זהר חלק ב קטו ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
רעיא מהימנא
מתוך: זוהר חלק יד (עריכה)
של יובל דאינון חמשין. ודא קריאת שמע דתמן כ"ה כ"ה אתוון, ערבית ושחרית, חמשין תרעין דבינה. בתר דמיחד בהון בר נש לקודשא בריך הוא, דאיהו עבד דיליה בעול תפלין על רישיה, ואזן דיליה רציעא פתיחא למשמע קריאת שמע דשמע בכל לשון שאתה שומע, דהיינו משמעות דמאן דפדיון דיליה תלויה בקריאת שמע דאיהו רזא דחמשין - לית ליה פדיון על יד אחרא בגלגולא, דמרוצע הוא למאריה. והכא לא אתמר (ויקרא כה מט) "או דודו או בן דודו יגאלנו".
דבצלותא דבר נש איהו כעבד, דאתמר ביה "שש שנים יעבד", ואין עבודה אלא תפלה. "שש שנים יעבד"-- שלש ראשונות ושלש אחרונות, דשליח צבור אפיק ליה לבר נש ידי חובתו למאן דלא ידע לצלאה בהו. דצדיק - 'חי עלמין' אתקרי בהו. על שמיה: בעז, צדיק, גואל, קרוב, ונאמן.
(נ"א ותמן) (תהלים קמה, יח) "קרוב יהו"ה לכל קוראיו", וטב ליה לבר נש (משלי כז י) "שכן קרוב מאח רחוק". דהיינו עמודא דאמצעיתא דאיהו 'בן יה', דאסתלק לעילא דאיהו בינה, דעולם דא עולמו של יובל, דאיהו חמשין אתוון דיחודא.
דבעלמא דין יכיל בר נש למהוי ליה פדיון בצדיק, שית שנין, דכליל תלת קדמאין ותלת בתראין דצלותא. ו' זעירא, אינון (נ"א איהו) שית שנין יעבוד. אבל בעלמא דאתי דאיהו עולמו של יובל, דתמן חמשין אתוון דק"ש, לית שליח צבור אפיק ליה מחובה, בגין דלית ליה פדיון על ידי אחרים, ובגין דא שמע בכל לשון שאתה שומע. ובגין דא קא רמיז אם אין אני לי מי לי - מ"י ודאי עולמו של יובל.
מיד דשמעו מלין אלין מארי מתיבתאן דהוו נחתי עם בוצינא קדישא, פתחו ואמרו: רעיא מהימנא פיך שכינתא עלאה ותתאה, דבתרווייהו קודשא בריך הוא פה אל פה מליל עמך בק"ש, דאתמר ביה (תהלים קמט ו) "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם". דהא ודאי י' - רישא דחרבא דאסחר שפה דילך, ו' - לישנא דחרבא דילך, ה' ה' - תרין פיפיות בתרין שפוון דילך. והא ודאי שמא דמרך ממלל בפומך -- יו"ד ה"א וא"ו ה"א, איהו במחשבתך דאפיק אלין חמשין מפומך. בודאי בגין מלין אלין אליהו אתעכב לעילא, דתפיס איהו דלא נחית לגבך, דהא בכמה עותרא הוה נחית לגבך, ואיהו תפיס לעילא דלא נחית לגבך, בגין דעניותא דילך איהו פרוקא לישראל. ובגין דא משיח אמר עד דייתי עני, והאי איהו דכתיב (ישעיה נג ה) "ובחבורתו נרפא לנו".
אמר לון אי הכי נעבד ליה התרה ויהא נחית לגבאי, דחשיב הוא גבאי מכל ממונא דעלמא. והא אנא מחיל ושרי ליה ומתיר ליה אומאה, ואתון אוף הכי שרו ליה. ואי צריך התרה יתיר נשתדל בהתרתיה, דיהא נחית גבאי.
אמר ליה בוצינא קדישא: 'שבועת יהוה' איהי שכינתא בת יחידה, ולא למגנא תקינו תלת בני נשא למפטר ליה, אלא ש' דשבת תלת ענפי אבהן, בת יחידה, שבועה דאשתתפת (ס"א בה כורסייא ודאי) בהו. בודאי שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש, נדר חל אפילו על דבר שאין בו ממש, והא אוקמוה במתניתין. ולא עוד אלא יתיר אמרו, נדרים על גבי שבועות עולין, וכל הנשבע כאלו נשבע במלך עצמו, וכל הנודר כאילו נודר בחיי המלך.
אמר לון רעיא מהימנא: מארי דמתיבתאן ידענא בכו דאתון ידעין, אבל ההוא דמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית יחדש לן חדושין, דהא ודאי אמר קהלת (קהלת א ט) "אין כל חדש תחת השמש" אבל למעלה מן השמש יש לו. ובסתרי תורה אנא בעינא למימר, ((תהלים פד, יב) 'שמש ומגן יהוה אלהים צבאות', בעלמא דיליה ולא בעלמא דהדיוט. אף על גב דזה לעומת זה עשה האלהי"ם, מגו חשוכא נפיק נהורא. ובודאי עלמא דאתי בינה איהי למעלה מהשמש דאיהו עמודא דאמצעיתא. נדרים מתמן על גבי שבועה עולים, וחלין על דבר שאין בו ממש.
בגין דשבועה איהו עלמא דין, דלית ליה קיומא אלא על יסוד. הדא הוא דכתיב (משלי י כה) "וצדיק יסוד עולם".