חבל נחלתו א נא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · חבל נחלתו · א · נא · >>

<poem> סימן נא

~ מתנה מסחרית לבניית מסגד

שאלה יהודי המוכר חומרי בנין ונמצא בקשרי מסחר עם קבלן ערבי נתבקש להרים תרומתו המסחרית בהוזלת חומרי הבנין לצורך הקמת מסגד. האם מותר לו להוזיל או לתת בחינם? א. מתנה לנכרי ודין מוסלמי נחלקו התנאים האם מותר לתת מתנה לנכרי [ע"ז כ' ע"א]. והלכה כר' יהודה שאסור לתת מתנת חינם לנכרי. וכ"פ הרמב"ם [הל' עכו"ם פ"י ה"ד]: "ואסור ליתן להם מתנת חנם אבל נותן הוא לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור — לנכרי, במכירה ולא בנתינה". על דברי הטור [חו"מ רמ"ט ב'] שאסור ליתן מתנת חינם לעוע"ז, כתב הב"י: "לאו לאפוקי ישמעאלים אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו שבע מצוות בני נח, וזהו שאנו מצווים להחיותו, אבל שאר גוים כלם דין אחד להם". והעיר על דברי הב"י — הב"ח, שא"כ דברי הטור אינם מדוייקים, ויותר משמע שישמעאלי אינו כלול באלו שאסור לתת להם מתנ"ח. אבל בדפוסים חדשים של הב"ח הובאו הדברים הבאים (שהושמטו מחמת הצנזורה הנכרית): "ולפע"ד נראה דלפי שהמלכיות מקפידים אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאיננו לכבוד ע"כ הסירו מלת גוי וכתבו במקומו לעובדי עבודה זרה אבל עיקר הנוסחא בספרי רבינו היא: "אסור ליתן מתנת חנם לגוי*". ב. מתנה לנכרי בקשרים מסחריים אולם מתנה לצורך מסחרי אינה מתנה אלא מכירה סמויה. ז"ל הרשב"א [שו"ת חלק א' סימן ח']: ."ומה ששאל ממך הנער בשולח אדם ירך לנכרי איך יתישב עם מה שאמרו אסור לתת מתנת חנם. ואמרת לו דההוא דשולח ירך לנכרי לא לחנם אלא לגמול למה שקדם או בגוי שאינו עובד עבודה זרה יפה אמרת. ומקרא מלא דבר הכתוב [דברים י"ד] לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי. וכש"כ לרבי מאיר דאמר אחד גר ואחד גוי בין במכירה בין לנתינה ולא אמר הכתוב במכירה בגוי ונתינה בגר אלא להקדים נתינה דגר למכירה לגוי. וסתם מתניתין כרבי מאיר. ועוד שלא אמרו אלא מתנת חנם הא לסיבה אפילו במקום שיעזרנו הגוי או יתן לו להבא מותר שאין זו מתנת חנם. וכן אפילו משום דרכי שלום. ואמרינן בפרק בתרא דעבודה זרה [דף ס"ד ב'] רב יהודה שדר קורבנא לאבידרנא ביום אידו. אמר ידענא ביה דלא פלח לעבודה זרה. וכן רבא שדר קורבנא לבר שישך". וכ"כ הט"ז [חו"מ רמ"ט ב']: "משא"כ בעכו"ם שאינו מקבל עליו ז' מצות בני נח אף שאינו עובד כו"מ כתיב ביה או מכור לנכרי דוקא במכירה ולא במתנה, אם לא שיש לו גם כן צד הנאה מהעכו"ם דה"ל כמכירה וה"ה במכירו או שיש בו משום דרכי שלום". ג. האם יש נ"מ בידיעה שהוא ניתן למסגד מוסלמים אינם עוע"ז, כ"פ הרמב"ם [תשובות סי תמ"ח הוצ' בלאו] והדבר מוסכם בהלכה. אולם לגבי מסגדיהם נפלה מחלוקת בין גדולי האחרונים בדורנו. הגרא"י ולדנברג [ציץ אליעזר חי"ד סי' צ"א וחי"ח סי' מ"ז] הוכיח כי דעת הר"ן בסנהדרין שאע"פ שהמוסלמים אינם עוע"ז לבתי תפלתם דין בית ע"ז ואין להיכנס אליו וממילא אין להשתתף בבנייתו. לעומתו הגר"ע יוסף [יבי"א ח"ז סי' י"ב] האריך להוכיח שכשם שהם אינם עוע"ז, לדעתו, אף בתי תפלתם אינם בתי ע"ז וממילא, מותר לתת מתנה מסחרית שתרויח את המסגד. (אולם לתת ישירות למסגד נראה לענ"ד שאין לתת, מפני שמוקירים בכך את אמונתם ח"ו). ולמסקנה, נראה שאם אפשר ימנע מליתן, ואם לאו מותר לתת.