חבל נחלתו י ס

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · חבל נחלתו · י · ס · >>

סימן ס- הטלת גורלות בהכרעות הלכתיות

שאלה[עריכה]

אלו הכרעות הלכתיות מותר לקבוע עפ"י גורל. וביתר פירוט: האם מותר לקבוע אשמה* או לחייב בממון במקרי ספקות והכרעה עפ"י גורל? האם ניתן לברור עפ"י גורל בעל תפקיד בציבור, או אנשים הנקבעים כמס למלכות?

תשובה

א[עריכה]

הגורל שימש בתורה שבכתב ובע"פ לכמה וכמה סוגי הכרעות. בראש ובראשונה לגבי שעירי יום הכיפורים לקבוע מי מהם לה' ומי לעזאזל. כן שימש הגורל לפייסות במקדש על העבודות הקבועות (יומא פ"ב מ"ב; יומא כב ע"ב), וחלוקת המנות בין הכהנים העובדים (שבת קמט ע"ב ותוס' שם ד"ה מטילין). כמו"כ מצאנו שימוש בגורל בחלוקת השותפים (ב"ב קו ע"ב). ובקביעת הלויים החייבים בתשלום חמישה סלעים (סנהדרין יז ע"א), בחלוקת הארץ (במדבר כו, נה; ב"ב קכב ע"א) וכן בקביעת סדר משמרות כהונה ולויה (דהי"א כד, ה לא)*.

המשותף לכל הטלת הגורלות הללו שהמדובר בדרך חלוקה. היינו, איזה חלק יגיע לפלוני ואיזה לאלמוני או על קביעת סדרי קדימה בין המוגרלים. אף מי שלא עלה בגורל (כגון בפייסות במקדש) הפסדו היה בכך שלא קיבל חלק, אבל לא הוטלה עליו אחריות או אשמה ובודאי שלא נשא בעונש. כמו"כ יש הבדל גדול בין הגורלות המוטלים לעיל לבין ענייני הגורלות אשר נדון עליהם להלן, שהמוזכרים לעיל נעשו בציווי מהקב"ה (שעירי יו"כ, חלוקת הארץ) או בהסכמה שהגורל הוא הדרך הנכונה לחלוקה (פייסות המקדש*, חלוקת המנות, חלוקת השותפים). וניתן להוסיף אף את הגורלות על קרבן העצים (נחמיה י, לה).

בעיון שלפנינו נבדוק האם מותר והאם ראוי להטיל גורל לשם בירור אשמה וא"כ אף נשיאה בעונש, ומהמקרים המוזכרים בתנ"ך של גורלות האם ניתן ללמוד לדורות, עוד נבדוק האם ניתן לברור עפ"י גורל לשם הטלת תפקיד או חובה כשאחרים ניצולים ממנה*.

ב[עריכה]

מובא בסנהדרין (מג ע"ב) שגילוי עכן כמועל בחרם יריחו היה עפ"י גורל. סדר הגורל של יהושע בן נון לא ידוע לנו*. וכבר רש"י מפרש דברי עכן: "יהושע בגורל אתה בא – להורגני שלא בעדים". כלומר לא מצאנו בירור מסוג זה בדיני ממונות וכש"כ שלא בדיני נפשות. ואמנם הרמב"ם (הל' סנהדרין פי"ח ה"ו): כתב: "גזירת הכתוב היא שאין ממיתין בית דין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו אלא על פי שנים עדים, וזה שהרג יהושע עכן ודוד לגר עמלקי בהודאת פיהם הוראת שעה היתה או דין מלכות היה". משמע שהגורל היה בירור עפ"י הוראת ה' ליהושע, אבל כדי לעונשו נזקקו להודאת פיו, והסמכות להעניש היה מהוראת שעה או מדיני מלכות.

ג[עריכה]

במרגליות הים (סנה' מג ע"ב) מביא מתשובות הגאונים הקצרות (וילנא תרמ"ד): "אין רשות לאדם מישראל לעבור על הגורל, שאין הגורל אלא מפי שמים, שנאמר: על פי הגורל תחלק הארץ, והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות". (וכן הובא באנ' תלמודית ועי' שם בהערה ). אולם הגאונים לא הביאו מקור לדבריהם כי ניתן לברר אשמה על סמך גורלות ולא קבעו מתי מותר להטילם.

יש שרצו* להסתמך על שו"ת חוות יאיר (סי' סא) שסיים תשובתו: "כי ראינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שסמכו על הגורל באשר נעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות 'אך בגורל תחלק הארץ' וכן סמכו על הגורל במיתת עכן ויונתן לולי שפדאוהו העם לא מצד הודאתו ונאמר 'בחיק יוטל הגורל ומה' כל משפטו', ואפילו באומות העולם היה מקובל זה כמו גבי יונה והמן הרשע לפשטי' דקרא מפני שקרוב הדבר שאם הגורל כהוגן ידבק בו השגחה עליונה כמ"ש 'הבה תמים'". אולם לענ"ד אין להוכיח מדבריו אלא לגבי גורל הסכמי מעין משחק בקוביא* שהסכימו המשתתפים על תנאי ההגרלה והשאלה היא אם נעשתה כראוי, אבל בירור שהטילה התורה עלינו או קביעת אשמה אין להטיל גורל ולקבוע האשם. ד. שאול לא נענה באורים ותומים ולכד את החוטא בעזרת הגורל כאמור (שמו"א יד, מא-מב) "ויאמר שאול אל ה' אלקי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו. ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן". המפרשים רואים בדברי שאול ('הבה תמים') תפילה לקב"ה להיענות ע"י גורל אמת. לא מבואר במפרשים מי הורה לשאול לברר כך את האשם, ומשמע שהיה עפ"י ה', והאם מותר ללמוד מכאן לגבי מקרים אחרים*. ה. מצאנו ביונה (א, ז): "ויאמרו איש אל רעהו לכו ונפילה גורלות ונדעה בשלמי הרעה הזאת לנו ויפלו גורלות ויפל הגורל על יונה". הטלת הגורלות היתה דרך של גויים לברר מי הגורם לסערת הים, ולכאורה אין מכאן ראיה לדיני ישראל.

המלבי"ם שואל: "מה היה העצה בהטלת הגורלות, הלא הגורל בהכרח יפול על אחד מהם, ואיך יבורר בזה שהוא החוטא, והלא יוכל להיות שהסער בא בשביל כולם ובכ"ז הגורל לא יפול רק על האחד לבד, ולמה אמר ונפילה גורלות בל"ר ובכ"מ יאמר הפיל גורל בלשון יחיד, כי הגורל יחיד הוא במשפטו?"

מבאר המלבי"ם: "אח"כ הסכימו להפילו גורלות שעי"ז ידעו בשל מי הרעה הזאת, ופי' שיפילו גורלות רבות זה אח"ז שאם החטא תלוי בכולם יפול הגורל בכל פעם על איש אחר ואז ידעו כי כולם חייבים, ואם יפול בכל פעם על איש אחד אז ידעו כי הוא החייב. וספר כי הפילו גורלות רבות ובכל פעם נפל הגורל על יונה לא על זולתו". ומוסיף בהמשך (שם, טז): "ועשו בו נסיונות רבות וראו שע"י הטלתו עמד הים מזעפו, בענין שלא הטילוהו לים בלא הבחנה, שהיה להם הבחנות רבות, אם מאיכות הסער שהיה רק על אניה זאת, ואם מריבוי הגורלות שכולם נפלו על יונה, ואם מהודאת עצמו, ואם מן הנסיון האחרון שכל עת שטבלו אותו בים עמד מזעפו".

היינו, היו להם עוד סימנים לקביעת אשמתו של יונה בסערה שעמדה להטביע את הספינה. ולא ניתן ללמוד מכאן להלכה שמותר לברר אשמה עפ"י גורל. ו. בספר חסידים (מרגליות) שני סימנים הסותרים זא"ז. בסימן תש"א כתב: "בני אדם שבספינה והיה רוח סערה אין רשאים להפיל גורלות שאם יפול על אחד מהם צריך להטילו בים אין זה לעשות כאשר עשו ליונה בן אמיתי, השתא אסמכתא לא קניא לענין ממון וכ"ש לענין נפשות שלא יסמכו ע"פ הגורל, ואשר כתיב (ש"א י"ד מ"ב) 'ויאמר שאול להפילו בינו ובין יהונתן בנו וילכד יהונתן', שם היה ארון ומה' כל משפטו והם ידעו באיזה ענין להטיל, אבל עתה אין לסמוך על הגורל שנאמר (יהושע יח, ו) 'ויריתי לכם גורל פה לפני ה' אלהינו', ואפי' בממון אין מפילים גורל אלא כשחולקים בשוה, אבל אין משימין שתי חתיכות כנגד חתיכה אחת אא"כ שוים שתיהן כאחת, ולא חתיכה גדולה כנגד חתיכה קטנה אלא בשוה באומד הדעת, ולפי שהיו צריכים שני שעירים יום הכפורים גורל לכך היו שוים במראה ובקומה".

אמנם במקו"א (מרגליות, סי' תרעט) הוא, לכאורה, סותר עצמו: "בני אדם שעוברים בים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר הספינה או להטביעה בים ושאר הספינות עוברות בשלום בידוע שיש בספינה מי שחייב ורשאים להפיל גורלות, על מי שיפול הגורל ג' פעמים זה אחר זה רשאים להפילו בים, ומתפללים שלא יפול על הזכאי אלא על החייב שנאמר (ש"א יד, מא): 'ה' אלהי ישראל הבה תמים' וכתיב (יונה א, ז): 'ויפול הגורל על יונה', וכתיב (שם שם, יב) 'שאוני והטילני אל הים'. קודם שנכנסים בים אם יבא רוח סערה מי שחטא בדבר שיש בו סקילה אפילו בשוגג, שיפילו גורלות ועל שיפול להטילו בים לא יפרוש בים". לכאורה, שני הסימנים סותרים.

ז[עריכה]

בעל כנה"ג (יו"ד הג' ב"י סי' קעג אות ג) מביא את תשובתו הראשונה (תרעט) של ס"ח וחולק עליה, שאפילו אם בממון בחלוקת שותפים גורל עושה קניין, הרי בנפשות אין לסמוך עליו ומביא את התשובה בסי' תשא ומסכים לה. וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ח סי' מח): "אבל באמת אין סתירה כי ההיא דסימן תרע"ט שאני, שהמדובר ששאר הספינות עוברות בשלום. ורק על זאת עומדת עליה רוח סערה. שזה הוכחה שיש בספינה מי שחייב לשמים, ומשא"כ בההיא דסי' תש"א שאין הוכחה חיצונית שיש בזו הספינה אחד מיוחד שחייב, וכ"כ בפי' שם ע"ש. וכך מבאר בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קע"ג, ששם אמרו בנברר להם ע"י גורל דבשבילו נעשה הסער כמו גבי יונה, ולכן מותר שהוא כמו רודף ע"ש. ובדרך זו מבאר דברי הספר חסידים גם המדרש תלפיות בענף גורל מובא בשדי חמד בפאת השדה כללים מערכת ג' סימן י"ד. וכן בספר יעלזו חסידים יעו"ש". וכן נראה מדברי המלבי"ם לעיל, ועי"ע במקור חסד לרב מרגליות על הסימנים הנ"ל בס"ח שמביא הרבה אחרונים שעסקו בנושאי סימנים הללו.

המשותף ליסוד הבירור עד כה שבמקרים שבהם בורר אשם עפ"י גורל – היה זה עפ"י רוה"ק וכד'. ולכן הסוברים שניתן ללמוד מכאן לכל מקום, סוברים שבגורל או מספר גורלות חוזרים (כמו אצל יונה) יש צד הצבעה אלוקית על האשם. בעוד שהחולקים על כך סוברים שאין בכך צד קביעה אלוקית, אלא הסתברות סטטיסטית ואף אם התוצאה אינה סטטיסטית, אלא מראה כבי' על התנוצצות רוה"ק בתוצאות הטלת הגורל. לא הורשינו להשתמש בגורלות לקביעת אשמה.

ח[עריכה]

הפ"ת (יו"ד סי' קנז ס"ק יג בסופו) מזכיר ביחס למסירת אחד מישראל כאשר הנכרים מאיימים על חבורה מישראל שיהרגו את כולם: "ועיין בס' תפארת למשה שכתב דעל פי גורל שרי כעובדא דיונה וגבעונים וסרח בת אשר ע"ש". וז"ל התפארת למשה: "נ"ל דמ"מ שרי ליתן אחד עפ"י גורל שיטילו ביניהם כעובדא דיונה, וכן משמע מעובדא דגבעונים דאמרו תנו לנו ז' אנשים והוקענום לה', ונתנו עפ"י קליטת הארון אף דלא יחדו, וכן משמע מעובדא דסרח בת אשר. ועל כרחך עפ"י גורל רצו ליתן. ובע"כ שעל ידי גורל רצו למסרם". אולם התפארת למשה הוא יחיד בדעתו והאחרונים חלקו עליו שלא מצאנו מסירה לנכרים על מנת להורגו עפ"י גורל.

החזו"א (יו"ד סי' סט, א) חלק על התפארת למשה: "בפ"ת הביא בשם התפל"מ דע"פ הגורל אפשר למסור את היחיד כמו שמצינו ביונה ובבני שאול יבמות ע"ט; תמוה, דא"כ למה תני בתוספ' ובירו' יהרגו כולם ואל ימסרו הו"ל למיתני יפילו גורל וימסרו את זה שיצא בגורל, ויונה הגורל גרם להם לדעת בשל מי הרעה ויונה אמר להם בעצמו להטיל אותו לים, וההיא דבני שאול ע"פ נבואה עשה דוד, אבל סתם בני אדם אין להם רשות להכריע ע"פ גורל. מיהו אם הסכימו כולם להפיל גורל וזה שנפל עליו הגורל מוסר עצמו שפיר דמי, שהרי היחיד רשאי למסור עצמו כדי להציל את כולם כמו שמצינו בהרוגי לוד כמש"כ לעיל". היינו בדיני נפשות של מסירה להריגה אין סומכים על הגורל ומשמע אפילו עלה כמה פעמים לאדם אחד. אולם אם הסכימו שכך תהא דרך הברירה והעולה בגורל מסר עצמו הדבר מותר.

ט[עריכה]

דוגמא להכרעה עפ"י גורל המטילה חובה על העולה בגורל מובאת בפתחי תשובה (יו"ד סי' קנז ס"ק יג): "בתשובת נו"ב תניינא חי"ד סימן ע"ד נשאל בן המחבר שר שצריך יהודים לעבודתו ומבקש מהיהודים שימסרו לו איזה נערים אם מותר למסור לו". בן הנו"ב אוסר למסור, ואינו דן מה דרך ההכרעה והאם מותר עפ"י גורל.

אולם בשו"ת חתם סופר (ח"ו, ליקוטים סי' כט) מכריע שמותר למסור לעבודת הצבא עפ"י גורל. וז"ל: "וע"ד עם בני ישראל הנלקחים לצבא המלחמה למלכיות. ואידך הי' מהראוי שיעמדו עצמם כולם בשוה לפני העדה ויטילו גורל ועל מי שיפול עליו הגורל הוא ישתדל לעצמו במה שיכול לפטור בממון או להעמיד אחר במקומו או ילך בעצמו וכל ישראל מחויבים לסייעו ויקר פדיון נפשו". משמע מדברי החת"ס שאע"פ שלא הסכימו כולם, זו הדרך לברור את המיועדים להימסר לעבודת הצבא. ונראה לומר שכיון שאין זו מסירה למיתה, אין זה סותר לדעת החזו"א שבמסירה למיתה או שנכרים יטמאו אותה אסור עפ"י גורל. וכאן כיון שאין זה למיתה הדבר מותר וראוי. כמו"כ אין זה מחמת שהנמסרים אשמים במשהו, אלא דרך להגיע למס שהושת עליהם*.

י[עריכה]

בשו"ת יביע אומר (ח"ו, חושן משפט סי' ד) מביא שאלה: "בעיר ואם בישראל עמדו לבחור את רב העיר שלהם, ע"י גוף בוחר נציגי הצבור אשר מנה שלשים וששה איש ובהיות שהיו שני תלמידי חכמים מועמדים למשרה זו, ונחלקו הקולות, באופן שכל אחד מהמועמדים קיבל ח"י קולות, החליט גוף הבוחר על דעת עצמו להטיל גורל, וזכה אחד מהת"ח בגורל".

הגר"ע יוסף דן באריכות בשאלת הגורל כמכריע ומביא שאין לסמוך עליו בד"נ כמבואר לעיל, ומאריך בעניין הגורל בחלוקת האחים האם הוא קונה ובדעות הראשונים. ומביא משו"ת משאת בנימין (סי' ז) שכתב, שגורל לאו כלום הוא, שהרי לא מצינו בשום מקום שיהיה הגורל קונה, רק שמברר ומודיע לכל אחד חלקו, וא"י לא נתחלקה ע"פ הגורל לבדו אלא ע"י רוח הקדש ואורים ותומים. וכן מצא בספר חדרי דעה על יו"ד (סי' קנז) שדחה דברי תפארת למשה הנ"ל. והביא עוד משו"ת מהר"ם יפה (סי' קטז) שנשאל מחכם אחד בדין אנשים שבאניה והים הולך וסוער עליהם ואין מנוס אלא להקל ממשאה ע"י שישליכו בנ"א ממנה לים, אם מותרים לעשות כן ע"פ גורל. והשיב שם שמותר בהסכמה כללית ואולי אף בכפיה וע"י ריצוי שיפילו עצמם למים וכותב שאולי אין זו סכנת מיתה ודאית. והעיר הגרע"י על דבריו ולא הסכים עימם. וחוזר על דעתו בכ"מ שאין להשוות גורל הארץ או יונה משום צד רוה"ק או או"ת וכד'. אבל סתם גורל אינו נכון להכריע על פיו.

ומסיק להלכה אחר אריכות דבריו והבאת דעות אחרונים: "כלל העולה מכל הנ"ל שאין לסמוך בנ"ד על הגורל שנעשה על דעת חברי הגוף הבוחר למנות הת"ח שזכה בגורל לרב העיר, ועליהם להתאסף שנית לבחור ברוב דעות את המועמד שיראה בעיניהם כמתאים למשרה רמה זו. וקרוב אני לומר שאפי' אם הגורל נעשה גם בהסכמת שני המועמדים, לא מהני הגורל, שאפי' לדעת הרמב"ם והרשב"ם ומרן הש"ע שהאחים או השותפים שחלקו כיון שעלה הגורל לאחד מהם החלוקה קיימת לכולם, זהו דוקא בדבר המשותף לכולם, שאין הגורל רק מברר חלק כל אחד ואחד, אבל לעשות דבר חדש, ולזכות רק אחד מתוך שני המועמדים, לא מהני הגורל, והוי כאסמכתא דלא קניא. וכן ראיתי חילוק זה בשו"ת בית שלמה (חחו"מ סי' מט). ובס' ערך שי חו"מ (סי' קעג ס"ב). ע"ש. ומכל שכן שע"י כך הוא חב לאחרים, שלא מכל ת"ח זוכה אדם ללמוד תורה, כמ"ש (בעירובין מז רע"ב). ובכל ת"ח תמצא מעלות באחד מה שאין בחבירו. ולכן צריכה להיות בחירה של נציגי הצבור ברוב דעות עכ"פ".

ואחר בקשת המחילה, כתלמיד הדן לפני רבותיו בקרקע, נלענ"ד שלא צדק בטעמו. הגורל הסתמי ללא הסיוע האלוקי אינו מורה הוראה, וממילא לא ניתן לסמוך עליו 'להורות דבר חדש', אבל לשם הכרעה סתמית כגון בדבר המוסכם ודאי יכולים להכריע עפ"י גורל, ואף בברירת מס מן הקהל בדבר המוטל על כולם כגון שצריכים לתת אחד מהם כגון עבודת הצבא. ולכן בדיני נפשות הדבר אסור ואפילו עלה בגורל ג' פעמים אדם אחד, ואפילו רגלים לדבר שהוא החוטא, והוא מעין רודף של כולם, וכאמור בחזו"א ושלא כתפארת משה, אבל בברירה או קביעת סדר שאין נזקקים לקביעת אשמה הדבר מותר כדברי החת"ס.

אולם נראה להסכים עם פסיקתו למעשה מפני שהגוף הבוחר לא קיבל מינוי להחליט עפ"י גורל, ונמצא שקבע בדרך שלא הוסמך לה וללא רצון הציבור, והם שליחים לעיוותי, ולכן אין תוקף לבחירה*.

יא[עריכה]

מדיני נפשות נראה לענ"ד ללמוד לכל הטלת אשמה על חשוד ולעשות מעשה ענישה וכד' – לא ניתן לעשות זאת כדוגמת עכן או יונתן בדינינו, ורק עפ"י נביא ורוה"ק הדבר ניתן וכהוראת שעה, ואפילו בגזלות וחבלות וכד'. וכראיה ניתן להביא מסנהדרין (לז ע"ב) מרבי שמעון בן שטח שסיפר שראה "אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו, וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר", וא"ל: "רשע, מי הרגו לזה? או אני או אתה". ואעפ"כ לא היה נהרג בבי"ד, וכי לא יכלו להטיל גורל?! אלא שאין הורגים או מוסרים למיתה עפ"י גורל. וחשיפת הנסתר עפ"י גורל אינה מתירה לעשות על פיו מעשה.

אבל במקום שאין תפקיד הגורל לברר אשמה אלא לברור אדם לתפקיד, או לקבוע סדר בין קבוצות אנשים או אנשים בודדים, או לקבוע מי יתן את המס וכד' (המוטל על כלל הציבור, כגון בפדיון הלויים), ומוסכם מצד הציבור או רובו לקבוע ע"י גורל, או שאין דרך אחרת ולא עדיפות לאחד על משנהו, נראה שניתן להכריע על פי גורל. וכך נשאל בשו"ת צמח צדק (הקדמון, סי' ב) על קהילה שכל תקנות הקהל וקבלת נבחרי הציבור (רב, חזן, שמש) נעשתה ע"י גוף בוחר אשר נברר "על פי. הגורל מכל פורעי המס". ועי' מגן אברהם (סי' קלב ס"ק ב) בענין הטלת גורל בין 'חיובים' על אמירת קדיש, וכן בענין הטלת גורל על עליה לתורה (סי' קלה ס"ק כ, וסי' רפב ס"ק יח).


מסקנה[עריכה]

יש לחלק בין גורל הבא להצביע על אשמה שאסור ולא ניתן לעשות מעשה על פיו, לבין גורל הבא לברור או לתת דין קדימה שמותר ולעתים הוא נעשה אף ללא הסכמת המוגרלים.