חבל נחלתו טו כ

<< · חבל נחלתו · טו · כ · >>

סימן כ

מילא קערה שמן והקיפה פתילות

שאלה

בבבלי שבת (כג ע"ב) נאמר: "אמר רב יצחק בר רדיפה אמר רב הונא: נר שיש לה

שני פיות – עולה לשני בני אדם (רש"י: עולה לשני בני אדם, למהדרין העושין נר

לכל אחד ואחד). אמר רבא: מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי –

עולה לכמה בני אדם, לא כפה עליה כלי – עשאה כמין מדורה, ואפילו לאחד נמי

אינה עולה".

ויש לשאול:

א) האם דין קערה נאמר דוקא על כמה אנשים המדליקים, או אף למדליקים

כמהדרין מן המהדרין ומוסיפים נרות שלא יצא ידי חובה?

ב) אם לא כפה כלי על הקערה, אלא הניח כמה פתילות שכל אחת דלקה בפני

עצמה, האם יצא ידי חובה, או שצריך להדליק שוב, ואז האם מברך בשנית?

תשובה

א. את המימרא של רבא (יש ראשונים הגורסים רב) ניתן לפרש כהמשך למימרא

הקודמת, ודוקא כשהדליקו שנים ולא שמו כיסוי שיחלק בין הפתילות צריכים

להדליק בשנית ואף אחד מהם לא יצא ידי חובה, אבל לאדם אחד ההדלקה עולה

אפילו שנראית כמדורה, וניתן לומר שאף לאדם אחד אינה עולה אם שם פתילות

כמספר הימים והדליק כמהדרין מן המהדרין, משום שבמדורה אין יוצאים ידי

חובת נר חנוכה.

פרש רבינו חננאל (שבת כג ע"ב): "אמר רב מילא קערה שמן והקיפה פתילות

עולה מנין פתילות לבני אדם. אלו הן מן המהדרין שצריכין לנר לכל אחד ואחד

ואם לא כפה עליה כלי נעשת כמדורה ואפילו לאחד אינו עולה".

אולם לא גילה דעתו האם המדליק ומוסיף והולך אולי יצא ידי חובה.

ב. כמו"כ את הכיסוי שרבא דרש שיניח, ניתן להסביר כתנאי הכרחי ליציאה ידי

חובה, ולכן אפילו אם לא נוצרה בפועל מדורה לא יצא י"ח, וניתן לומר שרק

לכתחילה רבא דרש זאת, אבל אם הפתילות דלקו ללא כיסוי ולא כמדורה יצא

בדיעבד ידי חובה.

השפת אמת (שבת כג ע"ב) הסביר מה הפסול במדורה: "בגמ' לא כפה עלי' כלי

עשאה כמדורה כו' קשה מנ"ל דאין יוצאין במדורה וי"ל משום דנראה שהדליקו

להשתמש בו [ולפ"ז לנר שבת ויו"ט דעשוין להשתמש יוצאין במדורה וכמ"ש לעיל

(כ"א) אכן מדברי הרמ"א (סי' תרע"א) בשם האו"ז לא משמע כן]". והסביר את

הפסול במדורה אבל לא באר את השאלות שהעלינו.

ג. רש"י (שבת כג ע"ב) מפרש: "עשאה כמדורה – שהאש מתחברת לאמצעיתה,

ואינו דומה לנר". ומשמע שאם לא הפכה למדורה וכל נר דלק בפני עצמו – יצא

ידי חובה, והמבחן אם יצא ידי חובה היא איך דלקו הפתילות בצורה מעשית. וכן

נראה שפרש ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים, שבת כג ע"ב): "עשאה כמדורה.

פירוש שהרי לא נשאר עליה נר משום הפתילות המקיפות אותה, שהאור שלהן

עולה כאור המדורה".

וכשיטתם נראה בדברי האור זרוע (ח"ב, הלכות חנוכה סי' שכו) שבאר: "אמר רבא

מילא אדם קערה שמן והקיפה פתילות כפה עליה כלי עולה לכמה בנ"א.

למהדרין העושין נר לכאו"א. לא כפה עליה עשאה כמדורה שהאש מתחברת

באמצעיתה ואינו דומה לנר ואפי' לאחד אינה עולה. מיכן אני אומר כשמדליקין

נרות של שעוה בערבי שבתות ובערבי י"ט ותוחבין הרבה נרות במנורה סמוכות זו

לזו עד שהן מחממות זו מזו ונוטפת השעוה מחמת חמימות וגם נכפלות

(=מתקפלות) ונופלות שלא קיימו מצות נר שבת ויו"ט דזה דומה למדורה ואינן

נשרפות כדרך הנר שיש לו ריוח (=זמן) לישרף כהלכתו".

וא"כ כיון שבפועל הדליק מדורה ולא נר לא יצא ידי חובה, ומובן מדוע אף לשם נר

אחד לא יצא ידי חובתו, ומשמע שאף למדליק כמהדרין מן המהדרין שמוסיף

והולך לא יצא י"ח משום שאין זה נר.

אולם טעמו לפסול מדורה בשבת ויו"ט אינו מתאים לטעמו של של השפת אמת,

שהרי בשבת ויו"ט מדליקים נר כדי להשתמש לאורו ומה איכפת לנו אם הנר דולק

כמדורה?!

ד. בחידושי הר"ן (שבת כג ע"ב) כתב: "לא כפה עלי' כלי עשאה כמדורה. ואפי'

לאחד אינו עולה, ודוקא בקערה לפי שאין לה פיות ונראה כמדורה אבל נר שיש

לה שתי פיות או שלש או כמה שיכול לתת פתילה בכל פה ופה אף על פי שאין לו

כיסוי עולה לכמה בני אדם וכן כתב ה"ר יהונתן ז"ל".

ומשמע שאם אין לה כיסוי המחלק בין הפתילות אף שלא דלקו כמדורה ואין בֵּינָה

לבין נר עם כמה פיות אלא הפיות, ההדלקה אינה עולה לו וצריך להדליק בשנית

ולברך.

ה. המאירי (שבת כג ע"ב) באר והביא: "מלא קערה שמן והקיפה פתילות כפה

עליה כלי עולה לכמה בני אדם שהכסוי עושה אותה כמי שיש לה פיות חלוקות,

לא כפה עליה כלי עשאה כמדורה ואף לאחד אינו עולה. וחכמי פורווינצא כתבו

בחבוריהם שאם הרחיקם זו מזו כאצבע אינה כמדורה ולאחד מיהא יצא. ואלו

המנורות של נחשת העשויות בפיות ארוכות והם עגֻלות הם כשרות לנר חנוכה

בלא שום פקפוק אם מצד שהפיות חלוקות אם מצד שיש להם כסוי".

הדעה הראשונה נראית כדעת רבינו יהונתן והר"ן. הדעה שהביא בשם חכמי

פרובנס היא דעת העיטור (עשרת הדיברות – הל' חנוכה דף קטז טור ד) שכתב:

"אמר רבא מילא קערה שמן והקיפה פתילות כפה עלי' כלי עולה לכמה ב"א לא

כפה עלי' כלי עשאה כמדורה ואפי' לאחד אינו עולה, ומסתברא הנ"מ שלא

הרחיקו זמ"ז עד כאצבע אבל אם הרחיקם עד כאצבע אינו כמדורה ויצא".

ומשמע שלפי העיטור יצאו לפי מספר הפתילות בתוך הכלי כשהן רחוקות, אולם

המאירי כתב 'ולאחד מיהא יצא' ונראה שנחלקו האם יצאו כולם בהדלקה אחת

בשותפות או שהדלקה זו עולה לכמה בני אדם. ונראה כי לשיטה זו יסכימו אף

רש"י ור' פרחיה שכיון שריוֵוח בין הפתילות אינן נראות כמדורה ויצא ידי חובה

אע"פ שלא כפה עליה כלי. וכן הביא משם בעל העיטור בשבולי הלקט (ענין

חנוכה סי' קפה). וכדעה זו פסק בשו"ת מהרש"ל (סי' פה): "אבל אם הרחיקם

כראוי אינו נעשה כמדורה אלא שאין יוצא בה אלא בנר אחד ולא כדברי הטור".

ו. על שיטה זו חלק הטור (או"ח סי' תרעא) שכתב את דברי העיטור משם אביו

הרא"ש (ויש אחרונים שהעירו שט"ס היא כיון שלא מצאנו כן ברא"ש) וחולק

עליהם: "וכתב א"א הרא"ש ז"ל מסתברא שלא הרחיקם זה מזה עד כאצבע אבל

אם הרחיקם זה מזה עד כאצבע שאינו נעשה כמדורה יצא. ונראה לי דאפילו

הרחיקם אין להתיר בלא כפיית כלי, דמה גבול יש בהרחקה אם הפתילות גסות

והלהב גדול אפילו יותר מכאצבע מתחברות ואם הם דקות אפילו פחות מכאצבע

סגי להכי קאמרינן כפיית כלי דהוא מלתא דפסיקא". וכן הביא את לשון הטור

בספר המנהגים (קלויזנר, סי' סח), וכן חולק בקצרה על העיטור באגור (הל'

חנוכה סימן אלף לב).

ונראה כי לדבריהם אפילו כל פתילה דלקה בפני עצמה אינו יוצא י"ח עד שלא

יכפה כלי על כל פתילה ופתילה, ומסכימים עם שיטת רבנו יהונתן שחז"ל כשתקנו

מצות נר חנוכה קבעו שאין יוצאים י"ח הדלקה בקערה ללא כיסוי.

ז. לפי דברי המאירי על המנורות של נחושת, נראה שאינו מוצא פסול במנורה

עגולה בעלת נרות (=מיכל שמן ופתילה) ונראה שכוונתו לפי המהדרין מן

המהדרין שמדליק מספר נרות לפי מספר הימים, שהרי לכמה אנשים אין נ"מ אם

מדליק בשורה או בעיגול שהרי אין מצטרפים זל"ז.

האגודה (שבת פרק ב) חולק עליו ומביא לאחר הבאת המימרא מהגמ': "מכאן

הוכיח בספר המצות דאין לעשות נרות חנוכה בעיגול2".

בספר אהל מועד (שער מועד קטן דרך א) הסכים עם שיטת המאירי במנורות

וכתב: "מנורות שעושין בפיות ארוכין אף על פי שמגולין מלמעלה עולין למנין

הפיות".

באורחות חיים (ח"א הל' חנוכה, יח) באר: "ועכשיו שנהגו להדליק לילה ראשונה

אחת ולהוסיף אחת בכל לילה נר שיש לה פיות הרבה עולה כל פה ופה, ואם

הקיף פתילות בקערה אם כפה עליה כלי עולה כל פתילה ללילה, או אם הרחיק

כל פתילה מחברתה באצבע לפי דעת הבעל עשרת הדברות (=העיטור) ולשון

התלמוד נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם ופר"שי ז"ל למהדרין העושין נר

לכל א' וא' וה"ה למילא קערה פתילות וכפה עליה כלי שעולה לכמה בני אדם".

וכן בתרומת הדשן (סי' קה) דן לגבי מנורות העשויות עם קנים.

"שאלה: פמוטות של נחשת העשויין קנים קנים יוצאין סביבות בעיגול, שרי

להדליק בהן בחנוכה או לא?"

"תשובה: יראה דשרי. ולא דמי כלל לקערה שהקיפוה פתילות היכא דלא כפה

קערה על פיה, דאמרינן עשאה כמדורה ואפי' לאחד אינו עולה. דהכא שהקנים

מובדלים במחיצה אלא שפתוחין למעלה, לא חשיב כמדורה כה"ג. וכ"ש לדעת

בעל העיטור באורח חיים דמתיר אפילו בקערה, אם הרחיקו זה מזה שתי אצבעות,

משום דמנכרא מילתא, והקנים בפמוטות מרוחקים טפי משתי אצבעות. ותו

דאמרינן התם פ' במה מדליקין (שבת כ"א ע"ב) דאדם חשוב לאו דרך להשתמש

באור המדורה, כדפרש"י שם. ואי פמוטות חשיב כמדורה, הא אין לך אדם חשוב

האידנא שאינו משתמש לשבת לאור הפמוטות".

ח. הבית יוסף (סי' תרעא) באר את שיטת העיטור: "ומ"ש רבינו ונראה לי דאפילו

הרחיקם אין להתיר בלא כפיית כלי וכו'. דברי טעם הם ומיהו יש לומר דשיעור

הרחקת אצבע שאמרו בפתילות בינוניות ולפי אותו הערך צריך להוסיף ריחוק

בגסות ולמעט ריחוק בדקות".

רבי עקיבא איגר (תרעא, ד) הביא את דעת הרש"ל שקיבל את שיטת העיטור וז"ל:

"[הגה] שכל נר מובדל הרבה מחבירו. ב' אצבעות ומובדלים במחיצות תה"ד,

והמהרש"ל בסי' פ"ה כ' דבמרוחקות הרבה בלא כפיית כלי עולה לנר א' ולא

לכמה נרות".

בדרכי משה הקצר (סי' תרעא אות ב) הביא את דעת הראשונים: "כתב בהגהות

מיימוניות (ד"ק פ"ד ה"ד) בשם הסמ"ק (סי' רפ הגהות אות ג) דאין להדליק נרות

חנוכה בעיגול כמו שעושין בנרות של בית הכנסת שנועצים מסמרים בעיגול דהוי

כמדורה אך יש לקבען בשורה בלא עיגול עכ"ל".

ונראה שדעת האוסרים לסדר נרות בודדים בעיגול משום שמחזי כמדורה אע"פ

שאינו מדורה ורק נראה כך לצופים אסור לסדר כך את נרות החנוכה. וכן הביא מן

המהרי"ל "שראה נרות חנוכה של בית הכנסת שהיו תחובים שלא כסדר רק אחד

יוצא ואחד נכנס וצוה לזקפן כשורה בשוה שלא יהא כמדורה עכ"ל".

ט. בשולחן ערוך (או"ח סי' תרעא ס"ד) פסק: "מילא קערה שמן והקיפה פתילות,

אם כפה עליה כלי כל פתילה עולה בשביל נר אחד; לא כפה עליה כלי, אפי' לנר

אחד אינו עולה לפי שהוא כמדורה".

והרמ"א הגיה: "ולכן יש ליזהר להעמיד הנרות בשורה בשוה, ולא בעגול דהוי

כמדורה (הג"מ בשם סמ"ק); ומותר להדליק בפמוטות שקורין לאמפ"א, מאחר

שכל נר מובדל הרבה מחבירו (ת"ה סימן ק"ה). ויזהרו כשעושים נרות, אפי'

בשעוה, שאין לדבקן ביחד ולהדליקן, דהוי כמדורה (פסקי מהר"י ס"ה); אפי'

בנרות של שבת וי"ט יזהרו שלא לעשות כן, (א"ז)".

ונראה שלהלכה סברו השו"ע והרמ"א כשיטת רבינו יהונתן והטור שאין להדליק

בשום אופן גם בהרחקה גדולה פתילות בתוך קערה אחת ללא כיסוי כלי המפריד

את הפתילות, ולא משום שהכלי מצרפן אלא משום שמחזי כמדורה, ואף אם אין

זה נראה כמדורה כיון שעבר על תק"ח לא יצא ידי חובה אף בדיעבד.

הלבוש (סי' תרעא ס"ד) כדרכו כתב מה טעם התקנה: "אבל לא כפה עליה כלי

אפילו לנר אחד אינו עולה מפני שמתחברת כל הלהב יחד והוי כמדורה, ואין זה

זכרון הנס שלא היה באופן זה, לפיכך יש ליזהר לאחר שהדליק את הנרות שלא

ידבקם יחד אחר הדלקה"... וטעמו מתאים לדברי השו"ע והרמ"א.

י. הפרי חדש הביא על סעיף זה את דעת המהרש"ל בשו"ת (סי' פה) שאם לא

כפה כלי והרחיק כראוי ולא נעשה כמדורה יוצא י"ח משום נר אחד. ומקשה עליו

שאם קיבל דעת בעל העיטור שמספיק בהרחקה כראוי מדוע לא יצאו כמה בני

אדם לפי כמות הפתילות.

וע"כ מסיק הפר"ח: "והעיקר כדעת הטור, דכל שלא כפה עליה כלי, אפילו הרחיק

אצבע הוה ליה כמדורה, דלא פלוג רבנן: צריך למהר לכפות עליה כלי קודם

שידליקנה, אבל אם הדליקה ואח"כ כפה עליה כלי, לא עשה כלום, וצריך

לכבותה ולחזור ולהדליקה בברכה, וכדלקמן סימן תרע"ה סעיף ב'". וכ"כ בס'

ספר גן המלך (סי' קנא לבעל גינת ורדים).

ונראה שטעמו של הפר"ח אינו מפני שנראה כמדורה בפועל, אלא משום שכך

תקנו חכמים, ולכן דורש שאת הכלי להפריד בין הפתילות יכפו קודם הברכה ואם

כפה את הכלי אחר הברכה צריך, לפי הפר"ח, לברך בשנית.

וכתב על דבריו במעשה רקח (הל' מגילה וחנוכה פ"ד ה"ד): "כתב הפר"ח ז"ל

דבזה יש ליזהר לכפות הכלי קודם שידליקנה דאל"כ צריך לכבותה ולחזור

ולהדליקה וכו' ויפה כיון לפי הי"א דסימן תרע"ה דס"ל דצריך ליתן בה שיעור

השמן קודם שידליקנה דוקא שאם הדליקה בפחות ואחר כך הוסיף צריך לכבותה

עיין שם". ומוכיח בהמשך דבריו שכך סבר הרמב"ם שצריך לתת שמן בנר

כשהדליק כדי שידלק עד שתכלה רגל מן השוק.

וראיה לכך שלפי הפרי חדש נקבעה הלכה לא מפני שמבחינה מעשית נראה

כמדורה אלא מצד תק"ח שכתב בהמשך: "ומה שכתב [הגה] [ולכן יש ליזהר

להעמיד הנרות בשורה בשוה] ולא בעיגול, דהוי כמדורה. ולי נראה שאין צריך

ליזהר בכך, כיון שכל אחת מובדלת מחבירתה, דומיא דקערה שכפה עליה כלי".

ומתיר הנחת נרות בעיגול לשם יציאה י"ח מהדרין מן המהדרין. ועוד יותר מכך

מתיר לצאת ידי חובה באבוקה! וז"ל: "ומה שכתב [הגה] [כשעושים נרות אפילו

בשעוה] שאין לדבקן ביחד וכו'. תימא מה בכך, ומה ענין זה לדין קערה כשלא

כפה עליה כלי, שדומה (למנורה) [למדורה]. וכי מי שהדליק באבוקה לא קיים

מצות נר חנוכה. אלא ודאי שאין לדברים אלו עיקר, אף על פי שרש"ל כתב כן גם

הוא בתשובה הנ"ל".

יא. המשנה ברורה (ס"ק יג) פסק כפרי חדש שקודם צריך לכפות כלי ואח"כ

להדליק, ואם לאו יכבה ויכסה ויחזור וידליק ולא פרש לעניין ברכה.

בס"ק יד הסביר המשנ"ב שנראה כמדורה היינו "שמתחברות כל הלהב יחד". לא

משום צירוף כלי ולא משום מיחזי כמדורה. ולכן בביאור הלכה אסר "כשהקיף

נרות בעיגול עד שעי"ז יוכל להתחבר הלהב ג"כ דינא הכי". אבל אם הפתילות או

הנרות במרחק גדול זו מזו ולא תיווצר מדורה מתיר אף בעיגול ולא רק בשורה.

ובס"ק טז פסק: "ואם יש הפסק מחיצה בין נר לנר וכרחב אצבע ביניהן מותר

ואפילו לא כפה עליה כלי וכן נוהגין דדוקא בקערה שאין שום הפסק בין נר לנר

[ח"א]".

וא"כ למעשה הורה שלא כעיטור שע"י רווח בין הפתילות מותר להדליק אפילו אין

הפתילות מובדלות זו מזו ע"י כלי, אלא מחייב הפסק מחיצה בין פתילה לפתילה.

וכן פוסק שלא כפר"ח ואוסר אבוקה (ס"ק יט). ומתבאר מדבריו שהכריע כטור

שאין יוצאים י"ח בהדלקת פתילות ברווח זה מזה ללא כלי המפריד ביניהם. וכ"פ

בערוך השולחן (או"ח סי' תרעא סעי' יב-יג).

ונראה שהטעם של האיסור משום 'מחזי כמדורה' וחז"ל העמידו דבריהם שלא יצא

ידי חובה בהדלקה זו, ולכן המדליק בקערה צריך שיכפה עליה כלי המפריד בין

הפתילות קודם שיברך וידליק, או שיחצוץ במחיצה בין פתילה לפתילה.