ויקרא רבה יח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ויקרא רבה · יח · א · >>

א "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אִישׁ [אִישׁ] כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וְגוֹ'" הה"ד (קהלת יב, א): "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ" תנן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך לעפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה וכו' ר' אבא בר כהנא אמר בשם רב פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שלשתן דרש ר' עקיבא מתוך פסוק אחד וזכור את בוראך בארץ זו ליחה סרוחה בורך זו רמה ותולעה בוראך זה ממ"ה הקדוש ברוך הוא שעתיד ליתן לפניו דין וחשבון "בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ" ביומי טליותך עד דחילך עלך "עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה" אלו ימי זקנה "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ" אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה.

(ב): "עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְגוֹ'" - "הַשֶּׁמֶשׁ" זה קלסתר פנים "והאור" זה המצח "והירח" זה החוטם "והכוכבים" אלו ראשי לסתות.
"ושבו העבים אחר הגשם" ר' לוי אמר תרתי חדא לחברייא וחדא לבוריא חדא לחבריא בא לבכות זלגו עיניו דמעות חדא לבוריא בא להטיל מים הגללין מקדמין אותו.

(ג): "בְּיוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְגוֹ'" - "בְּיוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת" אלו ארכבותיו "וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל" אלו צלעותיו רבי חייא בר נחמן אמר אלו זרועותיו "וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת" זה הַמֶּסֶס "כִּי מִעֵטוּ" אלו השינים "וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת" אלו העינים ר' חייא בר נחמן אמר אלו כנפי הריאה שמשם יוצא הקול.

(ד): "וְסֻגְּרוּ דְּלָתַיִם בַּשּׁוּק" אלו נקביו של אדם שהן כמו דלת הפותח והסוגר "בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה" בשביל שאין המסס טוחן "וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר" הדין סבא כד שמע קול צפרין מציצין אמר בליביה ליסטין אתאן למקפחא יתי "וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר" אלו שפתותיו ר' חייא בר נחמיה אמר אלו הכליות שהן חושבות והלב גומר.

(ה): "גם מגבוה יראו וגו'" "גם מגבוה יראו" הדין סבא דצווחין ליה זיל לאתר פלן והוא שאיל ואמר אית תמן מסקין אית תמן מחתין "וחתחתים בדרך" ר' אבא בר כהנא ור' לוי ר' אבא בר כהנא חיתיתא של דרך נופל עליו וחרנא אמר התחיל מתאווה תוואים אמר עד אתר פלן אית לי מהלך באתר פלן לית לי מהלך "וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד" אילין קרסולות "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" זה לוז של שדרה. אדרינוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בר חנניא אמר לו מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה אמר לו מן הן את מודע לי אייתי יתיה קומוי נתנו במים ולא נמחה טחנו בריחים ולא נטחן נתנו באש ולא נשרף נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום "וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה" זו התאוה שהיא מטילה שלום בין איש לאשתו ר' שמעון בן חלפתא הוה סליק שאיל בשלמיה דר' בכל ירח וירח כיון דסב יתיב ליה ולא יכול למיסק יום חד סליק א"ל מה עיסקך דלית את סליק לגבי היך דהוית יליף אמר ליה רחוקות נעשו קרובות קרובות נעשו רחוקות שתים נעשו שלש ומטיל שלום בבית בטל [ופירושו רחוקות נעשו קרובות אילין עינייא דהוו חמיין מרחוק כדו אפילו מקרוב לית אינון חמיין קרובות נעשו רחוקות אילין אודניי' דהוו שמעין בחד זמן בתרי זמני כדו אפילו במאה זימנין לית אינון שמעין שתים נעשו שלש חוטרא ותרתין ריגלי ומטיל שלום בבית בטל זו התאוה שמטיל שלום בין איש לאשתו] "כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ" בית העולם לא נאמר אלא בית עולמו מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו משל למלך שנכנס למדינה ועמו דוכסין ואיפרכין ואיסטרטיוטין אף על פי שהכל נכנסין בפולין אחד כל אחד ואחד שרוי לפי כבודו כך אע"פ שהכל טועמין טעם מיתה כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו "וסבבו בשוק הסופדים" אלו התולעים.

(ו): "עד אשר לא ירתק חבל הכסף" זה חוט השדרה "וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב" זו גולגולת רבי חייא בר נחמיא אמר זו גרגרת שמכלה את הזהב ומריקה את הכסף "וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ" זו כרס ר' חייא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי לאחר ג' ימים כריסו של אדם נבקעת ומוסרת לפה ואומרת לו הילך מה שגזלת וחמסת ונתת לי רבי חגי בשם ר' יצחק מייתי לה מן הדין קריא (מלאכי ב, ג) "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" רבי אבא בריה דר' פפי ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה סברה דהיא חזרה ליה וכיון דהיא חמיא ליה דאישתני זיוהון דאפוי היא אזלת לה דכתיב (איוב יד, כב) "אך בשרו וגו'" בר קפרא אמר עד שלשה ימים תוקפו של אבל קיים למה שצורת הפנים ניכרת דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואין מעידין לאחר ג' ימים. "וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר" תרין אמוראין חד אמר כאילין גלגליא דצפורי וחורנא אמר כאילין רגבייא דטבריא כמה דתימא (שם כא, לג) "מתקו לו רגבי נחל".

(ז): "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְגוֹ'" ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון אימתי "הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" כששב העפר אל הארץ כשהיה ואם לאו (ש"א כה, כט) "ואת נפש אויביך יקלענה וגו'" ר' ישמעאל ב"ר נחמן מתני לה בשם ר' אבדימי דמן חיפא לכהן חבר שמסר לכהן עם הארץ ככר של תרומה אמר לו ראה שאני טהור וביתי טהור וככר שנתתי לך טהור אם אתה נותנת לי כדרך שאני נתתי לך מוטב ואם לאו הריני זורקה לפניך כך אמר הקדוש ברוך הוא לאדם זה ראה שאני טהור ומעוני טהור ומשרתי טהורים ונשמה שנתתי לך טהורה אם אתה מחזירה לי כדרך שאני נותנה לך מוטב ואם לאו הריני טורפה לפניך כל אלו בימי זקנותו אבל בימי בחרותו אם חטא לוקה בזיבות ובצרעת לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם [[:קטגוריה:|"איש כי יהיה זב מבשרו"]]: