חבל נחלתו יד נג
סימן נג בית דין חשוב
שאלה[עריכה]
מתי ובאלו שטרות צריך להוסיף שנעשו "דלא כאסמכתא בבי"ד חשוב".
לאלו מצבים בבית דין צריכים 'בית דין חשוב', מהו בי"ד חשוב (במה חשיבותו), והאם מועיל שטר שכתוב בו שנכתב ע"י בי"ד חשוב אע"פ שנכתב עפ"י טופס לפני בי"ד רגיל או לפני עדים בלבד?
א. באלו דינים צריכים בית דין חשוב
. אסמכתא
על המשנה בנדרים העוסקת בנדרי אונסין שאינם נדרים מובא (כז ע"א) המקרה: "ההוא גברא דאתפיס זכוותא בבי דינא, ואמר: אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלון הני זכוותאי, איתניס ולא אתא, אמר רב הונא: בטיל זכוותיה. אמר ליה רבא: אנוס הוא, ואנוס רחמנא פטריה... [ר"ן: "האי גברא בקש מב"ד שיתנו לו זמן וכדתנן בסנהדרין (דף לא) שכל ראיות שיש לך להביא הבא מכאן ועד ל' יום, וב"ד חששו שמא לא אמר כן אלא להשמט מהן ועשו עמו שיתפיס שטר זכיותיו שיש לו על חבירו בידם ואמר להם אם לא באתי מכאן ועד יום פלוני זכיותי הללו יבטלו"]. ושואלת הגמרא (כז ע"ב): "ולרב הונא, מכדי אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא! שאני הכא, דמיתפסן זכותן".
ומסיקה הגמרא: "והלכתא: אסמכתא קניא; והוא דלא אניס, והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב". עולה מדברי הגמרא שבמקום שיש אסמכתא היינו התנאה על דבר שאינו מתכוין שיתקיים, צריך בי"ד חשוב.
באר הר"ן: "והקשו הראשונים ז"ל ב"ד חשוב למה לי דהא אמר בפרק איזהו נשך (ב"מ דף סו) דכל היכא דאמר מעכשיו ליכא משום אסמכתא וקנין סודר ע"כ כמעכשיו הוא דאי מעכשיו לא קני בתר הכי נמי לא קני דהא הדר סודר למריה וה"ל כאומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר ל' יום דלא קנה כל היכא דלא קיימא בחצרו אלא היכא דא"ל מעכשיו (כתובות פב) וכיון דכל קנין על כרחין כמעכשיו הוא ומעכשיו סגי לבטולי אסמכתא, ב"ד חשוב למי לי? תירץ ר"ת ז"ל דכי אמר דמעכשיו מבטל אסמכתא ה"מ כי ההיא דפרק איזהו נשך דמשכן לו בית משכן לו שדה שמסר לו שדהו אבל הכא שלא מסר ליד מי שהתנה עמו כלום צריך קנין וב"ד חשוב ולפיכך אמר הרב ז"ל שכן הדין בכולהו אסמכתות בעלמא דכל שאינו מוסר ליד חבירו אין מעכשיו מועיל בהן אלא קנין בב"ד חשוב, ואין כן דעת הגאון ז"ל שכתב דהאי פיסקא ליתיה אלא במתפיס זכותיה בלחוד. וכתב הרב אלפסי ז"ל בפרק גט פשוט וכדבריו נראה שאין עסק לב"ד חשוב בתנאין שבין אדם לחבירו אלא הכא דוקא קאמר משום דהאי גברא לא מדעתיה בלבד אמר דאי לא אתי לבטלן זכותי' אלא ב"ד הזקיקוהו לכך ומש"ה דוקא כי קנו מיניה ב"ד חשוב מהני אף על גב דלא אמר מעכשיו דב"ד חשוב אלים לאפקועי ממונא וכי תימא אפקועי ממונא דב"ד חשוב למה לי תיפוק לי דקנו מיניה וכל קנין מעכשיו הוא דאי השתא לא קני בתר הכי לא קני דהא הדר סודרא למריה וכדברי ר"ת ז"ל אין ודאי קושטא קאמר שמי שהקנה שדה לחבירו סתם וקנו מידו לאלתר קנה אבל כי אתני אם לא באתי לא משמע דליקני מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא ונמצא שאינו קונה כלל אלא מש"ה סגי הכא בקנין סתמא משום דב"ד אלימי לאפקועי ממונא והוי כמעכשיו".
היינו לפי ר"ת קנין סודר במקום שהוא אסמכתא ואינו מוסר ליד חבירו כלום, אלא רק התחייבות במילים אינו מועיל, אא"כ התחייב בקניין בבית דין חשוב. דעת הגאון היא שרק במקרה של מתפיס זכויותיו בבית דין צריך בי"ד חשוב, ודעת הרי"ף שכח בי"ד חשוב נצרך להקנאה שאינה מעכשיו אלא לאחר זמן. ואם מקנה מעכשיו אי"צ בבי"ד חשוב.
מסכם הר"ן את פסק הרי"ף: "ונמצא עכשיו פסקן של דברים – דכל היכא דאיכא מעכשיו לית ביה משום אסמכתא, ובמתפיס זכותא אי קנו מיניה בב"ד מהני, ומעכשיו לחודיה נמי מהני ביה".
הר"ן מקשה על דעה זו מדוע צריך קנין בבי"ד חשוב הרי אפשר להקנות מעכשיו גם במתפיס זכויותיו. ולכן מסביר שבמתפיס זכויותיו מעכשיו אינו מועיל משום שיש כאן הודאה מסופקת שתלאה באם לא יבוא ולכן אם הקנה מעכשיו אין צורך בבי"ד, אבל בבי"ד חשוב לא צריך מעכשיו כיון שהודה בפניהם ואינו משטה בהם ונחשב כאילו אמר מעכשיו ולכן מועיל אף במקום אסמכתא.
וכך פסק הרמב"ם (הל' מכירה פי"א הי"ג, יד): "אסמכתא שקנו מידו עליה בבית דין חשוב הרי זה קנה, והוא שיתפוס זכיותיו בבית דין, והוא שלא יהיה אנוס. כיצד הרי שהתפיס שטרו או שוברו בבית דין, וקנו מידו שאם לא בא ביום פלוני ינתן שטר זה לבעל דינו והגיע היום ולא בא הרי אלו נותנים, ואם עכבו נהר או חולי מלבֹא לא יתנו וכן כל כיוצא בזה, והוא שיהיה בבית דין חשוב".
המגיד משנה באר כי לפי הרמב"ם דין אסמכתא שייך אפילו בקנין ואעפ"כ אי"צ בבי"ד חשוב אלא לשם התפסת זכויותיו – "וכגון זה אינו מקנה אותן מדעתו אלא שהם קובעים לו זמן וכדי לכפותו דלא לשתמיט קונין מידו ובעינן ב"ד חשוב דהוי כעין הפקעת ממון וזהו שב"ד מכניסין עצמן בזה ולא יעשו כן בשאר עניינים". ומוסיף בשם הרשב"א: "דבשאר דברים שאין מטכסיסי הדין אין ב"ד חשוב מעלה ומוריד בהן".
הכסף משנה מבאר את הרמב"ם במספר אופנים בדרך הראשונה הוא כותב: "נראה שרבינו מפרש כמו שפירשו הרמב"ן והרשב"א דבאסמכתא דנפשיה קניין מעכשיו סגי ולא הוזכר ב"ד חשוב אלא בדבר שב"ד מכריחין אותו על כך וזה שכתב התפיס שטרו או שוברו ולא כתב התפיס ממון שהוא אומר לתת לחבירו משום דכה"ג אין ב"ד חשוב מעלה ומוריד דאי אמר מעכשיו אפילו בלא ב"ד חשוב קנה ואם לא אמר מעכשיו אפילו בב"ד חשוב לא קנה... ולזה נוטין דברי ה"ה בפ' זה דלא הוזכר ב"ד חשוב אלא בדברים שב"ד מכריחין אותו עליהם אבל בשאר אסמכתות אין ב"ד חשוב מעלה ומוריד".
ומוסיף פירוש נוסף: "אפשר לפרש בענין אחר דלדעת רבינו קניין בב"ד חשוב מהני לבטל כל מיני אסמכתות שבעולם... מש"ה אמר והלכתא אסמכתא קניא וכו' לכלול כל מיני אסמכתות דמהני בהו קניין ב"ד חשוב".
סיכום
לדעת הרמב"ן והרשב"א אי"צ בבי"ד חשוב אלא בהתפסת זכויות וכד' שבי"ד כופים אותו אבל לשאר אסמכתא אי"צ בי"ד חשוב. לשיטת ר"ת גם במקום שיש קנין אבל אין חפץ פיזי העובר כמשכון צריך קנין ובי"ד חשוב. דרך נוספת שניתן להסביר עפ"י דברי הרמב"ם שבכל אסמכתא אם מקנים בבי"ד חשוב הוא מבטל את כל האסמכתאות.
. פרוזבול
דין אחר שמצאנו שצריך בו בי"ד חשוב הוא פרוזבול. בגיטין (לו ע"ב): "ת"ש, דאמר שמואל: לא כתבינן פרוסבול אלא אי בבי דינא דסורא אי בבי דינא דנהרדעא; ואי סלקא דעתך לדרי עלמא נמי תקין, בשאר בי דינא נמי לכתבו! דלמא כי תקין הלל לדרי עלמא – כגון בי דינא דידיה, וכרב אמי ורב אסי, דאלימי לאפקועי ממונא, אבל לכולי עלמא לא".
היינו הלל תיקן דוקא לבתי דינים חשובים כמו של רב ושמואל או רב אמי ורב אסי שבכוחם להפקיע ממון.
יש אומרים שלכן אין בימינו פרוזבול כיון שאין לנו דיינים גדולים כאמוראים הללו (בעלי שיטה זו מובאים באנ"ת: ס' הישר לר"ת דף כח ע"ב בשם תשובת רבותינו, ועי' רא"ש גיטין פ"ד סי' יג בשם ר"ת לפני שחזר בו; בעה"ת שער מה בשם איכא מאן דאמר; מרדכי גיטין סי' שפא בדעת הרי"ף).
ויש אומרים שבית דינם של רב אמי ורב אסי לאו דוקא והכוונה לכל בי"ד חשוב שבדור, ולא הוזכרו רב אמי ורב אסי אלא משום שהם היו ראשי הישיבות שבאותו דור, והוא הדין המופלג שבכל דור ודור ובכל מדינה ומדינה, או שאפילו אם שמואל נתכוין דוקא לבי"ד של סורא ונהרדעא וכיוצא, אין הלכה כמותו, וכל בי"ד חשוב יכול לכתוב פרוזבול (ר"ת אחר שחזר בו, עי' רא"ש גיטין שם ובס' הישר שם; שו"ת הרא"ש כלל עז סי' ו; רשב"א גיטין שם בדעת שמואל, והוב"ד בשו"ת הריב"ש סי' תצא; ב"י חו"מ סי' סז לדעת הרמב"ם), וכן כל שלשה הבקיאים בדין פרוזבול והמחום רבים עליהם באותה העיר שהם דרים בה, הרי הם באותה העיר ובאותו זמן כבי"ד של רב אמי ורב אסי (בעה"ת שער מה; המחבר בשו"ע סי' סז סי"ח), שכיון שהמחום רבים עליהם באותה העיר, חשובים לבני עירם כמו גדולי הדור בכל מקום (ב"ח שם). ויש אומרים שאין צריך בי"ד חשוב, אלא כל בי"ד יכול לכתוב פרוזבול, שהאמוראים האחרונים חולקים על שמואל שהצריך בי"ד חשוב (הרמב"ן גיטין לדעת הרי"ף; הרשב"א בתשובה ח"ג סי' לב והובא בב"י שם ובחידושיו גיטין שם; רא"ש גיטין שם; טור שם; רמ"א בשו"ע שם).
ב. איזה בי"ד נקרא חשוב
לגבי דיני אסמכתא כתב בהגהות מיימוניות (הל' מכירה פי"א הי"ג אות ז): "כתב רש"י דהיינו החשוב שבעיר אל השופט אשר יהיה בימים ההם". ועפ"י שיטת רש"י כתב המרדכי (ב"מ פ"ה סי' שכג), וכן בתשו' מיימוניות (לס' קנין סי' כו) והרמ"א (חו"מ סי' סז סי"ח) שכותבים פרוזבול בכל בי"ד.
המגיד משנה (שם הל' יג) כתב לגבי אסמכתא: "הרב ז"ל כתב בפירוש המשנה פ' גט פשוט דאין ב"ד חשוב אלא כשיהיו סמוכין. וב"ד חשוב פירש הרשב"א ז"ל אף על פי שאין סמוך אלא חשוב להפקיע ממון כגון מומחה לרבים". וכן הר"ן באר: "והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב – כלומר אלים לאפקועי ממונא כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שהצריך סמוך ואם כדבריו היה לו לומר בב"ד מומחה". ובאוצר הגאונים (נדרים סי' עח בשם תג"ה סי' רמ) הביא שיטה האומרת: ובי"ד שיש בו תלמיד חכמים שנזכר במקומו ובסביבות מקומו בחכמה, ורבים שותקים לדבריו ומאזינים, ובזמן שחושבים את חכמי ישראל ואת בתי דיניהם חושבים אותו בכללם, ההוא בי"ד חשוב, ואשר אינו כך אינו חשוב. והרא"ש כתב בנדרים (וכן הובא בשמו בטור חו"מ סי' נד וסי' רז) שכל שלשה דיינים הבקיאים בדיני אסמכתא נקראים בי"ד חשוב.
ג. הודאה על בי"ד חשוב
הטור (חו"מ סי' רז) מביא תשובת הרא"ש (כלל עב סי' ז) המובאת בעוד ראשונים: "דע כי אסמכתא היא הא דגזים שקבל עליו אם לא יפרע בזמנו שיתחייב בדבר שלא היה חייב בו ואסמכתא לא קניא אלא בקנין מעכשיו ובב"ד חשוב אף על גב דכתיב בשטר דלא כאסמכתא לא מהני מידי דהא חזינן דאסמכתא היא ומאי אהני דכתב דלא כאסמכתא". כלומר כתיבה סתם בשטר אינה מועילה, אא"כ הקנין נעשה בפועַל בבי"ד חשוב ומעכשיו.
לעומתם כתב רבינו ירוחם (מישרים נתיב טז ח"א): "שטר שכתוב בו דלא כאסמכתא ויש בו אסמכתא דלא קני כתב גאון שאם כתוב בו דלא כאסמכתא גלי דעתיה דגמר ומקני. שטר שכתוב בו דלא כאסמכתא וכתוב בו שקנו מיניה בב"ד חשוב אם רגילין לכתוב כך והוא אמר לעדים לכתוב הרי הוא כמו שהודה בפניהם שהקנה בבית דין חשוב והודאת בעל דין כק' עדים"...
וכרבנו ירוחם כתב בהגהות מימוניות (הל' מכירה פי"א הי"ג אות ז): "אבל מורי רבינו שיחיה כתב דמטעם הודאת בעל דין כתבינן הכי מידי דהוי אמתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא דכתיבנן אף על פי שלא אמר לכתוב כך כיון שצוה לכתוב שט"ח ה"ל כאילו אמר אחרי שטופס שטרות כך הוא, ה"נ אף על פי שלא היה בב"ד חשוב ה"ל כאילו הודה שהקנה לו בב"ד חשוב כיון שאמר לכתוב שטר".
בשו"ת מהר"י בן לב (ח"א סי' קו) כתב שהמנהג שלא כרא"ש וז"ל: "וכבר נהגו הסופרים בזאת העיר מזמן קדמון בעצת חכמים לכתוב בשטרות כשיש בהם ליתא (=חשש) דאסמכתא וזה לשונו וקנינן בקנין דלא כאסמכתא ובבית דין חשוב וכבר כתב הרא"ש בתשובה דאם כתוב בשטר ב"ד חשוב אף על גב דלא הוה בבית דין חשוב דמהני ובודאי כשכתב וקנינא וכו' אכולי מילתא דקנין קאי וכבר כתב רבינו ירוחם בשם רב האיי גאון ז"ל מאן דמקבל למכתב שטרא בכל לישנא דזכותא אף על גב דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתיב ביה ואחריות שטרא דנן קבלית עלי כחומר כל שטרות דנהגין ישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא קאי לכל כללי וכו' אבל תנאי' ופסול מודעי במתנה לא מחשבינן עד דמפרשי עכ"ל הא קמן בהדיא דאלים מאי דכתיב בשטרא כחומר כל שטרות לאלומי ולסיומי כל מילי דכתיבי בשטרא אבל לא לחדש מילי דלא כתיבי בשטרא כ"ש בנדון דידן דכתיב בשטרא וקנינא בסודר וכו'".
אמנם הב"י (סי' רז אות יח) כתב לאחר הבאת דברי הרא"ש בתשובה: "וכן כתוב בעיטור אות תי"ו סימן י"א (לט.) וכן בהגהות אשר"י פרק איזהו נשך (סי' כט) בשם אור זרוע (סי' קפח). אבל רבינו ירוחם (נט"ז מט ע"ג) כתב בשם גאון שאם כתוב בשטר דלא כאסמכתא גלי דעתיה דגמר ומקני עכ"ל. והרא"ש בתשובה הנזכרת הביא ראיה לדבריו ולכן נראה דעליה סמכינן אלא שדברי רשב"ם בפרק חזקת (ב"ב מד:) גבי הא דאמר רב חסדא והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי נוטים לדברי הגאון וכן כתוב בספר התרומות (שער מג ח"א סי' ו) בשם גאון (תשובות גאונים קדמונים סי' פו) וכן נראה שם שהסכים הרמב"ן (מובא שם)".
היינו יש ראשונים כרא"ש והעיטור הדורשים מעשה בפועל של קנין בבי"ד חשוב, לעומת זאת יש ראשונים וביניהם הגאונים שאינם דורשים זאת ומסתמכים על כתיבה בלבד, מפני שהיא הודאה.
וכמחלוקת בין הראשונים כך נחלקו השו"ע והרמ"א.
פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' רז סט"ו): "אסמכתא שקנו עליה בבית דין חשוב, הרי זה קנה"...
ורמ"א הגיה: (וכל שלשה דבקיאי בדיני אסמכתא מקרי בית דין חשוב לענין זה) (טור בשם הרא"ש והרא"ש כלל ע"ב סי' ה'). וי"א דבעינן בית דין חשוב שבעיר או המומחה לרבים (מרדכי פרק א"נ והמגיד פי"א דמכירה). ואם צוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בבית דין חשוב, אף על גב דלא קנו, מהני, דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי. ואפילו לא אמר בפירוש, אלא צוה לכתוב שטר חוב, מהני כאילו פירש בהדיא (הגהות מיימוני פי"א דמכירה ותשובת מיי' דקנין סימן ד'), ועיין לעיל סימן ס"א סעיף ה'".
והסמ"ע (שם ס"ק מב) העיר: "אף על גב דלא קנו מידו דהודאת בעל דין כו'. משמע מלשון מור"ם וכן מוכח שם מלשון הגהת מיימוני [המובא בציונים אות מ"ח] דאע"ג דידעינן דבודאי לא קנה בב"ד חשוב, מהני הודאתו. והטעם, דכיון דהודה ואמר שקנה, הו"ל כאילו ידענו שגמר והקנה, משו"ה מהני כאן טפי מהמקנה באגב קרקע דמוכח בסוף סימן קי"ג [סעיף ב'] דאם ידענו בודאי שאין לו קרקע דלא מהני הודאתו שהקנה אגב קרקע, דשאני התם כיון דאין לו קרקע במה יקנה, אבל כאן דתלוי בגמר ומקנה, והרי הודה שקנה בב"ד חשוב, והו"ל כאנן סהדי דגמר והקנה [ומיהו ק"ק, די"ל דלא בגמר בדעתו לחוד תלוי הדבר אלא מכח דהפקר ב"ד הפקר וכמ"ש המרדכי [ב"ק סי' מ"ד]], ומטעם זה כתב מור"ם בסמוך בסעיף י"ט, וכן אם כתב בהשטר שקיבל עליו בחרם חמור ובשבועה דאורייתא וכמו שנתבאר לעיל סוף סעיף ט"ו לענין ב"ד חשוב, עכ"ל, שם נמי ר"ל אף על גב דידענו דלא קיבל עליו בחרם חמור ובשבועה דאורייתא בפועל, אפ"ה מהני, דכיון שציוה לכתוב שקיבל עליו בחומר הזה, הרי ראינו שגמר והקנה".
ובנתיבות המשפט (ביאורים ס"ק יח) כתב בענין ההודאה: "דהודאת בע"ד כק' עדים. עיין סמ"ע ס"ק מ"ב עד ומיהו ק"ק וכו'. ועיין בסוף סימן קי"ג [סעיף ב'] בסמ"ע ס"ק י"ב דהא דלא מהני הודאתו שיש לו קרקע כשידוע דלית ליה, דחשבינן אותו לטועה".
"ולפי"ז נראה דבדבר שלא בא לעולם, אף שנכתב בשטר שנעשה באופן המועיל, והתובע מודה שנעשה רק בקנין סודר ולא בשאר אופן המועיל לדבר שלא בא לעולם, דלא קנה, דבדבר שלא בא לעולם לא שייך הטעם דגמר ומקנה, תלינן אותו בטועה שטעה וסבר דקנין מהני בדבר שלא בא לעולם, כמו דחשבינן בב"מ ס"ו [ע"ב] גבי דבר שלא בא לעולם בתפס למחילה בטעות. וכן העדים נאמנים לומר שטעו וסברו שהוא אופן המועיל, דבדבר דעבידי למיטעי העדים נאמנים כמבואר בסימן (י"ג) [מ"ג סעיף ח'] דהעדים נאמנים שטעו בדרב אסי [ב"מ י"ג ע"א] לענין מוקדם"...
ועד כמה גדול כח הודאה בשטר ניתן ללמוד מדברי הנו"ב (מהדו"ק חו"מ סי' ל) שאף אם הודה שלא נעשה קנין בפועַל, מ"מ הודאת בע"ד שהודה בשטר שקבל בקנין סודר כמאה עדים דמי ואמרינן שזיכה להם בקנין סודר ע"י אחר וזכין לאדם שלא בפניו.
וא"כ לפחות לפסיקת הרמ"א עולה שאם כתב בשטר 'דלא כאסמכתא בבי"ד חשוב' המקח נקנה אע"פ שלא היה בבי"ד חשוב.
ד. הקשיים בימינו
בימינו במדינת ישראל, אין בכח שום בית דין לכפות, והפקרו אינו הפקר, וכוחו לדון ולהוציא ממון הוא מדין בוררות מצד חוקי המדינה, ולפי"ז כמעט לכל הדעות נפלה האפשרות להקנות בבית דין חשוב, וא"כ אף הודאה לא תועיל, שכיון שאינו יכול להקנות אף אינו יכול להודות על כך. וה"ה לדעה שבי"ד חשוב צריך מומחים, נראה שאם מודה על בי"ד פלוני עדותו אינה מועילה שהרי אין בימינו מומחים ומה יועל שמודה על כך. ורק לדעה הראשונה ברמ"א שבי"ד שמבין בדיני אסמכתא נחשב כבי"ד חשוב (ולא עפ"י עפ"י הגר"א לעיל הערה ) נראה שיהא לכך כח לבטל אסמכתא.
עוד נראה שבפרוזבול אינה מועילה הודאה על מסירת שטרותיו ליד בי"ד חשוב, כיון שהודאה מועילה מכח המתחייב לכך, ואילו פרוזבול כותב המלוה, ומה תועיל לו הודאה והרי הוא הזוכה במעות ולא הלווה.