים מן האדם הוא שיתנצל לו ממדת האדנות כי משער המצטרף אשר תתחייב מציאת כל אחד במציאת האחר שהאדם איננו ראוי לשם עבד עד שיהיה לו אדון והאדון לא יהיה ראוי לשם הזה עד שיהיה לו עבד. וכל אחד מהם בענין הקונה והקנוי איננו קודם את חבירו בשם ובערך ולא תתקיים העבודה מן האדם לאלהים אלא עד שיקבל על עצמו כל מדות העבדות והן הכניעה והשפלות לפניו ושיתנצל לו מכל מדות האדנות שהן הגדולה והיקר והגובה והתפארת והגאון והדומה לזה.

ואמר אחד מן החכמים הגדולה מעטה הבורא ומי שרוצה להכנס עליו במעטהו יהדפנו. ואמר דוד (תהלים צג) ה׳ ‎‎מלך גאות לבש.

ואין מדה טובה למאמין עד שיפרע החובה כמו שאמר הכתוב (שמואל א טו) הנה שמוע מזבח טוב, ולא תתקיים לו הטובה עד שיקבל עליו עבודת הבורא ויודה לו בכל מדות העבדות ולא תתכן ממנו העבדות אלא באומן כניעתו לאלהים ושפלותו ושחותו לפניו כאשר הקדמנו וזה מחייב שתהיינה כל המדות הטובות והחובות סמוכות לכניעותו והיא ראש ותחלה להן, והדין נותן בעבור זה שלא תתכן מדה טובה למי שלבו ריק מהכניעה לאלהים ויש בלבבו מאומה מן הגאוה והגדולה וכן ראש התשובה השפלות והשחות והכניעה כמו שאמר הכתוב (ד״‎ה ב ז) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וגו׳ ‎‎ואמר (שם יב) נכנעו לא אשחיתם.

פרק ט[עריכה]

אבל אם יתכן להתקבץ בלב המאמין הכניעה והגאוה אם לא. אומר בתשובת זה כי הגאוה מתחלקת לשני חלקים.

אחד מהם גאות האדם בגופו ובעניני גופו ותקוניו הגופיים.

והחלק השני גאותו במעלותיו הרוחניות בחכמה והמעשה הטוב בעבור עבודת הבורא.

וכל גאוה שתהיה מחמת הגופיים היא מרחקת הכניעה מן הלב ומן הנמנע התקבצם בלב אחד בעבור הרחקת כל אחד מהם את חבירו, כי כאשר יתגאה האדם בדבר מדברי העולם אין מביאו לזה אלא בזות את בעל הטובה ומעוטה אצלו ומעוט ידיעתו במהירות הסרתה ממנו ונסיעתה מאצלו ויחשוב כי הוא המטיב בה לעצמו והקונה אותו בכחו ובחכמתו כמ״‎ש סנחריב (ישעיה י) בכח ידי עשיתי ואמר נבוכדנצר (דניאל ד) הלא דא היא בבל רבתא ואמר פרעה (יחזקאל כט) לי יאורי וגו'. וכבר ידעת מה שהיה תיכף למאמרם מהריסת מלכותם והשחתת ממשלתם.

אך הגאוה שבמעלות הרוחניות מתחלקת לשני חלקים: אחד מהם מגונה והשני משובח.

  • המגונה שיתגאה האדם בחכמתו והצדיק במעשהו וגורם זה שירבה בעיניו ויספיק אצלו מה שקדם לו מהם ולחשוב שדי לו במה שיצא לו מן השם הטוב והשבח אצל בני אדם ולבזות בני אדם ולגעול אותם ולספר בגנותם ולהיות חכמי דורו וגדוליהם פחותים בעיניו ולהתפאר בקצור חבריו וסכלותם וזה הוא הנקרא אצל רז״‎ל (למשל ירושלמי חגיגה ב א) מתכבד בקלון חבירו ובזה לא יהיה נכנע ולא עניו.
  • והמשובח כשמתגאה החכם בחכמתו והצדיק במעשהו הודאה לגודל טובת הבורא עליו בהם ושמחה בעבורם ויגרום לו להוסיף ולהשתדל בהם ולהכנע לקרוביו ולשמוח בחבריו ולחוס על כבודם ולכסות סכלותם ולדבר בשבחם ולאהוב אותם ולהליץ בעדם ולהזהר בכבודם וימעטו בעיניו כל מעשיו הטובים, תמיד טורח להרבות מהם, נכנע בעבור חלישותו מהשיג מאוייו בהם, משפיל עצמו למי שמקוה תוספת על ידיו, מודה לאלהים על מה שחננו מן המעלות ומשבח אותו על אשר הפיקו לקנות החמודות. וזאת הגאוה אינה מזקת לכניעה ולא מרחקת אותה ובכמוה אמר הכתוב (דה״‎ב יז) ויגבה לבו בדרכי ה׳ ‎‎אך היא מסייעת אותה ומוסיפה בה כמ״‎ש (משלי כב) עקב ענוה יראת ה':

פרק י[עריכה]

אבל תועלת הכניעה בעניני העולם הזה והעולם הבא הם ששה דברים: שלשה ‎‎מהם בעניני העוה״‎ז ושלשה מהם בעניני העולם הבא.

ואשר בעניני העוה״‎ז:

אחד מהם שישמח בחלקו כי מי שנכנסה בו הגאוה והגדולה אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו לגובה לבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו וכאשר יהיה נכנע אין לנפשו אצלו שום מעלה ומה שמזדמן לו מן העולם הוא מסתפק בו למזונותיו ולספקו וזה יביאהו למנוחת נפשו ומעוט פחדו יאכל מה שיזדמן לו וילבש מה שימצא ויישן באשר ימצא והמעט מן העולם מספיק לו עם כניעתו והכת האחרת הפך זה. ואם יגיעו למה שיגיעו אין מספיק להם והגאה כלו לא ימלא מחסורו עם גובה לבו וגאותו כמו שאמר החכם (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר.

והשני כי הנכנע סובל בעת ביאת הפגעים אליו והתהפכות הענינים עליו בעבור שפלותו ונמיכות רוחו והגאה פחדו גדול וסבלו מעט בעת ביאת הפגעים עליו מפני גובה נפשו ורום לבבו ומעוט רצונו בעניניו כמו שנאמר במי שהיה על הדרך הזה (ישעיה יד) איך נפלת משמים הילל בן שחר וגו'.

והשלישי כי הנכנע יהיה מוצא חן יותר בעיני בני אדם ואהוב להם וקרוב לדעתם ולהתנהג במנהגם, וכבר נאמר על אחד המלכים שהיה ממהר בהליכתו כשהיה הולך ושאלו אותו על עילת הדבר ואמר לפי שהוא יותר רחוק מדרך הגאוה ויותר ממהר להשלמת החפץ, ושאלו אחד מן החכמים במה היית אדון לכל בני דורך. אמר מפני שלא פגעתי אחד מהם שלא ראיתי לו מעלה יתירה עלי כי אם היה יותר חכם ממני הייתי אומר הוא ירא אלהים יותר ממני ליתרון חכמתו על חכמתי ואם קטן ממני בחכמה אומר כי חשבונו יהיה קל מחשבוני כיום הדין מפני שאני עובר במזיד והוא עובר בשוגג, ואם יהיה גדול ממני בימים אומר כי זכיותיו רבים מזכיותי מפני שקדמני לעולם ואם יהיה קטן ממני אומר כי עונותיו מעטים מעונותי ואם יהיה כמוני בימים ובחכמה אומר אולי לבו לאלהים טוב מלבי לפי שאני יודע במה שקדם לי מן העונות ואינני יודע מה שהיה ממנו. ואם יהיה יותר עשיר ממני אומר כי מצאה ידו בעשרו לעבוד הבורא ולעשות צדקות ולהעניק לעניים יותר ממני. ואם יהיה דל יותר ממני אומר כי הוא דכא ושפל רוח יותר ממני בעבור דלותו והוא טוב ממני ולא זזתי לכבדם כולם ולהכנע להם. וכן אמרו רז״‎ל (אבות א) והוי דן את כל האדם לכף זכות (אבות א) והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות ואמרו (אבות ד) מאד מאד הוי שפל רוח ואמרו (תענית כ) יהי אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז לפיכך זכה קנה לחתוך ממנו קולמוס לכתוב בו ס״‎ת תפילין ומזוזות.

והרביעי שהוא בעניני העוה״‎ב כי הנכנע קרוב להשיג החכמה בהמשכו אחרי החכמים והכנעו להם והליכתו אליהם כמו שנאמר (משלי יג) הולך את חכמים יחכם ואמרו רז״‎ל (אבות א) יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם והאלהים יעזור לו על החכמה כמו שנאמר (תהלים כה) ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו ומי שהוא גבה לב לא תתקיים בידו חכמה על אמיתתה ולא יגיע אל תכלית ידיעה ברורה מפני שמתנשא מלכת אל אנשי החכמה והתורה כמו שנאמר (שם י) רשע כגובה אפו בל ידרוש וגו'.

והחמישי כי הנכנע ממהר למעשה העבודה בחריצות ובזריזות איננו מתגאה בהם ולא בוזה שום דבר מהם כמו שאמרו רז״‎ל (אבות ב) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה והמתגאה בעצמו מתאחר מעשות העבודה לרום לבבו ולגסות רוחו ואיננו מרגיש עד אשר יפול וישפל כמו שאמר (ירמיה יג) אמור למלך ולגבירה השפילו שבו ואמר (משלי ו) שש הנה שנא ה׳ ‎‎ואמר (שם) עינים רמות וגו'.

והששי כי מעשה הנכנע מקובל אצל האלהים כמו שאמר (תהלים נא) זבחי אלהים רוח נשברה ועונו נמחל מהרה כשהוא שב ממנו כמ״‎ש (משלי כח) ומודה ועוזב ירוחם ונאמר (איוב כב) כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושיע.

ואלה עשרת שרשי הכניעה יתבאר לך מהם אחי שאר מעלות המדה החשובה הזאת העליונה הרמה אשר לא זכרתים בשער הזה וזכור מה שהעירותיך עליו מהם ושימנו נגד עיניך וחשוב בו תמיד והשתדל לקנותו ופקדהו עם נפשך ומדותיך תדיר והעזר באלהים עליו ושאל אותו ממנו להתקרב אליו ולהגיע לרצונו אולי יישירך לו ויכין לך הדרך אליו כמו שמתפללים החסידים אחר תפלתם אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה. והזהר מהרהור לבך ופתויי היצר לך במה שיביאך אליו מהגובה והגאוה והגאון ובקשת השררה והגדולה והממשלה. וכבר הזהיר אופני הדרך השוה לאדם בעולם באמרו (משלי ל) שתים שאלתי מאתך וגו׳ ‎‎שוא ודבר כזב הרחק ממני וגו׳ ‎‎ואמר (שם) פן אשבע וכחשתי וגו׳ ‎‎ופן אורש וגנבתי.

הקיצה אחי ואל תתעלם לרפא מדוה הגאוה מנפשך וממדותיך ברפואות אשר הוריתיך. ואל ימנעך מזה מה שתראה עליו המון בני אדם מהתעלם לרפא נפשותם מן המדוה ותאמר ימצאני מה שימצאם כי העוור כשיזדמנו לו הכחלים המועילים שיוכל להרפא בהם כשהוא מתעסק בהם אין מן הזריזות שיתאחר מזה ויאמר ימצאני מה שימצא חברי העורים ואילו היה אחד מהם שומע אותו אומר המאמר הזה היה לועג למאמרו ומסכל עצתו. וכפי זה עיין לנפשך והשתדל לה בכל כחך ואל תתעלם ממה שיועילך בעוה״‎ז ובעוה״‎ב פן תמות מבלי השגת מאוייך מן המעלות החמודות אשר ביכלתך להשיגם כמו שאמר החכם (שם כא) תאות עצל תמיתנו ואמר (שם כד) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב ושאר הענין, והאלהים יורנו ואותך דרך עבודתו ברחמיו ובחסדיו אמן.

נשלם שער הששי.

בה׳ ‎‎תתהלל נפשי.


חובת הלבבות
הקדמה
שער היחוד | שער הבחינה | שער עבודת האלהים | שער הבטחון
שער יחוד המעשה | שער הכניעה | שער התשובה | שער חשבון הנפש | שער הפרישות | שער אהבת ה'
חתימה