תורת חובות הלבבות/שער אהבת ה'

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

באהבת האלהים השלמה. וזה פתח השער:

אמר המחבר מפני שהקדמנו במה שעבר מדברינו בשער התשיעי ביאור ענין הפרישות מן העולם והיתה כונתנו ליחד הלב ולפנותו לאהבת הבורא יתברך ולכסוף לרצונו ראיתי לסמוך לו באור אופני אהבת האל יתברך כי היא תכלית התכונות וסוף המעלות במדרגות אנשי העבודה. ואומר ובאלהים אעזר. ראוי לך אחי שתבין ותדע כי כל מה שקדם לנו זכרו בספר הזה מחובות הלבבות והמדות ונדבת הנפשות הם מעלות ומדרגות אל הענין העליון הזה אשר התכוננו לבארו בשער הזה, וגם ראוי לך לדעת כי כל חובה וכל מדה טובה מושכלת או כתובה או מקובלת הם תכונות ומעלות שעולים בהם אל הענין הזה והוא תכליתם וסופם אין מדרגה למעלה ממנו ולא אחריו, ומפני זה סמכו הנביא ע"ה במשנה תורה ליחוד באמרו (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ואהבת את ה' אלהיך וגו' וזרז עליו והשיב אותו במשנה תורה הרבה כמו שנאמר (שם ל) לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו. וטעם הדביקה האהבה הנאמנה והלב השלם בה כמ"ש (משלי יח) ויש אוהב דבק מאח, והרבה פעמים מקדים הספר זכר יראת האלהים על אהבתו כמו שאמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ואמר (שם) את ה' אלהיך תירא וגו', וחייב הדין להקדים היראה על האהבה באלהים מפני שהיא תכלית הפרישות וסופה הרחוק והקרובה שבמדרגות אל מדרגת אהבת האלהים והוא השער הראשון משעריה, ואי אפשר שיגיע האדם אליה אלא אחר שתקדם יראתו ופחדו מאלהים יתברך, ועל כן הקדמנו שער הפרישות לשער הזה כי מן הנמנע ממנו שתתישב אהבת הבורא בלבנו עם התישב אהבת העולם בנו, וכאשר יהיה לב המאמין ריק מאהבת העולם ופנוי מתאותיו מצד הכרה ובינה תתישב אהבת הבורא בלבו ותהיה תקועה בנפשו כפי הכספו לו והכרתו אותו כמ"ש (ישעיה כו) אף ארח משפטיך ה' קוינוך וגו'.

וראוי שנבאר מדברי האהבה שבעה ענינים.

אחד מהם מה הוא ענף האהבה באלהים יתברך.

והשני על כמה פנים תהיה האהבה באלהים.

והשלישי איך הדרך אליה.

והרביעי אם היא ביכולת האדם אם לא.

והחמישי באופני מפסידיה.

והששי אותיתיה אשר בהם תתברר מהמאמין.

והשביעי במנהגי אוהבי האלהים:

פרק א[עריכה]

אבל מה ענין האהבה באלהים, הוא כלות הנפש ונטותה בעצמה אל הבורא כדי שתדבק באורו העליון, והוא שהנפש עצם פשוט רוחני נוטה אל הדומה לה מהאישים הרוחניים, ומתרחקת בטבעה מאשר הוא כנגדה מן הגופות העבות.

וכאשר קשרה הבורא יתברך בגוף הזה העב אשר רצה לנסותה בו בהנהגתה אותו העיר אותה לחוס עליו ולמשוך התועלות אליו בעבור השתוף והחברה אשר נטבעה ביניהם מתחלת הגידול.

וכאשר תרגיש הנפש במה שיש בו תועלת לגופה ותקנה לגויתה תטה במחשבתה אליו ותכסוף לו כדי לבקש המנוחה ממדוי גופה ופגעיו ככסוף האדם לרופא בקי כשהוא חולה יזמן לו מי שישמשהו ויחשוב על אודותיו.

וכשתרגיש הנפש בענין שיוסיף לה אור בעצמה וכח בנפשה תטה במזמתה אליו ותדבק בו במחשבתה ותעבירהו ברעיוניה ומתאוה אליו ונוספת לו וזאת תכלית האהבה הזכה וכיון שהדבר כן והיו קרואי הגוף רבים וצרכיו אל מה שימלא מחסורו מתמידים עם השעות והעתים ולא היתה הנפש יכולה לעמוד מעיין לו בכל זה מפני שאין לה השקט ולא מנוחה מבלי מרגוע מדוי נופה נטרדה הנפש בעניני גופה מאוהביה הראוים לה והמתיחדים בעצמה אשר בהם הצלחתה בנוה מרגועה.

וכאשר יבקע לה אור השכל ויגלה לה גנות מה שנטתה אליו באהבתה ונמשכה עדיו ברעיוניה מאשר בו הצלתה בשני המעונים תשוב מזה ותניח כל עניניה אל הבורא החונן ותטה במחשבתה לבקש אופני הצלתה מעוצם מה שנוקשה בו וגודל מה שנוסתה בו. ואז תפרוש מן העולם ומכל תענוגיו ותבזה הגופות וכל תאותם וסמוך לזה. יפקחו עיניה ויזכו רואותיה מענן הסכלות באלהים ובתורתו ותכיר האמת מן השקר ויגלו לה פני אמתת בוראה ומנהיגה.

וכאשר תבין גודל יכלתו ועוצם מעלתו (ס"א גדולתו) תכרע ותשתחוה לו ביראה ופחד ואימה מעצמתו וגדולתו ולא תסור מזה עד אשר יבטיחנה הבורא יתעלה וישקיט פחדה ומוראה ואז תשוקה כוס האהבה באלהים ותתבודד בו ליחד לבבה לו ולאהבה אותו ולבטוח עליו ולכסוף לו, ולא יהיה לה עסק בלתי עסק עבודתו ולא יעבור על רעיוניה זולתו ולא יעלה במחשבתה בלעדיו ולא תשלח אבר מאברי גופה אלא במה שתמשך בו רצונו ולא תתיר לשונה כי אם בזכרו ושבחו והודאתו ותהלתו מאהבה בו ומכסוף לרצונו יתברך.

ואם ייטיב לה תודה ואם יעניה תסבול ולא תוסיף עם זה כי אם אהבה בו ובטחון עליו כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה קם בלילה ואמר אלהי הרעבתני ועירום עזבתני ובמחשכי הלילה הושבתני ועוזך וגדלך הוריתני אם תשרפני באש לא אוסיף כי אם אהבה אותך ושמחה בך. דומה למה שאמר (איוב ג) הן יקטלני לו איחל. ואל הענין הזה רמז החכם באמרו (שיר השירים א') צרור המור דודי לי בין שדי ילין ואמרו רז"ל על דרך הדרש אע"פ שמצר לי ומימר לי בין שדי ילין. וזה דומה למה שאמר הנביא (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך:

פרק ב[עריכה]

אבל על כמה פנים תהיה האהבה באלהים יתברך אומר בתשובת השאלה הזאת, כי אהבת העבד באדוניו תהיה לאחד משלשה פנים.

אחד מהם אהבתו אותו בעבור הטבתו לו וחסדו עליו.

והשני אהבתו אותו מפני שהוא עובר על פשעיו ורוב מחילתו לו וכפרתו לעונותיו.

והשלישי אהבתו אותו בעבור גדולתו ורוממותו ומוראו לעצם כבודו לא לתוחלת ולא לפחד, ועל ההקשה הזאת תהיה האהבה ממנו באלהים לרוב חסדו עלינו והתמדת טובתו לנו ותדבק נפשנו באהבתו לתקות גמולו.

ויש שתהיה אהבתנו באלהים להסתירו עונינו ועברו על פשעינו עם גודל מריינו אותו ועברנו על מצותיו. ויש שתהיה אהבתנו בו לעצמו ולכבודו לגדלו ולרוממו וזאת היא האהבה הזכה באלהים יתברך. וכבר זרזנו הנביא ע"ה בזה באמרו (שם) ואהבת את ה' אלהיך וגו' ורצה באמרו בכל לבבך לעומת מדות בני אדם והתחלפות דעותם בנדיבותם וכילותם בגופם ובממונם ובכבודם. כי מהם מי שמתנדב בגופו ובממונו וחס על כבודו. ומהם מי שמתנדב בממונו וכבודו וחס על גופו. ומהם מי שמתנדב בגופו וכבודו וחס על ממונו וכמ"ש חז"ל אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר ובכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר ובכל מאדך. ואפשר שירצה באמרו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך לעומת התחלפות אהבת בני אדם קצתם בקצתם והוא שהאוהבים שלשה מינים. מהם מי שמתנדב לרצון אהובו בממונו בלבד. ומהם מי שמתנדב לרצון אהובו בגופו ובממונו. ומהם מי שמתנדב לרצון אהובו בממונו וגופו ונפשו כמ"ש החכם (שיר השירים ח) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ואמר ביהונתן ורוד (שמואל א כ) כי אהבת נפשו אהבו ואמר (ש"ב א) נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים. וזירז הנביא ע"ה באהבת הבורא יתעלה שתהיה כוללת הנפש והגוף והממון להתנדב האדם בכל זה באהבת הבורא יתעלה ואל יהיה כילי בדבר מהם אצל רצון האלהים יתברך, כמ"ש רז"ל בכל לבבך בשני יצריך ביצר הטוב וביצר הרע ובכל נפשך ואפילו נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך ואמרו עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. וי"ל שירצה באמרו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך לדבק באהבת האלהים בסתר ולהראותה בגלוי עד שתתברר מן המאמין אמתת אהבתו לאלהים בסתרו ובגלויו ובמצפון ענינו ונראהו על השוה והנכון על שקל אחד וערך אחר כמ"ש דוד ע"ה (תהלים פ"ד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי וי"ל שירצה באמרו בכל לבבך ובכל נפשך להיות כל אהבתך והשתדלותך בזולתו לשמו ואל תשתף עם אהבתו אהבת זולתו ואם תאהב זולתו יהיה במה שירצהו ממך כדי שתהיה סעיף מאהבתך בו כאשר זכרתי בביאור ההערה השכלית בשער השלישי מן הספר הזה:

פרק ג[עריכה]

אבל איך הדרך אל אהבת האלהים יתברך אומר בתשובת שאלה זאת, כי הבקשה הזאת לא תתכן לשואל אלא אחר הקדמות רבות וכאשר תתקיימנה ההקדמות תתילד מהם האהבה באלהים יתברך אבל מי שמכוין אליה בעצמה לא יוכל להגיע אליה. וההקדמות אשר ראוי למאמין להקדים לה בנפשו הם שני יחודי הלבבות ושתי כניעות ושני חשבונות ושתי בחינות. אבל שני יחודי הלבבות אחד מהם ליחד הלב ביחוד הבורא והשני ליחד המעשה לשמו ולעבדו לכבודו בלבד. אבל שתי הכניעות אחת מהן הכניעה לאלהים יתעלה והשנית הכניעה ליראי האלהים ובחיריו. אבל שני החשבונות אחד מהם חשבונו עם נפשו על מה שחייב לאלהים להתמדת טובותיו והשני חשבונו עם נפשו על הסתירו עונותיו והאריכו לו ומחילתו. אבל שתי הבחינות אחת מהם הבחינה במה שעבר לראשונים בעמדו על ספרי הנביאים ודברי הקדמונים ע"ה כמ"ש (תהלים קמג) זכרתי ימים מקדם וגו' והשנית הבחינה בעולם במה שהוא רואה מפלאי הבורא ית' בבריאותיו. וכבר בארתי בספר זה כללים מן הענין הזה כפי יכלתי מה שיש בו די למי שמבין ומכוין למה שיש בו הצלתו והמלטו בעוה"ז ובעוה"ב.

וכאשר יתקן כל זה ויחבר אליו הפרישות מתענוגי העולם ותאותיו ויבין גדולת הבורא ועצמותו ואמתותו ורוממותו וישכיל קטנות ערך נפשו וזעירותו וזלותו ואח"כ יכיר רב טוב הבורא עליו וגודל חסדו עמו, אז תהיה האהבה באלהים מן המאמין סמוכה לזה בלב שלם ואמתות זך נפשו והכספו לו בהשתדלות וחריצות וזריזות דומה למה שנאמר (ישעיה כו) נפשי אויתיך בלילה ואמר (שם) לשמך ולזכרך תאות נפש ואמר (תהלים מב) צמאה נפשי לאלהים. והחזק שבדברים שתעזר בהם על המדרגה הזאת העליונה הוא המורא הגדול מאלהים והאימה ממנו והפחד ממצותיו והמחשבה תמיד בהשקפתו על סתרך וגלויך ומצפונך ונראך והנהגתו אותך וחמלתו עליך ודעתו הנסתר והנגלה בעבר ובעתיד ממעשיך ומחשבותיך והבטחתו לך והקרבתו אותך ולא תוכל עם כל זה לעמוד מנטות אליו בלבך ובמצפונך בבר לבב ובאמונה שלמה. ותחלה נפשך באהבתו ותבטח על חמלתו וגודל חנותיו ורחמיו, ולא תשתתף בעת ההיא עם אהבתו אהבת זולתו ולא ישקיף עליך שאתה ירא עם יראתך ממנו בלתו ולא תפקדהו מרעיוניך ולא יסור מנגד עיניך ויהיה צוותך בבדידות וישב עמך במדברות ויהיה מקום מלא בני אדם בעיניך כלא מלא והריק מהם כלא ריק לא תשומם בהפקדם ולא תדאג בהעדרם ותהיה תמיד שמח באלהיך שש בבוראך עלז ברצונו וכוסף לפגיעתו כמ"ש (שם סד) ישמח צדיק בה' וחסה בו ואמר הנביא (חבקוק ג) ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי ואמר דוד עליו השלום (תהלים סד) ה' אורי וישעי ממי אירא ושאר המזמור:

פרק ד[עריכה]

אבל אם האהבה באלהים היא ביכולת האדם אם לא. אומר בתשובת שאלה זאת כי האהבה על שלשה פנים. אחד מהם אהבה שנקלה בעיני האוהב אבדת ממונו בעבורה לא אבדת גופו ונפשו. ומהם אהבה שנקלה בעיני האוהב אבדת חלק מגופו עם אבדת ממונו כשהוא מקוה שתשאר נפשו בחיים בעבורה. והפנים השלישי אהבה שנקלה בעבורה אבדת הממונות והגופות והנפשות. וכבר מצאנו אברהם אבינו ע"ה הראה אהבתו באלהים בכל הפנים התנדבו בממונו בגופו ובנפשו. בממונו שהיה מוציאו על העוברים והשבים כרי להודיעם את הבורא. ומה שאמר למלך סדום (בראשית יד) אם מחוט ועד שרוך נעל ראיה על נדיבות נפשו ושהממון נקל בעיניו. ובגופו בברית מילה שלא נתעכב לקיים אותה בנפשו ובזולתו בשמחה אבל התנדבו באבדן נפשו באהבת האלהים מה שהראה בענין יצחק מן המהירות והחריצות והוא הורה על אהבתו הזכה באלהים ולבבו הנאמן בעבודתו והיא המדרגה העליונה ממדרגות האהבה באלהים. וכמוה לא תתכן מכל אדם לפי שהיא למעלה מן היכולת הבשרית מפני שהטבע הפכה וכנגדה. וכאשר תמצא ביחידים מבני אדם איננה כי אם באומץ הבורא ועזרתו אותם מגבור היצר עליהם שכל השתדלותם בעבודתו וקיומם מצות תורתו בנפש נאמנה ולבב שלם ומצפון זך כמו נביאי האלהים ובחיריו וסגולתו. ואין ביכולת כל בשר לסבול מה שזכרנו לאהבת הבורא מפני שהטבע והיצר כנגדו. אבל השני פנים הם ביכולת רוב המדברים בהשתדלם בהקדמות אשר הקדמנו בשער הזה. ומה שמורה כי השני פנים האלה ראיה על האהבה השלמה באלהים, מה שאמר השטן (איוב א) החנם ירא איוב אלהים הלא אתה שכת בעדו וגו' ואולם שלח נא ידך וגו'. כלומר כי הוא כסוחר עמך באהבתו ויראתו אותך לקח מחירה כבוד העולם והונו אך פסוק ממנו מה שחננתו מתועלות העולם ואם יעמוד בענינו עמך הוא נאמן באהבתו בך. ואמר לו הבורא (שם) הנה כל אשר לו בידך ועשה מה שידעת בממונו ובבניו ולא נשתנה לא בנגלהו ולא בנסתרו לאלהים. ועמד באהבתו הנאמנה לאלהים באמרו (שם) ערום יצאתי מבטן אמי וגו' ואמר הבורא לשטן השמת לבך על עבדי איוב וגו' ואמר עור בעד עור וגו' ואולם שלח נא ידך וגו'. אמר הרבה בני אדם מתנדבים בממונם ונשיהם ובניהם כדי לשמור גופם אך אין אמונת אהבתו אותך נראית אלא בבחינתו בגופו ובשרו במה שיצערהו ויקוץ בו. ואמר לו הבורא יתעלה הנו בידך רק את נפשו שמור ועשה מה שאמר מנסיונו בגופו וסבל ולא נשתנה באמונתו וטוב לבבו באלהים באמרו לאשתו כדבר אחת הנבלות תדברי וגו' ונראתה אהבתו הנאמנה ובר לבבו לאל למה שהתאפק לו לסבלו והתנדבו באבדת ממונו וצער גופו. ואמר במה שענה בו חבריו (שם יג) הן יקטלני לו איחל ושבח לו הבורא על זה ולא שבח דבר חבריו בהוכיחם אותו כמ"ש (שם מ"ב) ויאמר ה' אל אליפז התימני וגו'. ואתה רואה כי חבר אליו הבורא שני צדיקים והביאם למשל באמרו (יחזקאל יד) נח דניאל ואיוב ואחר כך שב האלהים את שבותו כמה שכתוב (איוב מב) וה' שב את שבות איוב, ועל דעתו ומנהגו היו כל החסידים הראשונים המנוסים כדניאל וחבריו בגוב אריות וכבשן האש ועשרה הרוגי מלכות והנוהג מנהגם, ועל המדרגה הזאת הזהיר הנביא באמרו (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך וגו'. ומי שמתמיד על האהבה שהיא לתוחלת או ליראה בעוה"ז או בעוה"ב אשר ביכולת רוב המדברים לקיים מצותיה ומשתדל בה תמיד יאמצהו הבורא ויעזרהו על האהבה הנאמנה אשר תהיה לגדל ולרומם לבורא יתעלה אשר היא למעלה מן היכולת הבשרית כמ"ש הכתוב (משלי ח) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני (שם) וחוטאי חומס נפשו:

פרק ה[עריכה]

אבל מפסידי האהבה באלהים רבים מאד. מהם שיקצר האדם בהקדמות אשר תתילד מהם האהבה בבורא יתעלה. ומהם מפסידי ההקדמות אשר הקדמנו לבארם בספר הזה ואינני צריך לשנותם שלא יארך הענין. ומהם השנאה באוהביו והאהבה בשונאיו כמ"ש (ישעיה ה) מצדיקי רשע ואמר (משלי יז) מצדיק רשע ומרשיע צדיק. ואמר (שם כח) עוזבי תורה יהללו רשע. ואמר (שם כד) אומר לרשע צדיק אתה:

פרק ו[עריכה]

אבל אותות האהבה באלהים מן האוהב, מהם עזיבת כל מה שיטרידהו מעבודת הבורא יתברך מעניני המותרים. ומהם הראות אותות יראתו ואימתו על פניו כמו שכתוב (שמוח כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. והיראה על שני פנים. אחד מהם יראת עונשו ונסיונו וזהו הירא בעבור מה שיצערהו וידכאהו שאם היה בטוח ממה שיצטער בו לא היה ירא את ה' ועליו אמרו רז"ל ליהוש דילמא אתי למעבד (מאהבה ו) מיראה והוא מקצר ממדרגת יראי אלהים והוא מה שהזהירו ממנו רז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו'. ואמר אחר מן החסידים אני מתבייש מאלהים שאעבדנו בעבור הגמול והעונש ואהיה כעבד הרע אם יירא ויקוה יעשה ואם לאו לא יעשה אבל אעבדנו למה שיאות לו. והשני יראה לכבודו ורוממותו ועוצם גבורתו ואיננה סרה מן האדם ולא נפרדת ממנו כל ימי חייו וזאת העליונה שבמדרגות יראי אלהים אשר נזכרו בספרים ביראה והוא המביא (ס"א המבוא) אל האהבה הזכה והכוסף המצער. ומי שהגיע אל המדרגה הזאת מן היראה לא יאהב ולא יירא זולת הבורא כמו שספר אחד מן החסידים על אחד מהיראים שמצאו ישן באחד המדברות ואמר לו האינך ירא מן האריה שאתה ישן במקום הזה, אמר לו אני בוש מאלהים שיראני ירא זולתו. ומהם שישתוה בעיניו אם ישבחוהו בני אדם או יגנוהו ברצון הבורא יתברך כשהוא מצום לעשות הטוב ולהתרחק מן הרע. ומהם שיתנדב בנפשו וגופו וממונו ובניו ברצון האל יתברך כמ"ש (תהלים מד) כי עליך הורגנו כל היום. ומהם שישיב שם האלהים תמיד על לשונו בשבח והודאה ותהלה כמ"ש (שם לה) ולשוני תהגה צדקך ואמר (שם עא) ימלא פי תהלתך. ואל יזכור שם הבורא לשוא ולא לשקר ולא בקללה, והשבועה לשוא היא מה שמוציא האדם על פיו מן השבועות לבטלה וללא צורך, ולא יחייבהו בה דין, והשבועה לשקר היא השבועה שמחייבין אותו בה מן הדין במשאו ובמתנו עם בני אדם, והוא חייב להזהר מכל מה שיביאהו להשבע בשם הבורא יתברך לכבודו כמה שכתוב (שם כד) נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא וגו' ואמר (דברים כח) ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וגו' ואמר (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ואמרו חכמינו ז"ל אלו בני אדם שיראים להוציא שם שמים לבטלה. והקללה הם הקללות והגדופים והחרפות שמזכירים בהם שם שמים לבטלה והוא גנאי גדול למאמין. וכבר התירו עמי הארץ לעצמם זה עד שהגיעו בו אל תכלית הגנות והם מכונים בזה להפליא ולהפליג בגדופיהם ולהגדיל ולפאר חרפותם. והם דומים בזה למה שאמר החכם (משלי י) כשחוק לכסיל עשות זמה. ומהם שיתנה בכל מה שעתיד לעשותו ולאמרו ברצון הבורא בעת שהוא יועד בו זולתו אפילו אם יהיה לזמן קרוב עד מאד. וזה בעבור שני דברים. האחד מיראת מהירות המות אליו והשני מפני שאינו יודע אם קדם בגזרת האל לעשותו. ומהם שיאשר ויודה לעבודת האלהים בין ברכה בין בקשה כפי הצריך לזמן ולמקום ולכתות בני אדם ולמעלותם מהגדולים ועד אנשי השוק כמ"ש החכם (שם א) ישמע חכם ויוסף לקח וגו' לתת לפתאים ערמה וגו'. וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים ית' ואלו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא שזכיותיו נכפלות בעבור זכיותם בכל הימים ובכל הזמנים. והמשל בזה משני סוחרים הגיעו אל המדינה הרויח אחד מהם בסחורה אחת שהיתה בידו עשרת כפלי הקרן והיה הכל מאה זוז והרויח השני כפל אחד בלבד והיו לו סחורות רבות והגיעו לידו עשרת אלפי זוזים והיה ריוח הסוחר הראשון עם רוב כפלי הריוח תשעים זוז ועשרה חלקים מאחד עשר חלק בזוז והיה ריוח הסוחר השני חמשה אלפים זוזים עם מעט כפל הריוח.

וכן אחי מי שאין מתקן אלא נפשו בלבד תהיה זכותו מעטה ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות תכפל זכותו כפי זכיות כל מי שיתקן לאלהים כמ"ש רז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ואמרו משה זכה וזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו שנאמר (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ואמר (משלי כד) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב ואמר (מלאכי ב) תורת אמת היתה בפיהו וגו' ואמר (דניאל יב) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ועל כן צוה הבורא להוכיח את המקצרים כמ"ש (ויקרא יט) הוכח תוכיח את עמיתך ואמרו ז"ל עד היכן היא תוכחה רב אמר עד קללה ושמואל אמר עד הכאה ונאמר (משלי כח) מוכיח אדם אחרי חן ימצא. ומהם שמחתו וגילתו בזכיותיו מפני שהוא שש בהם לא לגאוה ותפארת ואבלו ויגונו על חטאיו לתשובה מהם וחרטה עליהם כמ"ש דוד (תהלים קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך. ומהם שיתנפל בלילה ויתענה ביום אם יוכל לסבול זה כי תפלת הלילה היא זכה יותר מתפלת היום לכמה פנים. מהם כי האדם בלילה יותר פנוי ממה שהוא ביום. ומהם שתאות הגוף מהמאכל והמשתה יותר נחים בלילה ממה שהם נחים ביום. ומהם הפסק חברה בינו ובין בני אדם כאוהב יבקרהו וחבר ידבר עמו ובעל חוב יתבעהו במה שיש לו עליו. ומהם נוח חושיו מרוב מוחשיו בלילה מפני שאינו רואה מה שיטרידהו ולא שומע מה שיפסיק עליו ומהם המלטו מן החנופה ורחקו ממנה מפני מעוט היושבים עמו בלילה ואפשר שלא יוכל להתבודד ביום. ומהם שיתיחד בזכר האלהים ויתבודד בו בעת התיחד כל אוהב באוהבו והתבודד כל חושק עם חשוקו כמ"ש (ישעיה כז) נפשי אויתיך בלילה וגו' ואמר (שיר השירים ג) על משכבי בלילות. וכבר נזכר יתרון תפלת הלילה בספרי הקדש הרבה. מהם מה שאמר דוד ע"ה (תהלים קיט) זכרתי בלילה שמך ה', (שם) חצות לילה אקום להודות לך, (שם) קדמתי בנשף ואשועה, (שם) קדמו עיני אשמורות, (שם פח) יום צעקתי בלילה, והרבה בזה ונאמר (איכה ב) קומי רוני בלילה, וכבר חברתי דברים נמרצים יש בהם תוכחת והכלם לנפש ותחרץ בעבורה ותתעורר לתפלה בלילה והם בלשון עברית וקראתים תוכחה, ואח"כ סמכתי להם דברים צחים בלשון העברית בשבח והודאה לאל ובקשת מחילה ותחנונים דברים רבים מעירים לב המתפלל ומעוררים את טבעו וקראתים בקשה וכתבתים בסוף הספר הזה למי שרוצה להתנפל בהם לילה או יום. ומי שקבל על עצמו זה הענין ינהג בתוכחה שיתפלל אותה בישיבה אחר שיקדים מה שיזדמן מן הזמירות הידועות או זולתם לפניה ואחר כך יתפלל הבקשה בעמידה והשתחויה עד סופה ויכרע ויאמר מה שירצה מן התחנונים ויאמר סמוך לזה אשרי תמימי דרך ושיר המעלות עד סופם, ואם יבחר בזולתם מן הדברים וזולת הסדר הזה הרשות בידו אך זכרתי לך הטוב שבמנהגים בה. ועיקר הדבר אחי בזוך נפשך בעת שתתפלל אותה וכוונת לבך בה ושתסדרנה לאט (ס"א במתון) עם הסמוך לה ואל יקדים בה לשונך את לבך כי המעט ממנה עם המצא לבך בו טוב ממהירות תנועות לשונך ברב ממנה כשיהיה לבך ריק ממנה. ואמר אחד מן החסידים אל תשבחו שבח ריקם ריק ממצוא הלב בו אבל יהיה בהמצא הלב כמ"ש דוד ע"ה (תהלים קיט) בכל לבי דרשתיך וגו' ואמר (שם) חליתי פניך בכל לב ואמר (שם פד) לבי ובשרי ירננו אל אל חי. ומהם השמחה והששון באלהים יתעלה ובידיעתו והכוסף לרצונו והגילה בתורתו והחמלה על יראיו כמ"ש (שם קיט) חבר אני לכל אשר יראוך ואמר (שם מ) ישישו וישמחו בך כל מבקשיך ואמר (שם קיט) בדרך עדותיך ששתי ואמר (שם) נחלתי עדותיך ואמר (חבקוק ג) ואני בה' אעלוזה אגילה באלהי ישעי:

פרק ז[עריכה]

אבל מנהגי אוהבי ה' יתברך רבים מספר אך אזכור מהם מה שיזדמן לי, והוא שהאנשים ידעו אלהיהם והכירו חפצו בהם והנהגתו אותם וכי הוא מנהלם ומכלכלם ומשלו ואסרו בכל מה שנתן להם רשות להתעסק בו ולבחור אותו מעניני התורה והעולם ונתברר להם והאמינו כי כל עניניהם ותנועותיהם נוהגים בגזרת הבורא יתעלה וחפצו. ואז עמדו מבחור בענין מעניניהם יותר מזולתו ובטחו על הבורא שיבחר להם הטוב והנכון מהם. וכאשר התברר להם מן התורה כי הוא מזהיר על עניני המצות ומצוה על בחירת עבודת הבורא ומרשל מבחירת התענוגים ומונע מהם עמדו בבחירתם במקום שהעמידם לכלות אליו ולכסוף לרצונו בלבם ובמצפונם וחדלו מכסוף לעולם ולרהביו. בכל לבבם ובכל נפשם מצפים העזר והאומץ ממנו להקים מהשבתם בעבודתו ולהשלים המעשה במה שבחרו ממצותיו. ומה שיצא מהם אל גדר המעשה ישבחו האל עליו ויודוהו בעבורו והוא משבח להם השתדלותם ובחירתם. ומה שלא יוכלו להראות בו מחשבתם מפני חלישותם מהשיגו, יתנצלו לפני האלהים ממנו ויבחרו בעשותו בעת שיוכלו ומיחלים לעת שיזמנהו הבורא בעזרתו ויתחננו אליו על זה בנפש זכה ולב נאמן ויהיה זה תכלית מאוויים וקץ משאלותם מאלהים, כמ"ש דוד ע"ה (תהלים קיט) אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך, וישבח הבורא בחירתם בעבודתו אפילו אם ימנע בהם קיום המעשה במו שאמר דוד (מלכים א ח) יען אשר היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם לבבך. ועזבו עניני עולמם והנהגת גופיהם בלבותם ומחשבותם והתעסקו בהם בחושיהם הגופיים בעת הצורך והדוחק מפני זלותו אצלם וקלותו בעיניהם, ופנו נפשותם ולבותם לעניני תורתם ועבודת אלהיהם לכבודו ורוממותו ולשמור מצותיו וגופותם עולמיות ולבותם רוחניות (ס"א וגופותם בארץ ולבותם בשמים) והם במה שבלבותם מידיעת האלהים כאלו עובדים אותו עם המלאכים הקדושים בשמי השמים. נמסו התאות מלכותם ונעקר מהם הכוסף לתענוגים בעבור מה שנכנס בהם מן הכוסף לעבודת הבורא ומאהבה אותו, וכבתה אש היצר מלכותם ונפסק חומה מרעיוניהם מעוצם מה שלבשם מאור העבודה כמו שיארע לנר נוכח אור השמש ונכנעו מפני מורא אלהיהם והתודו לפניו בקצורם ושחחו לעבודתו ולא חששו לחסרון. תראה אותם כשמתעסקים עמהם כאחי הבושת, וכשמדברים עמהם חכמים, וכששואלים אותם יודעים, וכשחוטאים להם ענוים, תראה צורותם שעלה עליהם האור. ואם תעמוד על הלבבות תראה לבבות נשברות לאלהים ובשיחתו נושבות ובעסקי העולם נשמות, מלאה אהבת האלהים לבותם ואינם מוצאים לדברי הברואים תאוה ולא בשיחותם הנאה, מאסו דרך השחיתות והלכו במבחר הנתיבות ובזכותם מסתלקים היסורין ויורדין הגשמים ובזכותם ישוקה האדם והבהמה לפי שמנעו גופותם מן העריות ומשכו ידיהם ממיני המטעמים וברחו בנפשותם מן האסורין (ס"א האשמים) והלכו בדרך הטובה והישרה, הגיעו אל המעלות הגדולות בסבל ימים מעטים והרויחו שני העולמים וקבצו שתי הטובות והשלימו שני היתרונים כמ"ש (תהלים קיב) במזמור אשרי איש ירא את ה' עד סופו, ומן התימה בענינם כי מעטו בעיניהם המצות אשר צום בם הבורא בצד חובות טובתו שהטיב להם בצד מה שקבלו על נפשותם מן היגיעה וההשתדלות והסבל והמתון לדבקה בעבודתו. וזה כאשר אספר לך לפי שמנו מצות הבורא והגיע מספר כולם תרי"ג מצות. מהם שס"ה מצות לא תעשה והם האזהרות, ומהם מצות שחייבין בהם הצבור ואין היחיד חייב בהם ס"ה מצות, ומהם מצות עשה שהזמן גרמא והם המצות התלויות בזמן מבלתי זמן כשבתות והמועדים והצומות, ומהם מצות עשה שחיובם בארץ בלבד כמו קרבנות יחיד ותרומות ומעשרות וחגיגת הרגלים והדומה לזה, ומהם מצות תלויות בדברים כשימצאו מתחייבין בם וכשיפקדו יסתלקו, במצות מילה למי שאין לו בן ופדיון הבן למי שאין לו בכור ומצות מעקה למי שאין לו בית ומצות כבוד אב ואם ליתום והדומה לזה. וכאשר מנו המצות אמרו לא נעלה האזהרות בחשבון מפני שהעמידה מהם היא עשייתם וקיום חובותם, ותקטן בעיניהם עבודתם לאלהים וימעטו אצלם מעשיהם בצד מאויים וכוספם למה שיגיעו בו אל רצון האלהים, ובקשו מצות עשה מחובות האברים אשר הם חובות היחיד בכל זמן ובכל מקום ובכל ענין ולא מצאו אלא קריאת התורה ולמוד המצות כמ"ש הכתוב (דברים ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם וגו' ומה שזירז הנביא על זה אחר כך שנית באמרו (שם יא) ולמדתם אותם את בניכם וגו', וימעט בעיניהם כל זה מנפשותם לגודל מה שנגלה להם ממה שחייבין בו לבורא יתברך מן העבודה והמעשה, ועבדו את הבורא במצות שכליות ומוסרים מיוחדים ומדות טובות רוחניות והוסיפום על המצות הידועות בבר לבבם לאלהים בהם, ולמדו מדרבי הנביאים ומנהגי החסידים לבקש רצון הבורא בהם ושיקבל אותם מהם. והם מכלל חובות הלבבות אשר כווננו לבאר שרשיהם ולזכור סוגיהם בספר הזה, אשר היא החכמת הצפונה הגנוזה בלבות החכמים והטמונה בחוביהם אשר אם ידברו בה אין צדקם נעלם בה מפני שכל אנשי הדעות הנצלות מעידים באמתה וצדקה, והגיעו בה אל התכונות הרמות ואל המעלות היקרות מעבודת האלהים בלב שלם ואהבה אותו אהבה נאמנה בלב ונפש ובגוף ובממון כמו שצוה בו הנביא עליו השלום באמרו (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך וגו', ואנשי המדרגה הזאת קרובים מכל אדם אל מדרגת הנביאים הברים והזכים החסידים אשר קורא אותם הכתוב אוהבי ה' ואוהבי שמו ובהם נאמר (משלי ח) להנחיל אוהבי יש וגו'.

ואם אתה אחי חפץ בחברתם ולהכנס בכתותם עזוב מותרי עולמך והתעלם מהם והיה מסתפק במזון מהם והרגל עצמך לעמוד בלעדיהם והקל טורח עסקי העולם מעל נפשך, ופנה לבך מהעמיק מחשבתך בהם ורוץ בדברים הצריכים לך בגופך לא בלבבך וברצונך כשותה הרפואה המרה אשר ישתה אותה בפיו לא ברצונו והוא מואס שתיתה לעצמה ומקל על עצמו סבל מרירותה לדחות הנזק מעליו וכן צריך שיהיו צרכי עולמך בעיניך, וכבר ידעת אחי שמחשבתך על עניני עולמך לא תוסיף לך בטרפך מאומה כמו שמעוט השתדלותך וחריצותך בהם לא יגרע מחוקך דבר. וטרדת לבך בהם תמנעך מחשוב במה שתועילך מחשבתך עליו מעניני תורתך ומצות הבורא אשר נמסרו לך וקבלת על עצמך להתעסק בם כל ימי חייך ותפסיד את זה ולא יועילוך. ורצה לנפשך מה שיש בו הצלתך ושלום תורתך ועולמך ושים השכל לעמוד מבוע מנהגך בכחך, והקדם הזריזות בעניני אחריתך בין עיניך, ושים השכל מלכך והענוה קצינך והחכמה מנהיגך והפרישות ידידך, והתנהל לאט ובמתון בקנות (ס"א בגנות) המדות הטובות כפי שיסבלהו עניניך והזהר מן הרבוי וההפלגה מבלי הדרגה פן תאבד, כי רוב השמן בנר היא הסבה לכבות אורו (ס"א לכהות הודו), והזהר מהתעלם ומהתעצל ומהתרפות והדבק הזריזות בזריזות והרדף הסבל בסבל בהדרגה וסמוך לכל מדרגה מן המדות הטובות את הסמוך לה. ואל תתעלם מפקוד לבך ומחשב עם נפשך תמיד, והתעסק בעיון ספרי זה וקריאתו וזכור עניניו ושמור שרשיו וחקור על תולדותיו תדיר תגיע בו אל המעלות החמודות ותכלית המדות המעולות הרצויות לפני האלהים והיה בו מיושר ואליו מישר. ואל תיחל נפשך שתגיע אל זה עד שתפנה לבך מדאגות העולם וטרדותיו אפילו שתמאסם. כאשר לא יתכן לשכור להרפא מן היון עד שיתרוקן ממנו. ואמר אחר מן החסידים אלו היינו בושים מהבורא לא היינו זוכרים אהבת העולם ואנחנו שבורים מכוס יין אהבת העולם. ע"כ השתדל אחי לפנות לבך ממנו עד אשר יפנה גופך מעסקיו, כי אתה צריך בעת בדידותך הגופניות אל בדידות רוחניות מפני הקשר המחשבה בעסקי העולם אפילו אם יפנה הגוף מהם וינוח מהתעסק בהם. פקוד אחי זה מנפשך תמיד והשתדל להרחיק תאות העולם מלבך. והמירם בעניני אחריתך וחובות לבבך, והשיבם ברעיונך תדיר. תגיע בהם אל רצון הבורא יתברך ויאר פניו אליך ויקבל ממך מעשיך הטובים ויסלח לעונך ותמצא חן בעיניו. כמ"ש (משלי ח) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני. ואמר (שמואל א ב) כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו:

וראיתי בהשלמת התועלת והישור לך אחי, שאקבץ ראשי עניני ספרי זה בעשרה בתים עבריים. יסבול כל אחד מהם ענין שער אחד משעריו על מחברתם וסדורם. וחתמתי בהם ספרי להיותם לך למזכרת כאשר תדעם על פה ותשיבם בלבבך וברעיונך לילך ויומך בעת נוחך ותנועתך. לא תחדל לפקוד עניני ספרי זה ולזכור שרשיו. שאם תהיה במעשה ממעשי העבודה. יזכירוך הבתים האלה ליחד לבבך בו לאלהים. ואם תהיה במעשה העולם יזכירוך בחשבון עם נפשך. ואם תהיה בענין צר בדברי עולמך יזכירוך בבטחון על האלהים. ואם תהיה בענין שיביאך אל הגאוה והגובה יזכירוך בכניעה. ואם יהיה לבך פנוי יזכירוך לבחון בטובת האלהים עליך. ואם תהיה בענין שמחה ותענוג גופני יזכירוך בפרישות מן העולם. ואם תהיה בענין שתמרה בו את האלהים יזכירוך בתשובה. ואם תהיה מתעלם מתורתך ואמונתך יזכירוך להדבק בעבודת האלהים. ואם תהיה בענין יחוד האלהים יזכירוך. שיהיה יחודך בלב שלם. וכן בעניני תפלתך והרהורי לבך לחסום לשונך ולאסור חושיך ולמשול בתאותיך ולהחזיק באבריך ולפקוד רעיוניך ולשקול מעשיך, ושאר מה שזכרתי בו מן המנהגים הטובים המוסרים העליונים. והאלהים יורנו ואותך את דרך עבודתו ברחמיו וגדולתו, אמן: